תקשורת טובה ואהבה בלתי מתפשרת לים, זה הבסיס לחיבור הנהדר בין השייטת גיל כהן והשייט נועם חומרי, שעשו היסטוריה בחודש מרץ כשהפכו לראשונים שזכו בתואר אלופי העולם בקטגוריה לזוגות מעורבים במפרשיות 470, קטגוריה שתהפוך לאולימפית במשחקי פריז, 2024. "התנועה האולימפית הולכת לכיוון של שוויון מגדרי, ומשחקי טוקיו הקרובים יהיו הפעם האחרונה שבה יתקיימו תחרויות נפרדות לגברים ולנשים", מסבירה כהן. "במקום השני באליפות זכו טל שדה ונועה לסרי, צמד שמורכב מהזוגות הקודמים שעבדנו איתם, ומבחינתנו זה היה עוד מבחן לראות איפה אנחנו עומדים ביחס אליהם, כי בסופו של דבר רק צמד אחד ייצג את ישראל".

גיל כהן: "אמרתי לנועם – בוא נשכח את כל מה שעשינו עד עכשיו ופשוט נזנק באמצע. זה הציב אותנו באופן אוטומטי לפני חצי מהמתחרים שלנו, וזה בדיוק מה שהיינו צריכים כדי להבטיח את התואר"

כהן וחומרי הציגו תחרות נהדרת באליפות, שנערכה באתר השיט בווילמורה, פורטוגל, במהלכה זכו בשלושה שיוטים, סיימו כמעט בכולם בעשירייה הראשונה וברוב ימי התחרות הציגו יציבות מרשימה. "ביום השני – מתוך שישה – של התחרות פסלו לנו שיוט, מה שהציב אותנו מיד עם הגב לקיר, כי בשיט מותר לך לזרוק את השיוט הפחות טוב שהיה לך בתחרות, וכבר היה לנו אחד כזה", משחזר חומרי. "מפה נגמר המזל וזה היה אנחנו נגד הים. התמודדנו מול תנאי מזג אוויר מאוד מורכבים, שכללו רוח מהחוף, שמקשה עליך לדעת מאיזה כיוון היא תגיע ואיך לתזמן את הדברים נגדה, ובכל רגע בתחרות עשינו הכול כדי לשאוף קדימה ולא להישאב לאחור". לשיוט האחרון בתחרות, שיוט המדליות, הגיעו השניים בידיעה שמקומם על הפודיום כבר מובטח, אבל הם רצו לעמוד באמצע עם המדליה המוזהבת על הצוואר. "נכנסנו לא טוב לשיוט הראשון ביום הזה, ולפני תחילת השיוט השני אמרתי לנועם – בוא נשכח את כל מה שעשינו עד עכשיו ופשוט נזנק באמצע. זה הציב אותנו באופן אוטומטי לפני חצי מהמתחרים שלנו, וזה בדיוק מה שהיינו צריכים כדי להבטיח את התואר", מספרת כהן. "זו לא תמיד אסטרטגיה טובה אבל הפעם היא עבדה בשבילנו. מאוד התרגשתי כשזכינו, אני חושבת שזה משהו שלא אצליח באמת לעכל אף פעם".

נועם חומרי: "הבדלי הגילים בינינו הם יתרון. אם זה בגלל השטויות שלי לפעמים בתור ילד, הבדיחה שאני מספר לפני הזינוק שקצת משחררת את הלחץ, או הניסיון של גיל שמונע ממני טעויות"

גם חומרי זוכר את רגע הניצחון כבלתי נשכח. "ברגע שחצינו את קו הסיום והבנו שזה קרה ושאנחנו אלופי עולם, פשוט היינו בשוק. הסתכלנו זה על זה ואף אחד לא הוציא מילה, ומשם זה הפך לצרחות וחגיגות שמחה", הוא מתאר. "יש שייטים שקופצים למים ברגע שהם זוכים בתחרות, הופכים את הציוד ולפעמים גם הורסים אותו. זה משהו שמראש אמרנו שלא נעשה, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לפגוע בציוד, התקציבים שלנו נמוכים מכדי לערוך חגיגות כאלה". בתחרות עצמה השתתפו עשרים סירות, כמות נמוכה מהרגיל באירועים כאלה, בעיקר בשל העובדה שצוותים רבים מתכוננים לתחרויות בטוקיו, או עדיין מנסים להתחרות על קריטריון להגיע לשם. "אני לא חושבת שהעובדה הזו מורידה מרמת ההישג שלנו, למרות שברור שבשנה הבאה בתחרות יהיו יותר סירות והרמה תהיה גבוהה יותר", אומרת כהן.

כימיה שפשוט נוצרה

סיפור ההצלחה של כהן וחומרי מעניין ויוצא דופן. קודם כול, כי מדובר בחיבור בין שני דורות של גולשים; כהן המנוסה, בת ה־28, ייצגה את ישראל במשחקים האולימפיים בלונדון ובריו דה ז'ניירו, זכתה בכמה תארים מכובדים בגילים הצעירים ובמקום הרביעי באליפות העולם ב־2012. חומרי לעומתה הוא בן 19 בלבד, ובאמתחתו שתי מדליות ארד באליפות אירופה ואליפות העולם בתחרויות בגילים הצעירים. "לדעתי הבדלי הגילים בינינו הם אפילו יתרון", קובע חומרי. "זה יוצר גם הרבה קטעים מצחיקים, אם זה בגלל השטויות שלי לפעמים בתור ילד, הבדיחה שאני מספר לפני הזינוק שקצת משחררת את הלחץ, או הניסיון של גיל שמונע ממני טעויות, שהיא יכולה להגיד לי – עזוב אותך, הייתי שם כבר, שחרר. אין ספק שהניסיון שלה נותן לנו הרבה שקט". בנוסף, כהן, שנחשבת לכישרון גדול, עלתה לכותרות לאורך השנים גם בשל סכסוכים מתוקשרים שהיו לה עם פרטנריות שאיתן שייטה, והשיא היה כאשר הושעתה לחצי שנה, בשל טענה של ספיר קופמן שכהן בעטה אותה מהסירה במהלך אליפות העולם ב־2017, טענה שהוכחה כלא נכונה, והובילה לזיכוי מלא של כהן. "הרבה יותר קשה לעבוד עם בנות, כי האגו שם משחק תפקיד מאוד גדול, גם אם מנסים לומר שזה לא נכון. תמיד יש כל מיני משחקי מילים או ויכוחים על מי אמרה ככה או אחרת, ומהבחינה הזו הרבה יותר קל לי לעבוד עם נועם. כן, גם בגלל שהוא גבר", קובעת כהן. גם כאן מסכים איתה חומרי. "בחוויה שלי לא היו הרבה ריבים בעבודה עם חבר צוות גבר, אבל כן יש את כל העניין של קרדיטים וכבוד, אז גם כאן יש את עניין האגו, רק בצורה אחרת. לגיל ולי אין את הדברים האלה, אנחנו אוהבים לשוט ורוצים לעשות זה הכי טוב שאפשר". דבר נוסף שמאחד ביניהם הוא האהבה הגדולה לים. "ים זה המקום שבו אני מרגיש בטוח וטוב יותר, וגם כשאני בחופש, אסע לפחות פעמיים ביום לחוף", משתף חומרי. "אני מודע לזה שהים גם יכול להיות מסוכן, אבל אין סיבה לפחד ממנו, בטח אחרי שאתה מבין ולומד אותו. צריך לדעת מה אפשר לעשות ואיפה נמצא הגבול".

כהן: "עוד לפני שזכיתי בתואר אמר לי יו"ר איגוד השיט שאני אגיע ללונדון 2012. הייתי ילדה בת 15 ולא האמנתי, אבל אז זכיתי בתארים, נכנסתי לסגל האולימפי והחלום שלו הפך למציאות שלי"

השושבין של החיבור בין השניים הוא גולש העבר גל פרידמן, היחיד שזכה עבור ישראל במדליית זהב אולימפית, ובשתי מדליות סך הכול. "גל הוא שכן וחבר מאוד טוב שלי ובשנה האחרונה ישבנו הרבה ודיברנו על העתיד. חששתי מאוד מכל השינוי המסתמן בענף, כי הגעתי מדגם הנוער ובארץ אין יותר מדי אופציות. הכרתי את גיל מתחרויות וידעתי שהיא שייטת מאוד מוכשרת, ופרידמן אמר לי שהיא הגאית מצוינת, שהוא מאמין שהשילוב שלנו יכול לעבוד מצוין ושהוא יתמוך בנו בכל הכוח", מסביר חומרי את הרקע לחיבור המקצועי בין השניים. "באותו זמן לא ידעתי את זה, אבל פרידמן דיבר גם עם אבא שלי, ואמר לו שלדעתו הסיכוי שלנו להגיע לצמרת העולמית הגבוהה גדולים מאוד, ואפילו הזכיר את אליפות העולם ושהוא מאמין שנגיע לפודיום". כעבור זמן קצר נפגשו השניים בפעם הראשונה בסלון של חומרי. "האמת שהיו בהתחלה כמה רגעים מביכים", נזכר חומרי וגורם לשניים לחייך מאוזן לאוזן. "ניסינו להבין איך אפשר להתקדם עם הדברים, אמרתי לה שלדעתי זה יכול לעבוד ושיש לנו בהחלט סיכוי טוב לבנות צוות לעניין לקראת פריז 2024, ופשוט התחלנו לעבוד קשה. האימון הראשון היה לפני חמישה חודשים, אבל בפועל עבדנו ברציפות במשך חודש וחצי לפני אליפות העולם, ואני חושב שבמקרה הזה, זה לא עניין של זמן אלא של חיבור נכון בין השייטים, של הכישרון של כל אחד מאיתנו והתיאום מושלם שפשוט נוצר באופן טבעי. בניגוד לצוותים אחרים, שם חלוקת העבודה בדרך כלל מאוד טכנית, התקשורת שלנו מאוד חברית, ויש דו־שיח תוך כדי שיוט. יש בזה משהו מאוד שיתופי, מאוד ביחד. אנחנו לא יכולים להסביר את הכימיה שנוצרה בינינו, פשוט מצאנו שפה משותפת, וההתנהלות שלנו היא מאוד יוצאת דופן בכל הנוגע לצוותים רגילים". כהן מסכימה עם הדברים. "אין אצלנו חוקים וכל אחד יכול לממש את המקומות שהוא חזק בהם. יש יום שאני מרגישה פחות טוב, ואני מפילה יותר אחריות על נועם, וזה יכול להיות הפוך. הכול מאוד דינמי, אנחנו פשוט זורמים עם מה שקורה, בדיוק כמו הים שמשתנה כל הזמן. לפני כמה שבועות סיימנו אימון והיינו גמורים, ואז הסתכלנו זה על זה ואמרנו – 'יאללה יש רוח, הולכים לגלוש על קייט'. זה משהו שלא קרה לי אף פעם באף צוות אחר, וזה נחמד שיש מישהו לחלוק איתו את האהבה הזאת לים. זה מחבר בינינו גם בדברים אחרים מעבר לסירה".

חומרי: "התקשורת שלנו מאוד חברית, ויש דו שיח תוך כדי שיוט. יש בזה משהו מאוד שיתופי, מאוד ביחד. אנחנו לא יכולים להסביר את הכימיה שנוצרה בינינו, פשוט מצאנו שפה משותפת"

חודש לאחר שהחלו להתאמן יחד, הודיעו השניים לראשי איגוד השיט על רצונם להתחרות יחד באליפות העולם, ביקשו אישור וקיבלו אותו. כמה שבועות לפני אליפות העולם יצאו השניים לפורטוגל, לאימונים ולתחרות מקדימה, ראשונה משותפת, שבה סיימו במקום השישי. את כל שלב ההכנה עשו השניים לבדם, ללא איש מקצוע לצידם. "ערן סלע, שייצג את ישראל בלונדון, הגיע לעבוד איתנו כמאמן באליפות עצמה, הוא המשיך איתנו למחנה אימון באילת ואמור היה להוביל אותנו באליפות אירופה, אבל בסיומה נישאר בלי מאמן ואין לנו עדיין מסגרת עבודה מטעם האיגוד", מסבירה כהן. "בגלל שאנחנו עדיין לפני טוקיו, יצאנו קצת מקופחים מבחינת התנאים, כי זכייה בתואר עולמי מקנה בעיקרון כניסה לסגל הזהב, שמעניק מלגה חודשית הרבה יותר גבוהה ותנאים משופרים, כמו אפשרות לבחור במאמן אישי. בפועל, הכניסו אותנו לסגל הארד, שמעניק תנאים הרבה יותר צנועים. זה הוביל למצב שלמרות שאנחנו אלופי עולם, אני צריכה היום לעבוד בשלוש עבודות כדי להתפרנס בכבוד, ונועם נעזר בהורים שלו. זה עצוב ואני מקווה שזה ישתנה".

חוויות אולימפיות

גיל כהן נולדה וגדלה בכפר־ביאליק, ובגיל צעיר מאוד החלה להחליק על הקרח במרכז בקריות. "כשהמרכז נסגר, עברתי להתאמן במטולה. אמא שלי לקחה אותי לשם שלוש פעמים בשבוע לאימוני בוקר, וכשעליתי לכיתה ב', המאמנת הציבה תנאי שאעבור לפנימייה שם או שאעזוב, אבא שלי לא הסכים לשמוע על זה ועזבתי". מהקרח עברה כהן לשחק טניס וכדורסל, ובגיל 11, לאחר שמשפחתה עברה לחיפה, החלה גם להפליג. "אבא שלי היה שייט של 470, ותמיד הבטיח לי שכשאגדל הוא ייקח אותי לשוט איתו, וזה מה שקרה. גדלתי במועדון בקישון, ואחרי שגלשתי תקופה על דגם יחיד של ילדים, עברתי להתאמן בהפועל תל אביב, שהוא המועדון שלי עד היום. במשך שנים נסעתי בכל יום ברכבת הלוך חזור מחיפה. ב־2008 וב־2009 זכיתי בשתי מדליות כסף באליפות העולם בדגם הצעיר של ה־420, ואחרי משחקי בייג'ין עברתי ל־470, הדגם הבוגר", היא מספרת. "עוד לפני שזכיתי בתואר בגילים הצעירים אמר לי יהודה מעיין, שהיה יו"ר איגוד השיט, שאני אגיע למשחקי לונדון. הייתי ילדה בת 15 ולא כל כך הבנתי והאמנתי, אבל אז עברתי לבוגרות, זכיתי בתארים, נכנסתי לסגל האולימפי והחלום שלו הפך למציאות שלי. פשוט התגלגלתי לתוך לזה".

חומרי: "אני פשוט נהנה לעשות את מה שאני אוהב, ולפעמים אפילו בלילה אני חולם על שיוטים וטקטיקות. מבחינתי זה לא מקצוע אלא אהבה נטו"

ב־2010 הפכה כהן לחברת צוות של ורד בוסקילה, שהחליטה לחזור מפרישה. ב־2011 זכו השתיים במדליית ארד במסגרת תחרות בסבב העולמי, ולאחר שסיימו במקום השביעי בטורניר הקדם אולימפי, העפילו למשחקי לונדון, שם סיימו במקום ה־15 הכללי. "בלונדון, אזור השיט היה רחוק מאוד מהכפר האולימפי, אז זה פחות הרגיש אולימפיאדה ויותר אליפות עולם מיוחדת, למרות שאת טקס הפתיחה שם לא אשכח לעולם, להיכנס לאצטדיון עם עשרות אלפי אנשים ביציעים, הייתה פשוט חוויה מטורפת". ב־2014 חוותה כהן, שהפכה עם השנים גם לרוכבת אופניים מקצועית, טראומה גדולה. כמה ימים לאחר שזכתה בתואר אלופת ישראל באופני שטח וכביש, היא התנגשה בעוצמה ברכב שלא הבחין בה וחסם את הצומת, מה שהוביל לפציעה חמורה, מספר ניתוחים וזמן התאוששות ארוך. "זו הייתה תקופה מאוד קשה ומורכבת של החלמה, עד היום אני סובלת מכאבי תופת בחילופי עונות, אבל לשמחתי הצלחתי להתאושש ולחזור להתחרות".

במשחקי ריו ייצגה כהן את ישראל יחד עם נינה ממן, שם סיימו השתיים במקום ה־18 בתחרות. "בריו, בגלל שהיינו קרובים לכפר האולימפי, חוויתי יותר ענפי ספורט, הייתי באזור החימום של תחרויות האתלטיקה, ראיתי כוכבים ואכלתי איתם בחדר אוכל וזה היה כיף גדול". נתון מעניין נוסף הוא שכהן הייתה אמורה לייצג את ישראל גם במשחקי טוקיו הקרובים, לאחר שבאליפות העולם ב־2018 קבעה את הקריטריון, יחד עם נועה לסרי. אבל לאחר סכסוך נוסף, ומכתב שלסרי שלחה לאיגוד בספטמבר 2019, שבו הודיעה שאינה מוכנה יותר לשתף עמה פעולה, החליטה כהן לוותר. "כשהתחלתי לעבוד עם נועם עוד חשבתי לממש את האפשרות הזו, אבל אז הבנתי שאין לי אפשרות למצוא פרטנרית מתאימה, כזו שאצליח לעשות איתה אליפות עולם טובה ולהגיע לטוקיו כמו שצריך", מסבירה כהן את הצעד יוצא הדופן. "זה יכול היה להיות נחמד לעשות טיול ליפן ולהיות בעוד אולימפיאדה, אבל אחרי שהבנתי שלא יהיה לי סיכוי אמיתי להתמודד על מדליה, העדפתי להתחיל לבנות משהו חדש וטוב לטווח ארוך. גם העובדה שלא היה ברור אם טוקיו בכלל תתקיים השפיעה, וכשדיברתי עם נועם, הוא חשש שנפספס את ההזדמנות לעשות עבודת הכנה טובה ולבנות את הצוות שלנו, והבנתי שאני לא מתכוונת לפגוע בו. הכול היה על השולחן, דיברנו על הדברים והחלטתי לא להשאיר אותו לבד והאמת שאני לא מצטערת לרגע. זכייה באליפות עולם זה הישג נהדר, שנתן לנו דחיפה גדולה ומבחינתי זה לא פחות חשוב ויוקרתי מהאולימפיאדה".

נועם חומרי, שינסה להגשים איתה את החלום, נולד וגדל בקיבוץ שדות־ים. "ילדות בשדות־ים מאוד מחוברת לים והרשמה לחוג שיט הוא דבר מאוד טבעי שכול החברים שלי עשו, כשמקביל גלשתי ושחיתי", הוא מספר. "עם השנים התחלתי גם לרשום הישגים. זכיתי במדליה באליפות אירופה הפתוחה בגיל 15, זכיתי במדליות ארד באליפויות העולם לנוער ב־2017 וב־2019 בדגם 420, שעליו שטים בגילים הצעירים, כשמגיל צעיר היה ברור שהמטרה היא להגיע כבוגר ל־470, דגם שהביא לישראל הרבה הישגים. אני טוב מאוד בעבודת צוות ואוהב את זה. להפוך למקצוען בתחום הזה זו עבודה קשה ותובענית ואני לא מקנא בגולשים שעוברים את כל הדרך הזו לבד". השבוע אמורים היו השניים להתחרות באליפות אירופה, שהתקיימה שוב בפורטוגל (הועברה מצרפת בשל משבר הקורונה, ד"מ) אך פריקת כתף של כהן במהלך אימון, שבוע לפני יריית הפתיחה, מנעה מהם את האפשרות להתמודד על תואר יוקרתי נוסף. "בגלל האולימפיאדה זו תהיה התחרות האחרונה, כאשר הצפי לתחרות הבאה היא רק בינואר 2022, מה שיכניס אותנו לתקופה של בנייה למשך מספר חודשים", מסבירה כהן. "באופן שוטף יש לנו ארבעה־חמישה אימונים בים בכל שבוע, בנוסף לכמות דומה של אימונים אירוביים ובחדר כושר. יש רגעים, בעיקר בחורף, שאני לובשת את החליפה ולא בא לי לצאת לאימון כי קר וגשם, אבל כבר למדתי שבשנייה שאני בים, החיוך חוזר לי לפנים ומפליגים בכיף".

גיל, מה לדעתך הופך את ענף השייט הישראלי לכל כך מצליח?

"בארץ יש מזג אוויר מצוין ואפשר להתאמן בתנאים משתנים במרחק נסיעה של כמה שעות. זה נותן לנו יתרון שרואים באופן ברור על הדורות הצעירים שלנו, שנמצאים בים כל השנה, בניגוד לילדים באירופה. ההצלחות לאורך השנים הובילה לצבירת ידע רב, בין השאר בענף ה־470 שלנו. רק חבל שבשנים האחרונות, בגלל בעיות תקציב והתנהלות לא נכונה, איבדנו כמה מאמנים מעולים, כמו גידי קליגר ואודי גל, שפועלים מחוץ לישראל ומובילים היום שייטים זרים לצמרת הענף העולמית". השניים לא מסתירים את העובדה שחלומם הוא לזכות יחד במדליה אולימפית עבור מדינת ישראל. "מהר מאוד, אחרי ששרנו את ההמנון על הפודיום באליפות העולם ושמחנו מהזכייה, חזרנו לקרקע, לשגרה היומיומית שלנו ולעבודה הקשה", אומר חומרי. "באליפות העולם ב־2023 יחל המסע הרשמי לאולימפיאדה, ועד אז נעשה הכול במטרה להצליח בתחרויות ולהשתפר מקצועית. מאמנת שפגשתי במחנה האימונים שלנו באילת שאלה אותי אם לא בא לפעמים לעזוב הכול ופשוט לצאת לחיות את החיים האמיתיים. עניתי לה שאני רוצה להמשיך לחיות בסרט שאני נמצא בו כרגע כמה שאפשר. אני שמח שהקורונה בארץ בשליטה, שנוכל להמשיך לעבוד, ואני בטוח שגם עוד כמה שנים תראה את גיל ואותי ממשיכים ליהנות משיתוף הפעולה, רוכבים יחד על אופניים באתרי שייט, שמחים ומחייכים".

כהן: "הבנתי שלא יהיה לי סיכוי אמיתי להתמודד על מדליה בטוקיו והעדפתי להתחיל לבנות משהו חדש וטוב לטווח ארוך. החלטתי לא להשאיר את נועם לבד, ולעשות עבודת הכנה טובה להמשך, ואני לא מצטערת לרגע"

גם בסולם האושר ממקמים השניים את עצמם גבוה, בדירוג במספר חמש. "אני אוהבת את מה שאני עושה", קובעת גיל, "יש לי את הצוות הכי טוב שיכולתי לבקש, בנוסף לסביבה תומכת מהמשפחה, מהחברים והמועדון של בהפועל תל־אביב, שחיכו לי עם הילדים של המועדון בשדה התעופה אחרי שחזרנו עם התואר ומאוד ריגשו אותי. אי אפשר לבקש יותר מזה".

"אני פשוט נהנה לעשות את מה שאני אוהב מסביב לשעון, ולפעמים אפילו בלילה אני חולם על שיוטים וטקטיקות", מוסיף חומרי בחיוך. "מבחינתי זה לא מקצוע, אלא אהבה נטו שאני עושה במשרה מלאה וחי את זה כל הזמן. אפילו כשאבא שלי עושה על האש הוא מתקשר אליי קודם לשאול איפה להניח את הגריל, כי הוא יודע שאני מעודכן במצב הרוח".

The post צמד הישראלים ששט יחד לאולימפיאדה הבאה appeared first on מקור ראשון.