לפני שבעה חודשים וחצי, כשנפתלי בנט הציג בכנסת את ממשלתו המשתרעת מפאתי ימין ועד קצווי שמאל, הקורונה הייתה לכאורה מאחורינו. רק פעם אחת ויחידה היא הוזכרה בנאום ההשבעה, ואף זאת בהקשר כלכלי בלבד. "נחזיר את מובטלי הקורונה לעבודה", התחייב ראש הממשלה הטרי (ועמד בהתחייבות). לזמן מה היה נדמה כי מדובר בסיוט חולף, שהודבר על ידי מבצע חיסונים מזהיר של ממשלת נתניהו. אבל מאז המגפה התלקחה כבר פעמיים, ומבצעי החיסונים של בנט הצליחו לבלום לפי שעה רק גל אחד – דלתא. הגל החמישי, אומיקרון, ממשיך להשתולל פה השבוע בהיקף חסר תקדים, מי יודע עד מתי, אם כי בעוצמה מוחלשת שמאפשרת לבנט שמירה על אופטימיות למרות המספרים המבהילים.

"בחרתי להתראיין דווקא בשבוע כזה, בשיא המגפה, לא לחכות עוד שבועיים־שלושה, כי אני מעריך שעוד הרבה מאוד אנשים יבינו בינתיים שהאסטרטגיה שלנו היא נכונה", הוא אומר בריאיון שהועתק ברגע הכמעט אחרון מלשכתו לזום, אחרי שהתעורר חשד כי המראיין לא יצלח בדיקת אנטיגן בכניסה ללשכה, אף שצלח כבר את שבעת ימי הבידוד. אלה הם חיינו בגל החמישי. אגב, כמובטח בתקשורת ובמסדרונות השלטון, התסמינים אכן היו קלים למדי. עכשיו נשאר רק להתפלל שהאומה כולה תחלים במהירות, וכידוע ראש הממשלה מתפלל כל בוקר.

"אני מנהל את האומיקרון בצורה מאוד הדוקה ומאוזנת", הוא מעיד על עצמו, ולמרבה ההפתעה מאזכר ביוזמתו את הספרון שפרסם בשעתו מספסלי האופוזיציה על הדרך לנצח מגפה. "אני לא הולך אחרי אלה שאומרים שאומיקרון זה שום דבר, זה רק שפעת. מצד שני אני גם לא הולך למודל הקודם שהיה בעיקרו סגרים, אלא לדרך הזהב. בספר שהוצאתי הסברתי שצריך לעשות המון פעולות יזומות, אקטיביות – אם זה בדיקות, אם זה מעקב בניטור ואם זה מגן אבות, ועוד עשרות פעולות כדי לאפשר לכלכלה ולמדינה להמשיך. אני עומד היום בעקרונות האלה, בנינו מודל ישראלי שפוי להתמודדות עם המחלה. אומנם צפויים לנו עוד מספר שבועות קשים בבתי החולים, אבל הטלנו על מערכת הבריאות להיערך לקיבולת אשפוז גבוהה יותר באמצעות פתיחת בתי החולים הגריאטריים לקורונה, על ידי צירוף של חיל הרפואה וקופות החולים לטיפול באשפוזי בית, וגם על ידי ביטול פעולות אלקטיביות. לא יקרה שום דבר אם מישהו ידחה ניתוח ברך בשבועיים".

אבל בינתיים מספר המתים מתחיל לעלות, ואני זוכר שהאשמת את קודמך בתפקיד וזעקת בכנסת ש"אנשים מתים פה".

"מה שאמרתי אז שאנשים מתים, דיברתי על הפרנסה. ההקשר היה שפשוט חנקו אנשים, סגרו וריסקו את הפרנסה של רבבות עסקים, אף שהייתה דרך אחרת לנהוג בהם. את הדרך האחרת אני מיישם בימים אלה. ובכל מקרה, אני מבקש שיבחנו אותי לפי התוצאות".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2/01/09567704-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בינתיים, עד לקבלת התוצאות, הוא נבחן גם לפי הדרך, ולא רק בנושא הקורונה. השאלה הראשונה שהצגתי לו, שאלת רבים אני מעריך, נגעה לאופן ניהול ממשלתו. האם הוא אכן ראש ממשלה, או לכל היותר מתאם פעולות הממשלה שכל אחד מבכיריה הוא קברניט־על בתחומו – גנץ בביטחון, ליברמן באוצר, לפיד בחוץ, שאשא־ביטון בחינוך.

ובכן, בנט לא נעלב מהשאלה ולא מתכחש, רק בוזק פתיתי אידיליה על מצב הניהול של ממשלת החילופים: "כל חיי, גם בהייטק, גם כמפקד פלוגה, גם כשר בממשלה וגם עכשיו, אני מאמין בלהעצים את האנשים. אני פשוט רוצה ששרי הממשלה יצליחו, אם כי בסוף האחריות חונה אצלי. איני חומק ממנה. כן, אני רוצה שזאב אלקין ימשיך בקו של שיווק 100 אלף בתים חדשים בישראל כדי להוריד את המחירים, ואני רוצה ששרת התחבורה תקים מטרו בגוש דן, ואני שמח שבני גנץ שוקד על ייצוב יהודה ושומרון, ואני דוחף ונותן גב לאיווט במהלכים של רפורמות…"

השאלה היא אם בשעת הצורך אתה גם יכול להגיד להם "לא", או לחילופין לצוות עליהם לעשות משהו.

"אני נמצא כבר עשרים ושמונה שנים במוקדי קבלת אחריות או במוקדי קבלת החלטות, ותמיד מנסה להימנע מהנחתות בנוסח 'אני הבוס ולכן תעשו ככה וככה'. מאז הקמת הממשלה אפשר לספור על כף יד את המקרים שבהם אמרתי 'לא', דווקא בעניינים מדיניים מסוימים שאני לא רוצה לפרט. הגישה שלי היא גישה שבונה, מאצילה. בסוף, בתחומים הגדולים באמת, כמו איראן, היחסים עם ארה"ב וכדומה, קורונה וביטחון־מקרו, האחריות כאמור חונה אצלי, אבל בשאר הדברים אני לא רוצה להיאבק על קרדיט עם השרים. זוהי שיטת הניהול שלי".

בוא ניקח, למשל, את הפגישה של בני גנץ עם אבו־מאזן. ידוע שלא רצית בה, אבל בממשלה המיוחדת הזאת אתה מנוע מלומר לו 'לא', כפי שכנראה היית אומר לו הייתה זו ממשלה נורמטיבית.

"דווקא זו דוגמה מצוינת למה שהסברתי קודם. גבולות הגזרה אצלנו מאוד ברורים: אנחנו ממשלת אחדות עם צד שמאל וצד ימין, וסיכמנו על סטטוס־קוו בפן המדיני. האם אני עצמי אלך לפגוש את אבו־מאזן, שהוא אדם שרודף אחרי חיילינו בהאג ומעביר כספים לטרוריסטים? לא. האם אמנע מלפיד או מגנץ, שהם אנשי שמאל בסוף, לעשות את זה? כל עוד הם לא נכנסים לתחום המדיני, לא אעצור אותם. מבחינתי הדבר הזה הוא לא סוף העולם.

"מצד שני, בדברים הגדולים, העובדה היא שזו ממשלת ישראל הראשונה שאומרת במוצהר שלא יהיה פה משא ומתן מדיני (עם הפלסטינים). יותר מזה, לקחנו על עצמנו משימה להכפיל את מספר התושבים ברמת הגולן, והנה אני מביא לתוך ההחלטה הזאת את מפלגת העבודה ואת יאיר לפיד ואפילו את מרצ. לדעתי זה הישג גדול. העובדה היא שאני כראש הממשלה, ונשיא ארה"ב, יושבים בבית הלבן בארבע עיניים, והוא מסתכל ואומר לי 'תשמע, אנחנו מבקשים שתסכימו לפתוח קונסוליה בירושלים', ואני, כמי שאני, מסתכל עליו, ואומר לו 'אדוני הנשיא, אני מאוד מעריך אותך, כולנו מאוד מעריכים אותך, אבל ירושלים היא בירה רק של מדינה אחת וזו מדינת ישראל, ולכן לא נקים עוד קונסוליה', וכולם בממשלה מיישרים איתי קו בדבר הזה. ולהזכיר לך, ירשתי מדינה שמעבירה מזוודות דולרים לחמאס, והפסקתי את זה, הפסקתי את זה".

כשאני שואל, בהקנטת מה, אם לדעתו הוא עמד בהתחייבותו המפורסמת ערב הקמת הממשלה להיות "עשר מעלות ימינה" מהממשלה הקודמת, בנט בוחר לומר ש"כל אדם הגון במחנה הלאומי" – כהגדרתו – אמור להודות כי ראש הממשלה לפחות עשה את המיטב. "בתיאוריה ובמסדרונות עם ניאון אתה יכול להגיע לשלמות, אבל בציונות הדתית גידלו אותנו לבוא ולומר 'הנני' ולעשות את הדבר הנכון גם בתנאים לא תיאורטיים, ואני הרי פועל בעולם אמיתי, מתנהל בצורה הכי אחראית. אני חושב שפשוט הצלנו את מדינת ישראל ממלחמת אחים. אין לי מילה אחרת. היינו במרחק מילימטרים מלהגיע לבחירות חמישיות ושישיות ושביעיות וקרע נורא בעם".

אבל גם עכשיו יש קרע. תראה אילו ביטויים קשים מוטחים בך. גם אתה עצמך נקלעת לתקרית לא סימפטית עם אורית סטרוק, שאני בטוח שאתה מצטער עליה.

"ההבדל הוא שאני לא פוסל אף אחד. יש פה החלטה של גוש ביבי לשים את טובת גוש ביבי מעל טובת המחנה הלאומי. הרי מזמן כולם יכלו להצטרף לקואליציה, מעולם לא עצרנו אף אחד. הזמנו אותם, אבל היה להם יותר חשוב ללכת עם אדם מאשר עם דרך. והאדם, עם כל הכבוד שמגיע לו, עמד לגרור אותנו למצב שאני לא יודע אם המדינה הייתה יוצאת ממנו. בשני המופעים הקודמים של קוממיות העם היהודי בארץ הזאת לא חצינו את קו השמונים שנה: אחרי שלמה המלך הייתה קריעה בין ישראל ליהודה, וגם אחרי 75 שנות חשמונאים היה קרע. אנחנו עכשיו בשנה ה־73 לעצמאות, והנה נחת לשולחני הדבר שאני מודה, לא התכוננתי אליו, לא ציפיתי, לא ציפיתי לו…".

הדבר הלא צפוי שנחת על שולחנו הוא, כמובן, ההזדמנות להקים ממשלה בראשותו למרות מספר המנדטים המועט שגרף בקלפי, תוך הפרת הבטחת בחירות מפורשת לא להקים ממשלה בעזרת עבאס. בריאיון בן שעה בלתי אפשרי לחזור לכל נבכי ההשתלשלויות הפוליטיות אז, ולברר מה בדיוק קרה לפני שיאיר לפיד בישר לנשיא שעלה בידו להקים ממשלה עם בנט, רק להניח על השולחן את החשד שזו הייתה תוכנית סדורה מראש.

אדוני ראש הממשלה, האם לא היית מבוית על האתגר של "אני הולך להקים ממשלה בראשותי ויהי מה, אפילו עם עבאס"?

"לא, לא", הוא מכחיש, "וכל מי שהיה מצוי בעניינים יודע את האמת. היה רגע שאמרתי לעצמי, עם כל הכבוד, אני שגדלתי על עם ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל, צריך גם לא לשכוח את עם ישראל. והאמן לי, אני שומר על ארץ ישראל, אני שומר הרבה יותר טוב מהרבה צווחנים שלא היו צריכים לעמוד במרחק עשרים סנטימטר מנשיא ארה"ב ולעמוד על שלנו, אבל גם על עם ישראל. הערך הזה כאילו נשכח".

אגב, האם לעמוד במרחק עשרים סנטימטר מנשיא ארה"ב זה יותר קשה ממה שציפית כשהיית מנכ"ל מועצת יש"ע למשל?

"זה מורכב, כי בכל רגע נתון תמיד יש תמונה מאוד רחבה של הנושאים, כמו סוגיית השיחות בווינה וסוגיית החימושים וסוגיית עזה ויהודה ושומרון וירושלים. אבל דווקא בדברים האלה, בנושאים העמוקים והערכיים ביותר, הדברים מאוד חדים לי. לא שזה קל לעשות, אבל בהיר לי בדיוק. אני לא מבולבל לרגע בנוגע לערכיי היסודיים ביותר, ולכן לא הגעתי למקום שאחרים בעבר כן התקפלו. לא הייתה לי דילמה בדבר הזה. אני רק לא עושה על זה סיבובים פוליטיים, כי אם אעשה זאת אחטיא בסוף את המטרה".

אתה עדיין מגדיר את עצמך כאיש ימין, למרות המתח הגדול כעת מול המחנה הזה? כשאתה מסתכל על המראה בבוקר, האם אתה אומר לעצמך 'אני נפתלי בנט, נשארתי איש ימין כמו שהייתי'?

"בוודאי, בוודאי. אני יהודי, אני ישראלי, אני ציוני, אני איש ימין, אבל בוא נגדיר תחילה מה זה ימין…"

למשל, נגד הקמת מדינה פלסטינית.

"בוודאי, אני גם הורדתי את זה מהשולחן בצורה שאחרים לא עשו. ואגב, אני כופר במה שאמרת, כאילו רוב המחנה הלאומי הוא נגד מה שאנחנו עושים. יותר ויותר אנשי ימין באים ככה בלחישה ואומרים 'תשמע, לא נעים לי להגיד את זה, אבל הממשלה טובה, היא טובה, גם אם יש לי ביקורת כזו או אחרת'. זה כאילו לא בון־טון להגיד דברים כאלה, אבל גם בציונות הדתית, כשאנשים בוחנים את הממשלה על כל היבטיה, הם רואים שקורים פה דברים בריאים כמו הרפורמות שמתן כהנא מוביל בכשרות ובגיור, אחרי שנות דור שהחרדים התעמרו, ממש התעמרו, בכל מקום בנציגי הציונות הדתית".

אז מדוע זה לא מתבטא בסקרים?

"אני לא קם ומסתכל על סטופר ברמה יומיומית, אני מסתכל על מצפן של מה טוב למדינת ישראל. יש בעיה מובנית, שכל חברי הסיעה שלי מעירים לי על זה והם צודקים, שאנחנו לא יכולים לפרסם כל פעם את ההצלחות שלנו כי הפרסום יפגע בדבר עצמו. למשל, אם ניקח את נושא הקונסוליה, הרי יכולתי להפוך את זה למגה קמפיין ולהרוויח נקודות בימין, אך בחרתי בדרך אחרת, כדי להבטיח שבאמת הקונסוליה לא נפתחת. זו רק דוגמה לכל הדברים האחרים".

לקואליציה יש בשבועיים האחרונים חיים מאוד קשים. אתם לא מצליחים להעביר את חוק הגיוס, ופה ושם היו כישלונות שהאופוזיציה ניצחה. איך אפשר להמשיך ככה?

"אתה צודק, קואליציה של 61 זה מורכב. הממשלה פועלת, הקואליציה היא מורכבת, ולכן אני מקווה להרחיב את הקואליציה. אני באמת רוצה גם לשחרר את האווירה".

לפני הבחירות, מטבע הדברים והתפקידים, הוא היה נגיש פי כמה לראיונות בתקשורת. מאז השבעתו התראיין פעם אחת בלבד לטלוויזיה, פעם אחת לרדיו, ורק עכשיו לעיתונות המודפסת. מבחינתו זו גם הזדמנות ראשונה לתקשר עם מחוזות בחירתו, כמובן בכפיפות לאילוצי קוצר הזמן, השעה, המגפה, הצרות הלאומיות האחרות והקרע הפנימי הגדול. "זו פעם ראשונה שאני בא לציבור הלאומי בצורה סדורה, וגם מגיע בזמן לא קל עם הקורונה וכל הבלגן", הוא אומר, וממהר לנצל את ההזדמנות כדי להבהיר שמנקודת מבטו אין סימטריה מוסרית בינו ובין מבקריו: "יש פה שני דברים שונים. יש פה ביביזם שמקדש את שלילת האחר, מקדש את הצרחות ואת המריבה האינסופית, ויש המחנה הלאומי שאני מבטא בתחומים כמו הבנייה ברמת הגולן, וגם בבנייה ביהודה ושומרון. ירשתי מצב של אפס בנייה מאז תחילת תקופת הנשיא ביידן, והעברתי את חידוש הבנייה במת"ע. זה לא קל, וזה גם לא יהיה קל בהמשך, אבל עשינו את זה.

"היה רגע שאמרתי לעצמי, עם כל הכבוד, אני שגדלתי על עם ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל, צריך גם לא לשכוח את עם ישראל. והאמן לי, אני שומר על ארץ ישראל, אני שומר הרבה יותר טוב מהרבה צווחנים שלא היו צריכים לעמוד במרחק עשרים סנטימטר מנשיא ארצות הברית ולעמוד על שלנו"

"ואם כבר מדברים על מה זה ימין, אני כופר בזה שלהיות ימין זה לעלות ברדיו ולטנף שעה אחרי שנודע על מותה של נשיאת בית משפט עליון. הסמוטריצ'יזם הזה הוא לא ימניות וגם לא ציונות דתית. ובכלל, אני חושב שנעשה פה מעשה לא ראוי של גניבת הביטוי 'ציונות דתית', כי אני יכול להגיד לך, שהמון המון אנשים שאני מכיר פשוט מרכינים ראש ומתביישים כשהם שומעים ביטויים כאלה. האם על הסמוטריצ'יזם הזה גדלנו? זו הדרך של הרב קוק? של תורה ועבודה? אני גדלתי בתנועה מאוד לאומית, הייתי בהפגנות נגד ההתנתקות, כאב לי, הוריי הפגינו על אוסלו, אבל מעולם לא היה לנו את הקו של שלילת כל מי שהוא עם דעה אחרת, בצורה כל כך מכוערת. יש פה מכונה משומנת היטב, גם של בוטים וגם של שדרנים כאלה ואחרים, מדברים בדרך באמת מזעזעת, מכונת רעל ופייק בלתי נתפסת. ואני שוב חוזר לעבר: הייתה לנו פה מדינה לפני אלפיים שנה, הייתה לנו מדינה, ומבעירי האסמים דאז, שבוודאי כל אחד הרגיש שהצדק איתו, שרפו את המדינה. שילמנו על זה את המחיר הגדול מכול".

אנשים יכולים להגיד לך שגם נפתלי בנט של לפני שנה־שנתיים היה מותח ביקורת קשה מימין על הממשלה הזאת.

"כרגע אני יושב בכיסא שאין לי למי לפנות ממנו בתלונות. הדברים נחתכים אצלי, והאחריות על קיום מדינה יהודית בארץ ישראל יושבת פה בשולחן שלידו אני ניצב כרגע. זו אחריות עצומה, כחלק משרשרת של הקיום של העם והמדינה שלנו. אני משוכנע שעשינו את הדבר הנכון, ללא ספק זו הייתה הפעולה הכי קשה באיזשהו תחום שעברתי בחיים, יותר מאשר בצבא ויותר מכל דבר אחר. ההחלטה לא לבחור בהמשך הסחרור אלא להקים ממשלה מורכבת אינה טריוויאלית, אבל לכך חינכו אותנו, לא לברוח מאחריות".

באפריל־מאי הצהרת שאם נתניהו רק יזוז אפשר יהיה להקים ממשלת ימין, והנה בימים אלה נוצרה לכאורה אפשרות כזו, אגב הדיבורים על עסקת טיעון. אם העסקה הזאת תצא בסוף לפועל, מה יהיה על ממשלתך? תהיה מוכן להקמת ממשלת ימין מלא־מלא ולהיפרד מעבאס?

"במצב כזה אנסה להרחיב את הממשלה. אנחנו עכשיו מנהלים ממשלה מאוד אפקטיבית, לא מושלמת. אם נוכל להרחיב, נרחיב. לגבי מנסור עבאס, הוא המנהיג הערבי הפוליטי הראשון, נדמה לי בהיסטוריה, שמכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, שמנסה להביא קול אחר, וגם הוא יש לו את הבעיות במחנה שלו…"

אנשי עבאס סוחטים אותך בשבועות האחרונים, וזה רק הולך ומתגבר.

"שום דבר, אף אחד לא סוחט אף אחד. האם רצוי להרחיב את הממשלה? כן. וברגע שיחליטו חברים בליכוד או במפלגה אחרת לבוא, נשמח שיבואו. אבל אני רוצה להגיד לך, בשבועיים האלה קיבלנו הצצה לאיך זה ייראה. המלחמות האלה בתוך הליכוד, והמשך הגישה הרעילה הזאת, פשוט רעילה".

זמן קצר לאחר הקמת הממשלה, כמעט כהרף עין, היא נאלצה להתמודד עם סוגיית המאחז אביתר שממשלת נתניהו הורישה לה. שר הביטחון החדש־ישן בני גנץ חתר לפנות את אביתר, בנט דחף לפשרה. הוא מאוד לא רצה לחנוך את כהונתו כראש ממשלה בהתנגשות קשה עם הציבור שפעם עמד בראשו. בסוף אכן נחתם הסכם. המתיישבים כיבדו אותו תוך ספיגת ביקורת מחוגי ליכוד מסוימים שלא רוצים שום עסקים עם בנט. גם המנהל האזרחי כיבד וערך במהירות סקר קרקעות לקראת הכרזתן כאדמות מדינה. אבל הישיבה המוסכמת טרם קמה, ובינתיים נשקפת גם סכנת פינוי לישיבה בחומש.

במענה לשאלה ישירה שלי על עתיד שני המקומות, ראש הממשלה משחרר הבטחה אפופת ערפל מבצעי: "אלה שני נושאים מאוד רגישים שאני מנסה להביא את התוצאה, אבל בשקט. הגישה שלי היא אמור מעט ועשה הרבה. אתה בטח זוכר שבשבוע הראשון שבו נכנסתי לתפקיד, אחרי שהממשלה הקודמת ביטלה מצעד דגלים, אמרתי שנקיים את מצעד הדגלים. לא עשיתי הרבה רעש, וקיימנו. גם בנושא הפסקת מזוודות דולרים לחמאס, פחות דיברתי על זה, עשיתי את זה. שינינו גם מדיניות פתיחה באש של חיילי צה"ל. ובכלל, עושים הרבה דברים, כמו לעזור לחיבור לחשמל של ההתיישבות הצעירה. אגב, גם בתחום החינוך, אחרי שנות דור, הכנסנו את תקציב החמ"ד לבסיס התקציב".

אני שואל על גורל שטחי C, ההולכים ונופלים בידי הפלסטינים. כשבנט כיהן כשר ביטחון בתקופת נתניהו הוא היה קשוב לנושא הכאוב, האם גם עכשיו? תשובתו הקצרה: "בהקמת הממשלה, יחד עם תקווה חדשה, הכנסנו סעיף של שמירה על שטחי C, כולל התקנים וכל המרכיבים שנחוצים כדי לשמור עליהם. אנחנו עובדים מול שר הביטחון כדי להגביר את האכיפה, מכיוון שאנחנו לא מהאו"ם. באנו לשמור על האינטרסים שלנו, ואני מקווה לראות התקדמות פה".

לפני שבועיים בלבד התלקחה מחדש חזית הנגב. מאות פורעים בדואים יצאו שוב לצמתים וגם סיכלו את מבצע הנטיעות הממשלתי שנועד להציל שטחי מדינה נוספים מבזיזה. לעת עתה האזור נרגע, בין השאר בגלל עצירת מבצע הנטיעות והחורף הגשום, אבל תבערה חדשה היא רק עניין של זמן. האם הממשלה בראשותו מוכנה ליום פקודה גם בחזית הפנים? ובכן, בנט טוען שהיא לפחות מתכוננת: "אירועי מבצע שומר החומות באמת היו קריאת השכמה, כמעט הייתי אומר היסטורית, וכולנו התעוררנו אחרי שנים שגם הנושא הזה הוזנח, פשוט לא טופל. לקחתי את זה על עצמי. אני עומד בראש צוות השרים לענייני הפשיעה בחברה הערבית. כבר נפגשנו, דומני, שלוש פעמים, ויש צוות משימה מאוד אפקטיבי שמטיל את חיתתו על ארגוני הפשע בחברה הערבית. בזכותו עשרות פושעים כבר ברחו מישראל לחו"ל, כולל לטורקיה. הצוות הזה, שבראשו עומד יואב סגלוביץ, פועל בצורה מאוד מתוחכמת. מפעילים מול הפושעים אכיפה משולבת, גם כלכלית. זו שוב דוגמה לפעולה נמרצת שכבר מתבצעת. התחלנו לפני שלושה חודשים, משהו כזה, והתגובה מהשטח חריפה. הפושעים לא אוהבים את זה, ואנחנו יודעים שחלק מהפרעות בנגב נעשו על ידי משפחות פשיעה שרוצות להפיל את הממשלה".

כל הבעיה היא פלילית? היה היבט לאומני מובהק למה שקרה בנטיעות ובאביב שעבר.

"אנחנו פועלים עם כל הגורמים, ובכלל זה צה"ל, משטרה, שב"כ, רשות המיסים. הפעולה התחילה טוב מאוד, והחוכמה היא להתמיד בזה. אנחנו חייבים לטפל בזה, כי זה מאוד מאוד מדאיג. חלילה לנו שבמלחמה מול חיזבאללה, אם חלילה תהיה, בוואדי ערה יעצרו את האוטובוסים של החיילים".

ביום ראשון השבוע החליטה הממשלה על הקמת ועדת החקירה הממלכתית השנייה בתולדותיה הקצרות, הפעם בעניין הצוללות, והגשימה בכך את כיסופיהם של מפגיני בלפור ושל שאר מבקשי נפשו הפוליטית של בנימין נתניהו. בנט, שבעבר הלא רחוק הביע התנגדות נחרצת להקמת ועדה כזאת, אומנם נמנע בהצבעה אך קודם לכן נעתר להביא את העניין לממשלה. הוא אינו גאה בהחלטה הזו, אבל לדבריו העיתוי לא היה קשור למו"מ המתוקשר על עסקת טיעון בתיקי נתניהו, אלא לעסקת הרכש החדשה שנחתמה עם הגרמנים כמה ימים קודם.

"כשנכנסתי לתפקידי באו אלי בבהילות מצה"ל ומהמועצה לביטחון לאומי ואמרו שעוד מעט מרקל מסיימת את תפקידה, ויכול להיות שייסגר חלון ההזדמנות להשיג צוללות שאין לנו במקום אחר ושהן אסטרטגיות ממש. אני, כדרכי, הסתערתי על זה, התקשרתי למרקל והזמנתי אותה לארץ לביקור פרידה. ואז, במהלך הביקור, באותו בוקר, העליתי את הנושא. היא בכלל לא ידעה, אמרה ש'אף אחד לא התעסק איתנו בזה שנים'. מתברר שכל הנושא הוזנח לגמרי. היא בדקה מול אנשיה ואמרה שכרגע זה בהקפאה מפני שהיו אצלכם אלמנטים של שחיתות. אמרתי לה: תקשיבי, אני ראש ממשלה חדש, אני אומר לך באחריות שבלי קשר למה היה בעבר, מדינת ישראל זקוקה לצוללות האלו. וכך נכנסנו לתהליך מורכב אבל מאוד אינטנסיבי, שבסופו היא נאותה לתת את האור הירוק, ואז פתחנו בהליך מסחרי.

"לאורך כל התקופה הזו הטלתי וטו על הקמת ועדת חקירה לצוללות, כי זה היה עלול לסכן את עסקת הצוללות החדשה עצמה. מרגע שהעסקה נחתמה, ביום חמישי, אמרתי שאני משחרר את הווטו. תראה, אני לא מת על ועדות חקירה. אני שומר את המלחמות שלי לנושאים שבוערים בי. בהצבעה השבוע נמנעתי כי מצד אחד עודף ועדות חקירה הוא דבר שמסרבל את עבודת הממשלה. לא על כל דבר צריך ועדת חקירה. מצד שני זה אומנם לא בער בי אבל כן בער אצל השותפים, אז החלטתי שאני לא אתקע את הדבר הזה".

ובגלל מי עלו כל כך המחירים של הצוללות?

"מה שקרה פה עם המחיר נורא פשוט. זה כמו שאתה רואה ברושור למכירת בית שבשנת 2016 או 2017 הוא עולה איקס, וחמש שנים אחר כך אתה מחליט לקנות ומוסיף מטבח מסוים וגינה מסוימת, ובינתיים גם מחירי הגלם עלו. אני מאוד שמח שהצלחתי בשבעה חודשים לסגור משהו שלא הצליחו עשר שנים קודם".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1/220128hagay-150x150.jpg 150w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /01/220128hagay-75x75.jpg 75w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1/220128hagay-750x756.jpg 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /01/220128hagay-90x90.jpg 90w" sizes="(max-width: 953px) 100vw, 953px" />

ואין קשר בין עיתוי הקמת הוועדה למו"מ בין הפרקליטות לנתניהו? אולי פשוט חששתם שנתניהו הולך לעסקת טיעון וכל הקלפים הפוליטיים שלכם נטרפים?

"לא. אפילו בשבת לפני כשבועיים, כשהעסקה עם הגרמנים עוד לא נחתמה, ורצו להביא את עניין הוועדה לממשלה כבר ביום ראשון, אמרתי עוד לא. רק כשהעניין נחתם אפשרתי לזה לעלות".

המו"מ על עסקה בין נתניהו לפרקליטות, ואף האופן שבו הסתיים, הציף מחדש את טענת תפירת האישומים לראש הממשלה לשעבר. במידה רבה בנט עצמו היה שותף לה בעבר. בפוסט שפרסם בספטמבר 2019 כתב ש"לא את נתניהו הם רודפים, אלא את מחנה הימין כולו ואת תפיסותיו". הוא גם הוסיף אז ש"אם מערכת המשפט תצליח להפיל את נתניהו בגלל סיגרים וכתבות באתר וואלה, זו תהא מכה אנושה למחנה הלאומי כולו". היום הוא מצהיר ש"אני עומד מאחורי הדברים שאמרתי", ואפילו שב וטוען שזרועות האכיפה גילו "המון נמרצות בעניין הזה" וכי "יש הרבה תיקונים" שצריך לחולל במערכת המשפט, אך מוסיף הסתייגות משמעותית: "צריך לדעת, נתניהו נפל בבחירות ולא מערכת המשפט הפילה אותו. הוא לא הצליח להקים ממשלה בפעם הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית".

ולעניין שונה לגמרי: כראש ממשלה הספיק כבר בנט לפגוש את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ולשוחח איתו בטלפון כמה פעמים. הרושם שנוצר היה של התקרבות בין המדינות והשגת הסכמות חשובות באשר לחופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי בחזית הסורית־איראנית. אלא שהשבוע בישרו מוסקבה ודמשק על תמרון משותף שקיימו באזור הגולן, ועוררו תהייה אם משהו לא השתבש קשות בין ירושלים למוסקבה. בנט משדר רגיעה תוך שמירה על עמימות: "שינוי התפיסה שאני מקדם הוא בעצם מערכה להחלשת איראן בכל הממדים, ולכן אתה רואה שגם בסוריה הגברנו מאוד את קצב התקיפות וגם את איכות היעדים שאנחנו תוקפים בחודשים האחרונים. אני חושב שאתה יודע על מה אני מדבר. מטבע הדברים גם פה יש תגובה. לגבי רוסיה, בניתי מערכת יחסים של אמון וכבוד הדדי עם פוטין באותו ביקור בסוצ'י, שהיה מוצלח, וגם בשבוע שעבר דיברנו בטלפון. אנחנו מנהלים את ההידברות. אני יכול לסכם את העניין הזה בכך שאומר שצה"ל ימשיך לפעול בצורה חופשית, בגבולותינו ומעבר לגבולותינו, כדי להדוף את האויב האיראני מהגבולות".

לסיום, אדוני, איך זה שראש ממשלה ימני לא גר בירושלים אלא ברעננה?

"אני מחכה שיסיימו את השיפוץ, אהבתי הגדולה היא ירושלים. גדלתי בכרמל, אני אוהב את הכרמל, אבל באמת באמת אני אוהב את ירושלים. ברגע שהם יסיימו את השיפוץ אני אעבור לבלפור, שלוש־ארבע פעמים בשבוע אהיה בירושלים".

The post נשארתי בימין appeared first on מקור ראשון.