מאחורי גבו של שר השיכון יעקב ליצמן בלשכתו החדשה תלויה תמונת ענק של הר הבית, מזכרת מהשר אורי אריאל שישב כאן עד מאי 2015. נראה שלשר או לקודמיו במשרד לא היה זמן להחלפת התפאורה, נוכח משבר הדיור של מדינת ישראל המתגלגל משר שיכון למשנהו. בגיל 71, ליצמן נכנס למשרד בשרוולים מופשלים ומתחיל לעבוד. בשבועות הראשונים בתפקיד כבר הספיק לפגוש לא מעט ראשי ערים, כולם מהפריפריה, ובפיו הצעה: לקלוט קהל חרדי ולסייע בפתרון מצוקת הדיור המתמשכת של הציבור הזה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– אדמה בוערת: "הפלסטינים הפכו ההצתות לשיטת פעולה"

– עדות מהסגר על העיר החרדית: "תחושה קשה של עלבון"

– "קריאת אזהרה לכולם": הקורונה מתפשטת ברש"פ במהירות

חלק מראשי הערים נבהלו מהדרישה שלך. הוספת אוכלוסייה לא עובדת לאוכלוסיות פריפריה היא לא מתכון להצלחה.

"אני לא מוכן לקבל מצב שראש עיר יגיד שהוא לא רוצה חרדים", אומר ליצמן בכעס. "אם הוא היה אומר את זה על ערבים, היו על זה כותרות בכל העיתונים. למה על חרדים מותר? ולי אסור להגיד שאני לא רוצה לעזור לראש עיר כזה. אני חושב שזו חוצפה ואני אגיד לך יותר מזה, כשנכנסתי לתפקידי מה המכתב הראשון שקיבלתי? מראש עיריית יבנה שהוא לא רוצה חרדים. זו חוצפה. אבל המכתב עשה דווקא טוב, כי זה נתן לי רעיון דווקא כן לשלוח ליבנה חרדים. אני באמת שוקל את זה. אני מתכוון לשוחח עם ראשי הערים ולעבוד איתם יחד, אבל אם הם יתעקשו נגד החרדים, אני אפעל. זו גזענות לשמה".

נתונים שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה תומכים בכך שהעברת אוכלוסייה שעובדת פחות לעיר שתושביה מתקשים ממילא, מזיקה לערים החלשות. עדיף היה לשלב אותם בערים חזקות, או לחלופין לבנות מוקדי תעסוקה וכדומה באותן ערים.

"הנתונים שמסתובבים על חרדים עובדים הם לא אמיתיים", הוא פוסק. "למה עיר כמו בני־ברק לא מוכת אבטלה?"

כי יש שם המון שטחי מסחר.

"לא רק, כי שם או הגבר עובד או האישה עובדת".

אתה יכול להבטיח לאותם ראשי ערים מנגנון תמיכה?

"אני לא הולך לשחד ראשי ערים שיביאו חרדים, אני לא חושב שצריך לתת כסף כדי להביא חרדים. אני יכול להגיד שבערד למשל, עם ראש העיר הקודמת טלי פלוסקוב היה טוב. נפגשתי עם בן־חמו כשהוא נבחר, ואמרתי לו: 'אתה רוצה אותנו בקואליציה או באופוזיציה? אני מוכן לשתי האפשרויות, אבל תן לנו מה שמגיע לציבור החרדי – חינוך'. מה הוא ענה לי? 'תתחייב שלא יגיעו עוד חרדים לעיר, ואני אתחייב לך'. אמרתי לו 'זו אנטישמיות לשמה'".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02011_57_10-7-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"לא נתפצל"

אבל לא רק מצוקת הדיור של בוחריו מעסיקה בימים אלה את ליצמן, אלא גם – ואולי בעיקר – תסיסה פנימית במפלגתו. בשבוע שעבר פרסם ארי קלמן באתר "בחדרי חרדים" נתונים פנימיים המפלחים את גודלם היחסי של החסידויות והפלגים השונים בתוך אגודת ישראל, המפלגה החסידית בתוך יהדות התורה המאוחדת, לצד דגל התורה הליטאית. בין היתר עולה כי חסידות גור, המחזיקה זה שנים במקום ובתפקיד הראשון וברוב מוסדות המפלגה, מביאה לקלפי רק כ־17% ממצביעי אגודת ישראל.

לפי הנתונים האלה, היה ראוי אולי שסגן השר פרוש ינהיג את המפלגה. מחצית מהמצביעים שלכם מגיעים מהחסידויות שהוא מייצג.

"הוא לא מייצג אותם. גם הוא וגם אני וגם אייכלר וטסלר כולם מייצגים את כולם. אין לפרוש שום טאבו על המצביעים, פה ושם יש גם חסידויות שאיתו. דבר שני, אני לא מפחד מבחירות פנימיות, זה לא הנושא. הבעיה היא שאם הולכים לבחירות פנימיות, איך אני יכול למנוע מדגל וש"ס להתמודד אצלי, או מנפתלי בנט?" הוא תוהה, ספק בצחוק ספק ברצינות. "אם יהיו בחירות באותו יום לדגל, אגודה, ש"ס וימינה – יכול להיות שכן", הוא מבטל למעשה את האפשרות לפריימריז באגודת ישראל. "אני כפול מפרוש, תשאלי כל אחד. אני בטח לא מפחד".

האם נכונות השמועות שפניכם לפיצול אחרי הורדת אחוז החסימה, הצעה שהעלה לאחרונה ח"כ ישראל אייכלר?

"אייכלר אמר שיביא את ההצעה לאישור מועצת גדולי התורה, והיא לא תיתן יד לשום פיצול. אנחנו עובדים יחד".

ולסיום, בעניין מלכה לייפר נקבע כי היא כשירה לעמוד לדין וחודשו הליכי ההסגרה נגדה. אחרי כל הטענות על מעורבותך בפרשה, מה אתה אומר היום?

"מה שהיה לי להגיב אמרתי במשטרה. עניתי על כל השאלות. זה היה במסגרת פניות הציבור. צריך לזכור שהיו חילוקי דעות על ההסגרה בין בתי המשפט. זה עבר ליועמ"ש, והמלצת המשטרה היא נגד החוק כי לפי החוק המשטרה לא ממליצה. אבל אני סומך על היועמ"ש והפרקליטות".

האם תפרוש במקרה של הגשת כתב אישום נגדך?

"אני בטוח בעזרת השם שלא יוגש".

הכתבה המלאה מחר (ו') במוסף יומן של מקור ראשון

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/07/שער-e1593680623862-229x300.jpg 229w" sizes="(max-width: 684px) 100vw, 684px" />

The post "אני כפול מפרוש, תשאלי כל אחד. אני לא מפחד" appeared first on מקור ראשון.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-13.37.18-750x170.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />אני נושא עימי: חברים, אחים וילדים שכולים שרים ומספרים

יום שלישי, ד' באייר, 28.4

11:00 – אביגדור גביש עם שירים לזכר הוריו, אחיו וסבו ועל החיים החדשים בצל השכול

12:00 – המוזיקאי יאיר לוי שר ומספר על השירות בשייטת ועל החברים שאיבד

13:00 – מתי עראמה עם שירים בעקבות אביו הרב יצחק עראמה, שנרצח בגוש קטיף

14:00 – הדס רוזנפלד אלקיים מספרת על אחיה יצחקי ומלאכי ז"ל

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 15.00.41-1-1-360x180.jpeg 360w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 15.00.41-1-1-750x375.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

The post יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה במקור ראשון appeared first on מקור ראשון.

קטאר מזוהה בישראל כמי שמשגרת תמיכה כלכלית לרצועת עזה המסייעת לשימור שלטון חמאס, המזוהה עם האחים המוסלמים, ברצועת עזה. בזירת עימות אחרת, הכסף הקטארי משמש למימון לחימה ותמיכה של נציג אחר של האחים המוסלמים, פאאז סאראג' בלוב.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– יהדות ארה"ב והריבונות: קמפיין קולני או התנגדות שקטה

– הפסקת אש בתימן: חוף מבטחים או מלכודת מסוכנת?

– עצרת ביריחו נגד הריבונות: תמיכה בינלאומית, התנגדות מבית

נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, השואף לעמוד בראש ציר האחים המוסלמים, נכנס ללחימה בלוב בצורה אינטנסיבית. בתקשורת הערבית דווח כי קיים שיחת טלפון עם האמיר הקטארי, תמים בן חמד אלת'אני, כדי לדון בבעיות אזוריות ובינלאומיות ובראשן הנושא הלובי. על פי הדיווח ארדואן ביקש מהאמיר הקטארי כסף כדי לתמוך בפעילות הצבאית של טורקיה בלוב.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 06/AFP_1SO05S-750x515.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"בסיס השיחה בין השניים היה הנושא הפיננסי בלבד", אמר דיפלומט טורקי לשעבר. "ארדואן ביקש מקטאר להעביר כספים כדי לשמר את ההישגים והפעילות הצבאית הטורקית בלוב ובסוריה".

עוד הוסיף הדיפלומט הטורקי ואמר כי הכסף הקטארי חיוני למימון המלחמות במיוחד שטורקיה נתונה במשבר כלכלי. "טורקיה לא יכולה לשאת בנטל הכלכלי בעקבות מספר משברים פיננסים רצופים במדינה. התיירות, מקור הכנסה משמעותי, ירדה, ובימים האחרונים  חוותה הלירה הטורקית ירידה של למעלה מאחוז אל מול הדולר והגיעה לרמה נמוכה ביותר מזה כחודש".

על פי הדיווח, קטאר מזרימה באופן קבוע כסף לטורקיה באמצעות פיקדונות והשקעות. על פי נתוני הממשלה הקטארית בשנת 2018 למשל, ההשקעות והפיקדונות הקטארים בטורקיה הסתכמו בכ-15 מיליארד דולר, עם הערכות שמדובר בסכום גבוה אף יותר.

השיחה בין ארדואן לאמיר קטאר, התקיימה, כך על פי הדיווחים, מיד לאחר הצהרתו של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי לפיה מצרים לא תהסס להגן על גבולותיה עם לוב ואף תפעיל את צבאה בעת הצורך. מצרים נמנית על המחנה התומך בגנרל ח'ליפה חפתר (יריבו של פאאז סאראג', א"ג) כמו גם סעודיה ומדינות המפרץ, המנהלות חרם על קטאר ומסתייגות מהפעילות הטורקית בסוריה ובלוב.

החרם של מדינות המפרץ בהובלת סעודיה גרמה להידוק הקשרים בין קטאר לטורקיה ולקיום ברית אסטרטגית בין המדינות. עם זאת מציינים רבים בקטאר שהיחסים רחוקים מלהיות שוויוניים. ארדואן מנצל את הכסף הקטארי לקידום גחמותיו: שאיפתו להפוך למנהיג האחים המוסלמים במזרח התיכון ולשחזור ימי גדולתה של האימפריה העות'מנית.

The post לא רק בעזה: קטאר מממנת את ארדואן appeared first on מקור ראשון.

כשמשחק הכדורגל בין ישראל וארגנטינה בוטל על ידי האחרונה לפני שנתיים, דייגו, עולה חדש מארגנטינה, מצא עצמו קרוע בין שתי המדינות, ולא מהסיבות שאותן דמיין. "לפני הביטול חשבתי שאתלבט איזו נבחרת אעודד. לא חשבתי שבסוף לא אדע איזו מדינה להאשים בביטול המשחק", הוא שיתף. נדמה כאילו משחק הכדורגל שלא התקיים משמש כמעין מראה ליחסים הדיפלומטיים בין המדינות: גדוש בגורמים זרים שמנסים להשפיע על יחסי המדינות ואינטרסים פוליטיים פנימיים מצד שני הצדדים, ומלווה במאמצים להתעלם מהעבר ובניצול הדדי של היכולות שכל צד מביא איתו. "בסופו של דבר, האנשים שאוהבים את שתי המדינות נשארים פגועים ומאוכזבים", הוא הוסיף.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– אויב משותף: בסוריה מודים לישראל על התקיפה באיראן

– מתקרבים להכרעה: האם תוכנית המל"ג לשילוב חרדים תיפסל?

– נתניה לא מה שחשבתם: העיר שתרצו להכיר

בתקופה האחרונה עלתה שוב שאלת גורל היחסים בין המדינות, כאשר הנשיא הקודם, מאוריסיו מאקרי הנחשב פרו-ישראלי סיים את תפקידו. במקומו הושבע בדצמבר האחרון אלברטו פרננדס, חבר המפלגה הפרוניסטית. יחד איתו נכנסה כריסטינה פרננדס דה קירשנר, שמכהנת כסגנית ובעבר כיהנה בעצמה בתור נשיאה במשך שמונה שנים. הנשיאה לשעבר הספיקה לצבור מוניטין מפוקפק ברחבי העולם ובישראל ולנהל מערכת יחסים עכורה במיוחד עם הקהילה היהודית, לאחר שהואשמה בטיוח הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס ב-1992 ובבניין הקהילה היהודית ב-1994. שמה של פרננדס דה קירשנר, שגם הכירה ברשות הפלסטינית כמדינה ב-2010, נקשר לא אחת עם איראן ושלוחותיה השונות, ותחת נשיאותה ארגנטינה חתמה על הסכם שהוגדר כשערורייתי, ובו הוחלט כי ארגנטינה ואיראן יפעלו יחד "למציאת האמת".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-09.06.29-750x509.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"בדרך כלל היחסים היו טובים, היו עליות ומורדות. מצד אחד פרון קלט נאצים בסוף מלחמת העולם השנייה, ומצד שני ארגנטינה הייתה אחת המדינות הראשונות שקיימה יחסים דיפלומטיים עם ישראל", מספר פרופ' אריה קצוביץ', מומחה ליחסים בינלאומיים של אמריקה הלטינית מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. "אחר כך באה חטיפת אייכמן בשנות ה-60', שהובילה לנתק ביחסים באופן זמני, כי ארגנטינה התלוננה שישראל הפרה לה את הריבונות. בתקופת המשטר הצבאי בשנות ה-70' היחסים היו טובים באופן פרדוקסלי, כי ישראל מכרה נשק לארגנטינה למרות שמשטרה היה אנטישמי. אני חושב שמה שהעיב על יחסי המדינות היו שני הפיגועים בשנות ה-90' נגד השגרירות ובניין הקהילה היהודית. עד היום הסיפור הזה לא נגמר. זה העיב על היחסים, ויחד עם זאת הם תמיד נשמרו."

לפני שלוש שנים ערך ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקור היסטורי בארגנטינה, הראשון אי פעם של ראש ממשלה מכהן. הביקור, שכלל בתוכו שורה של הסכמי שיתוף פעולה בין המדינות, היה לנקודת השיא בהתחממות היחסים בין המדינות. נתניהו, שמעבר להסכמים בילטראליים חיפש גם למשוך את ארגנטינה הרחק מאיראן ומהשפעותיה, האשים את האחרונה בביצוע צמד הפיגועים ואף אמר כי "הגיע הזמן להטיל על איראן את האחריות המלאה על באופן פומבי וסופי". הצהרתו אולי רמזה באופן עמום על המדיניות הארגנטינאית בשנים שקדמו לכהונת מאקרי, בהן ארגנטינה חתמה עם הסכם עם איראן שמטרתו גילוי האשמים בחקירה. נתניהו גם הקדיש את ביקורו לביקור במוקדי הפיגועים ופגישות עם הקהילה היהודית בארגנטינה, שהוגדרה על ידו כ"גשר אנושי שמחבר בין ארגנטינה וישראל."

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-09.06.59-750x500.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ואכן, הקהילה היהודית ממלאת תפקיד חשוב ומרכזי בין יחסי המדינות. במחקריו הרבים שעסקו ביחסים הבינלאומיים של אמריקה הלטינית, הגדיר פרופ' קצוביץ' את הקהילות היהודיות ביבשת ואת הקהילה הארגנטינאית בתור הצלע השלישית במשולש, שכולל בתוכו את ישראל וארגנטינה. כשנשאל על טיב היחסים בין ישראל לקהילה היהודית בארגנטינה, השיב קצוביץ' כי "אני חושב שהיחסים טובים. במאמריי, בהם התייחסתי למשולש היחסים, הייתה לי ביקורת על כך שישראל לפעמים מעדיפה את האינטרסים שלה, על פני הגנת האינטרסים של הקהילה היהודית. יש פה מידה של צביעות. זה נכון שישראל דואגת ליהודים בעולם, אבל היא תעדיף את האינטרסים שלה על פני הקהילה היהודית. אין ספק שלפעמים יכולות להיות מתיחויות, כמו בשנות ה-70', כאשר ישראל העדיפה את המשטר הצבאי ולמכור לו נשק, על פני גורל היהודים."

"חשבו שאני סוכן מוסד"

הסיפור של דמיאן פצ'טר לא פחות ממדהים: שני ציוצי טוויטר הפכו אותו לעיתונאי הראשון שפירסם את רצח התובע הפדרלי אלברטו ניסמן בשנת 2015, שנמצא מת בדירתו שעות לפני שעמד להעיד נגד הנשיאה כריסטינה פרננדס דה קירשנר ולחשוף את מעורבותה בטיוח מציאת האחראים לפיגועים. "אני חושב שזה קשור לממשלה של כריסטינה, שהייתה מעורבת ושהפקודה באה משם", הוא אומר לאחר שנשאל מי לדעתו עומד מאחורי רצח התובע היהודי ניסמן.

"ואחרי זה הם, הממשלה דאז, עוד הציגו את עצמם כקורבן בנושא הזה. לא הייתי פוסל סוג של קשר איראני כזה או אחר. אני לא אומר שהנינג'ה האיראני נכנס מהחלון, אבל אני בהחלט סבור שיש בעלי אינטרס, באיראן בעיקר."

ימים ספורים לאחר פרסום הרצח, נמלט פצ'טר כל עוד נפשו בו מארגנטינה מתוך חשש לחייו. "זה בא להם כמו כפפה ליד שאני ישראלי ויהודי. טענו שאני סוכן מוסד, שאני זה שרצחתי את ניסמן. חלק מהשמועות באו מדובר של קירשנר", הוסיף פצ'טר, ממחיש דרך סיפורו כמה ישראל, ניסמן ושני הפיגועים נחשבים לנושא שנוי במחלוקת בארגנטינה עד היום.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... t-09.14.14-1-750x500.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

שירות החוץ הישראלי, כך נדמה, מנסה להסתכל על הנקודות החיוביות ביחסים: "יש פוטנציאל גדול שלא מיצה את עצמו, יש המון לאן להתפתח", מסביר השגריר רפי זינגר, מאגף אמריקה הלטינית במשרד החוץ, בנוגע ליחסי ישראל וארגנטינה. "יש שיתוף פעולה בשלל נושאים, כמו הטכנולוגיה והרפואה. הממשל החדש הוא פרגמטי, שמבין את חשיבות היחסים עם ישראל. למרות שהיו חילופי שלטון בשנה שעברה, הנשיא הנוכחי פרננדס הגיע לישראל על מנת להשתתף בפורום השואה הבינלאומי בירושלים, מה שהיה לביקור המדיני הראשון שלו בתור נשיא", הוא אומר. בהתייחסו לפיגועים בשנות ה-90 נגד מטרות יהודיות, הוא אומר: "ישראל תמיד דורשת למצוא את הצדק ושהאמת תצא לאור בכל הנוגע לפיגוע בשגרירות ישראל ובבניין הקהילה היהודית, ולמצות את חקירות הפיגועים".

צלילה לתוך עומק היחסים בין ישראל וארגנטינה מגלה תמונה דומה ליחסים דיפלומטיים אחרים של ישראל ברחבי העולם. נדמה שהסיבה האמיתית לחוסר היכולת של ישראל לפתח קשר ידידותי כן עם ארגנטינה נובעת מגורמים שונים בהם ישראל נתקלת גם אצל מדינות אחרות: שילוב של אינטרסים פוליטיים פנימיים, השפעה ממדינות אחרות, "המשולש" עם הקהילה היהודית וגם הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "היחסים מספיק טובים, אבל לא כאלו משמעותיים. הייתי אומר שהגורם שהכי יכול להשפיע, לטובה או לרעה, זה הסכסוך שיש פה. זה תקף, אגב, למדינות אמריקה הלטינית האחרות. זאת אומרת שתקרת הזכוכית ביחסים עם ארגנטינה ומדינות האזור קשורה לסכסוכים שיש לישראל במזרח התיכון", מנתח פרופ' קצוביץ' את אחת הסיבות שחוסמות את ישראל מלפתח את קשריה ביבשת. פצ'טר, לעומתו, נשמע אחרת ואומר שלדעתו "היחסים נובעים מצורך של אמון והכרה הדדית במערכת הבינלאומית. אני לא חושב שלארגנטינה יש משקל מפתח ביחסי החוץ של ישראל או הפוך.  למעשה, ישראל לא נתפסת בארגנטינה כמדינה ידידותית, לפחות לא בקרב העם עצמו".

נקודת המבט הארגנטינאית, לא שונה בסופו של דבר במהותה מתפיסתם של רוב מדינות העולם, גם אם היא מכילה בתוכה מורכבויות שייחודיות למדינה הדרום אמריקאית. נדמה שבדומה למדינות אחרות ברחבי העולם, גם בארגנטינה מדינת ישראל מתקשה לשפר את תדמיתה. על אף ניסיונות מצד ישראל להפעיל עוצמה רכה על ארגנטינה ולהראות את הצדדים החיובים שיש לה, נראה כי ישראל רחוקה מאוד מלהצליח לשנות את דפוסי ההצבעה של המדינה באו"ם או לנקוט גישה אחרת מהעמדה המסורתית בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ובאשר לדייגו? הוא כנראה מצא נחמה מסוימת בלצפות בארגנטינה משחקת בתל אביב נגד נבחרת אורוגוואי בנובמבר האחרון. ולמרות זאת, נדמה שהדרך להביא את ארגנטינה למשחק מול ישראל עוברת דרך שיפור היחסים בין השתיים.

הכותב הוא בוגר המכללה האקדמית הדסה.

The post הטלנובלה הישראלית-ארגנטינאית: מאחורי הקלעים של הקשר בין המדינות appeared first on מקור ראשון.

שש פעמים במהלך הקריירה הפוליטית שלו עמד השר גלעד ארדן בפני האפשרות להמריא לארה"ב ולייצג שם את ישראל. בכל פעם היא ירדה מהפרק מסיבות שונות, בעיקר משום שהוא דחה אותה מנימוקיו שלו. גם השבוע, עם הדיווחים על ההצעה שהונחה על שולחנו בפעם השביעית, לא היה ברור לאן מועדות פניו של השר הוותיק. רק בתום פגישה עם נתניהו בבלפור וההודעות המפורשות שפרסמו השניים, נודע כי המינוי הראשון והכפול של ממשלת האחדות יצא לדרך: שגריר ישראל באו"ם ובארה"ב.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– הזדמנות לשינוי בקהילה היהודית: 8 עצות לשגריר ארדן

– גל שני ורופאים מותשים: מה מצפה לשר הבריאות החדש

– אזעקת אמת: בנט שוב מאיים עם הצטרפות לאופוזיציה

"קרו כמה דברים שעשו את השינוי בעבורי", מסביר השגריר המיועד ארדן בריאיון שקיימנו השבוע במשרדו. "אחד, מי שרוצה להמשיך בקריירה פוליטית חושש שכאשר לא יהיה פה הממשלה תיפול, והוא יישאר מחוץ לעשייה הציבורית הרבה שנים. עכשיו, עם הקמת ממשלת האחדות, שאני מקווה שתשרוד לפחות שלוש שנים, יש לי פרק זמן ארוך מספיק להתרכז בעשייה הדיפלומטית. דבר שני, ראש הממשלה הוסיף לייצוג באו"ם גם את הנדבך של ייצוג ישראל מול הממשל האמריקני, כך שאוכל להביא לידי ביטוי את הניסיון והיתרונות שלי מהעשייה הפוליטית ביצירת מערכות קשרים, בין אם זה בקונגרס ובסנאט ובין אם מול הממשל. הצירוף של שני התפקידים דיבר אליי מאוד.

"ודבר אחרון", ממשיך ארדן לנמק את ההחלטה החיובית שקיבל הפעם, "אני כבר חמש שנים שר לביטחון פנים, וזה אחד התפקידים הכי חשובים וגם הכי אינטנסיביים בממשלה. אני מרגיש שעשיתי בו הרבה מאוד רפורמות ושינויים. ביטחון הפנים בישראל התחזק בשנים האחרונות, ויש שיפור בכל תחום. אני מרגיש היום שיש לי אפשרות ללכת לכיוון שעוד לא הייתה לי הזדמנות לעסוק בו, וזה הזירה הבינלאומית. לכן נעניתי להצעה".

"בואי נאמר שיהיה תיאום מלא בין השגריר באו"ם לשגריר בוושינגטון", אומר ארדן בהומור על כפילות התפקידים

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /05/AFP_NU87C-750x514.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בעוד חודש ימריאו השר ארדן ובני משפחתו לארה"ב. תחילה הוא יכהן בתפקיד שגריר ישראל באו"ם בלבד ויחליף בתפקיד את דני דנון, ולאחר כחצי שנה יחליף גם את רון דרמר שיסיים את תפקידו כשגריר ישראל בוושינגטון. האדם היחיד עד כה בתולדות המדינה שמילא את התפקיד הכפול היה אבא אבן, שעשה זאת במשך תשע שנים בשנות החמישים. "אני לא משווה את עצמי לאבא אבן", אומר ארדן בחיוך, בהתייחסו למי שנודע כדיפלומט ונואם מבריק, "אבל בכל 11 השנים שלי בממשלה ניהלתי והובלתי שני משרדי ממשלה במקביל, וסליחה שאני מעיד על עצמי, אני ידוע כאדם שעובד הרבה מאוד שעות ומתמסר לעבודה".

הכפילות בתפקידים צפויה להימשך שנה אחת, שכן תפקיד השגריר בוושינגטון הוא מינוי אישי של ראש הממשלה, והוא עשוי להתחלף עם מימוש הסכם הרוטציה בין נתניהו לגנץ. ארדן מוסיף ומציין כי ישנן מדינות נוספות ששולחות לארה"ב שגריר אחד לבצע את שני התפקידים. "זה דורש ממני מאמץ גדול והתמסרות טוטלית, ואני מוכן לכך. זה ייתן לי כוח השפעה לקדם יותר דברים, ובואי נאמר שיהיה תיאום מלא בין השגריר באו"ם לשגריר בוושינגטון", הוא אומר בהומור.

"התאהבתי בשוטרים"

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 5/F200407OF40-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

עוד נחזור לתפקיד הדיפלומטי המורכב שממתין לארדן, אבל לפני כן – זמן לסיכומים. נדמה כאילו כל אירועי הממשלה האחרונה עברו תחת המשרד לביטחון הפנים: גל הטרור בירושלים, חקירות ראש הממשלה, המסתננים בתל־אביב, הניסיונות למנות מפכ"ל ועוד. המשרד ששניים מבכירי הליכוד נאבקו עליו השבוע הוגדר לא פעם כמשרד "כפוי טובה" לפוליטיקאים. ועדיין, ארדן מסכם את חמש שנותיו בו בסיפוק ניכר לעין.

"הייתה לי זכות גדולה להיות במשרד הזה", הוא אומר. "כל האיומים המשמעותיים על חיי היומיום שלנו עברו לעורף האזרחי, ולא משנה אם זו נפילת טילים ורקטות, פנדמיה או טרור יחידים. המשרד הזה נמצא בחזית המאבק". לנוכח תדמיתה החבוטה לעיתים של המשטרה, ארדן מבקש להגן עליה "אני התאהבתי, כן התאהבתי, באנשים האלה, וכואב לי שהרבה פעמים הם שק חבטות של הציבור וסופגים האשמות מכלילות".

הראיון המלא יתפרסם מחר (ו') במוסף יומן של מקור ראשון

The post אמריקן סטייל: ארדן מסכם כהונה ומתכונן לתפקיד החדש appeared first on מקור ראשון.

עליית מספר חולי הקורונה במערכת החינוך עוד לא מצביעה על התפרצות גל תחלואה מחודש בקורונה, אבל עשרות מקרי ההדבקה החדשים בהחלט דורשים זהירות רבה יותר במערכת החינוך הצפופה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– בחסות הקורונה: גוברים הניסיונות להברחת סמים בגבול לבנון

– שלוש עצות חיוניות למבקשים להיות פוליטיקאים

– "מחויבים לפעול למען מערכת בריאות איכותית בישראל"

על פי דיווחי משרד החינוך לפחות 15 עובדי הוראה חלו בשבועיים האחרונים בקורונה, בהם 11 מורים וגננות ו-4 סייעות. 19 תלמידים נדבקו בנגיף אף הם. לא ברור האם נדבקו האחד מהשני והאם בתי הספר שימשו כמדגרה וכמוקד להתפרצות. בשל אירועי התחלואה 509 מורים ותלמידים נדרשו להיכנס לבידוד בכמה מוסדות חינוך. בית הספר 'נבון' ברחובות שבו נדבקו מספר מורים ותלמידים נסגר וכך גם 8 גני ילדים ברחבי הארץ.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /AFP_1QY7Y5-2-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אז איפה הבעיה? כמו מהיום הראשון למגיפה- בהסברה. רבים בציבור לא מצליחים להחזיק ראש לנוכח הנחיות הבידוד והריחוק המשתנות והמורכבות ולא באמת יודעים כיצד יש לחבוש מסיכה בצורה הנכונה והזהירה ביותר ואחת לכמה יש להחליף אותה ועוד. אם מדברים על היערכות לעתיד- ההסברה הוא אחד מהתחומים הנדרשים ביותר לתיקון.

בכירים במערכת בריאות הציבור סבורים, כי הסיכויים שמורים ותלמידים יחלו ויידבקו בקורונה במוסדות הם נמוכים, כל עוד ישמרו על הנחיות הריחוק החברתי. הבעיה היא כי לא ניתן באמת לשמור עליהן. במערכת החינוך לומדים לעיתים גם 40 ילדים בכיתה צפופה ועם ביטול מתווה הקפסולות וכמעט כל המגבלות לא ניתן למנוע באמת הדבקה. בניגוד למדינות אחרות בעולם שהחזירו את מערכת החינוך לשגרה תחת מגבלות משמעותיות יותר כמו לימודים בקבוצות של 10 תלמידים, בדיקות חום תכופות ושמירת מרחק וחציצה בין תלמיד לתמיד- בישראל כל זה לא באמת אפשרי וחששם של הצוותים החינוכיים מוצדק.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 05/AFP_1QY7XP-750x526.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מנגד יש לזכור, הסיכויים שבבתי הספר מסתובבים חולי קורונה לא ידועים הם נמוכים. ישראל שומרת בשבועות האחרונים על עקומה יציבה וחיובית של כ-20 חולים חדשים בממוצע ביום, ולרוב פחות מכך. אם נאסוף 50 איש מהרחוב לחדר אחד, הסיכוי שנאתר בקבוצה המדגמית חולה קורונה הוא כמעט אפסי. לכן גם בדיקות קורונה המוניות לא אמינות דיין בשל תופעת ה-'פולס פוליטיב' (דיווח שגוי על תוצאה חיובית) בקבוצות ללא סימפטומים, תופעה ששכיחה יותר מאשר דיווח על חולים מאומתים.

זו הייתה גם טענתו של פרופ' איתמר גרוטו, האפידמיולוג והמשנה למנכ"ל משרד הבריאות בסוף השבוע האחרון בריאיון בגל"צ. גרוטו טען כי בקרב א-סימפטומטיים על כל בדיקה מאומתת וחיובית לקורונה עלולות להיות 20 בדיקות חיוביות אך לא נכונות. גם היום, בדיקות הPCR והמטושים עוד לא מספיק מדויקים כדי לקבוע תחלואה בקרב ציבור רחב ולא מאובחן לתסמיני קורונה מוכרים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02015_19_26-9-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אז איך מתמודדים עם עולם של חוסר וודאות? פשוט נזהרים. בתחושה הציבורית נדמה כי הקורונה כבר הרחק מאחורינו. ברחובות ובמשרדים כבר שוכחים לעטות מסיכות ולא חוששים עוד להחליף לחיצות יד וחיבוקים. אך עם הזלזול בדרישות הריחוק מגיעה גם סכנה – אנחנו עלולים למצוא עצמנו בבידוד בן שבועיים וחלילה גם להידבק. מחלימי הקורונה אף הם לא יכולים לדעת בוודאות האם הם 'יצאו מהמשחק' ופיתחו חיסון עצמי.

המומחים חלוקים בשאלה מתי יגיע גל התחלואה הבא וראש הממשלה נתניהו אף הזהיר אמש (ג') כי גל התחלואה עלול להיות קטלני וקשה יותר משחווינו בחודשים האחרונים. במערכת הבריאות עוסקים כעת בתחקור ההתנהלות וקבלת ההחלטות עם תחילת משבר הקורונה ומגבשים דרכי פעולה להתמודדות עם חזרתה האפשרית לקראת הסתיו או החורף.

מאמצי העל למציאת חיסון או תרופה ברחבי העולם לא יגיעו ככל הנראה לכדי תוצאות בקרוב ועלינו להודות ולשמוח על השבועות הקרובים שזכינו לאפשרות לחזור בהם קצת לשגרה שנשכחה מלפני התפרצות המגיפה. יש כאלה שכבר מספרים כי הם מתגעגעים לימי הבידוד בבית לצד הילדים ורגעי הקסם שמצאו בהם. אל דאגה, אנחנו עוד עלולים לחזור לכך וגם למצוא עצמנו בסכנה לא קטנה. הכל תלוי בנו, כמעט.

The post האם מערכת החינוך תחזיר לנו את הקורונה? appeared first on מקור ראשון.

ח"כ בצלאל סמוטריץ' פנה היום (ה') לנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בבקשה כי בית המשפט יפרסם לציבור הרחב את רשימת המניעויות של כלל שופטי בית המשפט העליון.

המכתב נשלח בעקבות תחקיר של תאגיד השידור הציבורי "כאן" שחשף כי חלק משופטי בית המשפט העליון ישבו בדין של צדדים אשר השופטים היו מנועים מלדון בעניינם על פי רשימת המניעויות שלהם עצמם. תחקיר זה מתווסף לתחקירים רבים שפרסם העיתונאי קלמן ליבסקינד, כולל תחקיר על ניגוד העניינים של הנשיאה חיות עצמה רק לפני כמה שבועות.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

–  בני גנץ מודה: "לא עשינו די למען יהדות התפוצות"

– "אדולף, אתה חי?": קמפיין חדש מבקש להיאבק בהסתה נגד חרדים

– בלוד מנסים להנמיך את המואזין, המוסלמים: זו מלחמת דת

בחשיפת "כאן" התגלה למשל כי השופטת ענת ברון דנה בערעור על סכום פיצוי נמוך שנפסק לטובת עו"ד חי פלייסיג בתביעתו מול עיריית נתניה. זאת, כאשר השופטת ברון מנועה מלשבת בדין כשעיריית נתניה היא אחד מהצדדים. מקרה נוסף הוא של השופט ניל הנדל, אשר מנוע מלשבת בדין שאחד מהצדדים בו הוא בית החולים "סורוקה". למרות זאת, ישב השופט הנדל בתביעת רשלנות רפואית כלפי בית החולים. מקרים דומים נחשפו גם לגבי שופטים נוספים: השופטת דפנה ברק-ארז ישבה בדין שהופיע בו לפניה עו"ד שהיא הנחתה בעבודת הדוקטורט שלו, השופט מזוז ישב בעתירה שנגעה לפרקליטה רות דוד שעבדה תחתיו, השופט עמית ישב בדין שבו אחד הצדדים היה הבנק הבינלאומי המופיע ברשימת המניעויות שלו, ומול השופט עוזי פוגלמן הופיעה עו"ד ששימשה העוזרת המשפטית שלו.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201816_27_35-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"אין צורך להאריך בפגיעה של חשיפות אלו באמון הציבור במערכת המשפט", כתב ח"כ סמוטריץ', "הפרסומים מעלים חשש כבד לעיוות דין שנגרם חלילה".

על פי סמוטריץ', לא ייתכן שעל שופטים יחולו כללים אחרים מאלה המושתים על נבחרי ציבור. כך למשל, כל שר ממלא בכניסתו לתפקיד שאלון נרחב, ובהתאם לו חותם על הסדרי ניגוד עניינים המונעים ממנו לעסוק בכל מיני עניינים במשרדו.

הסדר דומה נעשה גם בבית המשפט: השופטים מעבירים להנהלת בית המשפט רשימת מניעויות שבמסגרתה הם מתחייבים להימנע מלדון בתיקים הכוללים מי מרשימה זו. אלא שעל פי מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל, אין שום חובה בדין לערוך רשימה שכזו. "אותם כללים שחלים על נבחרי ציבור, צריכים להיות חלים גם על שופטים", מתעקש סמוטריץ'.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201815_53_46-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

פרסום רשימת המניעויות נעשה לרוב לא מיוזמתו של בית המשפט, אלא במענה לבקשות חופש המידע. כך למשל, בקשה שהוגשה בדצמבר 2019 הביאה לפרסום רשימה שמעודכנת לנובמבר 2019. על פי הערת בית המשפט ברשימה שפורסמה, היא מתעדכנת מעת לעת. רשימה עדכנית לשנת 2020 טרם פורסמה. השופט היחיד אגב, שאין לגביו מניעויות, לא מצד עורכי הדין ולא מצד בעלי הדין, הוא נועם סולברג.

התומכים בפרסום הרשימה לציבור הרחב באתר בית המשפט העליון טוענים כי התועלת בכך היא כפולה: ראשית, תתקיים הרתעה שתגרום להקפדה יתרה בקרב השופטים לא לשבת בדין של צדדים אשר בענייניהם הם מנועים מלשבת; ושנית, המהלך יחזק את תחושתם של בעלי הדין כי מתנהל בעניינם משפט צדק.

במענה לשאילתה שהגיש אתמול סמוטריץ' לשר המשפטים אבי ניסנקורן, השיב השר במליאת הכנסת כי ישקול את פרסום הרשימה. "אין ספק שכל מערכת, כמו גם המערכת המשפטית, יש בה טעויות. טעויות כאלה צריך ללמוד מהן, ואפעל כמיטב יכולתי  שהן לא יישנו".

The post "חשש לעיוות דין": סמוטריץ' ביקש מהנשיאה חיות לפרסם את רשימת המניעויות של השופטים appeared first on מקור ראשון.

לזכותו של הסופר הוותיק יוסף בר יוסף יצירות ספרותיות רבות, בעיקר מחזות אך גם ספרות יפה. המוטיב הבולט, החוזר ונשנה ביצירות הפרוזה שלו, הוא המוטיב הביוגרפי, שבמרכזו יחסי אב־בן והתחרות, קנאה, שנאה, אהבה, שבין הסופר החי יוסף לבין אביו, יהושע, הסופר המת. יהושע בר יוסף היה ללא ספק הבולט בין שניהם, וקהילת הספרות הישראלית רגשה לא פעם בגללו. הוא בלט באישיותו המרדנית, הבלתי קונבנציונלית והאגוצנטרית וביצירותיו. לא ייפלא שהאב יהושע הוריש לבנו שפע של זיכרונות משפחה מרים־מתוקים וחשבונות אישיים שמסולקים שוב ושוב, במסווה זה או אחר, ביצירות הפרוזה של הבן יוסף.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– ספרים במספרים: הטוב, הרע והמוזר שיצאו לאור ב-2019

– מההתנתקות ועד עמונה: הקצינים ששכחו מהי אלימות

– דו"ח תלונות הציבור: מי מככב, מי ננזף והילדים ששלחו בקשות

הנובלה הראשונה בספר החדש, "אבא", גם היא מסע של סילוק חשבונות מאוחר עם המרורים שהשביע האב יהושע את משפחתו ובייחוד את אשתו הראשונה, החרדית; ועם היחסים האמביוולנטיים בינו לבין בנו הבכור יוסף, בעיקר בשנות ילדותו ונעוריו של הבן. זו לא נובלה גרועה, והיא גם לא חסרת עניין. שהרי חייו של האב יהושע היו מופע מתמיד של רעש וצלצולים, ודמותו מעוררת עניין מעצם ההמולה שנלוותה אליו בחייו. אולם מאחר שאין בספר שלפנינו חידושים רבים והביוגרפיה של יהושע בר יוסף מוכרת למדי וזכתה להנצחות ספרותיות חוזרות ונשנות, אפשר היה בהחלט לוותר על הגרסה הנוכחית. מה גם שהסופר עושה ניסיון קלוש בלבד להסוות את האופי האוטוביוגרפי של הנובלה ולהקנות לה מאפיינים של יצירה ספרותית בדיונית ומבוססת דמיון יוצר. העובדה הזאת מכשילה אותו וגורמת לסיפור תולדותיו להידמות לאלה שנוהגים לפרסם, לרוב בהוצאה עצמית, אנשים שעברו את גיל השמונים ומחליטים להעלות על הכתב את זיכרונותיהם למען הדורות הבאים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 18_04_36_v0.2-750x497.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

עם זאת, מן הראוי לציין את הכתיבה הרגישה, שנותנת ביטוי לרגשות המושתקים ולקושי שהיה לילד יוסף ביחסיו עם אביו האגוצנטרי. יש בנובלה גם מספר קטעי הווי יפים, רגעים מחיי בית הכנסת החסידי במאה שערים ביום כיפור, בית כנסת של קהילה שאינה יודעת שהיא כבר מתפרקת, ש"יצא לו שם שלא מעט מהמתפללים הצעירים שבו… פוזלים החוצה לעבר האפיקורסיות והעולם החילוני…". גם שכונת מונטיפיורי בתל אביב מופיעה בנובלה זו, כפי שהייתה בשנים שסביב שנות הקמת המדינה: שכונת עוני תל אביבית שהתייחדה בתערובת העדתית שבה – אשכנזים ומזרחים, ותיקים ועולים ניצולי השואה, שרבים מהם התגוררו בה בתנאי עליבות מחרידים.

"את הצריף העלוב ההוא… ואת החצר הרמוסה בקדמתו עם עץ החושחש המרוט אני זוכר עד היום…". למקום זה הביא יהושע בר יוסף את אשתו עם בנם, כשאילץ אותה להיפרד מירושלים ולעזוב את הקהילה החרדית של בתי אונגרין שבה נולדה וגדלה לצד משפחתה. ויש גם פורטרט מכמיר לב של האב יהושע כשהוא יושב בלב "החבורה", בשולחן של שלונסקי ואלתרמן ושות' בכסית, "וברור שהוא לא בפנים, לכל היותר הוא מתדפק…", דיוקן של איש תלוש ושאפתן שיוצא קירח מכל הצדדים.

העילוי המקפץ

הנובלה השנייה, "בן", שונה לגמרי מקודמתה. הדובר הוא אותו בן־של־אבא מהנובלה הראשונה, אבל הסיפור בדיוני, אפילו עם יסודות סוריאליסטיים וקבליים. יש בו יסודות אוטוביוגרפיים – העלילה מתרחשת בעיקרה ב"בתי אונגרין", מקום מגורי משפחת סבו וסבתו של הסופר, והדמויות ברובן כנראה בנות משפחתו – אך היא ממריאה מעל לביוגרפיה, בלתי צפויה ולא מציאותית. במרכזה שלוש דמויות, שגם אם היו קיימות במציאות הסופר בנה אותן מחדש בדמיונו.

אחת מהן היא דמותו של נחום, דודו הרווק של המספר ובנם של הסבתא והסבא האהובים עליו. נחום כבר בן שלושים ואינו שש להתחתן, תופעה חריגה בחברה החרדית המקדימה בנישואים. הוא עוסק ללא הרף, רדוף אובססיה, בשואה. במהלך המלחמה, כשהוא עוקב אחר הידיעות "משם", ובשנים הראשונות של המדינה, כשאובססיית המוות מתחלפת באובססיה משיחית: "הוא מסתובב בשוק בעיר העתיקה, עוקב אחרי כל סוס וחמור… מחפש גם בין הקבצנים…". יש לנחום עוד מאפיין חריג: "הקפיצה המיוחדת שלו, קופץ לגובה מבלי לזוז ממקומו, כמו צפרדע. אבל צפרדע קופצת קדימה ועל ארבע, והוא קופץ למעלה וידיו מושטות גם הן למעלה… וזה קורה לו כאילו מעצמו…". הקפיצות האלה מזכירות תיאורים של רגעי אקסטזה והתגלות אצל חסידים וצדיקים, ונראה שלכך מכוון בר יוסף.

הדוד נחום מסרב לכל השידוכים אך נושא לבסוף לאישה את גולדה, נערה פליטת שואה מבולבלת ומוזרה שאיבדה את כל זיכרונותיה, אך יש לה מדי פעם הבזקי תמונות, שמות ותחושות־גוף "משם", רדופת תודעה של בריחה מתמדת.

וכשהאובססיה של נחום והנפש הפצועה של גולדה נפגשות נולד ילד מופלא, עילוי ב"חדר" ובישיבה, שגם הוא מפליא לקפוץ ולעשות סלטות באוויר. אמו הגאה, המוזרה והקצת משוגעת מפחדת שבנה יצחק נועד להיות המשיח, כי היא שמעה מבעלה נחום ש"הוא מוכרח לבוא עכשיו… אחרי מה ש…". גולדה נרגעת רק כשיצחק'לה עושה מה שלא־יאה־למשיח לעשות, כלומר קופץ. קפיצה אחת יותר מדי.

הדיבורים המקוטעים שמגלים טפח ומסתירים טפחיים, הקפיצות הנועזות והמציאות החרדתית, וגולדה שיוצאת לפומבי עם ליפסטיק אדום־כדם על שפתיה – מעשה שלא ייעשה בשכונה השמרנית ובמשפחה הסגפנית והצנועה שלה – כל המתחים, הסודות והסתירות מתלכדים אל סופו של הסיפור היפה והרגיש הזה. אחד מיוצאי הדופן ביותר בספרות הישראלית שקראתי.

אדישות לגורל הדמויות

ולבסוף, הנובלה השלישית, "סבתא דינה". חוטים רבים קושרים אותה לכאורה לשני הסיפורים הקודמים, משום שגם ברקע שלה ירושלים החרדית שבהמשך "רחוב שטראוס צפונה". אבל בכך נגמר הדמיון. למען האמת, לא ברור לי האם זה בכלל "סיפור". תוך כדי קריאה התרשמתי שזהו בעצם מקבץ של פרגמנטים ספרותיים שחוברו יחדיו בחיבור שתפריו בולטים לעין. לעומת היופי של הנובלה "בן", והתחושה הפלאית שמועצמת בזכות החיסכון הקיצוני במילים בכלל, ובמילות־שיחה בפרט, שגורם לקורא לרצות להשלים את הפערים מעצמו, בנובלה "סבתא דינה" נדמה שהכול להיפך.

הנובלה עמוסה במילים. אשדי־אשדות מילים ותיאורים שאינם מצדיקים את ההשתהות עליהם, ובעיקר "קטעי יומן" אין־סופיים של גיל ההתבגרות, שבוסריותם אינה משווה להם חן נעורים אלא הופכת אותם לבנאליים וקלישאתיים.

מהלכי הסיפור מתנהלים בשני אפיקים: האחד הוא של דינה, אלמנת צה"ל שמגדלת את בנה היתום מיכאל ובבדידותה מיטלטלת מגבר עלום־נוכחות אחד לאחר; והשני הוא של מיכאל, הילד והנער היתום, שמילדותו ועד בגרותו ועד בכלל כולו בלבול ונטישות. את היומן שלו מתחיל מיכאל לכתוב בגיל אחת־עשרה, "עוד בערב לאחר הלוויה". שבוע אחרי הלוויה הוא כותב "איננו, זה מה שכולם אומרים עליו, איננו. אז איך זה שהאיננו הזה ממלא אותי כל כך?… זה מה שנהיה מאבא שלי, משהו מר, אבל גם מתוק, כי הרי ברור שהוא שם, בתוך הבכי, גם אם זה כלום…". לא ממש סביר לכתיבה ברמה של ילד בן אחת־עשרה.

הזיוף וחוסר האמינות שמתגלים בראשית הסיפור חוזרים שוב ושוב בהמשכו. למשל בקשר בין מיכאל למירי. הנערה, שהיא לכאורה אהבת חייו, מגיעה לחדרו של מיכאל ומוצאת את היומן פתוח על השולחן: זהו מעשה כשל פרוידיאני הכי שקוף ולכן הכי לא־ספרותי ובלתי משכנע שיש. היומן מכיל הרהורים אדולסצנטיים אודות טומאה וטוהרה ומין ורוחניות, מהסוג שכל מתבגר כותב כמותם ביומנו ומקפיד להחביא אותם היטב מעיני הזולת. מירי כמובן קוראת מה שמיכאל כתב עליה ביומן ונוטשת אותו. המלאכותיות של הסצנה מצביעה שוב על החולשה המהותית של הסיפור, שאינו בנוי על יסודות עמוקים דיים ומרפרף מעניין לעניין ללא הסבר והנמקה פסיכולוגית או עלילתית.

לאחר הנטישה הזאת מיכאל חוזר בתשובה. אבל לאחר זמן הוא נוטש את אשתו וארבעת ילדיהם. הכול חפוז ושרירותי ולא מנומק, והסיפור נקטע בפתאומיות מבלי לספק שום הסבר למה שקרה, כאילו נפלה על הכותב עייפות או נמאס לו. הוא נחפז לעוד קטע על סבתא דינה לפני שהוא חוזר אל מיכאל שנוטש את הדת, נושא אישה שנייה, ובסוף שניהם נוטשים גם את הבן הזה והוא נמסר לסבתא דינה – שחולה, כמובן, בסרטן ומוסרת את הילד לאימוץ.

לא מן ההכרח שכל המרכיבים האלה – גם אם הם קצת מוגזמים בהצטרפם יחד – ייצרו סיפור גרוע, אבל לטעמי זה מה שנוצר כאן. לא רק משום שהסיפור ברובו חסר ערך ספרותי ועלילתו אינה מעניינת, אלא גם משום שהקיטועים השרירותיים וה"הדבקות" של חלקי הסיפור מייצרים תחושה שאפילו הסופר איבד את סבלנותו לסיפור ושהוא אדיש לגורל דמויותיו. גם קטעי הרפלקסיה וחשבונות הנפש אינם מצטיינים בעומק או במקוריות. בסיכומו של דבר, למרבה הצער אין לסיפור המאכזב הזה תכלית או שיא רגשי ועלילתי כלשהו; אין בו גרעין אותנטי של אכפתיות יצירתית והזדהות עם הדמויות, וכולו כמעשה טלאים שנדמה שנתפר כלאחר יד ושהוא נגמר כאילו לא היה. חבל, כי בר יוסף הוכיח רק שבעים וכמה עמודים קודם לכן באותו הספר שהוא יכול אחרת.

אבא, בן, סבתא דינה

יוסף בר יוסף

הספריה החדשה, 2020, 180 עמ'

The post האב, הבן וחרדת הנטישה appeared first on מקור ראשון.

אחד הכשלונות הצרובים ביותר ממלחמת לבנון השנייה, שהקיץ אנו מציינים 14 שנים מאז פרצה, הוא כשל התמרון הקרקעי. המלחמה כזכור נפתחה בגורם הפתעה מצד חיזבאללה בפיגוע חטיפה בגליל וירי של טילים לעבר יישובי הצפון. צה"ל בתגובה יוצא במבצע להשבת החטופים, שמהר מאוד הופך למלחמה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– האמיר – מצמרות העצים לארמונות הנסיכים

– אחרי שקודמו נרצח: כך נבחר הרב של זכרון יעקב

– הלו, הלו אבא: גבר הולך לבידוד

אחת השאלות שריחפו באוויר בקיץ 2006 הוא נושא התמרון הקרקעי. יעילותו, לצד המחיר הכבד שהוא גובה, כשבסוף מה שמכריע הוא בעיקר רמת המוכנות של צה"ל. הצבא נכנס ללבנון אבל גם יצא, כבש יעדים אבל התברר שהעלות לא הייתה שווה את התועלת. בסיום המלחמה ההיא צה"ל התחיל לשנות תפיסה ובשנים האחרונות לא מתביישים לומר בצבא שבלי תמרון קרקעי לא ניתן יהיה לנצח אף מלחמה, והאתגר הוא אתגר עצום.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _at_20.47.38-750x422.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מאז ביצעו בצה"ל עבודת מטה נרחבת, ותפיסת זרוע היבשה כיום בהובלתו של האלוף יואל סטריק מתבססת על ההבנה שבתמרון הבא יפגוש צה"ל אויב מבוזר עם אמל"ח מתקדם אשר נפרס על שטחים נרחבים. התפיסה מחולקת לכמה עקרונות: בסיס קרב מול האויב בביסוס שלו בשטח, בחשיפה וביכולת שלו להיות נעלם, בשטחי הכינוס שספגו מכות קשות בעבר, במהלומת הקרב הראשונית וזו שתחולק לימים המכריעים של הקרב ובהסתערות של הכוח על שטח האויב.

המטרה היא להכין את צה"ל לתמרון רב-ממדי כשמרכיבי השיטה מקיימים תהליך רציף ומשלים, עד להשגת המשימה שמחולקת בעידן הרמטכ"ל אביב כוכבי על שני מרכיבים דרמטיים שבעבר לא מיהרו להכריז עליהם, האחד – הכרעה, ניצחון של האויב בכל מפגש בין חיזבאללה לבין לוחמי צה"ל והשני שלילת יכולת חיזבאללה לשגר טילים לעורף.

צריך הרבה אומץ מנהיגותי כדי להציב את שני היעדים הללו בקול רם במיוחד במדינה שבה החברה, התקשורת, הפוליטיקאים וכל השאר מבקרים מבוקר ועד לייל ולא מעניקים דקה אחת של חסד גם לא במלחמה. תפיסה זו, על פי האלוף סטריק נועדה לארגן עקרונות פרקטיות ליעילות התמרון הרב ממדי. איך זה יבוצע? קודם כל על ידי העמקה רב זרועית ושיפור היכולות של הלוחמים בשילוב חיבור בין יחידות שלא ידעו בעבר לדבר אחת עם השנייה. בעבר, לצורך העניין, טייס קרב לא ידע לדבר עם מ"פ בשטח. היום השיח הוא אחר ומ"פ בעומק שטח אויב יודע לסמן לטייס קרב מטרה. אם תוסיפו לזה את היחידה הרב ממדית, יחידת 'רפאים', עליה כתבתי כאן במקור ראשון בהרחבה תקבלו חיבור מושלם שמכריע את חיזבאללה. היחידה עתידה להילחם בכלל זירות הלחימה ובכל תוואי שטח בהתאם למאפייניו ואתגריו המשתנים, תוך שהיא משמשת כוח מתמרן רב זרועי.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... t_20.47.38_3-750x422.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אבל צה"ל לא עוצר כאן. האלוף סטריק הקים בזרוע היבשה את ביה"ס וחטיבת מטה לתקיפה רב ממדית, חטיבת התקיפה תהווה גורם המאגד את כלל הידע ותורת הלחימה בנושא תקיפה. בנוסף, תינתן דירקטיבת הכשרה אחודה לעוסקים בתחום התקיפה מכלל הגופים, דבר שיאפשר שפה אחידה ובכך יכולות תמרון רב ממדיות, רב זרועיות ופיתוח ידע רב זרועי. כל אלו הם כבר גורם מכריע בקרב.

לצד היכולות הללו צריך גם טכנולוגיה, וכאן נכנסת אחת המערכות היותר מסווגות בצה"ל – הצי"ד 750. מדובר במערכת השליטה והבקרה החדשה של זרוע היבשה המאפשרת קישוריות ורשתיות עם יכולות אש גבוהות, מיצוי מידע מודיעיני, ייצור מטרות ותהליכי פיקוד ושליטה. המערכת מחברת את הכוחות והיכולות בשדה הקרב ומאפשרת להגיב באופן מהיר ומדויק, והיא גורמת לשיפור הגעת הידע המבצעי לקצה בזמן אמת.

לצידה, מערכת מסווגת לא פחות שמיועדת לספק דיוק וקטלניות ללוחם בקצה. מדובר במערכת הדק חכם. זו מערכת לחיבור אמצעי איסוף ותקיפה בשדה הקרב, המאפשרת סגירת מעגלי אש מהירה,  מדויקת, אפקטיבית ובטיחותית.

שיטת פעולה לצד טכנולוגיה אלו הן רק שתי זרועות למשולש שיניב ניצחון. הצלע השלישית היא צלע הפיקודית. בזרוע היבשה עמלים להעמיד לצורך כך את הלוחמים המובחרים ביותר שיקדמו את הלוחמים להיות הטובים ביותר. לצורך כך הוקם מערך של פיקוד ההכשרות והאימונים שיתן דגש על כוחות החי"ר, שיפור איכותם, מיקוד במקצוע הצבאי ויסודות הלוחם כבסיס איתן לבנייתו. לצורך כך הוחלט על הוספת תרגילי פרט, התאמת תכנית הקליעה, התאמת תכנית הכושר הקרבי וקרב המגע, ביצוע בקרות חייליות, התאמת התשתיות במטווחים, באימוני ירי, הגנת מחנות והגדרת פיתוח מרכיבי החוסן בהכשרת הלוחם.

צפו: חיילי צה"ל מתרגלים. צילום: דובר צה"ל

בזרוע היבשה רושמים התקדמות של ממש בהכשרת הכוח ובבניית התפיסה הרב מימדית ולצד זה נערכים להתקדם צעד אחד נוסף. השלב הבא הוא להביא את הלוחמים ללבנון בדיוק כפי שלבנון מחכה ללוחמים. כיום מתקיימת עבודת מטה לבניית זירת אימונים ייחודית לחטיבה מתמרנת, המשלבת אפשרות לאימון רטוב בתוך ומחוץ למבנים במתאר לבנון. לאחר הבנייה יתקיים תרגילים חטיבתיים סימולטיביים שכוללים אימון חדשני בדרג המבצעי בצוות הקרב החטיבתי. מטרת האימון הינה שיפור הכשירות, יכולות פו"ש וקבלת החלטות. בתרח"ט נעשה שימוש בטכנולוגיה שמבוססת על מודיעין מדויק. המפקדים מתאמנים באמצעות הדמיה תלת–ממדית. סוג אימון זה מאפשר יצירת תו תקן אחיד לאימוני החטיבות כמהלך משלים לבוחן הרף הגדודי המתקיים השנה.

עוד מרכיב מכריע שהוא חלק מתכנית הרמטכ"ל לחיזוק זרוע היבשה זו הקמתה של אוגדה 99. מדובר באוגדת התקפה רב-זירתית נוספת, אשר תתמחה בלחימה בשטחים מבוצרים, סגורים ומורכבים ועתירת כוחות חי"ר-אש, בשילוב כוחות קומנדו ושריון. חיזוק הגמישות המטכ"לית בהוספת אוגדה רב זירתית כך שהאוגדה תכלול תחתיה את היחידה הרב-מימדית "רפאים". בנוסף הוטל על זרוע היבשה להקים את האוגדה כך שתהיה מושתתת על בסיס משאבים קיימים ומהווה מיצוי מותאם יותר של הכוח ביבשה. האוגדה תוכפף מיום הקמתה, ה-15 בספטמבר הקרוב למערך התמרון המשולב הרב- מימדי בזרוע היבשה.

The post עד להכרעת האויב: כך תיראה המלחמה הבאה בצפון appeared first on מקור ראשון.

1. תושבי לונדון שהזדמנו לבתי המסחר בלונדון באביב של שנת 1719 לא נדרשו להעמיק קרוא כדי להבין במה עוסק הספר החדש שעורר עניין כה גדול. די היה להסתפק בכותרתו הבלתי נגמרת: "חייו והרפתקאותיו המופלאות והמפתיעות של רובינזון קרוזו מיורק, מלח שחי 28 שנים על אי בודד לחופי יבשת אמריקה, סמוך לשפך הנהר הגדול אורינוקו, לאחר שאנייה טרופה, שכל אנשיה מלבדו נספו, פלטה אותו אל החוף".

וכאילו לא די בזה, מבשרת הכותרת גם על נספח: "בצירוף תיאור כיצד חילצו אותו לבסוף שודדי הים". תחת משבצת הסופר כתב דניאל דפו "נכתב במו ידיו", בניסיון לומר שקרוזו כתב את הסיפור בעצמו ולא עיתונאי חד קולמוס ורב נושים הנושק לשישים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– חמישה דברים שלא ידעתם על "זיהום אור"

– חמישה דברים שלא ידעתם על עץ הזית

– חמישה דברים שלא ידעתם על חלומות

2. ההשראה לרומן "רובינזון קרוזו" באה מדמות אמיתית – יורד ים סקוטי בשם אלכסנדר סלקירק. שודד הים הצטרף לספינה שנועדה לשדוד את ספינות האויב הספרדי, אלא שרצף אירועים ואסונות בלב ים הביא את סלקירק להתעמת עם הקפטן. ברגע של זעם ביקש לרדת מן הספינה והושאר בשטח, וכשהתחרט כבר היה מאוחר מדי. חמש שנים בילה על "מאס א-טיירה", אחד מאיי פרננדס בדרום האוקיינוס השקט, עד לחילוצו בשנת 1709. סיפורו של סלקירק היה עוגן עבור דפו לעוף עם הדמיון.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ock_239399620-750x514.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

3. סיפורו של רובינזון קרוזו לא נועד לכתחילה לשבת על מדף ספרי הנוער. לא מעט בשל העובדה שכאורך כותרתו כך סגנון כתיבתו. דפו מגיש לקורא עומס פרטים טכניים, התרחשויות ארכניות ורשימות מלאי לצד שרעפים, הרהורים דתיים וגל חרדות קיומיות. לא ייפלא אפוא שהוא הוצע לקהל הצעיר בעיבוד מקוצר, מאויר ונוח לעיכול. אותו דבר בדיוק קרה עם גוליבר. הדמות האהובה של ג'ונתן סוויפט מגיעה שוב ושוב לארצות רחוקות ולאיים נידחים ומגלה בהם דברים מרתקים על חברות אחרות וגם על עצמו. סוויפט יצר סאטירה פוליטית משויפת שקצת הלכה לאיבוד בעיבודים המקוצרים המתקתקים.

4. רובינזון הפך לפנטזיה עבור כל בן תרבות מערבי. החלום הלא אפשרי לחיות במרחבי הפרא, להשיל את כבלי התרבות ולחיות חיי חופש לצד אתגרי הקיום. אלא שהימאי האובד לא ניצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו. במקום להתנער מהתרבות הבורגנית הוא מקים לו אחוזה בורגנית לגמרי: הוא מייצר כלים ורהיטים, מביית חיות, בונה כמה בתים, ולקראת הסוף גם משתמש בשירותיו של ששת. באחת הסצנות מתלבט קרוזו אם לקחת מטבעות כסף שמצא בשרידי האונייה. הוא כמובן מדבר גבוהה גבוהה על היעדר הצורך במטבעות כסף – "צחקתי לנפשי למראה הכסף הזה: 'הוי אשפה! אין לך כל ערך למעני'". רגע אחרי לוקח רובינזון קרוזו את המטבעות אתו. למרות החופש להסתובב ערום ועריה פיזית ונפשית הוא מקפיד להיות לבוש לכל האורך ומאופק מאד בהתנהלותו גם לנוכח הסיטואציה הקיצונית, בקיצור לא תראו את רובינזון משתגע, נימוסים בריטיים.

5. הרעיון המרכזי של אדם בודד שנזרק אל מחוץ לציוויליזציה שבה את לב הקהל, ומצא את מקומו בגלגולים שונים. המוני רובינזונים אחרים, שהצטרפו לאלה שברא דפו במו ידיו, באו לעולם. כך, למשל, נולדה "משפחת רובינסון השוויצרית", שברא הכומר יוהאן דוד וויס בשנת 1812, ועוקבת אחר קורותיה של משפחה. זוג ההורים וארבעת ילדיהם היו בדרכם להקים בית חדש באוסטרליה, נקלעו לסופה בלב ים ונשארו להקים חיים במשך למעלה מעשור באחד מאיי הודו המזרחית. "בית ספר לרובינזונים" של ז'ול וורן שיצא לאור בשנת 1882 מתמקד בעלילות צעיר עשיר שיוצא למסע סביב העולם ונקלע לאי מבודד ולשורת איומים ואתגרים. שלום עליכם התוודה פעם במכתב לידידו רבניצקי כי בהיותו בן 15 חיבר מעין רובינזון קרוזו משל עצמו. למעשה, ז'אנר ספרותי שלם התבסס על התבנית המרכזית ואף זכה למונח משל עצמו: "Robinsonade"

למרות שהוא חי על אי בודד ומרוחק, הקיום של רובינזון קרוזו הוא קיום בורגני לחלוטין", אומר בר־יוסף. "יש לו רהיטים ויש לו כלב וחתולים והוא מביית עזים והוא בונה חומה ורהיטים והוא שותל ובורא ויש לו רוטינה. רובינזון הרחיק כל כך מאנגליה רק כדי להפוך בסופו של דבר למעין בעל אחוזה באנגליה.

The post חמישה דברים שלא ידעתם על רובינזון קרוזו appeared first on מקור ראשון.