בג"ץ דן היום פעם נוספת בעתירות בעניין תוכנית המועצה להשכלה גבוהה לשילוב חרדים באקדמיה. מדובר למעשה בארבע עתירות נגד המל"ג, שהוגשו עוד ב-2016 ומבקשות לבטל את התוכנית או להסיר ממנה מגבלות שמונעות מאוכלוסיות מסויימות להיכלל בה. בפתח הדיון שנערך היום בהרכב מורחב של חמישה שופטים בראשות המשנה לנשיאה חנן מלצר, הודיעו השופטים מלצר והשופט פוגלמן למשיבים מטעם הממשלה, עו"ד שוש שמואלי ממחלקת הבג"צים, כי ניהול התיק מוגבל לעוד 30 יום ול-15 ימים נוספים שינתנו לצדדים להגיב, "ובזה נגמר העניין. התיק הזה כבר בשל לסיום" אמר השופט מלצר.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– בין הקורונה לחוסר התיאום הביטחוני, הרש"פ מאבדת שליטה

– חוזרים הביתה: מנהיגי ימינה מחזרים אחרי הציבור הדתי

– תגבור מערכת הבריאות: צעד חיוני, אם ייושם כראוי

בדיון טענה עו"ד שמואלי כי הממשלה רואה יעד חשוב בשילוב המגזר החרדי בהשכלה הגבוהה וכן בשילובם בתעסוקה. הטענה שהעלו הצדדים והזכירו השופטים הייתה של פעולה מחוסר סמכות של המל"ג. במהלך הדיון נידונה השאלה האם המל"ג היא רשות מנהלית הפועלת מתוקף חוק המל"ג או שמא מתוקף סעיף 4ב לחוק זכויות הסטודנט משנת 2007. החוק קובע כי "לא יראו הפליה…. בקיומם של מוסדות נפרדים או של מסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת, של מסלולי לימוד נפרדים לצורך קידום קבוצות אוכלוסיה מסוימות ושל תנאי קבלה מקלים".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0921202457001-750x500.jpg 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 921202457001-1140x760.jpg 1140w" sizes="(max-width: 2048px) 100vw, 2048px" />

עו"ד שמואלי טענה שהמל"ג הוא הרגולטור של ההשכלה הגבוהה, ומתוקף כך מופקדת על המדיניות שלה ולכן המל"ג למעשה פועלת בסמכות בהיותה הרגולטור שמביא לידי ביטוי את סעיף 4ב' לחוק זכויות הסטודנט, ומכאן סמכותו לפעול בהפרדה מגדרית. מטרת התכנית לדבריה, היא קידום האכולוסייה ברובה, אך גם מטעמי דת.

בדיון חודדו הבעיות המרכזיות על ידי השופטים והצדדים. הראשונה היא בעיית ההגדרה מיהו חרדי. בעוד המל"ג טוען כי חרדי הוא מי שלמד במוסד על יסודי חרדי ואינו בעל תעודת בגרות, הוא מונע מחלקים נרחבים באוכלוסייה, לאו דווקא חרדים, להתקבל לתכניות המתקיימות בהפרדה. בין אם מדובר בחרדים נושאי תעודת בגרות, חוזרים בתשובה, או בוגרי החמ"ד. אותם מועמדים  יכולים להתקבל לתכניות בהפרדה רק תחת ההגדרה של "חריגים" שמוגבלת ל15% מהמתקבלים לתכנית.

בעיה נוספת שהועלתה שוב ושוב על ידי השופט פוגלמן היא בעיית חוסר שיוויון ההזדמנויות בחוק. בעוד מרצים גברים יכולים ללמד בכיתות הנשים, ישנן אפס מרצות שמלמדות בכיתות של גברים. בנוסף, כפי שטוענת אחת העותרות, המרחב הציבורי בקמפוסים מופרדים גם הוא מופרד. על בעיה זו ניסתה להתגבר המשיבה מטעם הממשלה, עו"ד שמואלי בציינה שישנם מספרים דומים של מרצים ומרצות בתכנית, יותר מאשר בלימודים באכולוסייה הכללית, וכן ש70- אחוז מ-12 אלף הסטודנטים החרדים הן נשים.

בנוגע לשאלת מיהו חרדי, טען עו"ד אריאל ארליך מטעם פורום קהלת, שהוא אחד העותרים, כי אסור למל"ג לומר למוסד שיוזם מסלול עם הפרדה את מי הוא יכול לקבל לתכנית ואת מי לא. מלצר דחה את הטענה, ואמר כי אם המל"ג שלמעשה אישר את התכניות הללו ועשה זאת מכוח סעיף 4ב לחוק, קבע את הגדרות לאותה תכנית, ברגע שאומרים שלמל"ג אין סמכות להכריע מי יתקבל לתכנית לכאורה כל הקרקע מתחת לאפשרות החוקית של המל"ג לאפשר את התכנית נשמטת.

למרות שאלות השופטים וטענות בא כוחה של ד"ר תירוש, העותרת הראשונה, כי לנשים לא ניתנת למעשה בחירה או שניתנת בחירה מצומצמת מאד לגבי המסלול האקדמאי שלהן, המציאות לדבריו של ארליך היא שהמסלולים הללו בסופו של דבר מקדמים נשים ולא פוגעים בהן כפי שמנסים להציג.

העתירות נגד התוכנית הוגשו כאמור ב-2016 ע"י ארבעה גופים שונים. העתירה הראשונה היא של ד"ר יופי תירוש , מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וראש בית הספר למשפטים במכללה האקדמית ספיר ואקדמאים נוספים שעתרו נגד המל"ג ונגד המוסדות בהם מופעלות התכניות לשילוב חרדים בקמפוסים השונים במסגרת מח"ר. העותרים טוענים כי התכניות מבצעות למעשה הפרדה מגדרית ומביאות לאפליה וחוסר שיוויון הזדמנויות בין גברים לנשים. בעתירתה מבקשת תירוש לבטל את ההפרדה בתכנית לחלוטין.

עתירות אחרות מבקשות למעשה להסיר את המגבלות של התוכנית: עתירה אחת היא של כמה סטודנטיות חרדיות מחב"ד, צאנז וכן בוגרות סמינר בית שולמית בירושלים, שעתרו נגד הגדרת המל"ג למיהו חרדי לצורך קבלה לתכנית. עותרות אלו, כולן בעלות תעודת בגרות, ועל כן אינן נכללות בהגדרת המועצה להשכלה גבוהה. על פי המל"ג, חרדי הוא מי שמוסד הלימודים העל יסודי שלו אינו תחת פיקוח משרד החינוך או פיקוח אחר, ומשמע מכך שאין לו תעודת בגרות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201721_07_09-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

עתירה נוספת היא של פורום קהלת, שהגיש את העתירה בשם קבוצה של סטודנטיות וסטודנטים חרדים ודתיים אחרים, שהחלטת המל"ג מונעת מהם להירשם למסלולים אקדמיים בהפרדה משום שאינם נכללים תחת ההגדרה "חרדים". העתירה הנוספת היא של ראש ועד המוסדות הלא מתוקצבים שהצטרפו לעתירה

לאחר הדיון מסרו בפורום קהלת כי "על המל"ג להתמקד בתפקידו לפי חוק – לפקח על הרמה האקדמית של המוסדות והתארים. מסלולים בהפרדה אינם מהווים אפליה וכלשון בית המשפט – לטעון כי כל הפרדה היא אפליה היא גישה קיצונית. המחוקק בישראל קבע במפורש בחוק זכויות הסטודנט כי הפרדה מטעמי דת לא תחשב הפליה בהשכלה גבוהה. המגבלות שקבע המל"ג נובעות מתפיסה פטרנליסטית המבקשת לחנך את הציבור ולקבוע עבורו מהם אורחות החיים הנכונים".

The post מתקרבים להכרעה: האם תוכנית המל"ג לשילוב חרדים תיפסל? appeared first on מקור ראשון.

אי אז בתחילת שנת 2019, הרבה לפני שאזרחי העולם כולו החלו לעטות מסכות כעניין שבשגרה, עלתה לאוויר בארצות־הברית תוכנית הריאליטי "הזמר במסכה", וזכתה באופן מיידי להצלחה ולנתוני רייטינג גבוהים. הגרסה הישראלית נמצאת בימים אלו בשלבי הפקה, ובינתיים אנחנו מוזמנים להכיר את המקור האמריקני, שעלה לאוויר לאחרונה ב־yesVOD.

מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:

נו ספיק אינגליש: המהגרים שלא מוותרים

בלי לערב הורים: כך תסיטו את הדיון כשייגמרו הטיעונים

טרנד האוריגמי: פיסת הנייר שכבשה את ישראל

"הזמר במסכה" מציגה טוויסט מעט ביזארי של תחרויות השירה המוכרות. על הבמה עולים בכל פרק מתמודדים בתחפושות מושקעות ומוגזמות. בניגוד לתוכניות הקונבנציונליות, המתחרים אינם אנונימיים: הם סלבס (באופן הרחב ביותר של המילה, ועל כך נרחיב בהמשך) שחלקם מגיעים מתחום הבמה – זמרים, שחקנים או קומיקאים, ואחרים אינם פרפורמרים בהגדרה – כמו ספורטאים או פוליטיקאים. המשותף לכולם הוא כישרון שירה.

כך, לצד המטרה הברורה – לבחור בזמרים הטובים ביותר, מנסים הקהל והשופטים לנחש מי נמצא מאחורי המסכה, בזכות סרטון עמוס ברמזים ושאלה או שתיים שמופנית למתמודד לפני הביצוע.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 3_1920x1080_1-750x422.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

נתחיל מהטוב: קיים סיכוי שהאדפטציה הישראלית תהיה מוצלחת. הישראלים אוהבים מאוד ריאליטי שירה ואוהבים מאוד סלבס, והשילוב בין שניהם עשוי לעבוד. ואם נשוב לסיבה שלכבודה התכנסנו – הגרסה האמריקנית – נציין לטובה את התחפושות המרהיבות, את ההנחיה הקלילה והזורמת של ניק קאנון (שמאז הסתבך בהתבטאויות אנטישמיות) ואת הפורמט המרענן.

מהצד השני, הרע, אפילו צפייה בפרק אחד הייתה מאתגרת. הזמן הנמרח בין ביצוע לביצוע, השופטים הצעקנים והנלהבים בהגזמה (מלבד הזמר רובין ת'יק שמצליח לשמור על פאסון מסוים) והביצועים הבינוניים למדי שהפגינו המתמודדים – כל אלו אפילו לא היו האכזבה האמיתית מהתוכנית. זו נרשמה דווקא ברגע שאמור להיות השיא: בכל תוכנית מתקיימות שתי הדחות, ובמעמד ההדחה מסירים הסלבס את מסכות הענק, וחושפים את עצמם לקול תשואות הקהל ומבטיהם ההמומים־תמיד של השופטים.

כתבתי סלבס? ובכן, קחו את ההגדרה ותמתחו אותה ככל שאתם יכולים ואז עוד קצת. כי בפרק שבו צפיתי, הסלבס מתחת למסכות היו המחליק על הקרח ומעצב האופנה ג'וני וויר ויוטיובר הידוע בכינוי נינג'ה. האם הקהל האמריקני מכיר את האנשים הללו? ייתכן. אבל עבור מרבית הקהל הישראלי לא מדובר בסלבס כי אם באנשים אנונימיים לחלוטין, אולי יפים מעט יותר מהממוצע.

בחשיפה הזו קורסת למעשה הסיבה הכמעט־יחידה לצפות בתוכנית: לגלות מי האישיות המפורסמת ורבת הכישרונות שהצליחה להרשים גם כשהיא עוטה תחפושת צבעונית ומוגזמת. ועם כל הכבוד ליוטיובר המכונה "נינג'ה", כדי לצפות בזמרי בוסר שאני לא מכירה, אני יכולה פשוט להתיישב מול "בית ספר למוזיקה".

הזמר במסכה yes VOD , שניים וחצי כוכבים

The post מי מסתתר מאחורי המסכה? סלבס דרג ג' appeared first on מקור ראשון.

1. בנקסי: המבוקש ביותר

האמן הידוע בכינויו "בנקסי" מעורר שערוריות ושיח כבר למעלה משני עשורים. הסרט התיעודי הזה מעלה שאלה אמיתית: האם השוכן בצללים, רובין הוד להמונים, בעצם מכר את נשמתו והפך לקפטיליסט, בדמות אותם אנשים שהוא עצמו מבקר. yes דוקו

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... rdrum_bristol-750x269.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– יפה בימי מגפה: הדעיכה האנושית אורבת מעבר לפינה

– כיפות, תיקים ומסכות: יהודים בארה"ב התאהבו בקמפיין של ביידן

– בג"ץ מצפה כרמים: תאונה חזיתית בעיניים פקוחות

2. ריטה

הסדרה הזו, שמגיעה מדנמרק ועונתה החמישית עלתה עכשיו, ראויה לאהבה. במרכזה מנהלת בית ספר עם שיטות הוראה מפוקפקות, יחס שווה לתלמידים, ובעיקר תשומת לב לחלשים שביניהם. כמו המנהלת, גם הסדרה רחוקה מלהיות דידקטית. שימו עליה עין. נטפליקס

3. ארץ לאבקראפט

ג׳ורדן פיל ("תברח") חוזר בסדרת מתח שמתאימה לתקופה, כשברקע המאבק נגד הגזענות הלבנה בארה"ב. השם לקוח משמו של סופר האימה הווארד לאבקראפט, עיון בביוגרפיה שלו יבהיר למה. HOT ,yes וסלקום TV

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 30_6000x4000--750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

4. מנאייכ

יש משהו מרגש בגילוי מחדש של שחקן שאתם בטוחים שאתם יודעים עליו הכול, וזה בדיוק המקרה של שלום אסייג ב"מנאייכ": התנהלות הגוף, השקט, הזעם. דרמה ישראלית במיטבה, שבטוח שעוד תזכה לעיבודים בעולם. כאן 11

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... creenshot_1-2-750x364.png 750w" sizes="(max-width: 868px) 100vw, 868px" />

5. Secrets of the Museum

הסדרה החדשה של BBC, שכל 6 פרקיה עלו בחינם ליוטיוב, מכניסה אותנו אל מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, ומגלה עולם שלם שנמצא במרתפי המוזיאון ומעולם לא הייתה לנו זכות כניסה אליו. יוטיוב

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... creenshot_1-1-750x419.png 750w" sizes="(max-width: 873px) 100vw, 873px" />

*הכותב הוא מגיש "גם כן תרבות", מגזין התרבות של רשת "כאן תרבות"

The post חמש סדרות שאתם חייבים לראות: הרשימה של גואל פינטו appeared first on מקור ראשון.

"לאחר שדרס אותנו והשאיר אותנו לדמם, הדורס וחברו הלכו לאכול פיצה. מיטל ואני שכבנו כמו שתי אבנים על הכביש, אנשים המשיכו לנסוע ולא ראו אותנו", כך מתארת מלי יזדי שנפצעה קשה בתאונת פגע וברח בשנת 2008 יחד עם חברתה מיטל אהרונסון ז"ל שנהרגה באירוע. אהרונסון שילמה בחייה, יזדי נותרה בכיסא גלגלים. הדורס שלהן, שי סימון, שנהג תחת השפעת אלכוהול וגם ניסה לטשטש ראיות מהתאונה, נדון תחילה לעשרים שנות מאסר, אך בית המשפט העליון קיצר את עונשו ל-14 שנה ובסופו של דבר הוא שוחרר שחרור מוקדם לאחר קיצור נוסף של שליש מעונשו וכיום הוא אדם חופשי.

מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:

עורכת יהודייה ב"נ"י טיימס" התפטרה ומאשימה: "ויתרו על השאיפה לאמת"

סיפורי סבתא: כשהפוליטיקלי קורקט נפגש עם שנת 1946

בשורה ליהודי התפוצות: תתאפשר כניסה לישראל לחתונות, לוויות ובר מצווה

במדינת ישראל מתרחשות בממוצע שתי תאונות פגע וברח ביום. לא כולן קטלניות, אבל פעמיים ביום (בממוצע) ייווצר מצב שבו אדם פוגע בדרכים במישהו אחר ובהחלטה של רגע נוטש את הזירה מבלי להושיט עזרה. הדורסים המפקירים זוכים במקרים רבים, רבים מידי, לעסקאות טיעון במסגרתן הם מודים בעבירות מופחתות וזוכים לעונשים מקלים. גם אם לא תיעשה עמם עסקת טיעון, עונשם יקוצר והם יזכו במקרים רבים לשחרור מוקדם.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201622_54_15-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"בשל העומס המוטל עליה, הפרקליטות עושה הכל כדי 'להעיף' את תיקי הפגע וברח מעל שולחנה במהירות המירבית", אומרת יזדי בתסכול בהתייחס לעסקאות הטיעון ולקולת העונשים. "גם בבתי המשפט לא מבינים שברגע שהם יתחילו לעבוד באמת ולהכניס אנשים לכלא לתקופות ממושכות מבלי אפשרות לשחרור מוקדם אנשים יחשבו פעמיים אם לקום ולברוח ממקום התאונה. במצב הנוכחי, כיום משתלם יותר במקום לרצוח פשוט לעלות על ההגה, לדרוס ולברוח, כי העונש יהיה מגוחך, ובהמשך יגיע השחרור המוקדם. עד שלא יינתנו למפקירים האלה עונשי מאסר לכל החיים, שום דבר לא ישתנה".

הדורסים המפקירים יוצאים לחופשי, והם חיים בקרבנו. האם הייתם מעסיקים למשל עובד שברזומה שלו עבירת דריסה והפקרה למוות? האם הייתם סומכים כחבר על אחד כזה? הצצנו בימים האחרונים לפרופיל הפייסבוק של אדם שדרס והפקיר אדם אחר למוות באחת מפרשות הפגע וברח המפורסמות והמתוקשרות במדינה. גם הוא הורשע ונשלח לעונש מאסר בפועל שקוצר לבסוף. בפרופיל שלו תמונות יפות עם משפחתו הצעירה על חוף הים וגם תמונות מאירועים וחגיגות.

למרות שישב בכלא ואף הביע חרטה, ולמרות שהרשת החברתית נוטה ליפות את המציאות, יש משהו מתריס בתמונות האלה, ודאי אל מול כאבם של בני משפחת הקורבן שלא אחת אמרו בראיונות עמם כי משהו בתוך ליבם מת לתמיד. "שנה עברה, סיכום מהיר", כותב הדורס בעמוד הפייסבוק שלו בסוף שנת 2019."חינה, חתונה, תואר שני, קריירה, ירח דבש…ימי הולדת, מפגשים ו..חופש", הוא גם מפרט את המיזמים העסקיים בהם הוא מעורב כיום ואחד החברים כותב לו בתגובה: "העיקר שאתה חופשי ומאושר ומחייך ונהנה, אין דבר יותר חשוב וכייפי מזה בשבילי".

"תפוס אותו, הוא פגע בבת שלך"

כדי להבין מה עובר על משפחות שיקירם נפגע או נהרג בתאונת פגע וברח, פנינו אל משפחות בשלבים שונים של התהליך. אחת כזו היא משפחת פבלוצקי מקרית אונו. בת המשפחה, ליאן בת ה-12, נפגעה קשה בתאונת פגע וברח במאי האחרון. בני המשפחה לא צריכים יותר מידי כדי לקבל תזכורת יומיומית למה שקרה להם. התזכורת נמצאת לא רק בצלקת שעל ראשה של ליאן, תוצאה של ניתוח מסובך שנאלצה לעבור, אלא גם אורבת מעבר לפינה, כי התאונה הקשה והבריחה של הדורס אירעה בזמן שליאן חצתה את הכביש במקום אותו חשבה לבטוח במיוחד: מעבר החציה הקרוב ביותר לביתה.

"ליאן יצאה לטייל עם שני הכלבים שלנו", מתאר אביה, ד"ר פליקס פבלוצקי, רופא עור ומנהל בכיר בבית החולים שיבא. "כדקה בלבד אחרי שהיא יצאה פתאום שמענו רעש נוראי וצעקות. הרגשנו שמשהו רע קרה, שזה קשור אלינו ויצאנו במהירות החוצה". אמה של ליאן, מריאנה: "רצנו כמו משוגעים ואז ראינו את ליאן שרועה על הכביש עם הכלבים לצידה. היא לא זזה. זה היה מחזה מאוד קשה".

בצילומי מצלמת האבטחה של בית המשפחה נראים בני הזוג פבלוצקי, ששבריר שנייה קודם לכן עסקו בהתעמלות בחצר ביתם בימי הסגר של הקורונה מזנקים החוצה בבהלה. כמוהם השכנים שלהם, ארז לוין ואשתו שבדיוק עשו אימון כושר משותף ברחוב, חולפים בדיוק ליד מעבר החצייה ברחוב הנשיא בו חצתה ליאן.

"ראינו את ליאן ניגשת לחצות את מעבר החציה עם שני הכלבים שלה", מתאר לוין. "שני רכבים משני צידי הכביש עצרו לה, היא החלה בחציה, ואז קטנוע שעבר בסללום בין שתי המכוניות פגע בה והעיף אותה לכביש. האופנוען רצה להמשיך לנסוע מבלי להושיט עזרה, אבל חסמתי לו את הדרך ואמרתי לו שיעמוד בצד. חזרנו לכיוון ליאן ששכבה על הכביש בחוסר הכרה, אבל פתאום ראינו את הדורס בורח". באורח מקרי, ברח הדורס ממש לתוך הרחוב שבו מתגוררת משפחת פבלוצקי. פליקס: "כשרצנו החוצה, הקטנוע נסע במהירות גדולה לעברי ואנשים צעקו: 'תפוס אותו, הוא פגע בבת שלך'. רצתי לעברו, אבל הוא נסע מהר כשהוא כמעט דורס גם אותי, עד שהצליח לברוח".

ליאן אמנם חזרה להכרה על הכביש, אך כשהגיעו לבית החולים החלה להקיא והייתה בהכרה מעורפלת. דמם אותר בראשה והיא הובהלה לחדר ניתוח עם סכנה לחייה. היא נותחה בראשה לאחות שבר בגולגולת. "אני לא מאחלת לאף הורה לחוות את מה שחווינו", משחזרת מריאנה בדמעות. "רגע אחד הכל בסדר, וברגע השני הילדה בחדר ניתוח. זו הרגשה של להיות בקרקעית הים מבלי יכולת לנשום. זו ילדה שקיבלנו אותה במתנה בחזרה, כי התאונה יכולה הייתה להסתיים בפגיעה קשה בהרבה. הדורס ברח והפקיר ילדה והיו לו שתי הזדמנויות לחזור בו: האחת כאשר דרס את ליאן ובשנייה- כשצרחנו לו שיעצור, והוא כמעט דרס גם את בעלי".

את הדורס, בן 22 תושב גני תקווה, עצרה המשטרה כעבור מספר ימים, ואף נתגלה כי אין לו כלל רישיון נהיגה. הקטנוע של החשוד היה מיוחד במינו, מה שהקל על איתורו. כשנתפס, הכחיש בתחילה את המיוחס לו, וטען שמישהו אחר גנב לו את הקטנוע וביצע את הדריסה והבריחה. לבסוף הודה, שיחזר וגם הוביל את החוקרים לאופנוע שהחביא לאחר שדרס את ליאן.

מבדיקה שערכה עמותת "אור ירוק"  ב-71 פסקי דין שעסקו בתאונות פגע וברח, עולה כי העונש הממוצע שנגזר על הדורסים המפקירים עומד על שנתיים ושבעה חודשים בלבד. לעתים מדובר אף בעונש קטן יותר

למרות כל זאת, שוחרר הדורס לאחר ימים ספורים, ובערבות כספית מינימלית, כי בני משפחתו טוענים לקשיים כלכליים ונסיבות משפחתיות קשות. החומר בעניינו הועבר לפרקליטות., שאמורה להחליט האם יוגש כנגדו כתב אישום. "התיק בבחינה וטרם התקבלה החלטה", מסרה לנו השבוע הפרקליטות, שסירבה לבקשתנו לראיין מי מהפרקליטים שעובד על תיקי פגע וברח, כדי לשפוך אור כיצד מתקבלות ההחלטות שמביאות לבסוף, במקרים רבים, להודאה של הנאשמים בעבירות מופחתות במסגרת עסקאות טיעון ולעונשים קלים בעבירות אלו.

"כרגע הדורס אדם חופשי בעוד הקורבנות ובני משפחותיהם צריכים לשלם את המחיר הנפשי והפיזי", אומרת מריאנה. "כולנו בטראומה עדיין. שינינו הרבה מהתוכניות שלנו, כדי לטפל בבת שלנו. ליאן חזרה לבית הספר וגם יוצאת שוב לטייל עם הכלבים, אבל קשה לה מאוד וגם לנו", ופליקס מוסיף: "אני לא רואה פה אפשרות לנסיבות מקלות בעבור הדורס, ואין פה טעות, כי אדם שנוהג בלי רישיון הוא אדם שמראש ובכוונה תחילה יצא מביתו כדי להרוג".

התקשורת משפיעה על היחס לתיק

בפועל, למרות שמאז שנת 2011 מתיר המחוקק עונש מקסימלי של עד 14 שנה רק על עבירת ההפקרה, החוק בנוי בצורה מדורגת, ורבים מהמפקירים מצליחים איכשהו ליפול בקטגוריות המקלות שלו, שמתחשבות בנסיבות שליוו את ההפקרה, וכך זוכים לעונשי מאסר מופחתים. לא אחת, אדם שדרס והפקיר כלל לא יילך לכלא, אלא עונשו יומר בעבודת שירות או בעבודות לתועלת הציבור (של"צ).

מבדיקה שערכה עמותת "אור ירוק"  ב-71 פסקי דין שעסקו בתאונות פגע וברח, עולה כי העונש הממוצע שנגזר על הדורסים המפקירים עומד על שנתיים ושבעה חודשים בלבד. לעתים מדובר אף בעונש קטן יותר: כך למשל, על מאור גמליאל שדרס והפקיר למותו את הילד בנימין ביגלאייזן מירושלים בשנת 2019, נגזר במסגרת עסקת טיעון מקלה עונש של 15 חודשי מאסר בלבד.

"לפי הרושם שלי, החקירה תפסה תאוצה של ממש בעיקר אחרי שהיה עמנו ראיון טלוויזיוני. כמה דקות לאחריו קיבלתי טלפון מהמשטרה. זה לא אומר שהם לא עשו דבר עד אז, אבל רק אחרי הריאיון פתאום ראינו תנועה ערה של שוטרים בסביבה

מרבית המרואיינים לכתבה זו, אם זה מומחים או בני משפחה, דיברו כמעט פה אחד על תפקידה המכריע של התקשורת בפרשות פגע וברח ואמרו שככל שהתיק יהיה מתוקשר יותר, כך יושפעו מהרעש כל המעגלים המטפלים בתיק: החל בקצב חקירת המשטרה, דרך עבודת הפרקליטות וכלה בערכאות בית המשפט וברמת העונש.

חקירת תאונת פגע וברח מתחילה כמובן במשטרה. משפחת פבלוצקי מרגישה כי ניתן היה לעשות יותר כדי שהחקירה של תאונת בתם תהיה יעילה יותר. פליקס: "לפי הרושם שלי, החקירה תפסה תאוצה של ממש בעיקר אחרי שהיה עמנו ראיון טלוויזיוני. כמה דקות לאחריו קיבלתי טלפון מהמשטרה. זה לא אומר שהם לא עשו דבר עד אז, אבל רק אחרי הריאיון פתאום ראינו תנועה ערה של שוטרים בסביבה ורק אז הם החלו לאסוף את כל הצילומים מהמצלמות של הבתים בסביבה.  כרופא אני שומע לא מעט סיפורים על תאונות שלא נחקרות עד הסוף, ועל כך שהמשטרה לא תמיד מגיעה לזירת תאונה שאין בה נפגע בגוף ולא משנה כמה העבירה היא קשה".

המשפחה גם לא עודכנה בשלבי המעצר והחקירה ביוזמתה של המשטרה, אלא רק כשבני המשפחה יזמו את הפניה. "האישום הוא של המדינה נגד הפוגע", מתאר פליקס. "אתה זה שנפגעת אבל אתה לא צד בעניין. מצד אחד אפשר להבין את זה, כי לא רוצים שתפריע לחקירה, אבל הם גם לא מעדכנים אותך מרצונם. השוטרים מאוד אמפטיים כשאתה מדבר איתם, מתחשבים גם אם אתה נסער, אבל לא מנדבים לך מידע, ואתה לא יודע כלום על החקירה אלא אם כן תברר בעצמך, וגם לא תמיד תקבל את המידע בזמן הנכון".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01611_23_40-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

וכך, אפילו על מעצר החשוד בדריסה של ליאן שמעו פליקס ומריאנה לראשונה בתקשורת. למרות שבשנים האחרונות הושקה מערכת מנ"ע (מערכת נפגעי עבירה) שבמסגרתה מקבלת משפחה שיקירה נפגע בעבירות כמו תאונות פגע וברח סיסמה למערכת שבה מוזן מידע אקטואלי על החקירה ועל התקדמות עבודת הפרקליטות, את הסיסמה למערכת קיבלה המשפחה רק כשפנתה וביקשה, ולא ביוזמת המשטרה. כדי לוודא שקולם ישמע, נעזרים בני משפחה רבים שיקיריהם נפגעו בתאונות פגע וברח בעורכי דין שמייצגים אותם, מדברים בשמם ודואגים לעדכנם בהתפתחות התיק, גם בני משפחת פבלוצקי נעזרים בליווי משפטי צמוד שכזה, אך מדובר בהוצאה ניכרת שלא כל משפחה יכולה להרשות לעצמה.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בניגוד גמור לנטען, מיד עם קבלת הדיווח במשטרה, הגיעו שוטרים ובוחני תנועה למקום, פתחו בחקירה במסגרתה פעלו לאיתור זהותו של הנהג הפוגע. החקירה התנהלה במקצועיות וביסודיות תוך שימוש באמצעים גלויים וסמויים, ובמסגרתה נעצר הנהג. עם סיום החקירה הועבר התיק לעיון והחלטת הפרקליטות. נציין כי היחידה החוקרת נמצאת בקשר רציף עם משפחת הנפגעת ואף נמסר לאב מספר הטלפון האישי של ראש צוות החקירה. נמשיך לאכוף את החוק בנחישות, בדגש על עבירות תנועה מסכנות חיים, למען שלום הציבור ומשתמשי הדרך".

סנ"צ משה כהן: "ההתייחסות לתאונת פגע וברח שכזו מבחינתנו היא כמו לתיק רצח. אנחנו משקיעים שם את כל המאמצים ואת כל האמצעים הסמויים, הגלויים והמודיעיניים שברשותנו כדי להגיע לדורסים. בידינו צעצועים משוכללים שעוזרים לנו להגיע לדורסים, ואנו עומדים על מאה אחוזי גילוי בתאונות פגע וברח הקטלניות"

לא הסתפקנו בתגובת המשטרה לתיק המסוים הזה, ופנינו אל סנ"צ משה כהן, ראש מדור תאונות דרכים באגף התנועה של המשטרה כדי להבין כיצד מטפלת המשטרה בתיקי פגע וברח. גם הוא יודע לומר כי בשנה האחרונה ישנה עליה מדאיגה בכמות התאונות של פגע וברח, עליה שגם מגפת הקורונה לא מצליחה, למרבה הצער, לטשטש או להפחית.

"בתקופה המקבילה אשתקד היו לנו שתי תאונות קטלניות", מסביר כהן. "נכון להיום, אנו עומדים על שש תאונות קטלניות פגע וברח שבהן אנו מודעים לזה שמדובר גם בהפקרה בה נהג היה מודע לכך שהוא פוגע ובורח. אלו נתונים קשים מאוד. יש הבדל בין מי שעזב את מקום התאונה ולאחר עשר דקות או רבע שעה התעשת, חזר למקום והודה שהוא הדורס ובין מי שדרס, הפקיר, וגם העלים ושיבש ראיות. השנה יש לנו עליה מדאיגה גם באלו שמשבשים את הראיות מתוך רצון להימלט מאימת הדין".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/07/DSC_0001-750x498.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כהן מדגיש כי לדידו הפרסומים בתקשורת לא משפיעים כהוא זה על המוטיבציה לחקור: "ההתייחסות לתאונת פגע וברח שכזו מבחינתנו היא כמו לתיק רצח. אנחנו משקיעים שם את כל המאמצים ואת כל האמצעים הסמויים, הגלויים והמודיעיניים שברשותנו כדי להגיע לדורסים. בידינו צעצועים משוכללים שעוזרים לנו להגיע לדורסים, ואנו עומדים על מאה אחוזי גילוי בתאונות פגע וברח הקטלניות ועל כ-93 אחוזי גילוי בתאונות הקשות. גם בתאונות הפחות קשות אנו עומדים על אחוזי גילוי גבוהים מאוד".

אך גם כהן מודה שאין באפשרותם להגיע לכל התאונות שמתרחשות. "לא לכל אירוע אנחנו מצליחים להגיע לנהג אבל כמו בכל דבר יש סדר עדיפויות. כמובן שמירב המשאבים מושקעים בתאונות הקשות ביותר, אבל להגיד לך שאנחנו מצליחים להגיע לכל תאונה קלה שבה מישהו נפצע ולשים עליו את היד? התשובה היא לא, אבל עדיין אחוזי הגילוי גם בתיקים האלה הם גבוהים מאוד".

אך מה קורה עם מי שנופל מחוץ לסטטיסטיקה? פליקס ומריאנה פבלוצקי כבר יודעים את התשובה היטב: לפני כעשר שנים נפגעה גם הבת הבכורה במשפחה, אלינה, בתאונה שהתרחשה גם היא על מעבר חציה בעירם. הנהג במקרה הזה לא ברח. אלינה, שהיתה רקדנית, נפגעה בגבה ולא שבה עוד לרקוד. המשטרה, מצידה, סגרה את התיק מחוסר עניין לציבור.

הם רואים כיצד גם מקרה הדריסה וההפקרה של ליאן עלול להתמסמס, בעיקר לאור העובדה שהחשוד עושה שימוש מוגבר, כאמור, בעובדה שהוא מגיע ממשפחה קשת יום. טיעון זה עתיד ודאי לשחק לטובתו, כי הפרקליטות וגם השופטים, בבואם לשקול את העבירות ואת העונשים שיושתו על דורסי פגע וברח בהחלט לוקחים בחשבון את הרקע האישי של הנאשם תוך שהם מניחים שמרבית הדורסים הם אנשים מהיישוב שעשו טעות אנוש וברחו, וככאלה, יש מקום להתחשב בהם.

הנחיית פרקליט המדינה מספר 2.27 מינואר 2017, שעוסקת במדיניות הפרקליטות והתביעה בכלל בהעמדה לדין וענישה בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, קובעת בין השאר כי: "לאור חומרתה של עבירת ההפקרה, הסיכון הגלום בה, הכשל המשפטי-מוסרי שעומד ביסודה והצורך בהרתעת הרבים, יפחת המשקל שיינתן לשיקולים אישיים של החשוד, וככלל ישנו אינטרס ציבורי בהעמדה לדין".

עו"ד אלי אנושי, שופט תעבורה לשעבר: "אני באופן אישי מעדיף לעבוד עם אנשים נורמטיביים, אבל בעבירות של תאונות דרכים כמעט כולם נורמטיביים. אף אחד לא יוצא מהבית בידיעה שיסיים את היום כשהוא מתחבא באיזשהו מקום"

ובו בעת, ההנחיה קובעת שורת נסיבות מקלות על נהג שדרס והפקיר, ומעניקה משקל רב לנסיבות ביצוע העבירה, לחומרת הפגיעה, לאופי ההפקרה, למידת שיתוף הפעולה של המפקיר עם רשויות החוק ועוד. החקיקה מבחינה בין מי ש"היה עליו לדעת שבתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע", לבין מי "שהיה מודע בפועל לכך שנפגע אדם", ושנות המאסר שיקבל מי שיצליח לשכנע שלא ידע כלל שדרס או שלא שם לב שהייתה פגיעה, ירדו בהתאם.

"חשבתי שיש לי פנצ'ר. אם הייתי מקשר את הפגיעה לתאונה הייתי עוצר להגיש עזרה בוודאות", אמר למשל יצחק אספה, שחקן קבוצת הכדורגל מ.ס. אשדוד שדרס למוות את הנער ארי נשר ז"ל, פצע את חברו, אך המשיך לנסוע. אספה נדון לעונש מאסר של 4.5 שנות מאסר, ובני משפחתו של נשר חשים, ולא בכדי, כי אספה "יצא בזול".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0811140012006-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"בבואם להחליט, בתי המשפט שוקלים מספר רב של טיעונים", מתאר עו"ד אלי אנושי, שופט תעבורה בדימוס שכיום מייצג, בין השאר, אנשים שהואשמו במעורבות בתאונות פגע וברח. "טיעונים כגון: האם הנהג פחד שהוא יעצור וייפגע מן הסובבים שבאזור התאונה, האם ראה שמגישים עזרה ראשונה או לא, האם הוא נשאר במקום והסתלק רק לאחר מכן ועוד. באופן אישי, ברור שאני כעורך דין מעדיף לייצג אנשים מהיישוב שנכנסו לפאניקה רגעית וברחו מאשר אנשים שבצורה מחושבת עשו הכל כדי להתחמק".

יצא לך לייצג אנשים שבצורה מחושבת עשו כדי להתחמק?

"זו שאלה מאוד קשה, כי אנשים לא באים ואומרים את זה. רובם מספקים תירוצים מכל הכיוונים האפשריים למה זה קרה להם. וזה תמיד קרה להם, לא הם עשו, ויש הבדל גדול כאשר מנסחים את הדברים בדרך זו. אני באופן אישי מעדיף לעבוד עם אנשים נורמטיביים, אבל בעבירות של תאונות דרכים כמעט כולם נורמטיביים. אף אחד לא יוצא מהבית בידיעה שיסיים את היום כשהוא מתחבא באיזשהו מקום".

גם בקרב שופטי בית המשפט העליון יש מי שמעניקים רוח גבית לתפיסה שרואה בדורסי הפגע וברח אנשים נורמטיביים: בשנת 2014 החליט בית המשפט העליון לקצר עונש מאסר שהוטל על נהג משאית שהורשע בעבירת הפקרה בה נהרגו בני הזוג חי-זיו ושני קריאף ז"ל וזאת בנימוק שמראה תאונת דרכים יכול לשתק אדם ויכול לגרום לו להחלטות חפוזות שהן אנושיות בבסיסן.

השופט נועם סולברג נימק אז את החלטתו באומרו, כפי שצוטט באתר האינטרנט: "The car.co.il":  "כשם שפרצופיהם שונים, כך חוסנם הנפשי של בני אדם שונה. ההתמודדות עם זירת תאונת דרכים לאחר התרחשותה, היא קשה, לאנשים נורמטיביים ולעבריינים כאחד. מראה נפגעי התאונה, שותתי-דם, לעתים בין חיים למוות, יכול גם לשתק…לצורכי ענישה, ראוי אפוא להתחשב במידה מסוימת, מועטה, בחולשה האנושית".

"אני כופר מכל וכל בתפיסה שהדורס בתאונת פגע וברח הינו אדם נורמטיבי", אומר קובי אמסלם, מי ששימש הממונה על השכר באוצר, שבנו אילון ז"ל נהרג בתאונת פגע וברח בשנת 2018. "ישנם פסקי דין שערורייתיים שניכר מהם שאין הפנמה שמדובר במקרים של עבריינים של ממש, שעושים מעשים מאוד חמורים וקשים. לדאבוני, בחלק ממקרים מסרבים חלק מהשופטים והפרקליטים להפנים שלא מדובר באנשים נורמטיביים והם מתייחסים אל תאונות פגע וברח כאירועים שמתרחשים כתוצאה מלחץ בעת הדריסה, וכך זה גם משתקף בענישה. העונש הקבוע על ביצוע העבירה הוא 14 שנות מאסר, והענישה המירבית הנפסקת מגיעה לפחות משליש. בעוד המחוקק מחמיר את הענישה בעבירות תעבורה, בתי המשפט אינם מחמירים בעקבות המחוקק".

"אני מסכים שבתי המשפט בעבירת הפקרה יותר נוטים לתת פסיקות מינימום", אומר אנושי, כשופט תעבורה לשעבר. "עבירת הפקרה הינה חמורה ביותר, וגרוע מכך מדובר בעבירה חברתית. אך בסופו של דבר, כשבאים ליישם בשטח את העקרונות הנעלים מתגלעות בעיות. יש כיום עומס עצום על בתי המשפט וכן לא תמיד הפרקליטות יודעת אם יש לה תיק מוצק מבחינה ראייתית שיביא להרשעה. בנושא הפקרה לא תמיד מצליחים להגיע למסקנה האם האדם שדרס היה יכול לדעת שהפקיר ולעיתים קשה מאוד להוכיח זאת. לעיתים יושבת הפרקליטות או התביעה המשטרתית לדון בראיות והיא מגיעה למסקנה שעדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ, ולכן נוצרים הסכמי הטיעון. החוק על עבירות ההפקרה בנוי בצורה מדורגת, ועובדים לפי הקריטריונים שבחוק כאשר במקרים רבים ניתן למצוא דרכים להקלה בעונש.

"אחרי מספר מקרים חמורים שהיו, בתי המשפט הגיעו למסקנה שהגיע הזמן להחמיר את הענישה, אבל החמרת הענישה גם בפסיקה אמורה להתבצע באופן הדרגתי: אי אפשר לקחת פסיקה שהיא נמוכה יחסית ולהרים אותה למעלה בעשרות אחוזים. בתי המשפט כבר קבעו שההחמרה בענישה תתבצע באופן הדרגתי ויש החמרה בענישה".

אבל למה שבית המשפט לא יעשה מהלך ענישה קיצוני למען יראו ויראו?

"זה לא עובד ככה במערכת שלנו. המחוקק לא בא ואמר להרים את הענישה בבת אחת. מערכת המשפט היא כמו נושאת מטוסים ענקית. לא מדובר בספינת מרוץ קטנה שקל לסובב בה את ההגה. בית המשפט אומר: 'נלך לאט לאט, תקדים פה, תקדים שם'".

האדם הזה דמו בראשו כפשוטו

משפחת אמסלם ממתינה בימים אלה לגזר הדין שיקבע איזה עונש יושת על אלי בן זכאי, הדורס של בנם. במקרה הזה לא הייתה עסקת טיעון. הפרקליטות המליצה על עונש של 13 שנות מאסר, שהוא כמעט העונש המקסימלי. בן זכאי אמנם הואשם בהריגה, חבלה חמורה, נהיגה בשכרות, הדחה בחקירה, שיבוש הליכי משפט וניסיון להשמדת ראיה, אך בו בעת, לא הוסיפה הפרקליטות לכתב האישום סעיף של עבירת ההפקרה, היות ובן זכאי נשאר בזירה, אך לא דיווח לאיש על המקום בו נמצא אילון הפצוע, עד שזה אותר על ידי עוברי אורח, והיה כבר מאוחר מידי. הוריו של אילון אף עתרו בזמנו לבג"ץ כדי שזה יורה לפרקליטות להוסיף את עבירת ההפקרה לכתב האישום, אך בג"ץ בחר שלא להתערב בעבודת הפרקליטות.

אמסלם: "ישנם שני סוגים של עבירות הפקרה: ישנה הפקרה אקטיבית, שבמסגרתה הנהג שדרס ברח מזירת האירוע, וישנה עבירה נוספת שנקראת: 'הפקרה פאסיבית' במסגרתה הנהג נשאר בזירה, אבל לא הזעיק עזרה. מה שלי הסתבר, לצערי, זה שהפרקליטות כלל לא מעמידה לדין בעבירת הפקרה פאסיבית. זה היה גילוי מקומם ביותר, כי זו העבירה שהכי התבקש לעשות בה שימוש במקרה של אילון: אילון הועף 26 מטר ממקום הדריסה ונמצא על ידי עוברי אורח כעשר דקות ויותר מזמן הפגיעה בו, כשהוא כבר דימם שם למוות ולא היה לו כל סיכוי להינצל. לו הנהג הפוגע רק היה אומר לאן הוא העיף את אילון, היו מוצאים אותו הרבה יותר מהר ואפשר אולי להציל את חייו. אין כפרה להפקרה כזו, שהיא מעשה מאוד אלים. זו הייתה תקלה חמורה מאוד של הפרקליטות".

את עסקאות הטיעון שרוקחת הפרקליטות במקרים לא מעטים של תיקי פגע וברח שופטים נוטים לרוב לאמץ. מתיק שבו פענוח מפואר של המשטרה, נותרת הודאה של הדורס בעבירה מופחתת ועונש עלוב, מה שגורם לנו לשאול את סנ"צ כהן מהמשטרה האם העובדה שבמקרים רבים לא ממוצה הדין עם הדורסים שהפקירו פוגעת במוטיבציה של המשטרה להשקיע בחקירת תיקים אלו.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /07/Capture-6-360x180.jpg 360w" sizes="(max-width: 678px) 100vw, 678px" />

כהן: "ודאי שלא אמתח ביקורת על הפרקליטות. תפקידנו לחקור את העבירות, להביא את העבריין וכל הנושא המשפטי כל נושא הענישה מונח לפתחו של בית משפט. אני סבור שבסופו של דבר יש למצות את הדין עם מי שעושה את העבירות האלה גם למען יראו ויראו. יש לזכור כי אדם שבורח מזירת תאונה מחמיר את מצבו עשרות מונים לעומת נהג שנשאר בזירה. עצם הבריחה וההפקרה היא עבירה של 14 שנות מאסר ועל נהגים לדעת שמדובר בעבירה חמורה בפני עצמה. תאונות דרכים קורות, אך אדם שבורח מזירת תאונה הופך להיות עבריין גם במישור הפלילי. היו לנו מקרים שגם אחרי שנה או יותר הצלחנו לתפוס נהגים שנמלטו. התיקים האלה לעולם לא נסגרים, עד למציאת הדורס".

הרב אבי גיסר: "אי אפשר לתת לאנשים כאלה ליהנות מהמחילה הציבורית בלי שיישאו עליהם כתם מסוים לכל ימיהם. זה דבר מאוד משמעותי על מנת להיאבק בתופעה"

יש משהו תמוה ואפילו מאכזב בעובדה שתאונות פגע וברח הפכו למכת מדינה דווקא בישראל, בה לומדים המשרתים בצבא על הערך העליון של אי הפקרת פצועים בשטח. ערך זה, במקרים רבים, לא מיתרגם גם להתנהגות בכבישים. "אני באמת חושב שלשירות צבאי יש חלק בחינוך אדם לאחריות ולרעות ולעזרה הדדית", אומר הרב אבי גיסר, רב היישוב עפרה. "עם זאת, לא ניתן עוד להניח שהאתוס הצבאי הקרבי הזה הינו אתוס כלל חברתי, בין היתר בגלל שאחוז גבוה מאוד מהשנתון של בני ה-18 כלל לא משרת בצבא".

מבחינה הלכתית, כפי שמסביר הרב גיסר, עבירת ההפקרה נחשבת פשע חמור, כולל איסור מוחלט של מצוות התורה "לא תעמוד על דם רעך", שמשמעותה הוא עצם הציווי המוסרי להושטת עזרה למי שנפגע וזקוק לה. אך לציווי המוסרי הזה נוסף בשנת 1998 "חוק לא תעמוד על דם רעך" ביוזמתו של איש מפד"ל והאיחוד הלאומי, חבר הכנסת המנוח חנן פורת. סעיף א' לחוק זה קובע כי "חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו".

הרב גיסר: "'לא תעמוד על דם רעך' מתייחס גם לאדם שלא אתה פגעת בו, אלא לאדם במצוקה או בסכנה באשר הוא, קל וחומר כשאתה הגורם לפגיעה, לפציעה, לסכנה ולשפיכות דמים. במקום שאדם גם שפך דם וגם נתן לדם להמשיך להישפך במובן הזה שלא עצר ולא הגיש עזרה ולפעמים בוודאות יכול היה למנוע מוות, האדם הזה דמו בראשו כפשוטו וככזה, מגיע לו עונש חמור מאוד. אני קורא לבתי המשפט להחמיר ולהעניש בחומרה יתרה את המפקירים ואת הפוגעים הן אם התאונה לא קרתה באשמתם כמו במקרים בהם לפתע קופץ להם הולך רגל מול הרכב. הבריחה, גם במקרה שכזה, היא במלוא אשמתם.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201814_01_37-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"מי שעולה על רכב בלי רישיון נהיגה ומי שנוהג במהירות מופרזת בהלכה זה נקרא אפילו שוגג הקרוב למזיד. מבחינה הלכתית, לאיש שכזה אין אפילו הגנה מפני גואל הדם בעיר מקלט. החברה ובתי המשפט הם שצריכים להיות גואלי הדם של הפצועים והנפגעים וההרוגים האלה בתאונות פגע וברח, ואני לא מדבר על אלימות חלילה אלא על הצורך לגזור על הפוגע לא רק גלות אלא החמרה יתרה בעונשו וגם קנס כספי מוגדל. גם אם אדם שכזה בא ומסגיר את עצמו, במידה מועטה מאוד אפשר לקבל את דבריו, ובלבד שהגיע והודה במעשה לאחר מספר דקות. אי אפשר לתת לאנשים כאלה ליהנות מהמחילה הציבורית בלי שיישאו עליהם כתם מסוים לכל ימיהם. זה דבר מאוד משמעותי על מנת להיאבק בתופעה".

האם בכוחה של הביקורת הציבורית והדהודה בתקשורת לגרום בסופו של דבר להחמרה בענישה בתאונות פגע וברח, כעבירה חמורות במיוחד מבחינה פלילית ומוסרית כאחת? אנושי: "לאחרונה אני שומע יותר ויותר מראשי מחלקת תביעות ומפרקליטים בכירים שאומרים: 'עדיף לנו שבית משפט יגיד שאדם זכאי מאשר אני אגיע להסדר טיעון שאני לא יכול להסתכל בעיניים של מישהו'. זה קורה בחלק קטן מאוד מהמקרים, אבל זה הולך וצובר תאוצה בכל הנוגע לעבירות חמורות".

"לפני עשר שנים, כשבתי אלינה נפגעה בתאונת דרכים והתיק נסגר, עזבתי את זה ולא עשיתי כלום", אומר פליקס פבלוצקי. "אולי בגלל שוויתרנו אז ולא התעקשנו שימוצה הדין עם הדורס, קרה מה שקרה גם לליאן. אם גם היום לא נעשה דבר, העבירות החמורות הללו ימשיכו להתרחש, כי הן קורות ללא הרף. אבל אם יהיו כמה מקרים ברצף של אנשים שדרסו, פגעו וברחו וקיבלו את העונש המקסימלי של 14 שנים בכלא והתקשורת תפרסם אותם בהבלטה, אולי העונש ירתיע אנשים והם יחשבו פעמיים לפני שהם דורסים ונמלטים. נילחם בכל מצב שבו לא יהיה עונש מספק".

The post פגע והפקיר: "במקום לרצוח יותר משתלם לדרוס ולברוח" appeared first on מקור ראשון.

לקראת צעדת הדגלים המתוכננת מבניין עיריית ירושלים לכותל המערבי, דרך שער שכם, הודיע היום (ד') ראש הממשלה בנט שהוא אוסר על יו"ר עוצמה יהודית ח"כ איתמר בן גביר להגיע לשער שכם. לדברי בנט, ההחלטה התקבלה לאחר התייעצות עם גורמי השב"כ והמשטרה.

"אין לי כוונה לאפשר לפוליטיקה קטנה לסכן חיי אדם", אמר בנט. "לא אתן לפרובוקציה פוליטית של בן-גביר לסכן את חיילי צה"ל ואת שוטרי משטרת ישראל, ולהכביד על משימתם הכבדה ממילא. שוטרינו וחיילינו ימשיכו להתמקד בשמירה על ביטחון אזרחי ישראל, בירושלים ובכל רחבי הארץ, וימשיכו להילחם בנחישות בטרור הפלסטיני. מצעד הדגלים השנתי יתקיים במועדו הקבוע – יום ירושלים".

לפי חוק חסינות חברי הכנסת, הגבלת תנועה אפשרית רק בתנאים מסויימים מאוד: "שום הוראה האוסרת או המגבילה את הגישה לכל מקום במדינה, שאינו רשות היחיד, לא תחול על חבר הכנסת, אלא אם היה האיסור או ההגבלה מטעמים של בטחון המדינה או של סוד צבאי".

בעבר חברי כנסת מימין ומשמאל נתקלו פעם אחר פעם בשוטרים שמנעו מהם כניסה לאירועים על אף חסינותם, אבל לא בשל הוראה מפורשת מראש הממשלה. בין היתר, בשנים האחרונות נתקלו עופר כסיף, יוראי להב, אחמד טיבי, איימן עודה, מוסי רז, איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', ישראל אייכלר ומשה ארבל במצבים כאלו.

בן-גביר מחה על ההחלטה: "יממה לאחר שסגר את הר הבית ליהודים בהנחיית מועצת השורא, ראש הממשלה בנט חילק את ירושלים באופן סופי ואוסר להניף את דגל ישראל. אחרי שהפקיר שוטרים ואזרחים הפך לדיקטטור שפוגע בחופש התנועה של חברי הכנסת, בניגוד לחוק חסינות חברי הכנסת בנט מנסה לעשות ספין על הגב שלי.

"אם לא יהיה מתווה מוסכם ותהיה פשרה בין המשטרה למארגנים, בכוונתי להגיע לשער שכם, בלי לשאול את בנט, בר לב, מועצת השורא והחמאס. נתראה בשעה 17:00 במצעד".

הצעדה מתוכננת לשעה 17:00 אחר הצהריים, אך בשלב זה טרם ניתן מהמשטרה אישור לקיום האירוע. המארגנים, ובהם נוער הרובע היהודי ומחאת הקו האדום, מתעקשים כי המצעד יכלול ריקודים ושירה ברחבת שער שכם, שם מתקיימים לא מעט אירועי חודש הרמדאן. מנגד במשטרה אומרים כי לא יהיה אישור למצעד אם לא ישונה המסלול וימנעו הצועדים מהגעה לאיזור רגיש זה.

במכתב ששלחו אמש מארגני הצעדה למחוז ירושלים אמרו: "נראה ששיקולים פוליטיים וקואליציוניים מופעלים על המשטרה ולא מאפשרים ליהודים לחגוג בירושלים בימי החג".

נזכיר כי במשטרה אף הודיעו אתמול כי גם האישור לקיום התפילה המסורתית בראשות ארגון רבני קהילות והרב שמואל אליהו, בכותל הדרומי, יבוטל ורק לאחר בחינה מחדש ולחץ מתוקשר התאפשר קיום האיורע מחדש. בשל שורת אירועים בטחוניים בהם ערבים תקפו יהודים והתעמתו עם כוחות הבטחון בירושלים – מנסים במשטרה לצמצם את החיכוך בין יהודים לערבים בימים אלה.

The post בנט הכריע: למנוע את הגעתו של בן-גביר לשער שכם appeared first on מקור ראשון.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... gosh-katif-ve-750x234.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

15 שנה אחרי "תפילת הנערות" בבית הכנסת בנווה דקלים שהפכה לפס הקול של הגירוש מגוש קטיף, פגשה כתבת מקור ראשון בתאל קולמן, שהייתה גם היא באותו מעמד, ארבע חברות שהיו אז נערות והשתתפו באירוע המכונן. בכתבת דוקו מיוחדת לאתר מקור ראשון הן סיפרו לה על המקום של התפילה ההיא בחייהן, על הביקורת שהתפתחה עם השנים ועל הקושי לדבר על כך גם 15 שנים אחרי.

צפו: הנשים מ"תפילת הנערות" נפגשות אחרי 15 שנה

בנוסף לפרויקט יתפרסם מחר (ו') ראיון עם הנשים בגיליון מוצש של מקור ראשון 

The post צפו: הנשים מ"תפילת הנערות" נפגשות אחרי 15 שנה appeared first on מקור ראשון.

זה לא היה הביקור הראשון שלי במחלקת קורונה, אבל הוא היה המטלטל מכולם. כשאני מתיישב לכתוב ידיי רועדות, האצבעות מקלידות בכוח על המקלדת ומעבירות את הקולות והכאב. אני מנסה לתאר את מה שחוויתי עם משפחות של חולים במתחם הטיפול התת־קרקעי בחולי הקורונה בבית החולים רמב"ם בחיפה. יצאתי להתרשם מהמחלקות המבודדות מזווית שטרם סוקרה עד כה – זו של העובדות הסוציאליות שנדרשות ללוות את בני המשפחות שמגיעים לבקר את יקיריהם.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– תעזבו את רינה מצליח: החברה החרדית חייבת לפעול פנימה

– ממלכתיות וכנות: הריאיון המפתיע של עו"ד ציון אמיר

– מבוי סתום: האמריקנים מתעוררים לגודל הסכנה האיראנית

ארבע פעמים ביום, ארבעה ימים בשבוע, נפתחות מחלקות הקורונה ברמב"ם לכניסת מבקרים. ביום ראשון בשעה 11, לקראת הביקור הראשון השבוע, התאספו בני משפחותיהם של המאושפזים ברחבת בית החולים. בשונה משעות ביקור במחלקה רגילה, הפתוחות לכל קרוב וידיד, למחלקות הקורונה ניתן להיכנס רק בתיאום מדוקדק ועל פי רשימה מסודרת. הקבוצה הנוכחית כוללת עשרה בני משפחה. יש ביניהם גברים ונשים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים. חלקם מכירים ומזהים זה את זה מביקורים קודמים, חלקם מצטרפים כעת למסע, ולכולם משותפים הכאב, המתח והעייפות בעיניים.

את פניי מקבלת טל סולומוניקה, העובדת הסוציאלית של המחלקה. העובדות הסוציאליות הן חלק ממערך הטיפול בחולים בשגרה, אך במחלקות הקורונה מוטל עליהן תפקיד כפול ומכופל. בנסיבות שבהן הקשר הממשי והמפגש עם החולים מורכב כל־כך, הן המתווכות בין המאושפזים לבני משפחותיהם, מעבירות מידע רפואי ואחר ומשמשות משענת רגשית. מלבדן גויסו למשימה בחודשים האחרונים גם פסיכולוגיות, אחיות ואפילו מרפאות בעיסוק.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02111_56_24-2-750x474.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

תפקיד נוסף ומרכזי של העובדות הסוציאליות הוא כאמור ליווי הביקורים במחלקות הקורונה, על כל המאמץ וההיערכות הכרוכים בהם. "אנחנו עוצרים את כל העבודה במחלקה בשביל ביקור המשפחות. זה קשה מאוד לצוות הרפואי, אבל הם מבינים את הצורך", אומרת טל. "אנחנו משתדלים שהמשפחות שנכנסות לא יהיו מופתעות מהמצב, וידעו מראש מה הן הולכות לראות. לפני הפעם הראשונה מראים להן את המתחם בשיחת וידאו, כדי שלא ייבהלו. זה לא קל להוריד אנשים בריאים לתוך מתחם שדורש חליפות מיגון אטומות שחם ולא נעים בהן, בטח למי שלא מורגל, אבל אנחנו יודעים עד כמה הביקורים האלה חשובים גם לחולים וגם למשפחות, ואנחנו רואים בהם חלק משמעותי מהריפוי".

הביקורים במחלקות הקורונה קצרים ותחומים בזמן. לכל משפחה יינתנו 20 דקות לצד מיטת יקירן, בתקווה שגם הן לא ייקטעו בשל מצב חירום במחלקה. "הצוות הרפואי כבר ממתין לנו ויודע שהמשפחות מחכות לכל בדל מידע", אומרת טל. "הן מגיעות במצב נפשי לא פשוט ומתחת למיגון שקשה לנשום בו וללכת איתו, אבל כל רגע ליד המטופלים שווה בשבילן את המאמצים והמורכבות, ואנחנו נעשה הכול כדי שהן יוכלו לרדת לשם".

גילוח חובה

הביקור במחלקות הקורונה מוגבל לבני 18 ומעלה, אם כי באופן חריג אפשרו כאן לפני כשבועיים לנער בן 17 להיפרד מאביו ברגעיו האחרונים. בני משפחה צעירים או אלו שחוויית הביקור במחלקות הקורונה קשה עבורם, יכולים להגיע לחמ"ל השליטה בבית החולים, לצפות בחולה דרך המצלמות ולדבר באמצעותן עם אנשי הצוות המטפלים בו.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02111_56_29-8-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

במהלך הצעידה בין המסדרונות הארוכים אני פוגש את טלי שם־טוב, תושבת עירי עכו. בעלה אלי הובא לכאן לפני כמה ימים, והיא לא הספיקה לבקרו לפני שהרופאים הרדימו והנשימו אותו. "אנחנו נשואים 23 שנה, וזו פעם ראשונה שלא נפגשנו כל כך הרבה זמן", היא אומרת בכאב. "לפני שבוע, בשבת, היו חייבים לקחת אותו לכאן. זו הייתה פרידה כל כך קשה. ניסינו לעשות הכול כדי שלא יגיע לכאן. בדקנו חום ועשינו אינהלציות, אבל הוא הגיע למצב שכבר לא היה יכול לנשום ופינו אותו עם אמבולנס. למחרת כבר היו חייבים להנשים אותו".

בחדרי ההלבשה ממתינות לנו כמה אחיות, והן מדריכות אותנו בשלבי המיגון: ערדליים, כובע לכיסוי שיער הראש, מעליו מעין חיג'אב, וחלוק רחב שעוטף את הגוף פעמיים. אנו מחטאים שוב ושוב את ידינו באלכוהול, עוטים עליהן כפפות ארוכות והדוקות, מחליפים את המסכה שהבאנו מהבית במסכת N95, ולסיום מצמידים למצחנו מסכת פלסטיק שקופה שמגינה על העיניים החשופות. בין השלבים השונים אנחנו ממתינים לאישור האחות, שמוודאת כי תהליך ההתמגנות נעשה כשורה. תכשיטים, שעונים וטלפונים סלולריים נלקחים מאיתנו עד סיום הביקור, שכן אסור להיכנס עימם למתחם המזוהם.

בין הממתינים לביקור רחל דדון, בנה אסף וכלתה אדווה. הם באו לבקר את הבת והאחות זהבה, המאושפזת בטיפול נמרץ קורונה. היא בת 46, אם לארבעה ילדים שהצעירים שבהם בני 12 ו־15. בני המשפחות מכונסים בכאבם ובדאגותיהם האישיות וממלאים בצייתנות אחר הנחיות הצוות. לפתע אנחנו שומעים ויכוח חרישי אך נוקב. האחות הראשית משוחחת בתקיפות עם אסף, המשמש כרב מחנך בבית ספר יסודי, ומפצירה בו לגלח את שיער זקנו אחרת לא יוכל לבקר את אחותו. ההנחיות אוסרות על כניסת בעלי זקן או זיפים, שכן אלה יוצרים חציצה בין המסכה לפנים. לאחר שבפעם הקודמת נמנע ממנו להיכנס למחלקה בשל זקנו הארוך, הפעם הגיע אסף כשזקנו מקוצץ. אך כעת מתברר לו שזה לא הספיק.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02111_56_23-6-750x458.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"תנו לו להיכנס, הוא לא יידבק", מנסה אימו לשכנע. רופא בכיר ניגש ומסביר כי לא יוכל לאשר לאסף להיכנס כך אל מתחם חולי הקורונה. "אני מבקש לשמור על החיים שלך", הוא מבהיר. אחות אחרת מביאה לאסף מכונת גילוח חד־פעמית. לאחר כמה דקות פניו חלקות למשעי אך מבעד למסכה נראה שהן רטובות מדמעות. "עשרים שנה לא התגלחתי, מאז החתונה אני עם זקן. לא הייתה לי ברירה", הוא אומר לי.

לאחר שחליפות המיגון עוטפות את גופנו כהלכה, טל העובדת הסוציאלית מכינה שוב את המשפחות לקראת הירידה אל מחלקות האשפוז. כשנגיע אל מתחם הטיפול הנמרץ, היא מסבירה, היא תקרא לכל מבקר בתורו ותלווה אותו אל מיטת יקירו.

הכתבה המלאה תפורסם ביום שישי במוסף יומן של מקור ראשון

The post רואות בעיניים: הצצה לליווי המשפחות במחלקת קורונה appeared first on מקור ראשון.

בעת דפדוף בספר הצילומים היפה שהוא חלק מעבודת הגמר של לי אן ברכה המוצגת בתערוכת הגמר של המחלקה לצילום בבצלאל, זיהיתי חפץ קטוע ומוכר. לקח לי רגע לזהות את המזרקה – שנתרמה על ידי ממשלת צרפת ומעטרת את כיכר פריז (ששמה הרשמי הוא כיכר צרפת) – בחלל הריק, מעורטלת משלטים ומפגינים, כמו תמונת ה"לפני" ב"לפני ואחרי", או סיבה שתוצאותיה לא נראות. התמונה ככל הנראה צולמה לפני התפרצות המחאה הנוכחית, ואולי נבחרה להיכלל בפרויקט ללא קשר לאקטואליה. הפרויקט היפה והמלנכולי של ברכה עוסק בכלל בבליית הגוף, החיים – אבל את הכול אנחנו רואים היום מבעד למשקפי נגיף הקורונה ותוצאותיו.

מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:

המועדון הסגור של עיתונאי השמאל: ליברלים דה לה שמאטע

מאדום לירוק, מגמזו לקבינט – מה הרמזור מסמן לי?

"לעצור את האנרכיה": ירושלמים עותרים לפינוי מאהל בלפור

אחת מהתוצאות היא הידוק תערוכת הבוגרים. כמי שיוצא בכל שנה מתערוכות המחלקות השונות בבצלאל עייף ומסוחרר מגודש העבודות, שמחתי על התערוכה המהודקת (הנובעת גם מן המצב, וגם ממספר הבוגרים המעט נמוך יותר השנה). אצרה אותה אילנית קונופני בגלריה של סדנאות האמנים באצטדיון טדי, והנחו יעל אפרתי ודרור דאום. ראש המחלקה דוד עדיקא מציין כיצד השפיעה שנת הלימודים המורכבת על עבודות התלמידים, ש"היו צריכים לחשב את המסלול שלהם מחדש". "בדיעבד אני חושב שזה יצר אצל כולם תהליכי עומק מאוד־מאוד רציניים… בתקופה הזאת הם העמיקו בתוך הפרויקטים שלהם", לדבריו, "חלק מהם קיבלו תפנית וממש התמקדו יותר באמת במה שקורה בתוך הבתים, ביחסים".

כך לדוגמה יול שיפ ונמרוד לנדסמן, שהכירו בחוג והפכו לזוג בשנה א' ומאז עובדים בסימביוזה, יצרו עבודת וידאו ששודרה ברשת מתוך חדר מבודד שבנו בתוך דירתם, עוד לפני גזרת הבידוד, פעולה שהתעצמה לאור המצב.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/08/אורינה-זדה-2small-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אורינה זדה עוסקת בתופעת הרווקות המאוחרת. תצלומיה היפים נעים בין החוץ שנדמה ביתי – בקברי צדיקים האמורים לעזור בזיווג – ובין הביתי, כשהיא מצלמת את אמה ואת עצמה בבגדי האם הצנועים.

גם רונה לובמן מגיעה מבית מסורתי ועוסקת בדרכה בתפקיד שממלאים נישואין בעולם הזה. היא מצלמת כלות הדומות לה, ואביזרי כלולות כשמלות ותחרה. היא בחרה בטכניקה של הדפסה בציאנוטייפ, חומר כימי צילומי, המספק תמונות בכחול ולבן, כך שלתקווה הלבנה נוספת עגמומיות מסוימת המתבטאת בשם היצירה "Blues".

בין שני בתים נמתחת העבודה המוצלחת והמסקרנת של אלומה מישר, שבטכניקות מגוונות רומזת לסיפור, ומתייחסת לשני הפנים של הבית – כמבנה פיזי המורכב מחומר ולבנים, וכאוצר בתוכו דיירים וזיכרונות.

ענבר האן יצרה עבודת וידאו שבה צילומים חיים שנעים בין צילומי טבע לצילומים דמויי מגזינים בכיכובן של בנות משפחתה, ומצליחה להשרות אווירה ייחודית ומובחנת.

אנחל חי ארביב מצלם נערים בתמונות אופנה מסוגננות, אבל הכוח האמיתי שלו פורץ בתמונות גדולות הממדים שבהן תיעד בני משפחה וחברים, המקרינות עוצמה ורגש.

רבקה קרסנה מצלמת את המרחב הביתי שלה במצלמה תרמית, ומציגה בו פנים חדשות, ובאותו חלל יעל זלמן שולחת את הצופה דרך תמונות מתחלפות למסע אנושי, יפה ומרגש.

עוד מציגים בתערוכה אולג אלון מורביץ', אור סיני, יעל אשל, מיכאל צור, נדיה אדלר, ניר בראינין, נעמה מוקדי, סתיו צור, תומר פייגין ותמר לנדא.

תערוכת בוגרי/ות 2020 – המחלקה לצילום בבצלאל הגלריה החדשה של סדנאות האמנים, אצטדיון טדי, ירושלים, עד סוף אוגוסט

The post מצלמה ביתית: מחשבים מסלול מחדש appeared first on מקור ראשון.

קבוצה של 17 מיסיונרים, ביניהם ילדים, נחטפה על ידי כנופיית פשע בהאיטי אתמול (שבת), על פי הודעה קולית שנשלחה לארגונים דתיים שונים על ידי ארגון בעל מידע ישיר אודות האירוע.

על פי הודעת ארגון "קריסצ'ן אייד מיניסטריז" באוהיו, המיסיונרים היו בדרכם הביתה מבניית בית יתומים. "זו התראה מיוחדת לתפילה", נכתב בהודעה בת דקה שזכתה לתפוצה. "התפללו שחברי הכנופיה יכפרו על חטאיהם".

על פי ההודעה, מנהל השדה של המיסיון מתאם עם השגרירות האמריקנית, ומשפחתו של מנהל השדה יחד עם אדם נוסף נשארו מאחור בזמן ששאר החברים ביקרו בבית היתומים ומשם נחטפו.

גורם בממשל האמריקני אמר שבמחלקת המדינה מודעים לדיווחים על החטיפה: "רווחתם וביטחונם של אזרחי ארה"ב בחו"ל הם בעדיפות גבוהה ביותר במחלקת המדינה", אמר הגורם וסרב להתייחס לעניין מעבר לכך.

במקביל, בכיר אמריקני שדיבר בעילום שם אמר שהאמריקנים נמצאים בקשר עם הרשויות בהאיטי כדי לנסות ליישב את המצב.

האיטי שוב מתמודדת עם זינוק בחטיפות הקשורות לפשע, שהצטמצמו לאחר שהנשיא ז'ובנל מויס נורה למוות בביתו ב-7 ביולי, ולאחר רעידת אדמה בעוצמת 7.2 בסולם ריכטר שפקדה את דרום-מערב האיטי באוגוסט וגרמה למותם של יותר מ-2,200 בני אדם.

על פי הרשויות, בכל חטיפה דרשו הכנופיות כופר שנע בין כמה מאות דולרים ליותר ממיליון דולר.

בחודש שעבר נרצח כומר מול כנסייה בפורט או-פרינס הבירה ואשתו נחטפה – אחד מעשרות מקרי החטיפה שדווחו בחודשים האחרונים.

לפחות 328 קורבנות חטיפה דווחו למשטרה הלאומית של האיטי בשמונת החודשים הראשונים של 2021, בהשוואה ל-234 עבור כל שנת 2020, על פי דו"ח שפרסם החודש שעבר.

כנופיות הואשמו בחטיפת תלמידי בית ספר, רופאים, שוטרים, אוטובוסים מלאים בנוסעים ואחרים ככל שהתחזקו. באפריל חטפה כנופיה אחת חמישה כמרים ושתי נזירות, מהלך שהצית הפגנה בת שלושה ימים, כשהאיטי מתכונת כעת להפגנה נוספת שתוכננה למחר כד למחות על חוסר הביטחון במדינה הענייה.

"סערה פוליטית, העלייה באלימות הכנופיות, הידרדרות בתנאים הסוציואקונומיים – כולל חוסר ביטחון תזונתי ותת תזונה – כולם תורמים להחמרת המצב ההומניטרי", נכתב בדו"ח שעסק בחטיפות. "משטרה חסרת משאבים לא יכולה לטפל לבדה בתחלואות הביטחוניות של האיטי".

שלשום הצביעה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד על הארכת המשימה הפוליטית באי.

חטיפת המיסיונרים מגיעה ימים ספורים לאחר שבכירים אמריקנים ביקרו בהאיטי והבטיחו משאבים נוספים למשטרה הלאומית, כולל 15 מיליון דולר נוספים כדי לסייע בהפחתת אלימות הכנופיות.

The post 17 מיסיונרים אמריקניים, ביניהם ילדים, נחטפו בהאיטי appeared first on מקור ראשון.

מורים ומרצים ברחבי מערכת החינוך האמריקנית מבוהלים מול ניצני מהפכת הבינה מלאכותית, שעלולה לאפשר מעשי רמאות מצד תלמידיהם בקנה מידה בלתי נתפס. המקור לצרה הוא ChatGPT, בוט שנפתח לציבור לפני כמה שבועות ומאפשר למשתמשים לשאול שאלות ולקבל תשובות מנוסחות היטב שגם נראות אנושיות להחריד.

כמעט מיד החלו אנשי חינוך להתנסות בכלי. התשובות של הבוט לשאלות אקדמיות אינן מושלמות, אך הן קרובות מאוד למה שמורים מצפים לקרוא ממרבית התלמידים שלהם. כמה זמן יעבור, תוהים מחנכים, עד שתלמידים יתחילו להשתמש באתר כדי לכתוב חיבורים ושיעורי בית?

• התפרצות הקורונה בסין מעלה את הסיכון למוטציה חדשה בנגיף


• אפשר להירגע: אף בינה מלאכותית לא הולכת לקחת את העבודה שלכם בקרוב

מארה קורי, מורה לאנגלית בתיכון איירונדייל במינסוטה, דנה בעניין עם תלמידיה כדי שיוכלו להבין כיצד השימוש בכלי עלול לעכב את הלמידה שלהם. "חלקם היו המומים מכך שידעתי מה זה", סיפרה. היא לא דאגה מכך שהשיחה עלולה לשתול רעיונות רעים בראשיהם: "זו שטות לקוות שבני נוער לא ישימו לב לכלי חדש שיכול לחסוך להם זמן ועבודה".

ימים לאחר שהושק, יותר ממיליון משתמשים כבר ניסו את ChatGPT. חלקם שאלו שאלות תמימות, כמו איך להסביר לילד בן שש שסנטה קלאוס אינו אמיתי. שאלות אחרות דרשו תשובות מורכבות, כמו גימור של קוד תוכנה מסובך. עבור חלק מהתלמידים, הפיתוי ברור ועצום. תלמיד י"ב בבית ספר במערב התיכון, שהתראיין בעילום שם מחשש לעונש, אומר שכבר השתמש במחולל הטקסט פעמיים כדי לרמות בשיעורי הבית שלו. הוא קיבל את הרעיון לאחר שראה אנשים מסבירים בטוויטר על עוצמתו של מחולל המילים, שנפתח לציבור הרחב ב־30 בנובמבר.

הוא קרא את טופס המבחן הביתי במדעי המחשב שביקש ממנו להגדיר מונחים מסוימים, ואז הכניס אותם לתיבת השאלה ב־ChatGPT. כמעט מיד, ההגדרות נפלטו. הוא העתיק אותן בכתב יד לטופס התשובה והגיש את המטלה. באותו היום הוא השתמש במחולל כדי לעזור לו לכתוב קטע קוד לשאלת שיעורי בית באותו הנושא. לא היה לו מושג מה לענות, אבל ChatGPT ידע היטב. הוא פלט מחרוזת קוד שעבדה באופן מושלם. אחרי זה, הוא כבר היה מכור.

התלמיד מתכנן להשתמש ב־ChatGPT כדי לרמות במבחנים במקום עזרים אחרים שהשתמש בהם בעבר. הוא לא חושש שייתפס, לדבריו, כי הוא לא חושב שהמורה ישים לב שהתשובות שלו נוצרו במחשב. הוא גם לא מתחרט: "מורים צריכים לשאול שאלות טובות יותר. תשתמשו בכלי הזה לטובתכם… אבל אל תנסו לעבור שנה שלמה רק על סמך התשובות האלה".

את הבוט פיתחה OpenAI, מעבדת בינה מלאכותית שהוקמה לפני כמה שנים במימון אילון מאסק ואחרים. הוא מופעל באמצעות "מודל שפה גדול", תוכנת בינה מלאכותית שמאומנת לחזות את המילה הבאה במשפט בעזרת ניתוח כמויות אדירות של טקסטים ברשת ומציאת דפוסים נכונים דרך ניסוי וטעייה. ChatGPT שוכלל כדי להפוך את התשובות שלו לאנושיות יותר, ורבים ציינו את יכולתו לנסח פסקאות בעלות אופי הומוריסטי ואפילו פילוסופי. ובכל זאת, לפעמים התשובות שלו שגויות או בעלות תכנים פוגעניים. אחד המשתמשים הצליח לגרום לו לכתוב שיר ראפ שכלל את המשפט: "אם אתה רואה אישה בחלוק מדען, היא כנראה שם כדי לשטוף רצפה". היוצרים מכירים בכך ש־ChatGPT אינו מושלם ועלול להחזיר תשובות מטעות.

אנשי חינוך מניחים שעם הזמן הכלי ישתפר והידע עליו בקרב התלמידים יגדל. יש שאומרים שהמורים יתאימו את הבחינות כדי לקחת בחשבון אפשרות של רמאות. לדוגמה, הם ידרשו מהתלמידים לכתוב עבודות בכתב יד במהלך השיעור, כך שיוכלו לפקח עליהם. אחרים שוקלים כיצד לכתוב שאלות שדורשות חשיבה מעמיקה יותר, ויאתגרו את הבוט.

ההשלכות אדירות. מורים רבים מסכימים שלימוד כתיבה יכול להתקיים רק כשהתלמידים מתחבטים ברעיונות ואז הופכים אותם למשפטים. תלמידים מתחילים בלי לדעת מה הם רוצים להגיד, ובזמן שהם כותבים הרעיון הולך ומתבהר. "תהליך הכתיבה משנה את הידע שלנו", אומר ג'ושוע וילסון, מרצה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת דלאוור. "זה ילך לאיבוד לחלוטין אם כל מה שתעשה הוא לקפוץ לתוצר הסופי". באוניברסיטאות הדיונים בנושא סוערים, הוא מוסיף, אך למורים רבים בתיכונים אין שמץ של מושג מה קורה: "המורים הממוצעים בבתי ספר יסודיים ותיכוניים רק מנסים לשרוד עד חלוקת תעודות סוף השנה. זה בהחלט גל שעומד להכות בהם".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2022/12/DALL·E-2022-12-21-05.26.32-caricature-of-blue-collar-worker-leaving-the-factory-while-a-robot-take-his-place-150x150.png 150w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2022/12/DALL·E-2022-12-21-05.26.32-caricature-of-blue-collar-worker-leaving-the-factory-while-a-robot-take-his-place-75x75.png 75w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2022/12/DALL·E-2022-12-21-05.26.32-caricature-of-blue-collar-worker-leaving-the-factory-while-a-robot-take-his-place-750x750.png 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2022/12/DALL·E-2022-12-21-05.26.32-caricature-of-blue-collar-worker-leaving-the-factory-while-a-robot-take-his-place-90x90.png 90w" sizes="(max-width: 960px) 100vw, 960px" />

דייוויד ק' תומסון, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת סייקרד הארט בקונטיקט, אומר שראשי המחלקות באוניברסיטה כבר דנו בשאלת ההתמודדות עם הבינה המלאכותית, וחברי הסגל יודעים שהם חייבים למצוא דרכים להתמודד איתה.

דרך ניסויים באתר הוא הבין שהבוט מסתדר היטב עם שאלות עובדתיות – למשל, שאלה שביקשה מתלמידים להשוות מבחינה כלכלית ומבחינות אחרות את התפתחות המושבות הצפוניות והדרומיות של אמריקה לפני מלחמת העצמאות. "זה לא היה מושלם", אומר תומסון, "אבל גם סטודנטים בקולג' אינם מושלמים". אבל כשהוא שאל את הבוט שאלה מתוחכמת יותר, כמו איך פעיל שחרור העבדים פרדריק דאגלס הציג את הטיעונים שלו נגד מוסד העבדות, התגובה הייתה קוהרנטית הרבה פחות. לדבריו, מרצים יצטרכו לבחון ולתת ציונים על נימוקים אנליטיים, ולא רק על עובדות שאפשר למצוא בקלות.

עם זאת, אחרים מזהים יתרונות בטכנולוגיה. לדברי ג'ושוע איילר, מרצה באוניברסיטת מיסיסיפי ומנהל המרכז למצוינות, הטכנולוגיה הזו עשויה לגרום למורים לחשוב לעומק על המטלות שהם מחלקים לתלמידים ולדבר עם התלמידים על הסיבה שחשוב ליצור עבודות מקוריות משלהם. "מחשבונים שינו את הדרך שבה אנחנו מלמדים מתמטיקה, וזהו 'רגע המחשבון' של הוראת הכתיבה", אומר איילר. "יש חשש גדול שתלמידים ישתמשו בכלים האלה כדי לרמות".

מייקל פלדשטיין, יועץ בתחום החינוך וכותב הבלוג e-Literate, אומר שיש סקרנות גם בקרב אנשי חינוך. לדבריו, מרצים בתחומים בעלי אוריינטציה מסחרית רואים בכתיבתה של בינה מלאכותית כלי שימושי. סטודנטים לשיווק יוכלו להשתמש בבוט כדי לכתוב חומר פרסומי בבית הספר וגם בעבודתם בעתיד; ואם זה עובד, מה רע בעצם? "בחברות לא אכפת אם התלמידים יהיו ההמינגוויי הבא. אם המטרה היא תקשורת, זה כלי נוסף כדי להשיג את המטרה", אומר פלדשטיין. הדבר החשוב ביותר, לדבריו, הוא שהכלי יהיה חלק מהלמידה, ולא במקום הלמידה.

בשעה שמחנכים תוהים כיצד לחיות עם הטכנולוגיה, חברות מסוימות חושבות על דרכים להביס אותה. Turnitin, חברה שיצרה תוכנה בשימוש נרחב לזיהוי העתקה, בוחנת כעת דרכים לזיהוי טקסטים שנוצרו בבינה מלאכותית. החיבורים האוטומטיים שונים מעבודות שכתבו סטודנטים, אומרים בחברה. התלמידים כותבים בקול ייחודי, שנעדר מהתוכן שיוצר ChatGPT. חיבורים שנכתבו בבינה מלאכותית נשמעים כמו אלו של "האדם הממוצע", אבל כל תלמיד נתון אינו "האדם הממוצע", כך שהחיבורים לא יישמעו כמוהו. אריק ואנג, סמנכ"ל בינה מלאכותית בחברה, אומר שהחיבורים של הבוט "נוטים להיות כתובים 'פרווה' מאוד".

ובכל זאת, יהיה קשה לזהות רמאים שמשתמשים בטכנולוגיה. סשה לוצ'יוני, מדענית מחקר בחברת ההזנק Hugging Face, שעוסקת בבינה מלאכותית, אומרת ש־OpenAI צריכה לאפשר לציבור לבחון את הקוד של ChatGPT, כי רק כך מדענים יוכלו לבנות כלים חזקים באמת ללכידת רמאים. "אנחנו עובדים עם קופסה שחורה", היא אומרת. "אם לא נשיג גישה לשכבות הללו, יהיה קשה ליצור כלי לזיהוי רמאות". חברת Hugging Face יצרה כלי זיהוי לבוט הקודם, GPT-2, אבל החברה לא יכולה לומר בוודאות עד כמה הוא יהיה מדויק לגבי הדור החדש שלו.

לדברי סקוט אהרונסון, חוקר אורח ב־OpenAI, החברה המפעילה את הבוט בוחנת דרכים שונות להילחם בשימוש לרעה, כולל שימוש בסימני מים המבדילים בין טקסט שיצר הבוט ובין טקסט בעולם האמיתי. "אנחנו עדיין מריצים ניסויים כדי לקבוע את הגישה הטובה ביותר או את שילוב הגישות הטוב ביותר", אומר אהרונסון.

ל־ChatGPT יש רעיונות משלו לגבי הפתרון. כשנשאל כיצד להתמודד עם רמאות, הבוט הציע כמה הצעות: לחנך את התלמידים על ההשלכות של רמאות, לערוך בחינות בהשגחה, להפוך שאלות למתחכמות יותר, ולתת לתלמידים תמיכה כדי שלא ירגישו צורך לרמות. "בסופו של דבר, חשוב להעביר לתלמידים את הציפיות שלך ליושרה אקדמית ולנקוט בצעדים למניעת רמאות", הסביר הבוט. "זה יכול לעזור ליצור תרבות של כנות ויושרה בכיתה".

The post מורים ומרצים חוששים: בינה מלאכותית משוכללת תוביל לרמאות ענפה appeared first on מקור ראשון.