פרסום |
קשרו אלינו
נט4יו
נט4יוכל הרשת הישראלית במקום אחד
נט4יובעולם שעובר טלטלה שלא ידענו כמותה, כשכל יום מנחית עלינו גזירות חדשות או נתונים מאיימים, הטלוויזיה היא אחד הדברים היציבים היחידים בחיינו. מקום מפלט מהמהומה שבחוץ. ואם ביציבות עסקינן, אין תוכנית יציבה יותר מ"מאסטר שף". עשר שנים ותשע עונות שהמתכון המנצח שלה מספק לנו נחמה. רגעים שבהם המוח יכול קצת לנוח, בזמן שבלוטות הטעם לוקחות פיקוד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
פס״ד "ג׳נין ג'נין" הוא ניצחון זמני בקרב על הנרטיב הישראלי
"לעג לרש": 800 יחידות דיור בלבד יאושרו ביו"ש
במקום להספיד את אדלסון, חדשות 13 השתמשו בציניות במותו
אין פלא שגם בעונתה התשיעית ממשיכה מאסטר שף לשמור על נתוני רייטינג טובים (כ־20 אחוז) עוד לפני שהגענו לחלק המרכזי של העונה. תקופת הקורונה, על סגריה המרובים והמסעדות הנעולות, עוררו את הבשלן הפנימי גם באנשים שהתמחו עד כה בחביתות בלבד. לחמי מחמצת הואכלו והושקו, חלות תפחו, קדירות הועמדו ועוגות זולפו. הסקרנות הקולינרית גברה, ואיתה גם יצר ההרפתקנות. הזמן הפנוי הרב עודד אותנו לנסות מתכונים מורכבים יחסית, או כאלה שהכנתם דורשת זמן ומיומנות. כך שמאסטר שף מגיעה – בזמן של סגר הדוק נוסף – אל קרקע דשנה במיוחד.
https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/מאסטר-שף-9-צילום-רונן-אקרמן-150x150.jpg 150w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/מאסטר-שף-9-צילום-רונן-אקרמן-75x75.jpg 75w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/מאסטר-שף-9-צילום-רונן-אקרמן-750x750.jpg 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/מאסטר-שף-9-צילום-רונן-אקרמן-90x90.jpg 90w" sizes="(max-width: 960px) 100vw, 960px" />הרכב מנצח לא מחליפים, וכך גם הנוסחה של מאסטר שף נותרת קבועה. השופטים הם אותם שופטים מוכרים (שלושה מהם – חיים כהן, אייל שני ומיכל אנסקי – מלווים אותנו מהעונה הראשונה. עבור ישראל אהרוני זו העונה השלישית), וגם הפורמט נשאר זהה: בשלנים חובבים מתמודדים על כרטיסי כניסה לנבחרת, ובמהלך העונה הם נלחמים על התואר הנחשק של המאסטר שף.
בשלב האודישנים, שנמתח כמו גבינת מוצרלה, המתמודדים נשלחו לשדה כדי לבחור לעצמם ירק, ובהמשך גילו מי השופט שהירק משויך אליו והתבקשו לבצע אחת משתי מנות שבחר. כתוצאה מהמגבלות הללו, נאלצנו לצפות בהכנתן של כ־80 מנות של קנלוני חציל. או לפחות זו הייתה התחושה.
אם המנה מוצאת חן בעיני השופטים, הבשלן מוזמן להיכנס ומתקין מנה נוספת בסגנון חופשי. זה השלב שבו בולטת יותר מכול העובדה ש"מאסטר שף" היא לא תוכנית על אוכל, אלא תוכנית על אנשים שמבשלים. הסיפורים האישיים של המתמודדים – שרובם ככולם נושאים על גבם מטען כבד, קשיים ומכשולים – הם תבלין שמוסיף עומק לכל מנה שהם מוציאים תחת ידיהם.
זה גם השלב שבו השופטים נותנים דרור ללשונם, לזיכרונותיהם ולעולם הדימויים העשיר שלהם. במקרים מסוימים זה מעניין ומעשיר, ובמקרים אחרים זה מטרחן, מעיק ומוזר. רבות דובר על אייל שני, שלוקח את השפה העברית, לש אותה, מפרק אותה ומרכיב ממנה שפה משלו. אלא שמה שהתחיל כמאפיין חינני הולך ותופס ממדים מפלצתיים. גם אם השופטים שלצידו כבר מורגלים, המבט המבולבל שנועצים בו המתמודדים שמנסים להבין אם התכוון להחמיא להם או להפך ("לא הרכבת את הבשר על תאי הנפש שלך", אמר לאחד מהם) ממש מעורר אי־נוחות.
כאשר מתמודד מתקבל לנבחרת הוא מקבל סינר טבחים. בעונות הקודמות השופטים היו קושרים לו את הסינר, אבל בעידן הקורונה הם רק מוסרים לו אותו ביד. כאילו חמש דקות לפני כן הם לא עמדו במרחק עשרה סנטימטרים ממנו ואכלו את המנה שהגיש להם – כשאיש אינו עוטה מסכה. הנוהג הזה נראה קצת מיותר, אבל אולי בכל זאת נחוצה לנו תזכורת: מאסטר שף נותרת יציבה, בעולם שבו שום דבר לא נותר כשהיה.
מאסטר שף. ראשון ושני, 21:30, קשת 12  
The post מקום מפלט: "מאסטר שף" היא לא רק תוכנית על אוכל appeared first on מקור ראשון.
נמצאה עוד דרך, מבריקה יש לומר, שמאפשרת לגאולה אבן־סער לדלג מעל העיסוק בענייני בעלה, גדעון סער, המתמודד בבחירות הקרובות: הנחיה של תוכנית המדע הפופולרית לכל המשפחה "גלילאו". בעונה העשירית של התוכנית, שעולה בימים אלו ב"כאן חינוכית", מודה אבן־סער להילה קורח שהנחתה את התוכנית בתשע העונות הקודמות וכעת עברה להנחות ב"ערוצים אחרים ומסחריים יותר. בהצלחה, אחותי".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
פס״ד "ג׳נין ג'נין" הוא ניצחון זמני בקרב על הנרטיב הישראלי
שתיקת הציפורים: חסימת טראמפ היא צנזורה אחת יותר מדי
דו"צ, זיופים וטרור בעוטף: מאחורי הנפילה באמון בצה"ל
זו כמו מעין הצרחה ביניהן – הרי קורח עברה אל התופת הפוליטית כשהחלה להנחות את מהדורת סוף השבוע של רשת 13 במקום אושרת קוטלר. אבן־סער נחתה כעת בחינוכית אחרי שנים שבהן הגישה תוכניות אקטואליה הארד־קור. כשגאולה אומרת בפתיחת העונה "נחפש יצורים אבודים על צמרות העצים, נדבר עם חולצות, נאמץ תולעים, מתה על העבודה החדשה שלי", זה כמעט משכנע, כי אולי באמת עדיף לאמץ תולעים מאשר לעסוק בפוליטיקה הישראלית. לגיא פינס אמרה בריאיון שמציג כיצד במסגרת "גלילאו" פגשה בנחש: "אני רגילה לנחשים מהחיים עצמם, אבל יש פה כמה שזוחלים באמת".
בפועל, ב"כאן" לא באמת הגלו את אבן־סער לתוכנית סטייל "פופיק וגאולה", כפי שקרה במערכון של "ארץ נהדרת". היא ממשיכה במקביל להגיש גם את התוכנית "ערב ערב" בכאן 11, מה שמראה שלקברניטי התאגיד יש די שכל כדי להשאיר במשבצת נחשקת את המגישה והעיתונאית המוכשרת הזו, שגם ב"גלילאו" עושה יופי של עבודה.
https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/מיכה-לובטון-באדיבות-כאן-11-750x500.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />"גלילאו", זוכת פרס האקדמיה לשנים 2015 ו־2016, משלבת כתבות מדע וטבע מחו"ל, מומחים מהאקדמיה וחוקרים ישראלים באולפן, פינות קבועות וחידות. נכון לארבעת הפרקים ששוחררו לצפייה, העונה החדשה לא עוסקת ישירות בנגיף הקורונה, אבל חלק מהאייטמים רלוונטיים לימי המגפה: בין אם זה אייטם חשוב על הפרדת זבל או על ניקוי חופים מפסולת פלסטיק, בזמן שבו כולם זורקים לפח מיליונים רבים של מסכות, או כתבה תחת הכותרת "מה באמת יודעות עלינו הרשויות במדינה", על שירותי הביון, שמזכירה לנו גם את סוגיית האיכונים של אזרחים בימי הקורונה.
מדברים ב"גלילאו" למשל גם על הדרך לברך לשלום בשלל מדינות. בחלקן זה נעשה באמצעות הרבה נשיקות או רחרוח הלחי – אופציה לא ריאלית כרגע. גם אמירת שלום באמצעות לשון בחוץ כפי שנהוג אצל הטיבטים פחות עובדת בימים של רסס טיפתי. אולי כדאי לאמץ בחום את הקידה היפנית הקרה שנעשית ממרחק בטוח.
מאחר שמדובר בתוכנית המבוססת על פורמט גרמני, חלק מהכתבות הן בגרמנית או באנגלית. עליהן מולבשת קריינות של אבן־סער ונוסף דיבוב לעברית. זה קצת זר ומעיק לעיתים, למשל כשמדברים על תוחלת החיים ומסופר על הגיל הממוצע של הקשישים בגרמניה ולא בישראל, אבל הקטעים חמודים ונגישים בסך הכול וגם מבוגרים יכולים ללמוד מהם הרבה.
נהניתי מאוד מהצפייה בפרקי הסדרה, אך לצערי הילדים שלי לא הצטרפו אליי לחוויה, גם לא כשהבטחתי להם שמחפשים בה חייזרים ב"אזור השקט" במקסיקו. הם כרגע קצת עסוקים עם מרגי שמשחק רובוט בסדרה "PPS" המשודרת ב־yes, עם משפט המחץ: "הנף מעדר, ואל תוותר". תופעת מדע פופולרי בפני עצמה, לא ככה?
עד שהם יצטרפו אליי (את ביקורת הסדרה של בנותיי תוכלו לקרוא כאן, בנפרד למטה), לפחות למדתי על ווטסאפ בכתב חרטומים, קצת פילוסופיה וגם איך לקפוץ מעבר למעקה, ללבוש מעיל במהירות ולשחרר צעיף מהצוואר בזמן שיא.
גלילאו
ימי ראשון עד חמישי, 17:25, כאן חינוכית ובדיגיטל  
אמא רצתה שנצפה יחד ב"גלילאו", אבל עם כל הכבוד, אותנו עניין יותר מה קורה בפרק הבא של PPS. הסדרה מספרת על הילדה גילי אברמסון שעוברת לגור במושב יחד עם אמה, מולדת אברמסון (אניה בוקשטיין). לכבוד יום ההולדת גילי מקבלת מאמה המהנדסת רובוט מיוחד, "פרסונל פופ סטאר", או בקיצור PPS, שמטרתו לשיר ולרקוד כמו כוכב פופ אישי – שנועד לילד מסוים והוא רק שלו.
https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/אורית-פניני-באדיבות-YES-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />את הרובוט משחק הזמר יהונתן מרגי, שעושה עבודה טובה גם בתור שחקן. הסדרה קולחת, כיפית, עם הומור ומתאימה לכל המשפחה. היא חינוכית ומצחיקה. את הסדרה יצרו אורי גרוס ויואב צפיר ובין השחקנים נמנים גם ריף נאמן, גיא זוארץ וחנה לסלאו.
הסדרה מתגלגלת למקומות לא צפויים ו־PPS הופך לרובוט עם רגשות ששמו גילי מזל טוב. אחת הסצנות שאהבנו הייתה זו שבה דידי מזל טוב, רובוט נוסף שנוצר על ידי מולדת, למד לעבוד עם מעדר בזכות המשפט שלימדה אותו סבתא הרצליה (לסלאו): "הנף מעדר ואל תוותר". דידי מזל טוב יוצא לרחוב והוא מתחיל לשבור דברים עם המעדר. כשהוא מגיע לבית העם הוא שובר פסל רימון גדול.
לסיכום, הסדרה כתובה יפה והיא מומלצת מאוד. "גלילאו" תיאלץ לחכות שנסיים לצפות לפחות בעונה אחת.
PPS
ערוץ טין ניק, yes, ראשון־חמישי  
The post הו גאולה: מהנחשים בפוליטיקה לחיים עצמם appeared first on מקור ראשון.
כשג'ורג' קלוני החל לביים את "שמי חצות" באמצע 2019, הוא בוודאי לא דמיין עד כמה תמת הבדידות של הסרט תהיה רלוונטית לצופים בסוף 2020. העלילה מתרחשת בשנת 2049, כמה שבועות לאחר שאסון גלובלי הפך את האטמוספרה לרדיואקטיבית ומאיים להשמיד את כל החיים על כדור הארץ. ד"ר אוגוסטין לופטהאוס (בגילומו של קלוני) הוא המדען האחרון שנותר במצפה כוכבים בחוג הארקטי אחרי שכל דרי המקום התפנו, אך הוא מגלה שילדה קטנה נותרה מאחור. לופטהאוס, הגוסס ממחלה, נאלץ בכוחותיו האחרונים לקחת את הילדה למסע במרחבים המושלגים אל תחנת מחקר קרובה, כדי שיוכל ליצור קשר ולהזהיר ספינת חלל שעושה את דרכה חזרה לכדור הארץ ממשימה ארוכה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
פס״ד "ג׳נין ג'נין" הוא ניצחון זמני בקרב על הנרטיב הישראלי
"עדות לחוסן יהודי": מוזיאון שואה ראשון ייחנך בפורטוגל
הרוטשילד של דורנו לא קיבל את ההכרה הראויה לו
הרבה כוונות טובות יש ל"שמי חצות", אלא שהוא קצת נופל בין הכיסאות: איטי ומהורהר מכדי להיות סרט הרפתקאות סוחף, אבל עם לא מעט סצנות מתח ופעולה הוליוודיות שמקשות עליו להיות יצירה פילוסופית רצינית. לא עוזרת גם העובדה שאת כל מה שהוא עושה, סרטים אחרים כבר עשו טוב יותר לפניו; כמו "סולאריס" של סטיבן סודרברג ו"כוח משיכה" של אלפונסו קוארון, שני סרטים שקלוני כיכב בהם וניכר שהשפיעו עליו כבמאי. כל זה אינו אומר שמדובר בסרט לא טוב, ולא בכדי הוא הפך לאחד הנצפים ביותר בנטפליקס.
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... H_Unit_04576r-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />מרגע שהדמויות נדרשות לפעולה בתחילת המערכה השנייה, קלוני מצליח לשמור על מפלסי מתח ורגש נאותים – בתלאות המסע המושלג על הקרקע ובשלל התקלות הפוקדות את צוות החללית. גם תחושת הבדידות המצמיתה של הדמויות עוברת היטב, מהדהדת דרך מרחבי השלג העצומים והחלל האינסופי. ככל שהסרט מתכנס לסיומו, הצורך האנושי כל כך בקרבה, משפחה וקהילה מקבל עוצמות מוחשיות ופוגע היישר בבטן הרכה, למודת שנת הבידוד שעברה על כולנו.
https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/נטפליקס-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />הבמאי רוברט רודריגז רגיל לעשות אקשן אלים וגרפי מאוד למבוגרים ("דספרדו", "עיר החטאים"), אבל פיתח גם נישת סרטי ילדים תמימים וילדותיים, כמו סדרת "ספיי קידס" וכעת גם "גיבורים זה אנחנו" החדש בנטפליקס. גיבורי הסרט הם ילדיהם של קבוצת גיבורי העל שמגינה על העולם – "ההרואיים" (בקריצה מאוד לא מתוחכמת ל"הנוקמים"). לאחר שההרואיים נלקחים בשבי בידי חייזרים הפולשים לכדור הארץ, נאלצים הילדים לגלות תושייה, לתפוס את המושכות ולהושיע את המבוגרים ואת העולם כולו. גם לילדים יש כוחות מיוחדים, ובמהלך ההרפתקה הם יצטרכו ללמוד כיצד לממש את הפוטנציאל הגלום בהם.
https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/באדיבות-נטפליקס-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />במבחן התוצאה, "גיבורים זה אנחנו" בהחלט עושה את העבודה. הושיבו מולו ילד בגילי 6־12 והוא יישאר דבוק למסך למשך שעה וחצי. גם המסרים חינוכיים וחיוביים מאוד: יש כאן העצמה של הילדים והבנה שלכל אחד יש ייחוד משלו, גיוון אתני, קבלת האחר והשונה, חינוך להבנה שאם רק נאמין בעצמנו אין דבר שלא נוכל להשיג וטיפוח הרעיון שהדור החדש הוא תמיד שיפור של קודמו. פנטסטי. אלא שלעיניים בוגרות קשה להתעלם גם מעד כמה שהסרט נדוש וחסר השראה. הכול קורקטי, צפוי וילדותי למדי. הבימוי חסר מעוף, האפקטים זולים והמשחק נורא – גם של הילדים וגם של ההורים, על אף שמגלמים אותם שחקנים ותיקים כמו כריסטיאן סלייטר ופדרו פסקל. את הילדים זה בהחלט יספק, אבל האם לא מגיע להם יותר? דיסני, פיקסאר וספילברג כבר התוו מזמן את הדרך ליצירת סרטי ילדים אינטליגנטיים, נבונים ובעלי עומק רגשי שממשיכים ללוות את הצופה לנצח. סרטים שכל דור שגדל חוזר לצפות בהם עם ילדיו. זה הסטנדרט, ואין שום סיבה להסתפק בפחות. אלא אם צריך למצוא לילד בייביסיטר מיידי לשעה וחצי הקרובות, ונטפליקס הרי גם ככה כבר רץ שם ברקע.
שמי חצות
ארה"ב 2020, במאי: ג'ורג' קלוני, 118 ד', נטפליקס  
גיבורים זה אנחנו
ארה"ב 2020, במאי: רוברט רודריגז, 100 ד', נטפליקס  
The post דור משופר: מדען או גיבור על? appeared first on מקור ראשון.
מה את עושה?
צורפת חושבת על עיצוב של תכשיט ומבצעת אותו במתכת עצמה, בדרך כלל כסף, כסף מצופה זהב וזהב, אפשר גם עם אבני חן. בצורפות יכול להיות פן טכני של עיצוב התכשיט במחשב והדפסה במדפסת תלת־ממד או עבודה עם המתכת בטכניקות של הלחמה, שיוף או ניסור.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
פס״ד "ג׳נין ג'נין" הוא ניצחון זמני בקרב על הנרטיב הישראלי
במקום להספיד את אדלסון, חדשות 13 השתמשו בציניות במותו
בטיחות ולא ביטחון: התקנות החדשות של מעונות היום
מי הלקוחות?
לצורפים יש התמחויות או שהם מוצאים נישות, בהתאם להעדפות שלהם ולמה שנמכר. אני למשל מוכרת בעיקר עגילי הליקס לקהל שרובו אמריקני ומגיע אליי דרך Etsy (אתר למכירת עבודות יד, תכשיטים ופריטי וינטג').
איך נראה יום עבודה ממוצע?
יום העבודה שלי מתחיל בערך בשמונה ורבע, או במענה למיילים ובהתעסקות בבירוקרטיה או שאני נכנסת ישר לחדר העבודה להכין את ההזמנות שהגיעו. אחרי ארוחת צהריים עם הילדים אני עובדת עד ארבע וחצי בערך. בערבים אני אורזת את התכשיטים תוך כדי צפייה בסדרה.
איך התחלת לעבוד בתחום?
אהבתי לצייר ולפסל וחשבתי שאי אפשר להתפרנס מזה. במבחנים לשירות הלאומי נחשפתי לראשונה לצורפות כמקצוע. למדתי קצת בויצ"ו ואז ארבע שנים במחזור השני של המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר. בעקבות תערוכת הגמר מצאתי את המעסיק הראשון שלי: מפעל יוקרתי לתכשיטי זהב ויהלומים. עשיתי לא מעט עבודות שחורות אבל למדתי מהטובים ביותר, ברמה גבוהה מאוד.
מתי התחלת להרוויח מצורפות?
אחרי חמש שנים כשכירה פתחתי את העסק העצמאי שלי. אחרי שנה, כשראיתי שאני לא מרוויחה מספיק, עבדתי כמזכירה במשרה חלקית. התחלתי להרוויח רק אחרי ארבע שנים וחצי. הייתה לי חנות ב־Etsy אבל תיאורי המוצר היו לא משהו והצילומים היו על הפנים. פה ושם היו מכירות, אבל זה לא הספיק למשכורת. ב־2014 הצטרפתי לקבוצת פייסבוק של מוכרים ישראלים באתר, והם לימדו אותי איך לשפר את החנות שלי ואיך לשווק. גם העליתי דגם של עגיל הליקס מסוים שחשבתי שלא ילך אבל הפך ללהיט. אחרי הלימודים בשנקר לקח לי זמן לעבור מעיצוב אמנותי לעיצוב מסחרי יותר. הדגם הזה גרם לי להבין מה אנשים מחפשים ואפשר לי סוף־סוף להתפרנס מהתכשיטים.
מה את אוהבת במקצוע?
אני אוהבת לייצר דגמים חדשים של תכשיטים ולקבל משוב חיובי מלקוחות.
מה את לא אוהבת במקצוע?
את ההתעסקות עם המכס, שהיא מלאה בירוקרטיה. הם דורשים כל חודש להגיש המון מסמכים בתהליך יקר ומייגע, שהוא פשוט יותר בארצות אחרות. צריך להוכיח כמה ייצאתי, בשביל סטטיסיטיקות ממשלתיות של יצוא וכדי להסביר למה לא גביתי מע"מ מהלקוחות שבחו"ל.
איזו טעות של מתחילים עשית?
ניסיתי למכור את התכשיטים שלי בדוכנים, וזה לא היה נכון לתכשיטים שאני מייצרת. הכנתי תכשיטים גדולים, יקרים ואמנותיים שעלו המון, ולשים אותם בדוכן שרוב האנשים מוכנים להוציא בו 200 ש"ח לכל היותר – זה לא מתאים. כשהתחלתי להצליח למכור דרך האינטרנט הפסקתי לגמרי עם הדוכנים.
לימודי צורפות
במוסדות לתואר ראשון כמו שנקר ובצלאל, בבתי ספר קטנים עם סטודיו
או אצל צורפים שמלמדים באופן פרטי.
איפה הכסף
המשכורת ההתחלתית כשכירים קרובה לשכר מינימום. אצל עצמאים מתחילים הקמת עסק כרוכה בעלויות גבוהות ולא בהכרח מרוויחים בשנים הראשונות; אחר כך אפשר להתייצב על 10,000־15,000 ₪ נטו בחודש.
שכירים או עצמאים
גם וגם. משרות לשכירים יש בבורסה, בסטודיו לתכשיטים ובמפעלי תכשיטים.
מקצועות קרובים
מקצועות עם "ידיים טובות" כמו פסלים וציירים; מעצבי תכשיטים; עובדי מפעלי יציקה.
The post "במבחנים לשירות הלאומי נחשפתי לראשונה לצורפות כמקצוע" appeared first on מקור ראשון.
בשבוע שעבר הודיע בנק ישראל על מהלך דרמטי למלחמה בייסוף השקל (העלאה של ערך המטבע ביחס למטבעות אחרים) וירידת ערך הדולר. אחרי חודשים בהם צנח המטבע האמריקני בעקביות אל מול השקל, החליט בנק ישראל להתערב בצורה דרסטית והצהיר כי יקנה בשנה הקרובה 30 מיליארד דולר. בכך יגדיל הבנק המרכזי את הביקוש למטבע האמריקני ויעלה את ערכו אל מול השקל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
האנדרדוס ששבר את השיא הישראלי בטוויטר
האם הוועדה למינוי שופטים תתכנס בממשלת מעבר?
האסטרטגיה הפלסטינית: בנייה מואצת בשטחי C
אמנם, גם בחודשים האחרונים ניסה בנק ישראל להתמודד עם הייסוף בשקל ורכש דולרים, אבל הצהרה רשמית כפי שעשה כעת והגדרת הסכום מראש – היקף רכישות שנתי שלא נעשה עד כה, הם מהלך אחר לגמרי מבחינתו של בנק ישראל.
בשלושת החודשים האחרונים ירד ערכו של הדולר אל מול השקל בכ-9% ושערי המטבע הגיעו לפני מספר ימים לשפל של 26 שנה – יחס של 3.12 שקלים לדולר. מיד עם הכרזתו של בנק ישראל על המהלך, שינה הדולר כיוון בחדות, ובימים האחרונים עלה בשיעור של 3%-4%.
https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/11/שאטר-2-750x500.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />למה הדולר נמצא במגמת ירידה?
השפל ביחסי המטבעות נובע בעיקר מהיחלשות הדולר בעולם, ולא רק מול השקל. ארה"ב הוציאה טריליוני דולרים כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי והבריאותי והבנק המרכזי שם מדפיס לא הרף את השטר הירוק.
ניצחון הדמוקרטים ושליטתם בכל מוסדות השלטון – הנשיאות, הקונגרס והסנאט, יאפשר לנשיא הנכנס, ביידן להוציא לפועל תכנית חילוץ רחבה מאוד. לפני שלושה ימים פרסם ביידן את תוכנית התמריצים שלו לחיזוק הכלכלה האמריקנית, המסתכמת ב- 1.9 טריליון דולר.
התוכנית כוללת 400 מיליארד דולר לניהול משבר הקורונה, מעל טריליון דולר בסיוע ישיר לאזרחים וכ-400 מיליארד דולר לקהילות ועסקים. הסיוע הישיר יכלול מענקים לאזרחים של 1,400 דולר, בנוסף ל-600 דולר שאושרו כבר בדצמבר וכן דמי אבטלה שבועיים משלימים של 400 דולר והעלאת שכר המינימום ל-15 דולר לשעה כמו גם סיוע במזון, בהטבות מס להורים לילדים והקלות משמעותיות בהלוואות וחובות שצברו סטודנטים.
מהלך כזה עשוי לעודד את הצמיחה, ויחד עם המשך הפצת החיסונים, להיטיב עם הכלכלה האמריקנית. אלא שכל הסיוע הנרחב הזה שתיארנו, יתבטא בהזרמת מיליארדי דולרים נוספים לכלכלה, שגם כך מדפיסה דולרים בקצב מסחרר, וזה גורם לירידת ערכו של הדולר.
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /11/1286018049-120x86.jpg 120w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 11/1286018049-350x250.jpg 350w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 11/1286018049-750x537.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />יש סיבות נוספת להיחלשות המטבע האמריקני: הגירעון בארה"ב מרקיע שחקים, והריבית במשק האמריקני נמצאת בשפל והיא צפויה להישאר כך בעתיד הקרוב, כך שאין תמריץ למשקיעים לרכוש דולרים. אם לא די בכך, הדולר שתמיד נתפס כ"חוף מבטחים" בעיתות משבר, כבר איבד למעשה את התואר הזה והציבור מוצא עוגנים אחרים המשמשים כתחליף לדולר בעניין הזה.
אלו כאמור הסיבות להיחלשות הדולר בעולם, אך לכך יש להוסיף גם את הסיבות להתחזקות השקל אצלנו. כלומר יש כאן כח כפול שפועל "לרעת" הדולר. בין הסיבות להתחזקות השקל ניתן למנות את האופטימיות, למרות התפשטות הקורונה, ברקע ההצלחה המסחררת של מבצע החיסונים, את נתוני הצמיחה במשק הישראלי שהפתיעו לטובה, את הגידול בהשקעות הזרות בישראל, את הדו"ח החיובי על כלכלת ישראל שפרסמה לאחרונה קרן המטבע העולמית וכן את אשרור דירוג האשראי של ישראל על ידי חברות הדירוג הבינלאומיות, כל אלו ועוד סיבות נוספות, מחזקים את השקל.
אז מה הבעיה? מה רע במטבע חזק?
שקל חזק אל מול הדולר אמנם אמור להוזיל מוצרים ושירותים שאנו רוכשים בדולרים, אבל מצד שני התחזקות השקל פוגעת ביצוא הישראלי. היצואנים מקבלים את הכנסתם בדולרים, שערכם נמוך, אך את ההוצאות, ובעיקר את הוצאות השכר לעובדים, הם משלמים בשקלים, שערכם גבוה. כך ההכנסה שלהם הולכת ונשחקת ובשלב מסוים כשהפגיעה הופכת לחמורה, זה עלול להוביל לגל פיטורים וסגירת מפעלים.
אמנם, חלק גדול מהייצוא הישראלי הוא בענף ההיי-טק ולמרות התחזקות השקל, מכיוון שמדובר בענף שהוא עתיר הון, עם מכירות גדולות ושולי רווח גבוהים, בהכללה, הוא הצליח בינתיים לשרוד את ירידת ערך הדולר. הבעיה היא שענפי יצוא אחרים מצבם הרבה יותר גרוע, וגם בענף ההי-טק השחיקה הולכת ומתעצמת.
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 4/F190331YS19-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />איך הצעד של בנק ישראל נותן מענה לבעיה הזו?
כדי להתמודד עם הבעיה, בנק ישראל נעזר, בין היתר, בהר מזומנים של מטבע זר: יתרות המט"ח, שנועד לייצב את שער החליפין בעזרת רכישה ומכירה של מט"ח ובעיקר דולרים.
רכישה מאסיבית של דולרים, על ידי בנק ישראל, מגבירה את הביקוש וכך מעלה את מחירו של הדולר (ומחלישה את השקל) וכן להיפך – כאשר השקל יורד בחדות, הבנק המרכזי מוכר דולרים, מגדיל את ההיצע וכך מוריד את מחירו אל מול השקל.
בחודשים האחרונים בנק ישראל רכש דולרים בכמות לא מבוטלת. סך רכישות הדולרים הסתכם בשנה שחלפה ב-21 מיליארד דולר. יתרות המט"ח של הבנק המרכזי גדלו והגיעו ל-173 מיליארד דולר, סכום שיא, אך הסתבר שזה לא היה מספיק והדולר המשיך להיחלש. כעת, כאמור, החליטו ללכת על צעד דרסטי ולהגדיר מראש רכישה גדולה מאוד של דולרים.
האם באמת זה מה שייתן פתרון? האם נראה מעתה את הדולר מתחזק ואת השקל נחלש?
זו השאלה. אולי אפשר לכנות אותה שאלת 200 מיליארד הדולר (שבנק ישראל צפוי לצבור עד סוף השנה לפי התוכנית שלו). בנק ישראל רכש לא מעט דולרים בשנה האחרונה ובכל זאת זה לא עזר. מדוע מה שלא עבד עד עכשיו, יעבוד כעת? בבנק ישראל מדגישים כי בניגוד לעבר, יש כאן אמירה ברורה עם תוכנית מוצהרת. בשיחה עם עיתונאים בסוף השבוע, אמר אנדרו אביר, המשנה לנגיד בנק ישראל, כי לא יהסס אף להגדיל את הרכישות ליותר מ-30 מיליארד דולר, אם יהיה בכך צורך. בנק ישראל גם מקפיד להדגיש כי הפעילות בשוק המט"ח לא נועדה להילחם במגמה העולמית של היחלשות הדולר, אלא להתערב בנקודה של ייסוף של השקל, מעבר לשינוי העולמי.
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /F190107NRF20-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />בקרב האנליסטים הדעות חלוקות בכל הנוגע להצלחת המהלך. אמנם בארבעת הימים האחרונים ראינו את השקל נחלש, אך השאלה אם המגמה תתמיד לאורך זמן.
בסקירה שכתב זמן קצר לאחר הודעת בנק ישראל, ג'י פי מורגן, אחד הבנקים הגדולים בארה"ב, נאמר כי למרות שפעולות בנק ישראל אולי יתגלו כאפקטיביות לפיחות השקל בטווח הקצר, הם לא יצליחו להאט את התחזקותו בטווח הארו. לטענת כלכלני הבנק האמריקני, הסיבה להתחזקות השקל בטווח הארוך היא העודף הקיים במאזן התשלומים השוטף, שמשמעותו הוא שסך הדולרים שנכנסים לישראל מהשקעות ותשלומים, גדול מסך הדולרים היוצא. החיזוק העיקרי לעודף במאזן התשלומים נובע מההשקעות הזרות שגדלו מאוד בחודשים האחרונים.
גם בארץ חלק מהאנליסטים משמיעים אמירות דומות. בבית ההשקעות פסגות, למשל, טוענים כי היחלשות השקל תגרום דווקא להגדלת האטרקטיביות שלו בהמשך ולהגדלת זרם המשקיעים הזרים, שיוביל שוב ללחץ לייסוף במטבע המקומי.
כלכלני בית ההשקעות לידר טוענים מנגד כי ההתחייבות של בנק ישראל תייצב את השקל סביב 3.40-3.35 שקלים לדולר. לדבריהם, המהלך צפוי לתמוך בפיחות מתון של השקל בטווח הקצר ולאחר מכן בהתייצבות לקראת סוף השנה. האם באמת הצעד הזה יצליח לאורך זמן? ימים יגידו.
The post בנק ישראל הכריז מלחמה על השקל החזק appeared first on מקור ראשון.
"בדצמבר 1943 קיבלו 224 תושבי הכפר טיינהאם באנגליה התראה של חודש לארוז את חפציהם ולעזוב…". מילים אלה, הלקוחות מ"הערת המחברת" לספר, אמורות לספק את הרקע ההיסטורי לרומן שכתבה קוק. הכפר, יחד עם החוף והמפרץ שלצידם שכן, הופקעו על יד רשויות הצבא כדי שישמשו כשטחי אימונים באש חיה, במטרה לאמן את הכוחות לקראת יום הפלישה לאירופה. בני המשפחות שגרו בכפר עזבו כפי שנדרשו על ידי הצבא ולקחו רק את מה שהיה נחוץ, שכן נאמר להם שיוכלו לשוב אל הכפר לאחר הניצחון. "התושב האחרון שעזב תלה פתק על דלת הכנסייה ובו כתב: 'אנא טפלו יפה בכנסייה ובבתים. ויתרנו על בתינו… כדי לתרום את חלקנו במאמץ המלחמתי ולשמור על חירותם של בני האדם. יום אחד נשוב…'"
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תנו לגדל בשקט: פקודת הזקנים של צה"ל מגיעה לבג"ץ
– שלדון אדלסון הלך לעולמו
– דעה: על העיוורון: כשהשמאל היהודי מתמקד בהתנגדות לישראל
אבל גם כשהסתיימה המלחמה, התושבים לא הורשו לשוב למה שנותר מבתיהם. הצבא לא ויתר על שליטתו במקום, ובשנות החמישים הכפר טיינהאם הוצא למכירה על ידי השלטונות. "בית טיינהאם" המרהיב ביופיו, בית אחוזה בן 300 שנה, שכמו הכפר כולו היה בבעלותם של בני הזוג בונד, נהרס על ידי הצבא בשנות השישים, ואבני הבניין העתיקות שלו נמכרו לקבלנים לצורך הקמת בניינים חדשים. המקום הפך לשממה שהטבע השתלט עליה. איש לא שב עוד להתגורר בכפר. תושביו של "הכפר האבוד, שנגזל באופן דרמטי מאנשיו בשנת 1943, פשוט רומו…" (עמ' 346־347).
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ock_561498439-750x600.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />למרבה האכזבה, הקשר בין האירועים ההיסטוריים המופיעים ב"הערת המחברת" ובין תוכן הרומן הוא מלאכותי וכמעט מקרי. גרוע מכך: אם תיאור ההתרחשות ההיסטורית נוגע ללב ומעורר בקורא רגשות חמלה או כעס על פגיעת השלטונות באזרחים תמימים, חדורי פטריוטיות ואידיאלים – הרומן של לורנה קוק מעורר תחושה לא נעימה של מניפולציה; של ניצול סקרנותם של הקוראים והתגובה הרגשית שמעוררים שם הספר וההיסטוריה של הכפר, כדי לשווק רומן רומנטי, "צ'יק ליט", שגרתי לגמרי. כזה שהרקע ההיסטורי משמש לו רק כמין תוסף קוסמטי, כדי לשוות לו נופך ייחודי וערך מוסף מסחרי.
עלילת הספר מתרחשת באנגליה, באזור חוף כפרי של מחוז דורסט שבדרום המדינה, החוף הקרוב ביותר ליבשת אירופה ולצרפת. היא מתנהלת בשני מישורי זמן: זמן ההווה – יולי 2018, וזמן עבר – שנת 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
ביולי 2018 מגיעה מליסה ל"אטרקציה החדשה לתיירות" של "הכפר האבוד" יחד עם החבר שלה, ליאם. היחסים בין השניים מצויים זמן מה במשבר או לפחות בסימני שאלה. סימני השאלה האלה מתגברים כאשר למרבה אכזבתה, ליאם, במקום לבלות איתה, משקיע את עיקר הזמן בהתעסקות בתחביב שלו, גלישת גלים. ואילו היא, שאינה גולשת, נותרת לבדה ונאלצת להעסיק את עצמה כמיטב יכולתה. בחיפוש אחר עיסוק שיעביר את זמנה היא מגיעה לאירוע חגיגי מקומי: טקס חנוכתו מחדש של הכפר, או ליתר דיוק, של הכנסייה הנטושה שלו שהפכה למוזיאון. בסיום הטקס היא פוגשת את גאי קמרון, היסטוריון וכוכב טלוויזיה מוכר ופופולרי, שנשא את נאום הפתיחה של הטקס.
בסיום הטקס לחנוכתו־מחדש־כביכול של הכפר, מסיירים מליסה וגאי בכנסייה היפה ששינתה את תפקידה, ומתבוננים בתמונות שמוצגות שם. סקרנותה של מליסה מתעוררת לנוכח צילום מטקס הנטישה של הכפר ב־1943, ובו נראית בעלת בית האחוזה, ליידי ורוניקה, כשידו של בעלה אוחזת בה בחוזקה בעוד שהוא נושא את נאום הפרידה מן הכפר. "היד שאחזה בוורוניקה הייתה קפוצה. כאילו אחז בה יותר מדי חזק… מליסה הציצה בליידי ורוניקה וניסתה לפענח את הבעת פניה… 'תסתכל על ליידי ורוניקה', אמרה לגאי. 'על הפנים שלה. היא לא נראית לך קצת משונה?". לאחר כמה דקות של שיטוט בין התמונות התלויות שם היא חוזרת אל התמונה הקודמת, ואז "היא פענחה את ההבעה על פני האישה: פחד. ליידי ורוניקה סטנדיש נראתה מבוהלת עד מוות…". "התמונה… לא נותנת למליסה מנוח. מי האישה בתצלום? מדוע היא מבוהלת כל כך?". מליסה נשאבת אל התעלומה ומנסה למצוא תשובה.
החיפוש מתגלה כמסובך מהמצופה; אבל בינתיים, כצפוי, מליסה וגאי הופכים לזוג – לאחר שמליסה מגלה, גם כן כצפוי, שהחבר שלה ליאם בוגד בה, וכי בזמן שהוא כביכול גולש על הגלים הוא מבלה בעצם בחברת בחורה אחרת, שהייתה פעם חברתו ועכשיו חזר אליה. במקביל מגלה מליסה גם שגאי קמרון נשוי, לאישה שבגדה בו. כשהיא מחליטה לעזוב את גאי הוא מתוודה שאכן היה נשוי, אך הוא בדיוק משלים את הליכי הגירושין מאשתו. הפיתולים האלה בעלילה מאפשרים לשניים להתאהב, להיפרד תוך כאבי לב הדדיים, ולבסוף לשוב זה לזרועות זו במצפון נקי ובאהבה גדולה.
הקשר המחודש עם גאי מאפשר למליסה להתקדם בתחקיר שלה. מתברר שאנה, סבתו של גאי, הייתה משרתת ב"בית האחוזה", ומליסה מצפה שהיא תסייע לה בחקירה. אבל עכשיו סבתא אנה מאושפזת בבית חולים, ואינה נעתרת בקלות לבקשותיהם למסור להם מידע ולקדם את החקירה
בעוד שמליסה וגאי חוקרים את העבר, אנחנו עוברים אל מישור הזמן השני, אל העבר. גם כאן אנו פוגשים תסבוכת רגשית מורכבת, כיאה לרומן רומנטי: ורוניקה נשואה לאלברט (ברטי) סטנדיש, אך הייתה מאוהבת לפני הנישואים באחיו פרדי. ברטי סטנדיש הוא לורד וחבר פרלמנט, ובית האחוזה הוא נכס משפחתי שברטי ירש מכוח היותו הבן הבכור. רק המשרתים יודעים שברטי הוא טיפוס אלים ושתיין, שנתון להתקפי זעם, מאבד שליטה ומכה את אשתו. ביום שבו בני הזוג אמורים לפנות את ביתם לפי דרישת הצבא, מופיע פתאום האח הצעיר פרדי. הופעתו הפתאומית משבשת את תוכניתה של ורוניקה לנצל את המהומה ואת היעדרותו הזמנית של בעלה מן הבית, לעלות לעגלה של ויליאם, אחיה של המשרתת אנה, ולהימלט מבעלה. ורוניקה נאלצת להישאר בבית האחוזה, לצד בעלה והגיס/האהוב לשעבר פרדי, עד שיתפנו ממנו.
בחזרה אל יולי 2018. המתח בסיפור עולה כשמליסה וגאי, בכוחות מאוחדים ובסיוע מסויג מן הסבתא אנה, מצליחים לחשוף בהדרגה את סודות העבר: להבין מי הם ורוניקה, ברטי ופרד ומה היו היחסים ביניהם. המפנה בחשיפת הסיפור מגיע כשהם מצליחים לחדור אל מה שנותר מבית האחוזה. הם בוחנים את חדריו ויורדים אל פינותיו הנסתרות והחשוכות, תוך הסתכנות נועזת שכמעט עולה בחייה של מליסה. הווידוי של סבתא אנה על ערש דווי מספק למליסה וגאי את ההסברים הנחוצים בנוגע לגילוי המפתיע שלהם בבית האחוזה, ומשלים את מרבית הפערים שעוד נותרו בסיפור. רק לתעלומה אחת הם אינם מוצאים תשובה: לאן נעלמה ורוניקה?
עלילת הסיפור בנויה על פי כל הכללים של סוגת הרומן הרומנטי. היא מתקדמת בקצב איטי למדי, שמותיר די זמן ומרחב נשימה כדי לעקוב אחרי כל פיתולי ההתאהבויות, הפרידות והבגידות של גיבורי הספר בשני מישורי הזמן ולהזדהות איתם. אבל בערך ברבע האחרון של הספר הקצב משתנה: הוא נעשה יותר ויותר מואץ, והסיפור הופך למרתק מאוד. לקראת סיום הספר המתח הולך וגובר וההתרחשויות עוצרות נשימה, עד לפתרון.
אין ספק שלמבקשים רומן רומנטי, שהוא באותה עת גם מותח וקצת אפל, ספרה של לורנה קוק עונה על כך בצורה יעילה ואפילו בכישרון. היא גם אינה שוכחת לספק לקוראים את פתרון התעלומה, ממש בשני העמודים האחרונים של הספר, כפי שצריך. הקוראים האחרים – אלה אשר שם הספר והתיאור על העטיפה שלו הטעו אותם לצפות לתוכן שונה, ספרותי והיסטורי יותר ממה שקיבלו בפועל – אולי יתנחמו בידיעה שגם באתר האישי שלה, כשלורנה קוק מתפארת בהישג השיווקי של ספרה במדד המכירות של "קינדל" – לא נמצא קשר בין ההתפארות שלה ובין המציאות.
The post רומן רפאים: תעלומת הכפר האנגלי הנטוש appeared first on מקור ראשון.
על פי הנמסר בגב ספרו ובדף הפייסבוק שלו, יקותיאל (קותי) גוטמן חולֵק עם המספֵּר בספרו הראשון נתוני זמן ומקום: ילדותם עברה עליהם בבאר־שבע, במשפחה דתית, בשנות השישים־שבעים. עתה, כשהוא ומסַפרו חסר השם, ילידי שנת שישים, בני שישים, הוא מתפנה לפרסם לראשונה רומן המחייה את הזמן והמקום ההם; והניסיון האישי ניכר היטב ולטובה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: על העיוורון: כשהשמאל היהודי מתמקד בהתנגדות לישראל
– דעה: הפרסונליזציה של הפוליטיקה הישראלית יצאה משליטה
– "הרווחת ביושר את מנוחת העולמים": העולם סופד לאדלסון
"עד עקרה ילדה" מתרחש בקרב חמולה של עולי מרוקו המתנועעים במרחב שבין המסורתי לחרדי, ומשיקים, גם משפחתית, לקהילה החרדית־אשכנזית בעיר. הנער המספר עצמו הוא בן לאם מן החמולה ולאב אשכנזי; תא משפחתי שהוא אי של זוגיות מוצלחת ושל מיזוג גלויות שעלה יפה, בתוך ים של מתחים בין־עדתיים ובין־אישיים, של חֶברה רכלנית ושל כאבי חיים ובראשם ייסורי קליטה, חשדות בגידה ויגונות אי־היפקדות בבנים.
האווירה הסביבתית מוצגת בתצלום העטיפה באורח מתבקש: תה עם נענע בכוסיות זכוכית קטנות ובקבוק ערק ריק, עם כלי הנחושת הנלווים, וברקע, במרפסת, אישה־מחכה גנרית, שהמילה "עקרה" שבכותרת הספר מכסה את בטנה הצרה. בסיפור עצמו הדברים טריוויאליים פחות. זהו תיאור ריאלי, צבעוני, מקורי, תוסס, לא צפוי ובעיקר לא משעמם.
שכן המאורעות רודפים זה את זה: מהתהפכות כל הגיבורים באוטובוס בטיול, שספיחיה הם היעדרות, כמעט־אימוץ ואולי־אונס; דרך הרפתקאות נערים, בני המשפחה שנשלחו לישיבה חרדית בצרפת; עבור בפנטזיה משותפת למספר ולאחד הגיבורים בדבר מרגלים למען צרפת בקריה למחקר גרעיני בדימונה, המשבשת את שיקול דעתם ומטרללת את העלילה; ועד להודעה חדשה. רודפים זה את זה – ומכבירים מורכבות על ציר העלילה העיקרי, הציר של זו שאין לה צירים. רבקה שמה.
בכלל, התנ"ך על עקרותיו הגלויות ועֲקריו האפשריים רוחש בספר בגלוי וברמז, בהקשרים ובעיקר כציטטות בפי הגיבורים והגיבורות, גם הפשוטים שבהם, ובפי המספר, לצד מליצות ממקורות מאוחרים יותר, פתגמים במרוקאית ועוד. הדבר בסך הכול מועיל. הוא מוסיף הצללה לתמונה. אֲבָל… והאֲבָל גדול.
זה מתחיל מכך שהמליצות וההרמזים הבין־טקסטואליים אינם מוטמעים בספר, אלא מפגיזים אותו באקראי. יש בספר הזה משלבי שפה מליציים ועממיים, דיבוריים וספרותיים, תקניים ותקניים פחות, אבל אין כמעט מתאם בין השימוש בכל אחד מהם ובין תפקידו. הם יכולים להופיע בתוך דבריו של אדם אחד, אפילו בתוך אותו משפט, באורח החותר תחת האותנטיות של הספר. "אף אני חשבתי בכך רבות, ואיני יודעת, בהתחלה הייתי די בשוק" (עמ' 126), אומרת מישהי במקרה קיצוני אך לא בלתי־מייצג. מה זה הדבר הזה?
אך האקראיות אינה רק סגנונית. אף כי כאמור עלילת הספר רהוטה וסוחפת, נדמה לפעמים שמי שהעשיר אותה במקום אחד שכח לעבור על שאר הספר. אם אינני טועה, לאחיותיה של רבקה נוספת עוד אחת, עיישה, לקראת סוף הספר, כאילו הייתה שם תמיד וכל הזמן הייתה חלק מהחבורה. ביותר ממקום אחד שמש שוקעת רק כדי להאיר בתוקף במשפט הבא המתאר מה שקרה באותו זמן או מיד אחר כך. הריון חשוב אחד בספר אורך שנה וחצי לפחות. ובעייתי מכול, הספר מתקשה להחליט על טכניקת המסירה בו. הנער המספר הוא, בחלק מהפרקים, מצותת סדרתי לשיחות אחרים ושותף סוד למבוגרים, ומכאן המידע שהוא מוסר לנו; אך בפרקים אחרים הוא פשוט מספר יודע־כול שהכול גלוי וידוע לפניו, גם דברים מחדרי חדרים, חדרי מיטות וחדרי לב של אחרים שאין לו שום אפשרות לדעת.
צבא של עוזרים ושותפים ובעלי מלאכה נמנה ברשימות התודות והקרדיטים בספר. ייתכן שעצתו של כל אחד מהם התקבלה לגבי פסקה, משפט או חצי משפט אחר, וכך נוצר שעטנז. ועדיין, לפנינו ספר שהוא נזיד סמיך, עשיר בעלילה ובאווירה, בטעמים ובריחות, ובתערובת משכנעת של זיכרון ודמיון.
The post נזיד סמיך ועשיר: רומן המחייה את העבר appeared first on מקור ראשון.
ברגע אחד הכל חוזר אליי. בחדר הזה בדיוק, אולי אפילו ליד אותו שולחן, ישבתי יום אחד בתחילת שנות התשעים והתבשרתי על כך שאני לא עולה לכיתה י"א אלא רק אחרי שאעבור בחופש הגדול סדרה מתישה בת חמישה מבחנים על כל החומר של כיתה י' בחמישה מקצועות מרכזיים – ובכולם אקבל ציון גבוה מ־80.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מתנגדים, מתחסנים ושקרים קטנים: המסע אל הדרכון
– המשכורת הראשונה של מנכ"ל בנק מסד
– תשובת הזוג אלוביץ' לכתב האישום: הפרקליטות המציאה מחזה
צריך לומר כבר עכשיו בכנות – הגיע לי. ועוד איך הגיע. הגעתי לכיתה י' בישיבה התיכונית בקרני שומרון אחרי כמה שנים במוסדות חרדיים. הכל היה משונה, מוזר, אחר, ובמקום לסחוב את כל הכיתה קדימה במעלות התורה והיראה (נשבע שזה מה שהמחנך ציפה ממני, הדברים נאמרו מפורשות) לבי הלך דווקא אחר הפושטקים של החבורה. היה ברור ששני הקווים הללו הולכים לקראת פיצוץ, שאכן הגיע בסיום אותה שנה באותה שיחה בחדר המנהל.
והנה, אני יושב היום, שנת 2021, חמוש בשני תארים, באותו חדר המנהל. מולי יושב איש אחר לגמרי ושמו הרב יעקב מייטליס. גם לפני שדיברנו מילה אחת היה ברור לי מעיניו הטובות ומבטו החם שלא הייתי חווה אצלו את אותה החוויה מאז, אבל לזיכרונות דרך משלהם לדקור בפצעים המודחקים ההם של הנפש. הרב מייטליס מזהה את העננה שעוברת עליי, שומע את הסיפור – כולל ציוני ה'אינו ראוי לציון' שנכתבו בתעודה שקיבלתי באותה שנה – ואומר בנחרצות: "היום אנחנו אוסרים לכתוב דברים כאלה בתעודות. אין דבר כזה להגיד לתלמיד שהוא אינו ראוי. זה קשה מדי. חרצת את גורל הבנאדם".
אני משער שגם היום יש תלמידים בעייתיים. מה עושים איתם?
"בהחלט יש מצבים שבהם אתה מקפיד על הכללים ועל המסגרת ומציב גבול. כל מערכת צריכה גבול כדי לא להגיע לאנרכיה. אבל הגבולות השתנו. אני בתחום החינוך מגיל 25, והיום בן 53 כלומר למעלה מעשרים וחמש שנה. בשנים האלה הנוער השתנה, החברה השתנתה, המערכת השתנתה – וגם אני. מה עושים? קודם כל מדגישים מי ומה אנחנו. אנחנו ישיבה – מקום ששם את הקודש במרכז, הוא משמעותי מאוד עבורנו, ומי שלא רוצה להתגייס לזה – לא חייב".
"באתי הפעם לביקור קצת יותר ארוך ונוסטלגי בישיבה. הסתובבתי ברחבי המקום שהיה לי בית במשך שלוש שנים משמעותיות בחיי, שחוויתי בו כאב נפשי לא קטן אך בד בבד גם נתן לי המון"
לא עמדה פשוטה כשמדובר בישיבה אזורית.
"אתה צודק בכך שכמעט כל מי שגר באזור יכול ללמוד כאן. אין מבחני כניסה. זו התפיסה שלנו מלכתחילה, להיות פתוחים לכל מי שרוצה. נכון שלעיתים יש תלמידים שרוצים לבוא לפה רק כי זה יותר קרוב להם הביתה, ופחות מתחברים להקפדה על התפילות, ליום הלימודים הארוך. אז אנחנו מדברים איתם, הכי חשוב בעיניי זה דיאלוג".
אני הגעתי לפה מישיבה חרדית בכיתה י'. דיאלוג עם מישהו כזה אינו דבר פשוט כי הוא מגיע מעולם אחר.
"נכון. יש הבדל גדול בין מי שהתחיל אצלנו ב־ז'־ח' למי שמגיע בכיתה ט' או י'. האמת היא שחצי מהזמן שלי מוקדש להתעסקות בתלמידים שלא התחילו אצלנו בכיתה נמוכה. את התלמידים שהתחילו אצלנו בחטיבה אנחנו מכירים היטב, יודעים איך לעזור להם בכל מה שצריך וגם מרגישים כלפיהם מחויבות גדולה. מי שמגיע מאוחר יותר צריך להרגיש לפחות קצת כאורח. בחרת להיכנס בשער הזה, תתנהג בהתאם".
יש הבדל בין מי שמגיע ממוסד דתי לאומי למי שמגיע ממוסד חרדי?
"כן, הם לא פעם הכי בעייתיים".
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ya_diamant_-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />תודה, זה מחמיא לי מאוד.
"טוב לא כולם כמובן, אבל ההכללה הזו נכונה גם לגבי ישיבות הסדר וישיבות גבוהות. מדובר בבחורים מאוד כישרוניים, אני משער שגם לך היה מאוד קל ללמוד פה גמרא, אבל הרבה פעמים הם עוברים במוסדות שלנו כסוג של תחנת ביניים בדרך לגלישה לחילוניות. ובמקרים כאלה, פה הם מתפרקים לחלוטין וכל המערכת מסביב סובלת. היו לנו כמה מקרים כאלה".
אני בוגר מחזור ה' בישיבת השומרון, שהיום שייכת לרשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא. הגעתי אליה ב־1991, ואחרי שכאמור עברתי את כל המבחנים הנוקשים שהוטלו עליי בסוף כיתה י', סיימתי בשיניים את כיתה י"ב שלוש שנים מאוחר יותר, ואפילו עם בגרות ביד. יצא לי להיות מאז פעמיים בישיבה – פעם אחת הוזמנתי להנחות טקס כלשהו, ופעם להשתתף בפאנל. אבל הפעם באתי לביקור קצת יותר ארוך ונוסטלגי. הסתובבתי ברחבי המקום שהיה לי בית במשך שלוש שנים משמעותיות בחיי, שחוויתי בו כאב נפשי לא קטן אך בד בבד גם נתן לי המון.
"ישבתי עם הורים לתלמיד עם צרכים מיוחדים שסיים פה כיתה ח', ושאלתי אותם איפה הוא ממשיך ללמוד כי כאן אין לי בשבילו מסגרת מתאימה. האמא פרצה בבכי. שנה אחר כך הקמנו מערכת לחינוך מיוחד"
הדבר הראשון שאי אפשר שלא לשים לב אליו הוא ההתרחבות. בתקופתי היה מדובר בישיבה קטנה של כ־250 תלמידים בסך הכל, שתי כיתות לא צפופות במיוחד במחזור. היה משפחתי ואינטימי, לטוב ולרע. היום מדובר באחת הישיבות הגדולות ביותר במדינה, ובה כ־800 תלמידים. איך זה קרה? גידול טבעי של אוכלוסיית השומרון, אבל בהחלט לא רק. "אנחנו ישיבה שהיא בית לנוער השומרון, וזו אמירה שאנחנו מאוד משתדלים לעמוד מאחוריה", אומר הרב מייטליס, "רק שעד לפני כמה שנים לא יכולנו לעמוד מאחוריה לגמרי כי לא היה לנו פתרון לתלמידי החינוך המיוחד. אני ממש זוכר את הסיטואציה: ישבתי עם הורים לתלמיד עם צרכים מיוחדים שסיים פה כיתה ח', ושאלתי אותם איפה הוא ממשיך ללמוד כי כאן אין לי בשבילו מסגרת מתאימה. האמא פרצה בבכי. הם רצו להישאר פה והם צודקים. למה שיתחילו לנסוע בכל יום עשרות קילומטרים? שנה אחר כך הקמנו מערכת לחינוך מיוחד, והיום יש פה כיתת חינוך מיוחד בכל כיתה – מ־ז' עד י"ב. זהו למעשה בית ספר בתוך בית ספר ובו 80 תלמידים בסך הכל. קיבלנו אישור לפתוח עבורו סמל מוסד בנפרד אבל החלטנו לעשות הכל יחד, טיולים שבתות וכו' מתוך אידיאולוגיה. אין הרבה ישיבות שיש להם מערכת כזו של חינוך מיוחד חזקה ואינטנסיבית, ואני מאוד גאה על כך. מרגש מאוד להיות איתם בסיום כיתה י"ב. פחות משנה אם עשו בגרות או לא, העיקר שהיו כל השנים במסגרת".
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... a_diamant_-26-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />אז נוספה מסגרת של חינוך מיוחד. ומה עוד?
"מסלול פנימייתי ותורני יותר בשם 'הליכות עולם'. יש לו אוטונומיה, ומדובר בכיתה אחת במחזור מכיתה ט' עד י"ב. בסך הכל יש בכיתות ז'־ח' חמש כיתות – ארבע רגילות ואחת של חינוך מיוחד, ובכיתות ט'־י"ב חמש כיתות, כשנוספת הכיתה של 'הליכות עולם'".
אלו ישיבות מתחרות בכם?
"יש כמה ישיבות שנפתחו בשומרון, אבל עיקר התחרות שלנו בא דווקא מהישיבות הפנימייתיות. מאפיין משמעותי של חלק מנוער השומרון הוא הרצון לצאת לפנימיה. אמר לי פעם מנהל ישיבה שיש בה פנימיה שמזל שהקימו את ההתנחלויות כי הנוער שגדל בהן מחזיק את הפנימיות, יחד עם נוער ירושלים והגולן".
ולמרות התחרות גדלתם מאוד. אתם לא חוששים ממגמה של הזדקנות האוכלוסייה בשומרון?
"ברוך השם בונים פה הרבה כל הזמן, וישנה התחדשות של אוכלוסיה כמעט בכל היישובים. אין חשש".
הרב מייטליס גר באבני חפץ. הוא יליד רחובות, עיר ששלחה רבים מבניה ובנותיה מהמגזר להקים וליישב התנחלויות. הוא למד בישיבה התיכונית הדרום, ולאחר מכן בישיבת ההסדר בקרני שומרון שבה נשאר עשר שנים, התחתן עם דבורה ועבר איתה ליישוב הצעיר אבני חפץ שהוקם על־ידי בוגרי הישיבה. יש להם ארבעה ילדים, שניים מהם למדו בישיבה שאותה הוא מנהל כיום, וחמישה נכדים כן ירבו.
"התחלתי כמלמד בגני ילדים באבני חפץ", הוא מספר, "ואז שנתיים לימדתי אסירים מטעם תנועת 'אל עמי' בכלא בית ליד, שהיה מיועד אז לאסירים פליליים. לאחר מכן הייתי מחנך בישיבת בני עקיבא נתניה, ואז חזרתי לאבני חפץ וניהלתי שם את בית הספר במשך כעשר שנים". לאחר מכן עבר ללמד בישיבת אמי"ת כפר גנים בפתח תקווה אצל הרב שי פירון, ואחרי שנתיים הרב זאב קרוב ז"ל עזב את ניהול הישיבה התיכונית בקרני שומרון והמשרה ניתנה לרב מייטליס. מאז, כבר 11 שנים הוא כאן.
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... a_diamant_-25-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />אנחנו מסתובבים בישיבה ואני שם לב לעובדה שכל צוות המורים דתי־לאומי. זה לא מובן מאליו בעבורי בכלל, כי חלק מהצוות בישיבה בתקופה שבה אני למדתי בה היה חרדי, כולל המחנך בכיתה י'. אני לא מסיר מעצמי אחריות; כפי שציינתי בתחילת הכתבה הייתי תלמיד גרוע – אבל אני שואל את הרב מייטליס האם לדעתו חלק ממה שאירע לי קשור בהבדלי המנטליות בין מחנך חרדי לתלמיד שבחר באורח חיים דתי־לאומי. "גדלתי בעולם שבו כל המחנכים היו חרדים", הוא אומר, "כי העולם שלנו בזמנו לא הצמיח מספיק עולם של תורה. היום ברוך השם זה אחרת לגמרי ואין מה להשוות. יש לנו תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה. הבעיה אצלנו שיש ענווה אמיתית, שלעתים מתפרשת כהתבטלות בפני העולם החרדי. היום כל המחנכים והמורים מגיעים מהמגזר הדתי־לאומי, למרות שיש לי אנקדוטה נחמדה לגבי מחנך חרדי".
אנקודטה זה תמיד טוב. ספר.
"פעם פרסמנו מודעה שבה חיפשנו ר"מ לישיבה. בוקר אחד, כמה ימים לאחר מכן, הגעתי לחדר המורים ואני רואה שם מישהו עם כיפה שחורה וחליפה שפשוט הגיע ואמר שהוא רוצה את המשרה. הוא למד במיר אבל רוצה לעבוד אצלנו. זה הליך לא ממש מקובל אבל אמרתי לעצמי שאם יהודי כבר השקיע והגיע, בוא ניתן לו שיעור ניסיון. זה היה בתקופת מבחנים, מצאתי כיתה ח' שבדיוק קיבלה שיעור חופשי ושאלתי אם הוא מוכן להעביר שיעור. הוא אמר כן, ולמרבה הפלא לא ביקש שום חומרי עזר. לא ברקו למצגת, לא שכפול דפים, כלום. אני זוכר את הסוגייה בגמרא שעליה היה השיעור – 'שומע כעונה'. תשמע, זה היה מדהים. התלמידים היו מרותקים במשך 45 דקות, הוא ניהל איתם דיון הלכתי, דיבר הקשיב ענה ושאל – לא ראיתי דבר כזה. נתתי לו את המשרה. לצערי הוא לא החזיק כאן הרבה זמן, לא הסתדר עם המנטליות, לא הבין את ה־DNA. אבל מבחינתי וגם מבחינת הצוות כאן זה היה שיעור טוב באחדות ישראל. הרבה פעמים יש תחושה שאנחנו מדברים על הערך הזה הרבה אבל פחות פועלים לאורו. לקבל ר"מ חרדי לישיבה זה לעשות אחדות ישראל בפועל, וגם כמובן להקים מערכת של חינוך מיוחד".
"יש לנו קשר ארוך שנים עם תיכון הכפר הירוק, ואנחנו מקפידים לשמור עליו. לא תמיד זה קל, אבל אפשר וצריך למצוא פתרון לכל דבר, ואנחנו מאוד משתדלים למצוא אותו"
מה לגבי אחדות ישראל עם חילונים בצד המערבי של הקו הירוק, הישיבה פועלת גם במישור הזה?
"בהחלט. יש לנו קשר ארוך שנים עם תיכון הכפר הירוק, ואנחנו מקפידים לשמור עליו. לא תמיד זה קל. למשל רצינו שהמפגשים יהיו בשמינית או בשביעית אבל זה לא הסתדר בגלל עומס הבגרויות אז התפשרנו על מפגשים בכיתה י', למרות שהתלמידים עוד לא לגמרי בשלים לכך. ישנו גם עניין ההפרדה המגדרית. לנו היה ברור שתלמידי הישיבה יפגשו את הבנים שלומדים בכפר הירוק, אבל מבחינתם הפרדה כזו הייתה בבחינת ייהרג ובל יעבור. אז הצלחנו להגיע לסידור שבמסגרתו אנחנו משתפים פעולה עם האולפנה בקדומים, וכשהבנים שלהם מגיעים אלינו הבנות מגיעות לקדומים. אפשר וצריך למצוא פתרון לכל דבר, ואנחנו מאוד משתדלים למצוא אותו. המפגשים האלה קורים פעמיים בשנה, פעם אצלנו ופעם אצלם".
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ya_diamant_-7-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />אני מסייר עם הרב מייטליס ברחבי הישיבה. מתעכב דקות ארוכות ליד קיר הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה, שעליו מתנוססות תמונותיהם של ארבעת חבריי למחזור: שילה לוי, אורי ביטון, ישי שכטר ורועי ארבל הי"ד. שילה, אורי וישי נהרגו בלבנון, רועי בפיגוע ליד ביתו בדולב. נכנסים לכיתה שבה למדתי. אני יושב ליד תלמיד, בוחר כמובן בשולחן הנמצא בשורה האחרונה כדי להיות כמה שיותר רחוק מהמורה, והצלם מצלם. אנחנו יוצאים למגרש הכדורסל, ואני אומר לרב מייטליס שתכלס זה המקום שבו ביליתי יותר מכל מקום אחר בישיבה. הוא מחייך, ומיד ניגש לכמה תלמידים שמשחקים באותה שעה בכדור. להפתעתי הרבה הוא לא נוזף בהם להיכנס לשיעור או שואל למה הם לא לובשים ציצית, אלא עושה איתם עסק: אם הוא לא קולע אחת לפחות משלוש זריקות מקו העונשין, ירד לעשר שכיבות סמיכה. אם יקלע, התלמידים ייאלצו לבצע את אותה מטלה הגופנית. אתם בטח מנחשים מה קרה: הרב החטיא את כל השלוש, וביצע את חלקו בעסקה בשמחה. זו סצנה שלעולם לא הייתה יכולה להתרחש בישיבה שבה אני למדתי, ואני כל כך שמח בשביל התלמידים האלה.
"השומרון היום הרבה יותר גדול והאוכלוסייה הרבה יותר מגוונת", אומר לי הרב מייטליס כשאנחנו חוזרים לחדר המנהל, "וזה טוב בעיניי. יש כיום הרבה פחות בנים של מקימי ההתיישבות ויותר חבר'ה מכפר סבא שבמקרה גרים בשומרון. עדיין יש מאפיינים של בני יישובים, אבל זה כבר לא שונה בהרבה, נניח, ממושבניק שגר במרכז הארץ. ההתיישבות התברגנה, וזה בא לידי ביטוי בלא מעט דברים. למשל, בכך שאנשים מרגישים פה לגמרי בבית ולא באזור מסוכן. יום אחד תלמיד הבריז מהלימודים וחיפשנו אותו שעות. מתברר שהוא ירד לנחל קנה ופשוט הלך ברגל ליקיר. כשנזפנו בו הוא באמת לא הבין מה הבעיה, מבחינתו האזור הזה הוא הבית שלו, תחום מחיה שאין שום בעיה להסתובב בו. דבר דומה אירע עם הבן שלי ושני חברים שלו. יום אחד הם החליטו ללכת מקדומים לקרני שומרון ברגל, ושלושתם בכלל לא הבינו למה אנחנו כועסים עליהם. ויש כיוונים אחרים לבורגנות: לא אשכח את הפעם הראשונה שבה חבר'ה בשמינית אמרו לנו שהם רוצים לטוס יחד לעשות סקי. זה קרה לפני שלוש שנים. אנחנו היינו בהלם, והתלמידים לא הבינו למה אנחנו בהלם. לאזור המרכז הדבר הזה הגיע לפני יותר מעשור, אצלנו לקח קצת יותר זמן אבל הנה זה כאן ואנחנו צריכים ללמוד איך מתמודדים".
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... a_diamant_-13-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />בחינת, האם בני קצובר חנן את עפר סבסטיה כדי שאתם תטוסו לסקי?
הרב מייטליס צוחק. "זה לא רק סבסטיה, כל הבורגנות הזו חדשה לנו. אבל אנחנו לומדים, ויש בכך גם הרבה דברים טובים. הנערים כאן באים מכיוונים ובתים שונים אחד מהשני, והדבר מגוון אותנו. בטיולי שטח למשל, בעבר לא היה מישהו שלא יצא למסלול. היום אתה שומע קולות של – 'מה, אני אלך עכשיו 20 ק"מ?', פעם היינו צריכים להתחנן למישהו שיישאר עם איש התחזוקה".
מהו האני־מאמין של ישיבת השומרון כיום?
"הר"מים פה מצטיינים בשיח רגשי ובשיחות אישיות עם התלמידים. יש לנו 'חדר שלווה' שמעניק טיפול רגשי למי שצריך. יש תרפיסטית לאמנות, יש מגמת דרמה. התלבטתי לגבי זה, אבל כוכב הצפון שלנו הוא שמדובר בישיבה, מקום של תורה, שבו יינתן מענה נרחב ככל האפשר בשלל דרכים וצורות. הרב נריה נהג לצטט מדרש שאומר שכשקין רצח את הבל הוא לא ידע מאיפה הנשמה יוצאת, אז הוא דקר אותו מכל מיני כיוונים. קין לא ידע מאיפה הנשמה יוצאת, אומר הרב נריה, אנחנו לא יודעים מאיפה היא נכנסת, מה יחדור יחדור לליבו של הנער. אז אנחנו עושים השתדלות מכל מיני כיוונים, ומקווים ומתפללים שנדע להיכנס לתלמידים ללב. זו המטרה שלנו".
The post שוב נשלח למנהל: אריאל שנבל חזר לישיבה התיכונית בה למד appeared first on מקור ראשון.
אם מישהו עוד היה צריך הוכחה שהדברים הכי טובים נוצרים במקרה, ושאין באמת דרך לחזות מה יהפוך לסרטון ויראלי, הסרטון של נדב נוה מרביעיית אנדרדוס הוא ההוכחה המושלמת. אתמול (א') העלה נוה סרטון ששבר את הטוויטר במונחים ישראליים: נכון לכתיבת שורות אלו, שותף הסרטון יותר מ-1,800 פעמים, הוא קיבל יותר מ-16.8 אלף פיברוטים (לייקים) וזכה לכ-300 אלף צפיות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בצלם: אפרטהייד בישראל כולה, גם בתל אביב
– חרף התנגדות משרד החינוך, "בצלם" קיימו הרצאה בריאלי
– מתנגדים, מתחסנים ושקרים קטנים: המסע אל הדרכון
נוה בכלל לא חשב שיש טעם להעלות את הסרטון גם לטוויטר. "ממש לא חזיתי את מה שקרה. חשבתי שהסרטון יגיע לאלפי צפיות, מאות לייקים, לא חשבתי שזה יגיע לרמה הזו. בדרך כלל אני לא מעלה לטוויטר תוכן כי אני לא כל כך איש של מילים, אני יותר אוהב להפיק סרטונים, וטוויטר היא פחות הפלטפורמה המתאימה", הוא אומר. "בהתחלה העליתי לפייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק ואחרי שעה אמרתי לעצמי 'מה אכפת לי הפקתי כבר סרטון, נעלה גם לטוויטר' ושם זה התפוצץ. גם בפייסבוק ובאינסטגרם הוא הצליח יפה אבל בטוויטר הוא ממש עף ברמה הזויה".
למי שטרם ראה.. יאללה תהנו pic.twitter.com/aJYSpixoD0
— נדב נוה (@Nadav__Naveh) January 17, 2021
מניתוח המספרים מתברר שאפשר להכתיר את הציוץ כשיא ישראלי חדש. על פי הנתונים שפרסמה טוויטר עד היום הציוצים שזכו למספר הרב ביותר של פיברוטים בישראל הם ציוץ של זהבה גלאון מ-2019 עם 5.7 אלף פיברוטים והציוץ של יפעת שאשא ביטון מ-2020 עם 10.2 אלף פיברוטים. ציוץ שובר שיאים נוסף מ-2020 הוא של הקומיקאי יניב ביטון שהעלה חיקוי ביתי של שר הבריאות יולי אדלשטיין וגרף 7.7 אלף פיברוטים ו-132 אלף צפיות.
העובדה שנוה נמצא בטוויטר שנתיים וצייץ עד היום רק 37 ציוצים מגבירה את הפליאה מהתאוצה המהירה של הסרטון.
בניתוח לאחור איך אתה מסביר את ההתלהבות?
"דיברתי על זה קצת עם יעקובי (יאיר יעקובי חברו לרביעיית אנדרדוס, מ"מ) וניסינו להבין. טוויטר היא פלטפורמה של אנשים שאוהבים לדבר על פוליטיקה והעליתי משהו שהוא כביכול פוליטי, אבל לא ממש וגם לא תופס צד. זאת אומרת שגם מי שאוהב את ביבי שיתף, וגם מי שלא אוהב אותו שיתף, וכל אחד לקח את זה לצד שלו. השילוב של כאילו פוליטיקה יחד עם הומור נגע כנראה בהרבה אנשים, וכל אחד הצליח למצוא בסרטון משהו שהוא אוהב. אם הייתי עושה את אותו הדבר על מישהו אנונימי שנותן הרצאה באיזה מקום ככל הנראה זה לא היה תופס ככה. בגלל שמדובר בביבי אז גם אנשים מחו"ל שמכירים את נתניהו התחברו. גם העובדה שלא צריך להבין עברית תרמה וזיהיתי כמה יפנים, רוסים וספרדים ששיתפו".
כאמור, דווקא בטוויטר נוה לא ממש פעיל. בשעות הראשונות הוא אפילו לא שם לב שהסרטון עף: "אני לא כל כך נכנס לטוויטר, בהתחלה לא ממש הסתכלתי כי לא חשבתי בכלל שהוא יתפוס שם, יעקובי עדכן אותי שהמון אנשים שיתפו ופיברטו ואז נכנסתי להסתכל".
מסר מרגיע משר הבריאות יולי אדלשטיין pic.twitter.com/FP8cj9dWs8
— Yaniv Biton (@yanivbiton99) September 28, 2020
לא קיבלת התראות כל חצי שנייה?
"לא, כי הייתי עסוק בלרפרש את הפייסבוק והאינסטגרם", הוא אומר בחיוך.
אז איך הסרטון נולד?
"ראיתי את הסרטון של ביבי ושמתי לב שהוא עושה המון המון תנועות ידיים, ישר קפץ לי בעין שאפשר להלביש על זה כל מיני דברים. הסרטון עלה לפני חודש, הוא מדבר שם שהם רוצים להביא את החיסונים וצריך להקפיד על ההנחיות. מצאתי רעיונות לרוב תנועות הידיים אבל לא להכול אז גנזתי את הרעיון. לפני כמה ימים חשבתי על זה שוב, ומצאתי בדוחק רעיונות לשאר התנועות כמו הבועות סבון – קצת מאולץ אולי, אבל המכלול עובד. בסופו של דבר צילמתי בשבוע שעבר, רוב הדברים היו לי בבית ואת הכדורסל לקחתי מהשכנים".
במקביל לפריצה של הסרטון בטוויטר התנהלה סאגה אחרת לגמרי מול טיקטוק – הסרטון שם נפסל. "הוא הגיע ל-40 אלף צפיות ואז הורידו לי אותו. כששאלתי למה, התברר לי שזה בגלל הקטע עם הסכין שאני עושה ליד האצבעות, מתברר שזה מפר את הכללים של טיקטוק של עשיית דברים מסוכנים. שאגב, זה משעשע יחסית לדברים שרצים בטיקטוק. חבר הציע לי להעלות שוב אחרי צנזור, אז חתכתי את הקטע עם הסכין ושוב פעם זה לא עלה. בפעם השלישית שיניתי את המשקל של הקובץ וקצת טשטשתי עקבות ורק אז הצלחתי".
The post האנדרדוס ששבר את השיא הישראלי בטוויטר appeared first on מקור ראשון.
