יו"ר ימינה נפתלי בנט טוען כי אין טעם להתעסק כעת בהחלת הריבונות אלא להמשיך להילחם בהתפשטות נגיף הקורונה. בראיון לקרן מרציאנו וספי עובדיה בגלי צה"ל פירט בנט את תפיסתו "כמנהיג בישראל לשנים הקרובות, מה החזון שלי? מה אני הייתי מביא כאמירה? וזאת אמירה די דרמטית למען האמת –  בשנים הקרובות הייתי שם בצד פוליטיקה, כולל דברים מאד חשובים כמו סיפוח ומדינה פלסטינית", הודיע בנט, שמבקש להיות ראש המחנה לאומי.

מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:

– קיצוץ שכר הנבחרים הוא אחיזת עיניים

– כך עקפה הכנסת את הממשלה בחוק האיים הירוקים‎

– המטוס החדש שמשנה את המשוואה בשמי מזרח התיכון

מי שעוקב אחרי יו"ר ימינה לא הופתע לשמוע את דבריו הבוקר. הוויתור על העיסוק בהחלת הריבונות מתכתב עם הצהרותיו על כך שכל נושא שאינו קשור בקורונה פשוט לא מעניין. לתפיסתו, עיסוק כולל בסיפוח לא רלוונטי כעת והוא מתעקש להתעסק רק בקורונה ובהשלכותיה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/01/ORBH2603-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

יחד עם זאת, האמירה הזו מתנגשת עם הצהרה אחרת שלו לפיה "צריך לחיות חיים נורמאליים לצד הקורונה". ייתכן שבנט ממילא לא רואה אפשרות כעת לקידום הריבונות ומנצל את ההזדמנות לקרוץ לקהל מרכז-שמאל, אולם למעשה הוא מוותר על ההצלחה החשובה ביותר של הימין בשנים האחרונות – ריבונות ישראלית על כל יהודה ושמרון.

האמירה של בנט הבוקר עומדת בסתירה לעמדת שותפו לסיעה יו"ר האיחוד הלאומי ח"כ בצלאל סמוטריץ' שמבקש לנצל את הזמן שנותר לנשיא טראמפ בבית הלבן עד לכניסת הממשל החדש, ולהביא להסדרת ההתיישבות. רק לפני שבוע, לאחר פרסום התוצאות הלא רשמיות בבחירות בארצות הברית, טען סמוטריץ' כי "צריך לשפר עמדות בסוגיות שבמחלוקת לפני כניסתו של ביידן לבית הלבן", והציב בין היתר את המשימה הקרובה שהיא "בראש ובראשונה להחיל את הריבונות הישראלית על ההתיישבות ביהודה ושומרון, להסדיר את ההתיישבות הצעירה, ולאשר כמה שיותר תכניות בניה ביהודה ושמרון ובירושלים".

ייתכן ומדובר במהלך תקשורתי מוכוון, בימינה מבקשים לנצל את מגוון הדעות בסיעה כדי להגיע לכמה שיותר ציבורים ומצביעים פוטנציאליים, חלקם מפחדים מעמדות הימין הרדיקליות – להם נותן בנט מענה. במקביל, סמוטריץ' דואג לטפח את הבייס הימני מהציונות הדתית ולעודד את הגישה הנכונה עבורם לגבי ההתיישבות ביהודה ושומרון, שיפור עמדות בבנייה, הסדרה והחלת ריבונות לפני כניסת הממשל החדש והלחצים שיבואו איתו.

בליכוד מנצלים את האמירה של בנט להוכיח שבמקרה שלו מדובר באיש שמאל במסווה שמוותר כלאחר יד על הריבונות. ח"כ אריאל קלנר מהליכוד צייץ בתגובה: "בדרך לסיור ופגישות עבודה בבית אל, שומע שבנט החליט לזנוח את ההתיישבות.  למי שתהה, אצלנו בליכוד זה עדיין גבוה בראש סדר העדיפויות". להתקפות הנגד של הליכוד אין גב חזק כיוון שראש הממשלה עצמו דחה את החלת הריבונות בעקבות הסכמי השלום, לא בעקבות המלחמה בקורונה.

The post בנט: מותר לשים בצד דברים חשובים כמו סיפוח ומדינה פלסטינית appeared first on מקור ראשון.

באחד השבועות הראשונים של סגר הקורונה הראשון נקרא מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, אלחנן גלט, לישיבה במשרד ראש הממשלה. הדיון, שנכחו בו גם נציגי הציבור החרדי, עסק בסוגיית סגירת מוסדות החינוך וצמצום פעילות הישיבות. בין היתר השתתפו בו שר הפנים אריה דרעי, שר הבריאות דאז יעקב ליצמן, מנכ"ל משרד הבריאות דאז משה בר סימן־טוב, הרבנים הראשיים ועוד.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– פמיניזם פרה-היסטורי: ממצאים מפתיעים על חלוקת התפקידים העתיקה

– "אנחנו מתכננים בית שייבנה בשיטות טובות יותר ואקולוגיות"

– חשש בחברון ממסמוס של הנגשת מערת המכפלה

"שני דברים קרו בעקבות הישיבה הזו", משחזר גלט. "קודם כול, משתתפי הפגישה קיבלו על עצמם לפנות למנהיגי הציבור החרדי ולפעול למען קבלת ההגבלות. הם הבינו שמדובר בפיקוח נפש ושההגבלות לטובתם בסופו של דבר. הדבר השני שקרה", הוא מוסיף בחיוך, "הוא שלמחרת הפגישה קיבלתי שיחת טלפון ועדכנו אותי שיועצת ראש הממשלה לענייני חרדים נדבקה בקורונה, וכל משתתפי הפגישה צריכים להיכנס לבידוד".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201918_14_36-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כך נפתחה תקופת הקורונה עבור מי שאחראי ליותר משישים מוסדות חינוך ברחבי הארץ. ההתמודדות עם האתגרים החדשים שהמגפה כפתה על מערכת החינוך הצריכה חשיבה מחדש על שלל סוגיות. גלט ואנשי הצוות שלו רואים עצמם כנטועים עמוק בעולם הערכים שמלווה את תנועת בני עקיבא, ובאמצעותם הם מתמודדים עם האתגרים החדשים.

"הרב משה צבי נריה הקים את מרכז הישיבות והאולפנות מתוך הפעילות של תנועת הנוער", אומר גלט. "עד היום, היתרון של המוסדות שלנו הוא הרוח הבלתי־פורמלית, והערכים שנושבים במסדרונות המסגרות שלנו. זה רלוונטי מאוד להתמודדות עם תקופת הקורונה. יש כאן מעגל ראשוני של תורה ומצוות, וסביבו מעגלים נוספים של מחויבות ציונית לעם ולמדינה, מחויבות של כל אחד לפעילות חברתית, הקשבה לצורכי הכלל – כל הערכים שצמחו בבני עקיבא".

גם מכוח תפקידיו בעבר, כמנכ"ל הרבנות הראשית וכמנכ"ל משרד הדתות, גלט מכיר היטב את העולם החרדי. "אני מעריך מאוד את המחויבות של הציבור החרדי ללימוד התורה, אבל במקרה הזה, לצערי, לקח להם מדי הרבה זמן להבין ש'ביטולה זהו קיומה'", הוא סבור. "תורה זה לא רק סדר בוקר או השיעור של המלמד בתלמוד תורה. אנחנו חיים חיים שלמים של תורה, ובמקרה של הקורונה, דאגה לשלומם של אזרחי מדינת ישראל היא תורה, לא אילוץ.

"הרב חיים דרוקמן, יושב ראש מרכז הישיבות והאולפנות, אמר פעם: 'אנו לומדים תורה כי זו חובתנו הלאומית, ואנו מתגייסים לצבא כי זו חובתנו היהודית'. גם במקרה של הקורונה אנחנו חיים על פי תפיסה הרמונית של הזהות היהודית של מדינת ישראל. לכן אנחנו מבינים את החובה והאחריות הגדולה להיות שותפים לחזית של ההתמודדות עם המגפה".

שו"ת בלחיצת כפתור

זו תקופה לא פשוטה להתמודדות, גם לתלמידים וגם לצוות החינוכי. כיצד מצליחים לחנך ולשמור על התקדמות רוחנית גם בלימודים מרחוק?

"מילותיו האחרונות של הרב נריה היו: 'קדושה אני מבקש, קודש קודשים אני מבקש'. עצם השאיפה לקודש היא כבר חצי הדרך. אנחנו חיים בעולם שבנוי מאתגרים, מתהליכים. הנחת היסוד הזו מבינה שאנחנו לא עובדים עם ל"ו צדיקים גמורים בכיתה. התלמידים צדיקים כולם, אבל כדי להוציא מהם את כל הכוחות שטמונים בהם, נדרש תהליך שלא מתחיל ונגמר ביום אחד.

"לא צריך לפחד מהתהליך הזה. בימינו זכינו לכלים שבעבר יכולנו רק לחלום עליהם. אם פעם תלמיד חכם היה צריך ספרייה עם רבבות ספרים, היום בלחיצת כפתור הוא רואה את כל הראשונים והאחרונים, כל השו"תים, כל מראי המקומות שהוא צריך. מי שלא רואה את החיוב שבזה, כמה תורה אפשר לקבל בזכות האינטרנט, לא מבין כלום. הדור הזה עולה עשרת מונים על הדורות הקודמים – ברגישות שלו, בדאגה שלו, בערבות ההדדית, בעזרה לתלמיד שלא הולך לו בלימודים. יש היום פחות תחרות ויותר הדדיות, יותר שותפות. זה דבר נפלא.

"אני לא נאיבי, אני מודע היטב לאתגרים, וכמו בכל דור זה מחייב אותנו להצמיח אצל תלמידינו את האחריות. אין פתרונות קסם. העולם כיום הרבה יותר מתירני, אבל אי אפשר להסתגר. וכשהסתגרות היא לא אופציה, יש צורך בעבודה קשה יותר. אנחנו משתדלים להעביר את המסרים האלה לשותפים הכי חשובים שלנו – ההורים. הם מבינים שהם לא ישלחו את הילדים שלהם לישיבה והכול ייעשה עבורם. הם שותפים לחינוך, והם צריכים בעצמם לדעת כיצד להשתמש בטלפון שלהם, למשל.

"והכי חשוב – אנחנו לא מתייאשים. אנחנו חיים בעולם שבו נופלים וקמים, ולקום אחרי נפילה זה הרבה יותר עוצמתי. מי שחושב שאחרי נפילה אין תקומה, אין תיקון, לא מבין מה למדנו מאדם הראשון ולא מבין את רעיון התשובה ביהדות. הרב קוק הנחיל לנו עולם שלם של תשובה, שקיימת בכל אחד מאיתנו. גם המורה וראש הישיבה וגם התלמיד והתלמידה, כולם יכולים להיות בעלי תשובה".

הקצין ההסדרניק הראשון

אלחנן גלט נולד בניו־יורק בשנת 1960. משפחתו עלתה ארצה כשהיה בן שמונה, לאחר מלחמת ששת הימים. "כל ילדותי חיינו בארה"ב על מזוודות", הוא מספר. "אמי סירבה לקנות וילונות לבית, כי אמרה כל הזמן שאנו חיים פה באופן זמני בלבד. הוריי חיו בארה"ב כי רצו לתמוך בסבתא שלי, אמא של אמי. אחרי מלחמת ששת הימים סבתי זימנה את כל המשפחה יחד ואמרה: 'אתם לא רוצים להיות פה יותר, ובצדק. תעלו ארצה, ואם הכול יהיה טוב – אצטרף אליכם'. וכך היה. תוך הקפדה על מצוות כיבוד הורים הוריי עלו ארצה, וסבתי הצטרפה אליהם לאחר שנה".

בעקבות שורשיו האמריקניים, גלט מחובר מאוד ליהדות התפוצות ורואה חשיבות גדולה בטיפוח הקשר עימה. "זה אחד הנושאים החשובים שעלינו להעלות לסדר היום. היום המשוואה השתנתה. אם בעבר נזקקנו לתמיכה של יהודי התפוצות, בעיקר בתרומות, כיום אנו מחויבים לעזור להם – לדאוג להם רוחנית ולאפשר להם לקיים עתיד יהודי בארץ ישראל. אנו צריכים לייצר את האלטרנטיבה שתביא אותם הביתה, לארץ ישראל. בישיבות בני עקיבא אנו משקיעים בכך מאמץ גדול – בעליות מארה"ב, מצרפת, מאתיופיה. אנחנו מטפחים את הקליטה של העולים החדשים במוסדותינו, ופתחנו תוכנית מיוחדת לנוער עולה ללא הורים. אנחנו צריכים כולנו לשנות פאזה בנושא, ולהבין שיש לנו אחריות גדולה לאחינו בתפוצות".

לאחר לימודיו בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר, המשיך גלט לישיבת ההסדר במעלה אדומים. השילוב של השירות הצבאי עם לימודי הישיבה סימל בעבורו ערך ציוני ויהודי. הוא אף זכה לעשות היסטוריה, ולהיות הקצין הראשון ממסלול ישיבות ההסדר.

"רציתי מאוד להתגייס לצנחנים, אך באותה תקופה ההסדרניקים כולם התגייסו לשריון", הוא מספר. "למזלי, הקב"ה גלגל את זה כך שבאותה שנה, 1979, דגמו קבוצה ניסיונית שתתגייס לצנחנים, ומשם התקדמתי לקורס קצינים. לחמתי במלחמת שלום הגליל, שירתי בתקופת פינוי ימית והשתחררתי כרב סרן".

במהלך פינוי ימית נקרע גלט בין הממלכתיות והמסירות לתפקיד, ובין הרצון שלא להשתתף בפינוי היישובים. בסופו של דבר קיבל ממפקד בה"ד 1 אישור שלא לקחת חלק בפינוי. הוא הועבר לתפקיד עורפי, אך נכח במקום במהלך התקופה המורכבת: "חוויתי את הפינוי, הייתי שם ובכיתי הרבה".

גלט: הנוער של היום לא מתבייש להסתיר את העולם הפנימי שלו. בעבר אנשים לפעמים עברו תהליך, אבל לא שיתפו אותו עם הסביבה. היום זה גלוי יותר וזה מאפשר לנו שיח גלוי ופתוח יותר עם התלמידים. מדובר ביתרון גדול, לא בחיסרון

כיצד אתה רואה את האתגרים הבאים של הציונות הדתית? אחרי שהפריחו את השממה, הקימו יישובים וישיבות, מה המשימות הבאות?

"הציונות הדתית לא מרימה דגל אחד, אלא פועלת בריבוי חזיתות. החזון כשלעצמו מורכב יותר, מגוון יותר. אנחנו צריכים להמשיך לתרום ולהשתלב בכל תחומי העשייה, תוך שמירה על חיים יהודים מלאים ואותנטיים. הדתי־לאומי הראשון שהתגייס לסיירת מטכ"ל, הדתי־לאומי הראשון שהלך לחיל הים, היו צריכים להתמודד עם נורמות לא פשוטות. הדתי־לאומי הראשון שהלך ללמוד רפואה והתעקש לשמור על עולם של תורה ומצוות היה צריך לפענח את סוגיית ניתוחי גופות, וכן על זו הדרך.

"כשהייתי מזכיר בני עקיבא, בהתייעצות עם אבשלום קור, הוצאנו קול קורא להתגייס לגלי צה"ל. האמנו שזה הדבר הנכון לעשות, ופנינו למפקד התחנה שנתן את ברכתו. אבשלום אמר לי אז: 'הגיע הזמן שבסוכות יהיה עוד מישהו איתי בסוכה בבסיס גלי צה"ל'. ועשינו את זה. כיום הציונות הדתית נמצאת בכל מקום. אך חשוב שנבין שאנחנו לא מגיעים כדי לכבוש עמדות, אלא להשתלב יחד עם האחים שלנו. וככל שיש חילוקי דעות עלינו לשמור על הפרופורציה, הענווה וההבנה שיש לנו דרך, יש חזון, אבל אנחנו לא יכולים לנצח לבד. אנחנו יכולים לנצח רק ביחד עם אחינו.

"כשהייתי מ"פ בצבא אמרתי לחיילים שלי שרצו אחריי במד"סים ובמסעות משפט שעד היום הוא משפט מפתח בעיניי: אלה שרצים מקדימה, צמוד למפקד, כי יש להם כוח, לא מבינים שיש להם תפקיד חשוב יותר – לרוץ מאחור ולדחוף את מי שאין לו מספיק אוויר לנשימה. את המסע הזה אנחנו לא נסיים כשהראשון יגיע לקו הגמר, אלא רק כשהאחרון יגיע לקו הגמר.

"זה מקומה של הציונות הדתית, בתוך המסע, מתחת לאלונקה, נושאים בעול, תוך שמירה על מוסר וערכים. לכן המטרה שלנו היא להכשיר כל אחד מהתלמידים והתלמידות למקצוע שהם יכולים לתרום בו, תוך שמירת תורה ומצוות – בפרקליטות, בצבא, בתקשורת, בכלכלה ובעסקים, כשותפים כתף אל כתף, כולנו ביחד. לא 'אנחנו' מובילים או 'אנחנו' מנהיגים, אלא יחד משפיעים על דמותה של מדינת ישראל".

גם מוזיקה היא תורה

לאחרונה התקיים שיח ציבורי סביב מספר היוצאים בשאלה מהציבור הדתי־לאומי. יש אומרים שהמספרים קטֵנים בשנים האחרונות, ויש אומרים שלהפך, הם גדלים. כיצד מתמודדים עם האתגר הזה?

"לא מדובר בתופעה חדשה, היא הייתה קיימת גם בעבר. אבל קודם כול צריך להבין שהמספרים מוגזמים ומבלבלים. לא מדובר בכמויות כאלה גדולות של יוצאים בשאלה. קרו שני תהליכים שהובילו למצב הזה. מצד אחד, מעגל התלמידים התרחב מאוד. זו זכות גדולה שיותר ויותר תלמידים מוצאים את דרכם לישיבות תיכוניות ולאולפנות, ולכן הסובלנות, הגמישות והמיקוד שלנו בדרכו של כל ילד מחייבים אותנו לתשומת לב רבה יותר.

"הגמרא במסכת ברכות מלמדת אותנו שכשאתה מכניס מעט תלמידים לבית המדרש אתה יכול לוודא שכולם יהיה תוכם כברם, כך שכולם יוצאים רבנים או גדולי הדור. לעומת זאת כשהספסלים מתרחבים, יש לזה מחיר. אנחנו לא נבהלים מזה, זה רק אומר שצריך לעבוד יותר קשה ולהגיע לכל תלמיד בדרכו המיוחדת.

"תהליך שני ומעניין שקורה בדור הזה, הוא שהנוער לא מתבייש להסתיר את העולם הפנימי שלו. בדורות הקודמים הייתה הסתרה רבה יותר ופחות שקיפות. היו יותר קודים חברתיים של לבוש שמי שלא עמד בהם לא השתייך לכלל לכאורה. המשמעות היא שאנשים לפעמים עברו תהליך, אבל לא שיתפו אותו עם הסביבה. היום זה גלוי יותר, אז המספרים מאתגרים יותר. זה מאפשר לנו שיח גלוי ופתוח יותר עם התלמידים, שישתפו אותנו בדברים שהם מתמודדים איתם. מדובר ביתרון גדול, לא בחיסרון.

"בסוציולוגיה יש מונח שנקרא 'מורטוריום', שמגדיר את המעבר מסטטוס של ילד לסטטוס של בוגר. זה כולל חיפוש אישי, ויש תקופות של חיפוש בחוץ אבל אחר כך הנער גם חוזר חזרה, כאדם בוגר. לא פעם מי שעוזבים את התורה והמצוות חוזרים אחר כך, גדולים ומחוזקים. אבל זה דורש מאיתנו המחנכים לעבוד מדויק וקשה יותר ולהשאיר את כולם בתוך הבית, גם את מי שיצא בשאלה".

בשנים האחרונות התרחב המנעד של הישיבות ונוספו מסגרות מגוונות – חקלאיות, מוזיקליות, סביבתיות. מה התרומה של השינוי הזה?

"זה משתלב עם השפה החדשה שאנו מאמצים בדורנו, ש'אין מתכון אחד להצלחה'. נגמרה התקופה שהיידישע מאמע רצתה שהבן שלה יהיה עורך דין או רופא ואפשר גם שניהם, לא חשוב הסדר. אדם צריך ויכול למצוא את הדרך שלו, את הערוץ שלו, את הכישרון המיוחד שלו. לא בוחנים כיום רק איפה אפשר להתפרנס יותר. החיים הם לא רק מרוץ כלכלי ורדיפה אחרי כסף. המימוש העצמי חייב להתבטא לא רק בקריירה, אלא גם בביטוי הכישורים האישיים של כל אחד. לכן יש ריבוי מסלולים במוסדות וגם ישיבות מגוונות.

"אנחנו מבינים שמוזיקה זה גם תורה, מחול זה גם תורה, ומתמטיקה ואנגלית זה גם תורה. אנחנו לא משתמשים במושג 'לימודי חול' ו'לימודי קודש', כיוון שבארץ ישראל הלימודים האלה הם גם קודש. ככה בונים את הארץ, זה חלק מההרמוניה שאנו שואפים אליה. אני לא יודע אם דוד המלך היה חמש יחידות במתמטיקה, אבל הוא היה חמש יחידות בספרות ובמוזיקה, מתוך גדלותו האדירה".

את השיחה מסיים גלט בסיפור קטן שמעיד על גאוותו בתלמידים שהוא מופקד עליהם. מדי שנה לוקחים במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא את המצטיינים מכל המסגרות להרפתקה מיוחדת – טיסה למאיץ החלקיקים הגדול בעולם שבשווייץ, שם מנסים למצוא רמזים לסוד הבריאה הגדול. "זהו קודש הקודשים של המדע", צוחק גלט.

"באחת הטיסות הצטרף אלינו עיתונאי מאתר אינטרנט גדול בארץ. הוא רצה לשבת עם התלמידים ולשוחח איתם, להכיר אותם. בסוף המסע הוא ניגש אליי ואמר לי: 'אני לא דתי ולא ידעתי למה לצפות, אבל שתדע שהחוויה שהייתה לי עם התלמידים שלכם, הרצינות שלהם, הכיפיות שלהם, זה היה משהו שתפס אותי לא פחות משאר הדברים האחרים'. יש לנו נוער נפלא, אנחנו מאמינים בו ושמחים בו. התפקיד שלנו זה לעזור לתלמידים לצמוח ולהוציא לפועל את כל הכוחות שלהם".

ועידת החינוך הדיגיטלית הלאומית של מרכז ישיבות בני עקיבא בשיתוף מקור ראשון בימים שני-רביעי (כ"ט במרחשוון-ב' בכסלו | 16-18.11.20) ותשודר באתר מקור ראשון

The post "הדור הזה עולה עשרת מונים על קודמיו" appeared first on מקור ראשון.

חודשים אחדים אחרי השלמתה של עסקת מטוסי החמקן (F35), המכונים פה "אדיר", בין ארה"ב לישראל נחת שלשום בבסיס חיל האוויר בתל-נוף נחת שלשום עוד מטוס חמקן, אבל מדגם ייחודי: מטוס המיועד לניסויי טיסה מתקדמים ביותר, חשאיים מטבע הדברים ברובם המכריע, אשר יתרמו לעצמאותו של חיל האוויר בתהליכי התעצמות מערך הדור החמישי. בחיל האוויר מכנים אותו "מטוס משנה משוואה".

מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:

– קיצוץ שכר הנבחרים הוא אחיזת עיניים

– נסראללה למד לנצל את ההרתעה הישראלית לטובתו

– עם הפנים אל המחר: בעיות החינוך של ימינו

מפקס בסיס תל-נוף, תת-אלוף עודד כהן, מגדיר את קליטת המטוס החדש כ"אירוע היסטורי". לדבריו,  הצטרפותו של האדיר לשורת כלי-הטיס הממוכשרים של מרכז ניסויי הטיסה של החיל היא אבן דרך משמעותית נוספת בתוכנית הקליטה והבניה של מערך ה-F-35 בחיל-האוויר הישראלי. באיגרת לאנשי מרכז הניסוי כתב כהן כי "אין לי ספק שבכוח מיומנותכם וברוחכם המקצועית תדעו, כפי שידעתם בעבר, לאתגר את גבולות היכולות ולנווט עם ה'אדיר' למחוזות לא נודעים אל עבר אופקים חדשים".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/11/אדיר-ניסוי-750x467.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מבחינת האמריקנים, יצרני המטוס, מסירת המטוס F35-I  לידי ישראל, היא מחווה יוצאת דופן. מעת ואילך ישראל היא המדינה היחידה בעולם שיכולה לשדרג את מטוס הקרב הנחשק, ולא שום מדינה אחרת  שהאמריקנים מוכרים לה את החמקן. .

מומחים לדבר מסבירים לי שכעת ניתן יהיה "להפוך אותו באנגרים ישראלים ממטוס-על למטוס עוד יותר משוכלל". בין השאר יוכל חיל האוויר, לפתח ולהרכיב על המטוס מערכות ישראליות מתקדמות, כמו פצצות חכמות שהטייס יוכל לשגר ממרחק רב מאוד' לעבר מטרה ונווט אותה עד לרמת דיוק של סנטימטרים בודדים. ישראל כבר מחזיקה פצצות כאלו והרכבתן על המטוס תהפוך אותו ליותר קטלני. וביתר פירוט, כפי שמסבירים לי, חמקן המתקדם יוכל לשגר פצצות לשטח האויב כשהוא חג מעל הכנרת. זו היא יכולת חסרת תקדים שתהפוך את חיל האוויר לחיל עם יכולות השמדה ופגיעה מהנדירות בעולם.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/11/אדיר-ניסוי-02-750x497.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אנשי התעשייה האווירית, יחד עם חיל האוויר, יוכלו להתקין למטוס מיכלי דלק חיצוניים, כאלו שניתן יהיה להשתמש בהם בטיסה הלוך ליעד מרוחק, להטיל אותן מעל הים, לבצע את המשימה ואז לחזור לבסיס. יכולת כזו תאפשר למטוס להגיע למרחקים של עד 1,500 ק"מ משטח ישראל – עוד יתרון טכנולוגי ומבצעי  משמעותי מאוד שחיל האוויר יכול לרכוש לו באמצעות מטוס הניסוי.

"מערך ה-F-35 עתיד לתפוס נתח מרכזי בפעילות חיל-האוויר בשנים הבאות", מסביר  סא"ל י' מפקד טייסת הניסוי של חיל האוויר. "על כן, אנו מבינים שנצטרך לבצע עליו ניסויים ולהתאים לו חימוש בהתאם למציאות. 'אדיר' הניסוי שייקלט אצלנו יהווה בסיס לפתיחת תצורות הטיסה, כך שנוכל להתקין עליו חימוש באופן עצמאי".

The post המטוס החדש שמשנה את המשוואה בשמי מזרח התיכון appeared first on מקור ראשון.

"שתפו אותי בכנות – מהו האתגר הגדול שלכם היום? עם מה אתם מתמודדים?"

כך פניתי לקבוצת ראשי ישיבות ואולפנות שלנו, במסגרת מעגל שיח שקיימנו במרחב המח"ר (מרחב חינוכי־רוחני) במטה הרשת שבמושב בית מאיר. "אתגר אחד אתה מבקש?", הפטיר לעברי בתגובה אחד מראשי הישיבות, "יש לנו אין סוף אתגרים". "כן, אתגר אחד בלבד אני מבקש", השבתי בחזרה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– המשכורת הראשונה של מנכ"ל מוזיאוני חיפה

– "המטרה שלי היא לעזור לקבוצה לנצח בכל דרך אפשרית"

– ברוכים הבאים לדארקנט: עיר המקלט של הניאו-נאצים

לאט ובהדרגה החלו החברים לשתף: "להיות מחנך בדור כזה מורכב. כמה שאתאמץ להיות משמעותי ומעניין עבורם, רבים לא יהיו איתי. הראש שלהם במסכים"; "להנהיג את הרוח כשהכול מסביב כל כך חומרי"; "ללמד אותם תורה, משנה וגמרא, כשאת חלקם זה לא מעניין"; "להבין אותם. העולם שלהם היום רחוק מעולמי ת"ק פרסה"; "לחנך לצניעות ולקדושה כשהכול בחברה מסביב זועק פריצות"; "לשמש דוגמה אישית. אני חש שכמה מהם כבר לא רואים בי דמות שראוי להידמות לה, אני בשבילם 'מסכן' שבחר בחינוך".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -dc768ff8671b-750x422.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כך סיימנו מעגל של שיתוף, ואני העתקתי ללוח את מילותיהם הנוקבות והדוקרות. לפתע התפרצה אחת העמיתות במעגל: "אני לא מסכימה! הרי יש לנו גם בנות שקיבלו על עצמן לימוד של 'דקה תורה לשמה' כל יום. הן משתתפות בפרויקט של 'יגדיל תורה' ובסיירת מנהיגות של 'ציונות דתית' ובאינספור התנדבויות של חסד".

"נכון", השיב לעברה אחד מהעמיתים, "לרבים מאיתנו יש חבר'ה נפלאים כאלו. אבל השאלה הייתה מה האתגר הגדול שלכם היום, ולא נוכל להתכחש לכך שיש לנו אתגר גדול מאוד עם רבים מהתלמידים שלנו, במיוחד מול התרבות שסובבת אותנו ואותם".

שוב השתרר שקט של התכנסות פנימה ומחשבות. השתהיתי עוד כמה רגעים בשקט הזה, ואז נעמדתי לחלק להם דף מקורות שהכנתי מראש. עוד קודם שפנינו ללימוד ביקשתי מהם לעבור במהירות על המקורות שלוקטו. "מי לא מכיר את המקורות הללו?" שאלתי. שקט בקהל, כולם מכירים.

התחלנו ללמוד יחד. קראנו בקול רם את המשנה מסוף מסכת סוטה (פרק ט, משנה טו). ביארנו משפט אחרי משפט, ובכל מילה שהעמקנו ראינו איך הדברים מתארים חלק מהקשיים שיהיו בדורנו: "בעקבות משיחא חוצפא יסגא" – לפני ביאת המשיח החוצפה ועזות המצח תגדל. "בית ועד יהיה לזנות" – ההתכנסויות וההתוועדויות יסבו סביב דבר אחד – פריצות. "וחכמת סופרים תסרח" – יפסיקו להעריך את החכמה כשלעצמה. "ויראי חטא יימאסו, והאמת תהיה נעדרת" – נעדרת מלשון עדרים עדרים; האמת מתפרדת לקבוצות רבות, 'כל אחד והאמת שלו'. "נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו לפני קטנים" – כלומר, עזות המצח תגדל ותגיע לעיוות עמוק בערכי היסוד שלנו. "בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה" – איבוד כל יסודות המשפחה והסמכות ההורית. "אויבי איש אנשי ביתו" – המשפחה כבר איננה האי השלו והבטוח. "פני הדור כפני הכלב" – מנהיגי הדור נוהגים ככלב המסתכל כל הזמן לאחור לראות מה האדון רוצה. "ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמים".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/11/משה_הרשקוביץ_בית_מאיר_12-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

סיימנו לקרוא את המשנה. החברים הרימו את הראש מדף המקורות, עיניהם סרקו אלה את אלה. "נאמר כבר הכול, אין לי מה להוסיף לזה", פלט אחד מראשי הישיבות, כשהוא מנגן ומדקלם שורה משירו של ארקדי דוכין. "אכן, אין חדש תחת השמש", לחשה אחת מראשות האולפנה לחברתה שלצידה. "עוד בימי רבי יהודה הנשיא ידעו היטב איך ייראה הדור שלנו אחד לאחד. אבל בו־זמנית יש בו גם כל כך הרבה טוב. הכל מעורבב". "אבל מה בעצם רוצה המשנה לומר לנו? הרי כולנו מכירים היטב את המשנה הזאת. מה זה אומר לנו על ההשקעה והעמל שלנו לחנך בדור כזה?", שאל בקול רם אחד הלומדים במעגל.

דור של ריבוי פנים

הקשבתי כמו כולם לשאלתו. נתתי לה להדהד בחלל החדר. "נעבור למקור הבא. מי רוצה לקרוא בקול?" נטלתי את אחריות ההנחיה ופניתי ללומדים להחזיר אותם לדף המקורות.

מקור שני, מתוך ספר "אורות" של הרב קוק (אורות התחיה פרק מד): "מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבוא. השלוה הגשמית שתבוא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבאו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נישאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע, עד אשר יבוא סער וייהפך מהפכה ויראה אז בעליל כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים… הצורך למרידה זו היא הנטייה לצד החומריות… וזאת הנטייה כשתיוולד תדרוך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבשמו את העולם כולו על ידי מכאוביהם".

"לדור של תאוות וחומריות יש רק תרופת פלא אחת בדוקה ומנוסה – להוסיף רוחניות. להגדיל את כנפי הרוח. לא משה אחד, אלא שבעים זקנים שמואצלים מרוחו של משה"

"ממש נבואה", אמר מישהו מהמעגל עוד לפני שהלומדים הרימו את ראשם מהדף. "לא נבואה אלא מסורת שעוברת בקבלה", השיב כנגדו אחר. "הרי כך פותחת הפסקה 'מקובלים אנו ש…'".

"אתם יודעים מה המקור של הרב קוק למסורת זו?" שאלתי את היושבים, ועוד לפני שמישהו טרח לענות הפניתי אותם למקור השלישי והאחרון בדף שלפניהם. הפעם קראתי אני בקול רם את לשון מדרש הספרי בפרשת האזינו: "וישמן ישרון ויבעט, שמנת עבית כשית" (דברים לב, טו) – לפי שבען מורדין… כשישראל נכנסין לארץ עתידין למרוד מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה… דבר אחר, 'שמנת עבית כשית' אלו שלושה דורות שלפני ימות המשיח".

"טוב, את הדברים אנו מכירים. אפילו הייתה על זה ישיבת מחנכות", קרא לעברי אחד מראשי האולפנות. "הזכרת לנו שזה דור מורכב עם ריבוי פנים. מה עושים עם כל המידע הזה?" תהתה אחת מראשות האולפנה. "רק אל תחזור על מסקנת המשנה, 'ועל מה יש לנו להישען על אבינו שבשמים', כי זה פוטר אותנו", הפטיר לעברי ראש ישיבה אחר.

"רגע רגע, תמתינו, לא אמרתי שאנחנו עוצרים בזה", השבתי לחבורה, תוך שאני מחלק להם דף מקורות נוסף. "אז מה התפקיד שלנו בדור הזה, אתם שואלים? האמת שהתשובה פשוטה מאוד, דווקא בדור כזה – הצימאון הגדול והאמיתי של הנשמה הוא לעוד יותר רוחניות. הפוך על הפוך. הנה, תקראו מה כותב הרב קוק במאמרו 'אחדות ושניות' שנכתב בשנת תרס"ו, 1916: "וכשאתה רואה שמתגבר החפץ בקרב האומה לבסס את חייה החומריים, סימן הוא שהרוחניות התגברה בעולם… כשהרוחניות מתגברת אז מוצאים בני האדם טעם לחייהם, אז הם מבינים ומרגישים שכדאי לחיות…"

עצרתי ופניתי אל המעגל בשאלה רטורית: "בטח אתם זוכרים מה הייתה התגובה של הקב"ה למשה כשהוא נשבר לנוכח בכי העם למשפחותיו, איש לפתח אוהלו במדבר. 'מאין לי בשר לתת לכל העם הזה', זועק משה כלפי שמיים. ומה תשובת ה' לתאוותם החומרית של העם? 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל… ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו איתך במשא העם'. לדור של תאוות וחומריות יש רק תרופת פלא אחת בדוקה ומנוסה – להוסיף רוחניות. להגדיל את כנפי הרוח. לא משה אחד, אלא שבעים זקנים שמואצלים מרוחו של משה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/11/תמונה2-750x422.jpg 750w" sizes="(max-width: 497px) 100vw, 497px" />

להכין את הדרך

קוצר הזמן חייב אותי לסיים את המעגל. הספקתי לומר כמה משפטי פרידה בעל פה: "על פי כל הסממנים החיצוניים והפנימיים, זכינו להכיר ולחוש בעצמנו, בהפוך על הפוך, את חבלי המשיח. הבה ונקבל על עצמנו להיות תלמידיו של ר' יוסי העיוור – שידע לראות לא דרך מראה העיניים אלא בראיית הלב, ולכן קרא כנגד חבריו: "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה" – יבוא ואזכה לשבת בצל גללי חמורו (סנהדרין צח, ב). כשיש שובע גדול מחומריות, הנשמה מוכשרת ומבקשת מזון חדש – מנות גדושות של רוחניות. בתפילה, בניגון, בחסידות, בפרשת שבוע, בחסד ובהעמקה של סוגיה.

"זכרו את שלימדנו הראי"ה במאמרו 'צמאון לאל חי'. כאשר יש בהמולת החיים החברתיים מסביבנו חוסר שקט כל כך גדול, זה מלמד על נשמות גדולות של הדור שצמאות לרוח גדולה"

"זִכרו את שלימדנו הראי"ה במאמרו 'צמאון לאל חי'. כאשר יש בהמולת החיים החברתיים מסביבנו חוסר שקט גדול כל כך, זה מלמד על נשמות גדולות של הדור שצמאות לרוח גדולה, וכל מה שפחות מזה לא ישביע אותן".

את דבריי חתמתי בלשונו של הראי"ה מתוך מאמר "הדור" שנכתב לפני למעלה ממאה שנים: "הבה נכין לו (לדור) את הדרך, נראה לו את מבוא העיר… נודיע לו שימצא את מה שהוא מבקש דווקא בגבול ישראל".

נותרתי יושב. התבוננתי בהם קמים ומסתובבים במרחב החדר ונותנים עיניהם בשלט הכניסה: "עם הפנים אל המח"ר". מח"ר – מרחב חינוכי רוחני – מקום שנבנה ברשת בני עקיבא כדי להשתלם ולהגדיל את הרוח. לפני שהם נפרדו ממני לשלום, עוד הספקתי לשאול אותם על סף דלת המח"ר: "נו אז מה אתם עושים מחר? איך אתם מגדילים אצלכם את הרוח?". התשובות התערבבו במקהלה: "אני מכפיל את קבוצת 'ציונות דתית' אצלי; אני מכפיל את הלימוד של 'תורה לשמה'; אני מקימה בית מדרש לרוח – את מרחב המח"ר שלנו; אני חוזר עם דף המקורות הזה למעגל למידה של הצוות ואשאל אותם".

הרב ד"ר משה הרשקוביץ, מנהל מרחב חינוך והשתלמות מנהלים

The post עם הפנים אל המחר: בעיות החינוך של ימינו appeared first on מקור ראשון.

בשבועות הקרובים יציינו חניכי בני עקיבא את שבת הארגון המסורתית. מבלי לבקר בכל הסניפים ברחבי הארץ, ניתן לשער כי בפינות שיכינו החניכים יהיה לפחות על אחד הקירות דיוקן של הראי"ה קוק, בתוספת ציטוט מפורסם מכתביו. על קיר אחר יצויר משולש, ועל קודקודיו יופיעו ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. בקיר אחר יאיירו אולי החניכים חילוני בצד אחד, חרדי בצד השני וביניהם חניך בכיפה סרוגה וחולצת תנועה שאוחז בידיהם של השניים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– ר' חסדאי קרשקש – מנהיג בימי משבר

– צפו: ילדים זה שמחה?

– ניצחון ביידן: הפלסטינים חוגגים, במפרץ שוקלים שינוי גישה

מה שעשוי להישמע כמו סיסמה שחוקה של תנועות נוער, הפך ברשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא לתוכנית מנהיגות אמיתית. התוכנית, "מובילים ציונות דתית" שמה, מיועדת לתלמידי י'־י"ב. בכל שכבה היא מתמקדת בתכנים אחרים, הנבנים קומה על גבי קומה. בשבועות האחרונים הכיר משרד החינוך בתוכנית כשלוש יחידות לימוד לבגרות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/11/IMG_9379-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"הרעיון הוא לצייד את התלמידים בארגז כלים שיש בו עומק של ידע, ואז לקחת ולהגשים אותו במציאות הישראלית", אומר הרב פלטי גרנות, מנהל ההכשרה המתקיימת למורים שמנחים את התוכנית. "יחד עם זאת, יש כאן רצון להפגיש את התלמידים עם מגוון הדעות, הדמויות והעדות בתוך המגזרים הפנימיים של הציונות הדתית".

לאיזה ארגז כלים אתה מתכוון?

"אנחנו דנים בסוגיות שונות ומתרגמים אותן לעולם המעשה. למשל הנושא של פנאי, מוזיקה ותרבות. זו סוגיה שמצד אחד היא חלק מהעשייה החברתית־תרבותית במדינה, ומצד שני כציוני־דתי אתה נתקל בהמון דילמות בתחום הזה. אז אנחנו נפגיש אותם עם אנשים שעוסקים באומנויות האלה כדי שידברו איתם על ההתלבטויות שבאות עם התחום. זה מתחיל ברמת ההגות, ויורד עד רמת המפגש. יש המון דילמות בממשק בין תורה לחיים, ואנחנו עוסקים בתוכנית בשורה של נושאים. בשורה התחתונה לא כל תלמיד יעמיק בכל תחומי העשייה, אלא יבחר נושא ובו הוא יתמקצע במסגרת הפרויקט האישי או העבודה שהוא יגיש".

אילו סוגיות נוספות כלולות בתוכנית?

"השבוע למשל אנחנו עומדים לדבר על החדשנות ההלכתית של הרב קוק מתוך המבט שלו על הציונות, והשאלה איך הוא כפוסק מתייחס לנושאים שלא דנו בהם עד הדורות האחרונים. האם בהיתר המכירה יש רפורמה בנושאי שמיטה, מה צריך להיות היחס למי שלא שומר מצוות, ועוד. הציבור החרדי, כהכללה, הם שומרי המסורת. הציבור החופשי הוא ציבור שמנסה להתחדש. והציבור הציוני־דתי הוא גשר לא רק במובן החברתי, אלא מחבר עולם חדש וישן גם במובן ההלכתי. זה אומר לתת מענה של קודש בעולם החול, וזה אתגר שדורש המון אומץ".

תשומת לב מיוחדת ניתנת למורים שנבחרים להיות מנחים של התלמידים: "כל אולפנה או ישיבה תיכונית שרוצה להשתתף בתוכנית שולחת מנחה, והוא חייב להשתתף בהשתלמות של שמונה ימים בשנה", מסביר גרנות. "ההשתלמויות האלה הן בית מדרש לציונות הדתית. ההשתתפות חובה כי זה בדיוק מה שנקרא 'חדר המכונות'. נוצרת שם חבורה עם שיטת לימוד, הקשבה, פתיחות, עומק של מקורות".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2-17-16-29-08-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

המנחים, בוגרי התוכנית, הם שמעבירים אותה לתלמידים. "מנחה מוביל בכל שכבה חבורה של 15־25 תלמידים שמקבלים שעתיים שבועיות, ימי עיון ופרויקטים שהם עושים במהלך השנה. היה למשל פרויקט שבו הם נדרשו לנאום כביכול במשך שתי דקות במליאת הכנסת כח"כ או כראש ממשלה, או להעביר יום עיון אצלם בשכונה או במושב. משימה אחרת הייתה לבחור דמות ציונית־ דתית ולכתוב עליה, ומבחינתי זו יכולה להיות סבתא שלהם שעלתה לארץ".

לא פשרה בין חרדיות לחילוניות

הרב תמיר כרמיאל מרכז את לימודי התושב"ע ומחשבת ישראל באולפנת אמנה בכפר סבא, ובשלוש השנים האחרונות משמש כמנחה התוכנית באולפנה. הוא מבקש להדגים כיצד מתוך העמקה בכתבי הרב קוק הם מגיעים לסוגיות אמוניות והלכתיות רלוונטיות לימינו, ולדילמות של מנהיגות ציונית־דתית:

"למדנו את המאמר 'על במותינו חללים', שנכתב לאחר שבשנת 1911 נרצחו בגליל שני אנשי 'השומר' שיצאו לעבודה עברית באחד המטעים. הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ') פנה לרב קוק שיכתוב עליהם הספד, והרב קוק נענה לבקשה. תוך כדי המאמר הוא מתלבט האם אפשר מבחינה הלכתית להספיד אותם, כיון שאורח חייהם היה רחוק מתורה ומצוות. המאמר כולו עוסק בהתלבטות הזו, ובסופו יש הכרעה. התקיים דיון מאוד ער ורציני סביב הטקסט הזה, ומתוכו ירדנו לפרקטיקה שנוגעת אלינו. אנחנו חיים בחברה מאוד מגוונת שמורכבת גם מאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. אלו סוגיות שלא יוצא לדבר עליהן, ובטח לא להעמיק בהן".

מיכל זאבי: "המאמר 'אורות ישראל' של הרב קוק כתוב בשפה נורא מורכבת ועמוקה. הצלחנו לפשט אותו לרמת היום יום – לחלוקה של נרות בצמתים או לקיום מפגשים בין חילונים לדתיים. להסתכל על הפוליטיקה ולא להיכנס לייאוש. להגיע למצב שאנחנו אומרים שבלי השמאל הקיצוני או הימין הקיצוני אי אפשר".

התוכנית מיוסדת על העקרונות המוכרים של הציונות הדתית, אך בשיחה עם מוביליה אפשר לחוש עד כמה מבחינתם לא מדובר בקלישאות שנשחקו אלא בדרך חיים רלוונטית. אחד ממסרי התוכנית הוא שהציונות הדתית איננה פשרה בין חרדיות לחילוניות, אלא דרך שלמה שעומדת בפני עצמה.

הרב כרמיאל: "המגמה היא להעמיק את הזהות הציונית־דתית שלנו. להבין מה זה אומר, ושאנחנו לא מדברים על גם וגם אלא על דרך שלמה לכתחילה. התלמידות מבינות לאט ™לאט שיש דרך מובנית, עם מקורות. זה לא הרב קוק והתלמידים שלו שהחליטו על דרך חדשה, אלא משהו שנמשך ממש מההתחלה, מאברהם אבינו, ורואים איך הכול נשזר. הקשר בין הקודש והחול, בין המציאות בארץ ישראל לשליחות שלנו בעולם. הניסיון הוא להחיות את הדברים לא רק בכיתה, אלא גם לחוות אותם".

התוכנית כוללת לא רק למידת טקסטים ומקורות, אלא גם מפגשים מחוץ לכותלי בית הספר. "בשנה שעברה היינו בכפר הרא"ה. ביקרנו בבית של הרב נריה ז"ל והכרנו את דמותו, ובהמשך דיברנו עם הרפתן של המושב על ההתמודדות שלו בשאלות הלכתיות כמו חליבה וטיפול בפרות בשבת. כך נוצר משהו הרבה יותר חי ומהותי. כשהתלמידות מעבירות את זה הלאה לבנות הצעירות יותר במחזורים שמתחתיהן, אנחנו זוכים לא רק בבנות שמקבלות את התוכן, אלא גם בכאלה שמצליחות לתרגם אותו הלאה. הרעיונות לא נשארים רק כסיסמאות, כמו ששרים בהמנון של בני עקיבא 'ראשינו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה', אלא באים לידי ביטוי בשטח".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 12-14-40-24_1-750x422.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

התוכנית עוסקת במגוון התמודדויות, שחלקן אקטואליות מאוד. "פעם התקשר אלי אחד מראשי המוסדות והתלבט אם לשלוח את השכבה להפגנה", נזכר גרנות. "אמרתי לו שישלח את החבורה של התוכנית שיקימו שם דוכן ויסבירו לאנשים על מה הם מפגינים. שיעשו מעגלי שיח, שיפתחו דפי מקורות. מדברים כל כך הרבה על זה ששולחים את הנוער להפגנות והוא בכלל לא יודע על מה. אז אנחנו רוצים לפתח חבורות שאם יש הפגנה, הם יודעים על מה הם מפגינים".

מיהו הבוגר האידיאלי של התוכנית מבחינתכם?

הרב גרנות: "אזרח ישראלי, נאמן לארצו, לעמו ולתורת ישראל, שיונק מתוך המקורות, פועל בחברה הישראלית ומחבר תלמוד ומעשה. 'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה'".

הרב כרמיאל: "בוגר מוצלח של התוכנית הוא אחד שלא רק שלא ינטוש את הדרך, בבחינת 'סור מרע', אלא הרבה יותר מזה, גם יעשה טוב.  אדם שבוערת בו אש פנימית של חיבור לתורה, לעם ולארץ. שבכל מקום שהוא יגיע הוא ינסה להפיץ את זה הלאה ולא ישקוט על השמרים".

יש הרבה אנשים בציונות הדתית שעונים על ההגדרה הזו בלי שעברו את התוכנית.

הרב כרמיאל: "מסכים, גם אני לא עברתי את התוכנית הזו. לצערי, הרבה מאוד מבוגרי החמ"ד לא מגיעים לישיבות ולמדרשות ואז זורמים עם החיים. חלק מהם לא תמיד נשאר דתי. פה משתדלים מאוד שמהקבוצה הזו זה לא יקרה. הם כל כך נטועים בעניין הזה. אמנם אנחנו נפגשים רק פעם בשבוע, אבל הרוח היא רוח אחרת".

יונקים מאותו שורש

אולי כתיקון לטענות על "האשכנזיות" של הישיבות הציוניות שמחקו את הנוסחים והמנהגים של בני עדות המזרח, הרב גרנות מספר שהם שמים דגש על העניין: "רבים מהמקורות שאנו משתמשים בהם הם של חכמי ספרד, ואנחנו מפגישים את התלמידים עם סגנונות שונים. בצוות המנחים יש גיוון של ספרדים ואשכנזים, ויותר חשוב – בגלל שזו תוכנית ארצית, תלמיד מחדרה פוגש תלמידים מסוסיא ומגבעת־שמואל, ותלמידה ממודיעין פוגשת תלמידות מבני־ברק ומאשדוד. לא צריך לדבר, מספיק שאנחנו מערבבים את הקבוצות. כל אחד רואה שאנחנו יונקים מאותו שורש, אם כי בפועל הדרך שבה מוגשמים הערכים האלה היא שונה לפעמים".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2-20-12-40-07-750x422.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

נקודה כואבת נוספת היא תופעת היציאה בשאלה ועזיבת אורח החיים הדתי בקרב הבוגרים, ככל שהם מתרחקים משערי הישיבה או האולפנה. מבחינת הרב כרמיאל, תוכנית כזו מייצרת אפקט מונע לתופעה: "אני זוכר שנכנסתי בפעם הראשונה לכיתה ודיברתי על מה זה ציונות דתית. היו בנות שלא הבינו בכלל על מה אני מדבר. הן גדלו בתוך זה ולא הקדישו לכך יותר מדי מחשבה. זאת הייתה אחת הנקודות המרכזיות שבגללה הקימו את התוכנית הזו. רבים מבני הציונות הדתית נוטשים את הדת. חלק מהם מגיעים לשם בעקבות חוסר זהות, ואז כל רוח יכולה לקחת אותם לכל כיוון. בני עקיבא הרימו את הכפפה. הרשת השיגה משאבים, לקחה את הפרויקט ושילמה עליו לא מעט מתוך ראייה רחבה של הצורך הזה".

מעיין ליאור יצחקוב מכיתה י"ב, תלמידתו של הרב כרמיאל, מחזקת את דבריו ומספרת על השינויים שחוותה בעצמה: "זו תוכנית משנה חיים. בתור נערה דתית־לאומית את חיה בצל הרבנים, והמון אלמנטים מהחיים שלך מתקבעים לפי מה שהם אמרו. אנחנו לא באמת מכירים אותם וזה מאוד רחוק מאיתנו. הלימוד עליהם בצורה עמוקה גרם לי להבין למה אני עושה משהו בצורה מסוימת. למה דווקא לפי הרבנים האלה, ודווקא בדרך הזו. אם עד היום הרגשתי גאווה שאני שייכת לציונות הדתית, התוכנית הזו וכל מה שלמדנו גרמו לי לחזק את העמדה שלי ולהרגיש בטוחה במי שאני".

הרב פלטי גרנות: "הציבור החרדי, כהכללה, הם שומרי המסורת. הציבור החופשי הוא ציבור שמנסה להתחדש. הציבור הציוני דתי הוא גשר לא רק במובן החברתי, אלא מחבר עולם חדש וישן גם במובן ההלכתי. זה אומר לתת מענה של קודש בעולם החול, וזה אתגר שדורש המון אומץ"

כמו תלמידות אחרות, יצחקוב מספרת שהשינוי הגדול ביותר הוא במפגש הישיר עם הרבנים במסגרת ימי העיון והסיורים: "היה לנו יום היכרות בכפר פינס ופגשנו שם את הרב דרוקמן. הוא הסביר לנו את הדברים שאנחנו אומרים מתוך הרגל: ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל. הבנו שזה חי ממש בכל פינה, וזה הפך מסיסמה לחיים שאנחנו פוגשים. תמיד ידענו את זה, אבל כשאנחנו מעמיקות ומדברות עם הרבנים הם ממש מסבירים ומוכיחים את זה. נניח כשדיברו על החלת ריבונות ועשו על זה דיון במשפחה או בסניף, הצלחתי לבסס לעצמי את הטיעונים בצורה הרבה יותר מסודרת מלהגיד 'הרב קוק אומר שארץ ישראל זה חשוב'".

מצא את ההבדלים

בעשורים האחרונים, הציונות הדתית מתוארת כמי שמחולקת לתפיסות ולתתי־מגזרים שונים – ליברלים מול חרד"לים, לייטים מול תורניים וכדומה – שמתקשים לעיתים לדור בכפיפה אחת. המציאות הזו מציבה אתגר בפני מחנכים שמבקשים לדבר עם תלמידיהם על "ציונות דתית" כמושג כולל.

אם נניח אתה שם על קצה אחד את בצלאל סמוטריץ', ומהצד השני, באופן סמלי כמובן, את ח"כ תהלה פרידמן מכחול־לבן, שניהם מהציונות הדתית ובכל זאת חולקים בסוגיות רבות. איך זה בא לידי ביטוי בתוכנית?

"אני לא חושב שההבדלים כאלה גדולים כמו שמנסים לצייר אותם. כל עוד תהילה פרידמן ובצלאל סמוטריץ' מצטטים את אותם מקורות, אבל ההכרעה שלהם שונה, זה לא שונה ממה שהגמרא מספרת על כך שאצל רבי יוסי בגליל נהגו לאכול עוף בחלב, ובמרכז הארץ לא אכלו עוף בחלב. לא המצאנו את המחלוקות האלה, ואין לי בעיה איתן. גם מי שאומר שצריך לאפשר תחבורה ציבורית בשבת וגם מי שמתנגד, מסכימים על כמה עקרונות. שניהם נגד חילול שבת, אלא שיש פה ערכים מתנגשים וכל אחד מוצא את האיזון הנכון. אף אחד לא חולק על הערכים עצמם. זה שפוליטית היא ב'כחול לבן' והוא ב'ימינה' לא מעניין אותי. גם אצל התלמידים בתוכנית חלק יהיו בסוג של מימד ההיסטורית וחלק יהיו בליכוד".

כשאני שואל את הרב גרנות האם התוכנית כוללת מפגשים עם חרדים או חילונים כחלק מההכנה לעולם האמיתי, הוא משיב בשלילה.

בסופו של דבר מישהי כמו עליזה בלוך, ראש עיריית בית שמש, צריכה לייצר שיח משותף עם מי שלא גדלו בישיבות ואולפנות יב"ע. אם לשם אתם מכוונים את התלמידים, הם צריכים לפחות להכיר את דרך החיים הזו, לא?

"נכון, אבל אני משאיר להם לעשות את זה לבד. אם היינו עושים תוכנית עם הרבה יותר שעות ומשלבים גם חרדים וחילונים, אני בעד. אבל במפגש של שעתיים בשבוע אני מעדיף להתמקד קודם בללמוד את השיטה שלנו. עליזה בלוך או אדיר נעמן, ראש מועצת שפיר, מכירים את משנת הציונות הדתית, ומתוך זה כשהם יגיעו לעמדה פוליטית משפיעה הם יקשיבו בנחת לעמדות אחרות בלי פחד וייתנו להן מקום.

"אני מציע לפעול בענווה: אנחנו לא יכולים ללמד גם את הציונות הדתית, גם את משנת החרדים וגם את משנת החילונים. אנחנו מלמדים את משנת הציונות הדתית. מי שהוא ציוני־דתי ברמ"ח איבריו, כשהוא יגיע לעמדת מפתח בצבא, בפוליטיקה או בכל מקום שהוא יהיה, הוא יהיה עם הרבה יותר הקשבה וענווה מול דעות אחרות. קודם כול נהיה עשירים ושמחים בחלקנו".

הרב תמיר כרמיאל: "בשנה שעברה היינו בכפר הרא"ה. ביקרנו בבית של הרב נריה ז"ל והכרנו את דמותו, ובהמשך דיברנו עם הרפתן של המושב על ההתמודדות שלו בשאלות הלכתיות כמו חליבה בשבת. כך נוצר משהו הרבה יותר חי ומהותי"

מבחינת הרב גרנות, ההקשבה וההכלה לדעות אחרות יגיעו רק מתוך אמונה של התלמיד בעצמו ובדרכו: "אנחנו מאמינים שדווקא כשאדם בטוח בעצמו ומחובר למקורות שמהם הוא יונק את תפיסת העולם שלו, אז הוא נפתח להקשיב לאנשים אחרים ולשיטות אחרות ולראות מה הוא יכול לקחת מהן ומה הוא יכול לתת. לעומת זאת אדם שהוא מצומצם בעולם הידע שלו, מפחד שמישהו הולך להשתלט עליו וצורח סיסמאות".

שייכות למשהו גדול

מיכל זאבי, מנחת התוכנית באולפנת "מבשרת ברוך" בחדרה, מלאת שבחים על התוכנית והשפעתה על התלמידות. גם היא עצמה העמיקה בתורת הרב קוק הרבה יותר ממה שידעה קודם, בעקבות הצורך לתווך אותה לתלמידות: "זכיתי להכיר את התורה של הרב קוק לעומק בזכות הלמידה המשותפת בהשתלמות. הורדנו את התורה הגדולה הזו לפרקטיקה דרך הרצון לחבר את התלמידים. זה הכריח אותנו גם להעמיק יותר וגם לפשט את הכל לעולם המעשה".

כדוגמה לדבריה היא מציינת את המאמר "אורות ישראל" של הראי"ה. "זה מאמר שכתוב בשפה נורא מורכבת ועמוקה, והצלחנו לפשט אותו לרמת היומיום – לחלוקה של נרות שבת בצמתים או לקיום מפגשים בין חילונים לדתיים. להסתכל על הפוליטיקה ולא להיכנס לייאוש אלא להיות חדורי אמונה ואופטימיות. להגיע למצב שאנחנו אומרים שבלי השמאל הקיצוני או הימין הקיצוני אי אפשר. אחד בונה את השני ומאזן את השני, וצריך את כולם יחד. זו המשמעות החיה של כנסת ישראל. כשבאים ככה לכיתה אנחנו מביאים בשורה לתלמידות".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 5-15-16-21-29-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

תלמידתה של זאבי, עדן לויטה, תלמידת י"ב שהצטרפה לתוכנית מימיה הראשונים כשלמדה בכיתה י', מעידה על עצמה: "זו הייתה תוכנית משמעותית עבורי לבירור הזהות שלי, להעמקה בדברים שאני מאמינה בהם ובדרך שאני הולכת בה. יש כאן פלטפורמה מושקעת לשאול שאלות ולהתחבר מחדש לדרך של הציונות הדתית. התוכנית נתנה לי תחושה שאני שייכת למשהו גדול, וחיזקה אותי בהבנה שאנחנו לא חיים חיי פשרה אלא מחפשים את השלם ואת האחדות בין החלקים, בין חיבור עמוק לעם ישראל כולו ולארץ ישראל ובין התורה. היא גם גרמה לי לברר האם אני באמת מגדירה את עצמי כחלק מהדרך הזאת.

"חשוב לי לומר שבשלב הזה במסע שלי אני לא רוצה להגדיר ולהכניס את עצמי למשבצת של 'ציונית דתית'", היא מוסיפה. "אני לומדת במסגרת כזאת, הדרכתי בתנועת נוער שמאמינה בערכים שלה ואני מקבלת מזה המון, אבל זה לא כל מי שאני. גדלתי להורים חוזרים בתשובה וזכיתי להכיר ולהיפתח להרבה עולמות, כשהציר שלי הוא לא זרם מסוים אלא חיפוש מה הקב"ה רוצה ממני כעדן. הרגעים הכי חזקים שלי בתוכנית היו דווקא הרגעים בלי הדיבורים וההסברים. למשל בסמינריון, כשפשוט עמדנו מאות בנות שלא מכירות אחת את השנייה ושרנו שירים ורקדנו. אלו היו רגעים של חיבור פשוט ושמחה גדולה של יחד".

The post תורת חיים: תוכנית המנהיגות שהופכת סיסמאות למעשים appeared first on מקור ראשון.

לצד האתגר הלימודי שתקופת הקורונה הביאה איתה, כאשר המורים נדרשים להמציא את עצמם מחדש ולחפש דרכים מעניינות ללימוד מרחוק, קיימת גם הזירה החברתית־חינוכית. אם בשגרה קל לייצר יוזמות של התנדבות ועשייה חברתית, הרי שהריחוק החברתי כופה עלינו גם בנושא הזה לחשב מסלול מחדש. כמה מוסדות ברשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הרימו את הכפפה ונענו לאתגר באופן יצירתי וראוי לחיקוי.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– דעה: מתווה השלום בהר הבית

– המורה, איך התכוננת הבוקר לזום?

– שופט העליון: "חולדאי הוא לא השריף של העירייה"

כוחה של שיחת טלפון

אחת האוכלוסיות שנפגעה באופן הקשה ביותר מהקורונה היא הגיל השלישי. מופעי התרבות נפסקו, ההרצאות והכנסים הושבתו, ומעל הכול שובשה האפשרות להיפגש באופן חופשי עם בני המשפחה, לארח ולהתארח.

באולפנת בני עקיבא בהדר־גנים הובילו שני מיזמים שמטרתם לחזק את הקשר עם בני הדור המבוגר, ולהפיג את הבדידות שהם חווים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 201102-WA0045-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"אנחנו רואים חשיבות גדולה מאוד בנושא של מעורבות חברתית, ושמים על כך תמיד דגש", אומרת גפנית גרין, רכזת חינוך חברתי באולפנה. "גם בתקופת הקורונה חיפשנו במה אפשר לתרום ולסייע".

במסגרת שעות המעורבות החברתית, אימצה כיתה י' באולפנה קבוצה של קשישים, כאשר כל בת שודכה לקשיש או קשישה. הבנות יצרו קשר עם הקשישים, התעניינו בשלומם, שיתפו אותם בהווי חייהן ושמעו מהם על הקשיים שלהם בימי הקורונה.

"באחד מימי שישי", מספרת גרין, "אחת התלמידות שמעה מהקשישה 'שלה' שאין לה איך לעבור את השבת, מכיוון שחסרים לה מצרכי מזון בבית. התלמידה פעלה מול בנות השכבה שלה לאיסוף מצרכים ואף אפתה במו ידיה חלות, והעבירה את כל הדברים לקשישה לפני שבת. זו דוגמא אחת לכמה שיחת טלפון יכולה להיות משמעותית. ילדה בכיתה י' יצרה מעגל של השפעה ורתמה אנשים למען מטרה טובה".

תלמידות כיתה ח' יצאו במבצע של שמירה על קשר בין־דורי דווקא עם הסבא והסבתא הפרטיים שלהם. הם הודרכו להתקשר לסבים ולסבתות, וקיבלו שאלות מנחות כדי שהשיחה לא תסתיים אחרי דקה. בנוסף, הם הכינו להם מכתבים וקיבלו משימות – לכתוב על מה הן מוקירות תודה לסבים ולסבתות, מה הן מאחלות להן וכדומה.

בכיתה י"א נעשתה משימה דומה, במסגרת שיעור פסיכולוגיה. בת הכיתה כרמל לוי מתארת את חוויותיה: "במסגרת מטלה בשיעור נתבקשנו לבצע ריאיון עם סבא או סבתא ולשאול אותם מספר שאלות, שהתשובות להן יכולות ללמד אותנו רבות. אני בחרתי לראיין את סבתי מצד אימי, שאיתה יש לי קשר מיוחד. שאלתי אותה, לפי המטלה שניתנה לנו, על בחירה שהיא שמחה שעשתה בחייה ועל דבר שהיא מתחרטת עליו, וביקשתי טיפ כדי שאדע לקבל החלטות בצורה נכונה.

"במיוחד בתקופה מרוחקת שכזו יש חשיבות רבה לקשר עם הסבים והסבתות", אומרת כרמל. "המטלה הזו לא רק רוממה את השיח אלא גם זיכתה אותנו על הדרך בחיזוק הקשר איתם. כאשר שאלתי את סבתי את השאלות הללו, שבשיח היומיומי לא מגיעים אליהן, למדתי עליה המון וגם אימצתי את הטיפים שהיא נתנה לי".

גפנית גרין, אולפנת הדר גנים: "אחת התלמידות שמעה מהקשישה 'שלה' שאין לה איך לעבור את השבת. היא פעלה מול בנות השכבה לאיסוף מצרכים, ואפילו אפתה במו ידיה חלות"

"היו תלמידות שכל כך נהנו מהשיחות הללו, שהן ביקשו לעשות את זה עם עוד בני משפחה, הסבים מהצד השני או דודים מבוגרים", מספרת גרין. "הרווח כאן היה כפול – גם הרווחנו מעשה חסד וחיבור לדור המבוגר, וגם למדנו תיאוריות פסיכולוגיות הקשורות לגיל השלישי. הבנות שמעו מהסבים והסבתות במה הם גאים במיוחד, ולמדו לעומק סיפורים משפחתיים מרתקים – למשל סיפור עלייה שלא מספיק נחשפו אליו, או זיכרונות ממלחמות ישראל.

"היו תשובות מדהימות שגרמו לבנות להעריך את בני המשפחה שלהן וללמוד מהם. נערה אחת כתבה במשובים: 'למדתי מסבא שלי על בגרות, חיבור לארץ וחשיבות העלייה'. נערה אחרת כתבה: 'למדתי מסבא שלי להיות עצמאית, ושאין דבר העומד בפני הרצון'. תגובה נוספת הייתה 'אני מרגישה רגועה שאלו האנשים שמחנכים אותי', ו'אני שמחה שיש מי שיסייע לי בקבלת החלטות'. כמובן שהסבים והסבתות מצידם נהנו מההתעניינות ומתשומת הלב".

הגיל השלישי, גרסת האנגלית

באולפנת בנ"ע "חן במדבר" בבאר־שבע שכללו את הרעיון ויצרו פרויקט דומה באנגלית. המיזם, שהושק תחת השם Covid 19 and Amazing Teens, מחבר בין בנות האולפנה לנשים בנות הגיל השלישי, דוברות אנגלית מהארץ ומהתפוצות. המטרה היא לייצר שיחה משותפת בטלפון או בזום בשפה האנגלית. שני הצדדים מרוויחים – הבנות משפרות את האנגלית ואת הביטחון בדיבור ולומדות על יהדות התפוצות, ואילו הנשים חוות תחושת נתינה וסיפוק, לצד שעות של עניין עם בנות הדור הצעיר. הפרויקט פועל בכיתות ט' עד י"ב.

חני רוזנבוים, רכזת האנגלית בבית הספר, מספרת שהרעיון עלה בתקופת החגים, כשהבינה שמבוגרים רבים בארץ ומחוצה לה נמצאים בבידוד מן העולם, מרוחקים מחיי החברה ומהפעילויות שהם רגילים לעשות. "הבנתי שיש כאן פוטנציאל לפרויקט שבו שני הצדדים יעשו חסד. הבנות ישפרו את האנגלית, והנשים דוברות השפה יקבלו הרגשה שהן משמעותיות ותורמות. אין כאן תורם ונתרם, שני הצדדים מרוויחים".

רוזנבוים החלה לקבץ נשים מרחבי ארה"ב, קנדה וישראל, ולאחר מכן שידכה אותן לנערות בבית הספר. בתחילת הדרך שני הצדדים הביעו חשש מהאופן שבו תתנהל השיחה, אבל מהר מאוד החלו התגובות הנלהבות לזרום.

"התקשרה אישה ושאלה אם אני יכולה לתת את הטלפון שלה לעוד תלמידות, כי היא כל כך נהנית מהשיחות", מספרת רוזנבוים. "אישה אחרת סיפרה שזה נותן לה סיבה לקום בבוקר, להתלבש ולהתאפר לקראת המפגש בזום. התלמידות מצידן כתבו לי כמה הן נהנות ומרגישות שהאנגלית שלהן משתפרת".

חני רוזנבוים, אולפנת חן במדבר: "לפעמים התלמידות קובעות מראש נושא שיחה, ולפעמים השיחה ספונטנית יותר. יש נשים שתורמות מתחומי העניין שלהן, מוזיקה או בישול. אישה שהייתה בעברה אחות הסבירה לבנות על תזונה נכונה ומה כדאי להן לאכול בגיל ההתבגרות. צמד אחר החליף מתכונים"

על מה הן משוחחות?

"לפעמים הן קובעות מראש נושא שיחה, ולפעמים השיחה ספונטנית יותר. יש נשים שתורמות מתחומי העניין שלהן, למשל מוזיקה או בישול. אישה אחת, שהייתה בעברה אחות, הסבירה לבנות על תזונה נכונה ומה כדאי להן לאכול בגיל ההתבגרות ומה לא. צמד אחר החליף מתכונים. למרות פערי הדורות מוצאים מכנה משותף, וכיף לקבל משובים משני הצדדים על ההתקדמות. זה ממש מצב של ווין ווין, שבו שני הצדדים נתרמים באותה מידה".

"הפרויקט הזה מדהים בעיניי", אומרת טוהר בר, תלמידת כיתה י'. "הוא גם עוזר לנו בתור נערות ללמוד אנגלית ולשפר אותה, וגם עוזר לנשים שמדברות בשפה זרה לתקשר עם אנשים מהארץ. כשהמורה חני שלחה לנו בקבוצה שהאולפנה מגישה את הבנות לפרויקט כזה, ממש התרגשתי. אני לא כל כך אוהבת לדבר באנגלית עם אנשים, ולדבר עם גברת קראוט שיפר לי את הביטחון באנגלית שלי.

"אני מדברת איתה פעם בשבוע ונהנית מכל רגע. אנחנו מדברות על החיים שלה, וגם על החיים שלי בארץ ישראל. היא סיפרה לי איך נראתה תקופת החגים בארה"ב ואיך היא עוברת את התקופה הזאת. אני גאה באולפנה שלנו שמשלבת אותנו בפרויקטים ייחודיים שכאלה, ודואגת גם לנו וגם ליהודים ברחבי העולם. אני חושבת שזה פרויקט שכל בית ספר יכול לאמץ, וכל ילד יכול להשתתף בו".

לרוזנבוים יש חלום, להפגיש בין הבנות לנשים לאחר שתקופת הקורונה תסתיים. היא גם שואפת להרחיב את הפרויקט למוסדות נוספים. "אנחנו חיים בדור שהרבה פעמים האנשים המבוגרים הם שקופים בעינינו, ופתאום אנחנו מגלים כמה חוכמת חיים יש להם. זקן הוא מי שקנה חוכמה, וכל מפגש עם הדור הזה מרתק ומעשיר".

עד החתונה

כשהרב איתמר ליברמן, ראש ישיבת בני עקיבא "נר תמיד" בחשמונאים, מספר על הישיבה שהוא עומד בראשה, חשוב לו לומר תחילה שמדובר בישיבה אזורית שמקבלת אליה כל מי שמתגורר בסביבה ורוצה ללמוד בה. "אנחנו לא עושים סלקציה ומזמינים את כל תושבי מערב בנימין ללמוד כאן", הוא אומר. לדבריו, בניגוד לישיבות שמתמחות בתחום אחד, ב"נר תמיד" משתדלים לתת את כל התחומים הללו לתלמידים בלי לאלץ אותם להתמקד בזווית מסוימת. "יש כאן מגמת מוזיקה מהטובות בארץ, יש כאן לימודי קודש ברמה גבוהה, יש כאן מסלול שבו התלמידים עושים את שביל ישראל, הבחירה היא באמת רחבה. לא צריך ישיבת נישה כדי לקבל את הנישה". בישיבה קיימת פנימייה למעוניינים, אבל רוב התלמידים חוזרים ללון בבתיהם. "הבית הוא חלק מהישיבה לכתחילה ולא בדיעבד".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 201102-WA0046-750x355.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מעבר לאתגר הלימודי, הקורונה הביאה את צוות הישיבה לחשוב כיצד אפשר להפעיל את התלמידים בהתנדבויות ובפעילות מרחוק. "גם בשוטף יש כאן דגש על חיי חברה ועשייה, ובתקופה הזו חשוב לנו גם שהם לא יהיו כל היום בזום. אנחנו מפעילים אותם בהתנדבות בבתים, שלהם או של אחרים, מוציאים את התלמידים לפעילות ספורטיבית ועושים כל מה שאפשר כדי להוציא אותם החוצה מהמסכים".

בכל שנה במהלך חודש אדר מתקיימת בישיבה חתונה ששכבת י"ב מארגנת לזוג שיכולתו הכלכלית מוגבלת. גם השנה, רגע לפני שהקורונה השביתה הכול, הם הספיקו לקיים חתונה כזאת. "כרב חדש, הסבירו לי שבאדר האנרגיות של השמיניסטים בשמיים", אומר ליברמן בחיוך. "הם כבר מרגישים שעוד דקה הם מחוץ לישיבה, ומחפשים איך לציין את החודש הזה. החלטנו שבמקום שיהפכו כאן את הישיבה, ננווט את האנרגיות שלהם לעשייה חשובה".

הפקת החתונה נעשית בשותפות עם הקהילה בחשמונאים, המורכבת מעולים מארה"ב שנושא החסד מהווה חלק מה־DNA הקהילתי שלהם. גם בני הזוג המתחתנים הם עולים. בעבר נחגגו חתונות של יוצאי אתיופיה ובריה"מ, והשנה התארגנה חתונה לזוג מבני קהילת המנשה.

"התלמידים אספו כסף כדי לארגן חתונה ברמה הכי יפה שאפשר, והגיעו קרוב ל־45 אלף שקלים", מספר ליברמן. "הם גייסו קייטרינג במחיר עלות שעשה להם מנות מפוארות. תזמורת הישיבה התגייסה כדי לשמח, וכיתת החינוך המיוחד שלנו, שלומדת נגרות, בנו חופה מעשי ידיהם. דרך העשייה התלמידים למדו בפועל הלכות חופה וקידושין, מה זה שבע ברכות ומה זה חדר ייחוד".

זמן קצר לפני החתונה נודע לתלמידים שהוריהם של בני הזוג לא יצליחו להגיע מהודו בשל קושי תקציבי. הם גייסו כסף וקנו כרטיסי טיסה. יחד עם החתן והכלה הגיעו התלמידים לקבל את פניהם של ההורים בשדה התעופה.

החתונה הייתה יפה ומרגשת, והותירה חותם בלב כל הנוכחים: "למעשה זו הייתה אחת החתונות האחרונות שהתקיימו כאן לפני שהאירועים הופסקו והשמיים נסגרו. אני מקווה שבאדר הקרוב נוכל שוב לערוך מיזם דומה", אומר ליברמן.

למידה מקרוב

בימים כתיקונם מתקיימות בישיבה בכל יום חבורות לימוד במסגרת בית מדרש לנוער. מדובר בשיעורים שמתקיימים לפני ואחרי הלימודים ובהפסקות, ומהווים תוספת לשיעורי הקודש שבמערכת. חבורה אחת לומדת רמב"ם, אחרת מסילת ישרים, פרשת השבוע וכדומה. על כל חבורה מופקד איש צוות, שעושה זאת בהתנדבות.

מאז תחילת הקורונה הפכו החבורות הללו לווירטואליות, וכל אחד מהנערים לומד בבית, במרחב הפרטי שלו. חלק מהנערים צירפו אליהם את ההורים ללימוד משותף. "התגובות שקיבלנו היו מרגשות", אומר ליברמן. "הם אמרו שאף פעם לא למדו בצורה כזאת עם הבנים, ואנחנו מצידנו צ'יפרנו את הלומדים עם הפתעות כמו משלוחי גלידה מפנקים ומגשי פיצה. לקחנו את הלימון והפכנו אותו ללימונדה".

גם בישיבת בני עקיבא "אור עציון" מתקיים מיזם דומה של לימודי רשות, אלא ששם הוא נערך על טהרת התלמידים בלבד. הם היוזמים, הם המבצעים והם כמובן הלומדים. המיזם החל כבר לפני שנתיים, כאשר תלמידי כיתה י"א פנו אל ראש הישיבה הרב ערן פרינס וביקשו להפעיל סדר לימוד רשות בישיבה.

"הסכמנו, והתלמידים התחילו לעשות את זה לגמרי לבד", מספר הרב פרינס. "הם החליטו מה לומדים ודאגו לכיבוד. היוזמים סרבו לקחת דברים מהישיבה, הכול היה שלהם. זה תפס תאוצה, ועשרות לקחו חלק בסדר הזה. נתתי להם חופש פעולה. למעשה בשנתיים שהמיזם פועל קפצתי רק פעמיים לראות את הלימוד. לא רציתי שהתלמידים ירגישו שזה קשור לצוות ושצריך 'להרשים' אותנו, אלא שזה באחריות שלהם. התלמידים למדו בחברותות של בחור צעיר ובוגר".

הרב שמואל רוזנבלום, יב"ע מודיעין: "פתחנו מעין מעבדה. כל מחשב עובר בדיקה יסודית הן מבחינת חומרה והן מבחינת תוכנה. מפרמטים אותו, בודקים איזה חלקים צריך להחליף לו, מתקינים את התוכנות הבסיסיות, וכשהוא תקין ומוכן הוא נשלח למשפחות בפריפריה"

ואז הגיעה הקורונה ושינתה סדרי בראשית. "כל עוד היינו בישיבה, התלמידים מצאו פתרונות יצירתיים. הבוגרים לא היו באותה קפסולה עם הצעירים, וכשהיו צריכים לשבת בחברותא הם עשו את זה משני צידי מחיצה שקופה. היה מרגש לראות את זה". בהמשך, כשהלימודים בישיבה פוזרו, החברותות עברו לזום. "משמח לראות שלמרות המרחק, חשוב לתלמידים לשמר את המפעל הזה", מסכם הרב פרינס.

מחשב לכל ילד

אחת הבעיות הבולטות כאשר מדברים על לימודים מהבית בתקופה הזאת, היא יחס המחשבים־תלמידים. אפילו אצל משפחות במצב כלכלי משופר יחסית אין די מחשבים לכל הילדים לצורך הלמידה מרחוק, שאליה מצטרפים במקרים רבים צורכי העבודה של ההורים. קל וחומר כשמדובר בבתים של משפחות מעוטות יכולת.

בישיבת בני עקיבא מודיעין יזמו, כחלק ממיזם ארצי של אגף הפיתוח ברשת יב"ע ובסיוע של תרומות מחשבים למשפחות נזקקות, פרויקט שמחבר בין חברות ויחידים שרוצים לתרום מחשבים ובין משפחות הזקוקות לכך. המיזם פועל בשיתוף עם עמותת "מתחשבים".

"הם פנו אלינו וחיפשו מקום שיעזור להם לעמוד בקצב של הפניות הרבות משני הצדדים, הן מצד התורמים והן מצד הזקוקים למחשבים", מספר הרב שמואל רוזנבלום, ראש הישיבה. עד כה "טיפלו" בישיבה במאות מחשבים, כאשר כעשרים מתלמידיה הפכו לטכנאים בהנחיית אנשי צוות של הישיבה.

"פתחנו מעין מעבדה", מספר רוזנבלום. "כל מחשב עובר בדיקה יסודית, הן מבחינת חומרה והן מבחינת תוכנה. מפרמטים אותו, בודקים איזה חלקים צריך להחליף, מתקינים את התוכנות הבסיסיות, וכשהוא תקין ומוכן הוא נשלח למשפחות בפריפריה". בהמשך הפרויקט התרחב, ומשפחות ממודיעין תרמו מחשבים לטובת תלמידים בעיר הזקוקים לכך.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 201027-WA0061-750x560.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

נועם לוינגר, תלמיד הישיבה, מספר: "בתור נאמני מחשב בתקופת לימודים רגילה, עזרנו רבות למורים ולתלמידים לתפעול למידה מקוונת. בימי הקורונה התפקיד שלנו השתנה ונהיה בעל מטרה גדולה וחשובה יותר. הרבה אנשים תורמים מחשבים, ואנחנו משמישים אותם לטובת ילדים שאין ביכולתם להשיג מחשב בתקופה שבה כל ילד זקוק למחשב ללמידה וההתפתחות שלו. הידיעה שמה שאתה עושה עוזר לילד אחר משמחת מאוד.

"בתקופה כזו כולנו צריכים להתגייס למען הקהילה, ובמיוחד לעזור לאלה שצריכים את זה יותר מכול. בנוסף לכך, זו הזדמנות נפלאה עבורי ועבור חבריי לצבור ידע ומיומנות בתחום המחשבים. הלוואי שבתקופה שבה רואים יותר שנאה בחברה ואנשים רבים מאבדים תקווה, נצליח להתעלות מעל הצורך האישי ונעזור לכולם".

The post יד אחים שלוחה: התלמידים שמסייעים לבודדים בקורונה appeared first on מקור ראשון.