פירושו של רש"י לפסוק הראשון של התורה מוכר לרבים: "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל". באימרה זו באים לידי עימות שני הספרים הראשונים של המקרא – בראשית ושמות – המייצגים מוקדים שונים בהגות המקראית. בספר בראשית, וכך גם בתחילת ספר שמות, אנו מתוודעים בעיקר לחשיבותה של ההיסטוריה ולמעמדה המיוחד של ארץ ישראל, בעוד שמספר שמות והלאה ניתן מקום מרכזי למערכת המצוות וללידתה של ההלכה היהודית.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– מסתמן: פריצת דרך במו"מ להקמת קואליציה במוסדות הלאומיים

– הנייה מזהיר את הסעודים: הסכם עם ישראל מסכן אתכם

– רב בבי"ח בנהריה הושעה לאחר שנחשד במעשים לא ראויים

מערכת החוקים והמצוות היא מוקד מרכזי ביהדות. היהדות איננה מסתפקת באמונה, וכוללת גם מצוות: מצוות שבין אדם למקום, ומצוות שבין אדם לחברו. בעניין זה הותקפה היהדות במשך השנים, במיוחד על ידי הנצרות. בתקופת הנצרות הקדומה הדבר בא לידי ביטוי ב"איגרת אל הרומיים", שבה הציב פאולוס את האלטרנטיבה לתפיסה היהודית, אלטרנטיבה שמאז כבשה לכאורה את העולם: החסד במקום החוק, הרוח במקום האות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ck_1496076803-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

באיגרתו מציג פאולוס נימוקים שונים לעמדתו. במרכזם מצויה הקביעה הפרדוקסלית שלפיה לא החטא הוא שמוביל למערכת האיסורים, אלא דווקא האיסור הוא שגורם לאנשים לחטוא. לכאורה הדבר היה יכול להתקבל על הדעת בכל הנוגע ל"מצוות השמעיות", מצוות שמשמעותן היא עצם קיומן – המשמעת, כמו הרבה מהחובות החלות על חיילים, שאין בהן דבר מלבד המשמעת. על מצוות אלו אמרו חז"ל "גדול המצוּוֶה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", כי לעיתים עצם האיסור הוא המגדיל את הפיתוי.

לדעתי אין באיגרת של פאולוס התייחסות למה שמכונה בהגות היהודית "מצוות שכליות". כוונתי בביטוי זה למצוות שתוכנן מובן לכל אדם. מה מעמדן, לפי פאולוס, של "לא תרצח" ו"לא תגנוב"? האמנם גם אלו מיותרות?

התשובה לשאלה זו יכולה להיות אחת: לפי הנצרות, העידן המשיחי הגיע ולכן המצוות בטלות. לדעתה, על המאמינים האמיתיים שורה רוח הקודש ולכן לא יחטאו. הם כבר אינם זקוקים לאות ולחוק. זהו הסוד של "האנטינומיזם המשיחי" – ביטול המצוות בטענה שהמשיח כבר הגיע – תפיסה המאיימת מאז על ההלכה. אנטינומיזם כזה קם לתחייה בימי השבתאות, ובמידה לא מבוטלת אף בחלק מהאידיאולוגיה הציונית, שחשבה שהשיבה לארץ והלאומיות מייתרות את הצורך במצוות הדתיות.

האיום המשיחי

אולם לדעתי יש סכנה משיחית נוספת, הקיימת בדתות ובתרבויות אחרות. לא מעט ראשי כתות משיחיות סיימו את דרכם ברצח מאמיניהם ובהתאבדות. בדת שלנו, הסכנה מצויה במשיחיות אינדיווידואלית, באלו המאמינים שהם המשיח או שהם מחזיקים בכוחות שמיימיים. האדם המאמין שהגיע לפסגת התפתחותו הרוחנית, שהוא הפך מעין משיח – חושב שהוא כבר מעבר לטוב ולרע. אין הוא חייב לעשות את הטוב, כי כל מה שיעשה הוא טוב, מעצם מהותו. "האדם העליון" הופך את עצמו לקנה המידה לטוב. וכך המשיחיות של שבתי צבי התגלגלה ליעקב פרנק, החוטא והפושע.

בין המצוות השמעיות והמצוות השכליות מצוי תחום ביניים, והוא איסורי העריות. קיומה של החברה מותנה בכך, וזוהי אמת שאין ממנה מנוס. אלא שהאדם מורד באיסור. אולי המניפולציות ההיסטוריות שעשה פרויד בדמותו של משה והפיכתו למצרי, היו ניסיון להעביר את אשמת כפיית האיסורים מישראל לעובדי אל־השמש המצריים, שיש שרצו לראות בהם את המקור לאמונה המונותאיסטית (אני מתנגד לכך לחלוטין, ועל כך בהזדמנות אחרת). פרויד עצמו לא האמין שניתן לבטל איסורים אלו, אך לא כך ממשיכיו. אחד הבולטים היה הרברט מרקוזה. בחברו את מרקס ופרויד, נתן מרקוזה פירוש חדש למאבק נגד הדיכוי: שחרור המדוכאים איננו רק שחרור מהדיכוי החברתי והכלכלי, אלא גם שחרור האדם מדיכוי האיסורים.

אלא שהנצרות אשר ינקה מדברי פאולוס את ההתנגדות החריפה ליהדות ולמצוותיה, בנתה בה בעת מערכת מעיקה הרבה יותר מזו שבאה לבטל. וכך אסרה הנצרות על הכמרים להתחתן, ועל שאר האנשים להתגרש. זהו פרדוקס, אולם פרדוקס מדהים עוד יותר מתממש לנגד עינינו: בפילוסופיה החינוכית העכשווית יש לאנטינומיזם עדנה. החופש הפך לאידיאל החינוכי החשוב ביותר, ואנו נאלצים להצטדק על עצם העובדה שאנו מעזים לחנך.

לא באמת השתנינו

אחד הביטויים ההולמים ביותר למתח זה, מצוי בהתייחסות לפסוק הידוע: "חנוֹך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". ההבנה הפשוטה היא שהפסוק מבטא את הצורך לחנך כל נער ונערה באופן המתאים להם. דווקא לאור זאת מרשימים דבריו של הרלב"ג, רבי לוי בן גרשם, שפירש את הפסוק בצורה שונה לחלוטין: "אשר יחנוך לנער על פי הדרך אשר מנהגו וטבעו ללכת בה, לחשבו והשגתו שכבר יקבל המוסר כאשר יגדל – הנה ימשך שלא יוכל להסירו אחר זה מהדרך הרעה ההיא, וגם לא יסור ממנה מעצמו, וגם בעת זקנתו". לפי הרלב"ג, הפסוק כתוב באירוניה מרה – מי שלא ינסה לשנות את הדרכים הרעות של הנער, בתקווה שהוא יתבגר ויחכים בעצמו, יגרום לנער להיכשל!

החופש המלא של האדם יכול להיות ממומש רק בעידן משיחי, עידן שבו האדם והחברה ישתנו, ואולי אף הטבע עצמו. טעותו של פאולוס לא הייתה בעצם השאיפה לחופש ולשחרור האדם, אלא באשליה שהמשיח כבר הגיע, ולכן הגיע גם זמן החופש. אכן, גם חז"ל אומרים שהמצוות בטלות לעתיד לבוא. אולם מה שעתיד להיות בטל אינו מערכת המצוות עצמה אלא הכפייה שבהן, לא מהותן. לעתיד לבוא, קיום המצוות בגלל החוק צריך להיות מוחלף בקיום מצוות מצד הנטייה הטבעית והעצמית של האדם אל הטוב. זה איננו היצר הרע המחפש סיבות להתפרץ, ומתלבש לשם כך באצטלא של הרוח ושל המשיחיות. רעיון מעין זה מבטא בכתביו הראי"ה קוק.

ייתכן שגאולה זו היא הדרגתית. ייתכן שהחברה האנושית כבר עברה שינוי, הפנימה חוקים מסוימים והפכה למוסרית יותר. אולם מבט חטוף בהיסטוריה מעלה מחשבה עצובה שאף התפתחות זו אינה אלא אשליה, והחיה הטורפת מסתתרת ואורבת בתוכו.

וכך, בעולם זה, שטרם נגאל, חייבים אנו לחיות עם החוק. שמעתי פעם מעמנואל לוינס כי אילו היו קיימים בעולם רק שניים, הייתה מספיקה האהבה; אך היות ויש בו שלושה, החוק הכרחי. ואולי בעצם, אפילו בין השניים אין האהבה מספיקה, ויחד איתה זקוקים אנו לאחריות.

The post העולם עוד לא נגאל, ואנחנו זקוקים לחוק appeared first on מקור ראשון.

01 זיכרון ילדות תרבותי. נולדתי למשפחה יקית תרבותית. כילדים הושיבו אותנו סביב הפטיפון ומוכרחים היינו להאזין בקשב רב לתשיעית של בטהובן. בפרק האחרון מצטרף זמר טנור, אבא היה מתאר לנו תוך כדי התפתחות היצירה את יציאת מצרים ואת משה מדבר אל פרעה. מאז צלילים תמיד מספרים לי סיפור.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– שרת התפוצות הודתה למנכ"ל פייסבוק: "התייצבת לצד האמת"

– חברות מאיחוד האמירויות ישקיעו במרכז הייטק בשכונת ואדי ג'וז

– סקר: רוב הישראלים תומכים בטראמפ כנשיא

02 יוצר שאהוב עליך במיוחד. בכיתה ח' גיליתי את מתי כספי. יש לו אקורדים מסובכים ומעברים מתוחכמים ומופלאים. הפכתי לתלמיד, מעריץ ואולי סוג של חקיין. אני יונק השראה מהרבה אמנים, אבל השפה המוזיקלית שהוא גיבש היא עבורי פסגה אמנותית.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02019_47_03-2-750x720.jpg 750w" sizes="(max-width: 1000px) 100vw, 1000px" />

03 דמות מעוררת השראה. ר' שלמה קרליבך. מעבר לניגונים השמיימיים, אני חי ונושם את הסיפורים הקטנים, האנושיים. מספרים שבסוף המסע שלו לרוסיה בשנות השבעים ליוו אותו כולם למטוס, משוועים למזכרת מהחוויה היהודית שעברו. לאחד הוא נתן סידור ולאחר חומש, עד שלא נשאר לו כלום. והנה נדחף נער עם עיניים מתחננות, שלמה פשוט מסיר את הכיפה ונותן לנער המאושר. קרליבך עלה והתיישב במטוס ליד איש דתי שזיהה אותו והעיר בזלזול: "תתבייש! למה אתה הולך בלי כיפה?"

04 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. ובכן, הייתי עולה לעגלה בדרך לפונדק באוקראינה עם רבי נחמן! הייתי מבקש ממנו טיפים להתבודדות, שיספר את סוף מעשה הבעטלרס, שיסביר לי מיהי אותה בת מלך מסתורית, ושייקח אותי אל בין העשבים כדי לשמוע סוף־סוף את השירה שלהם. לסיום הייתי קם לריקוד חסידים והיינו שואגים בקול גדול "אין ייאוש בעולם".

05 עם מי היית מתחלף ליום אחד. קצת מסתכן, אך עם סבא שלי מרק רוזלאר ז"ל. ביום שהגרמנים העבירו אותו ממעצר לרכבת ארורה, הוא גילה רוח הקודש בנסיעה וקפץ מחלון קטנטן שהיה פתוח. אני מקווה שיהיה לי האומץ לעשות זאת במקומו, כי כל השבט שלנו חייב לו את הרגע הזה. הלילה שבין 11 ל־12 בפברואר 1943, ז' באדר א' תש"ג.

06 מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. מגיל חודש אני גר בסמטה קטנה בשוק מחניודה. כל יום בדרכי הביתה ואנוכי בדיאטה מתמדת, צריך להחליט ממה אני מתחמק. פעם מהריח המפתה של שלום פלאפל ופעם מהתבלוּן הסודי וריח הניחוח של סטקיית חצות ברחוב אגריפס.

07 מה מצחיק אותך. יכולתי לענות ספר של אפרים קישון שהיה לנו בילדות, או מערכונים של ג'קי מייסון, הקומיקאי היהודי ששמענו בקלטת באוטו של סבא מוריס ז"ל בניו־ג'רזי – אך אם תדחקו אותי לפינה אגלה שלפעמים כשאנחנו האחים, ריקה, יונתן, יהודה ואני נפגשים להעלות זיכרונות ומגיעים ל"מצב כפית", אז הצחוק הוא צחוק.

The post "אני חי ונושם את הסיפורים האנושיים של ר' שלמה קליבך" appeared first on מקור ראשון.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים אֵת הַשָׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

המילה הראשונה בתורה העסיקה רבות את חז"ל, פרשנים והוגים. מהי "בראשית"? האם לפנינו רק ציון זמן, "בהתחלה ברא א־לוהים"? אם כן, מדוע המילה "בראשית" באה בצורת סמיכות ולא נכתב "בראשונה"? ומדוע האות בי"ת, הראשונה בתורה, היא שוואית ולא פתוחה – בְּראשית במקום בַּראשית?

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– הנייה מזהיר את הסעודים: הסכם עם ישראל מסכן אתכם

– דעה: חדשות 12 הציגו חד צדדיות והטיה פוליטית

– חברות מאיחוד האמירויות ישקיעו במרכז הייטק בשכונת ואדי ג'וז

את תחילת פירושו לתורה, לאחר דרשת הפתיחה מדברי ר' יצחק, מקדיש רש"י להבנת משמעותה של המילה "בראשית", זו ומצהיר ש"אין המקרא הזה אומר אלא דרשני". כלומר, את "בראשית" אי אפשר להבין כפשוטה. לא מדובר בדיוק לשוני, אלא בהצהרה גדולה. רש"י מעביר אותנו בפירושו מתחום הבנת המציאות, אל תחום התכלית והמבוקש. בכך הוא מורה לנו לקרוא באור אחר את התורה כולה. לא ה"מה" הוא עניינה של התורה, אלא ה"למה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/10/בראשית-750x860.jpg 750w" sizes="(max-width: 837px) 100vw, 837px" />

ערכים קדמו לחומר

רש"י מסביר את האות בי"ת שבמילה "בראשית" כבי"ת התכלית – בשביל ראשית ברא א־לוהים את השמיים ואת הארץ. הווי אומר: התורה אינה נפתחת בהצהרה על מה שקרה, אלא מספרת לנו לשם מה ברא א־לוהים את העולם, לצורך איזו תכלית הוא נברא. על פי רש"י, ראשית תכליתית זו היא התורה או ישראל.

חכמי המדרש ביטאו רעיון זה כשהזמינו אותנו לעסוק במה שקדם למעשה הבריאה, אף שהכתוב אינו נוגע כלל בסוגיה זו. הם אומרים שהיה "הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם" (בראשית רבה א, א), ובאותה רוח מוסיפים עוד:

ששה דברים קדמו לבריאת העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות. התורה והכסא הכבוד נבראו… האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות… רבי אהבה ברבי זעירא אמר אף התשובה… אמר רבי אבא בר כהנא: התורה קדמה לכסא הכבוד.

על פי חז"ל, לבריאת שמיים וארץ קדמו יסודות ערכיים הכרחיים. כיסא הכבוד הוא משל למקומו והתגלותו של הקב"ה כבורא העולם, ואילו התורה מייצגת את מערכת החוקים הראויים לקיומם של הבריאה והאדם. אלה קדמו לבריאה, ועל כן יש להם תפקיד מרכזי בעולם המתהווה; הם התכלית שאליה הוא שואף. מכאן נלמד שבריאת העולם היא אמנם נקודת הזמן הראשונית של עולמנו החומרי, אך לא של זה הרוחני והערכי. הערכים קדמו לחומר, ובכך הם מהווים את תכליתו.

כך, המילה הראשונה בתורה, שבפשטה דיברה על התחלת העולם, רומזת למעשה אל סופו (ואולי גם למילה האחרונה בתורה: ישראל). היא מציגה לו להיכן עליו לחתור.

לכן כתיב בשבת קדש ויכולו וכו', שזה היה עיקר תכלית שמים וארץ, זאת התשוקה לבטל כל המעשים אליו ית' (שפת אמת, בראשית תרל"א).

החיבור הגמור בין פרשת בראשית ובין עולם התכלית קיבל את ביטויו הברור ביותר בנוסח הקדיש: "יתגדל ויתקדש שמו הגדול, בעולם שברא, כרצונו". אין הכוונה שהבורא ברא את העולם כרצונו – הדבר ברור ואין צורך לאומרו. הכוונה היא שהבורא ברא את עולמו לתכלית אחת. רצונו היה שיתגדל ויתקדש שמו בעולם שברא. זו תכלית העולם.

כרוניקה של הידרדרות

תפיסת התכלית מסבירה את קצב האירועים בפרשה. פרשת בראשית מדלגת במהירות הבזק מבריאת האדם ועד להחלטה הגורלית על חיסול הבריאה. על פי חישוב השנים קפצנו כאן בפסוקים מועטים על פני כאלף שנה. איך אפשר לעבור במהירות כזו מחיים למוות, מיצירה לחורבן?

התורה מציגה לנו תמונתה של הידרדרות. זה מתחיל בחטא עץ הדעת, שיסודו "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים". זוהי מעין עבודה זרה, שבה האדם הופך עצמו לא־לוהים. ההידרדרות ממשיכה בשפיכת דמו של הבל בידי קין, ומסתיימת בגילוי עריות בפרשת בני הא־לוהים ובנות האדם: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ". הנה לפנינו שלושת החטאים שהם בבחינת "ייהרג ואל יעבור", אשר העובר עליהם מחלל את צלם א־לוהים שבקרבו, שהוא סיבת חייו ומהותו, ובכך מאבד את זכות קיומו. תיאור זה ממחיש כיצד התורה כולה מוכוונת מטרה: בשביל התורה ובשביל ישראל המקדשים שמו. כאשר ערכים אלה אינם מתקיימים, העולם מאבד את זכות קיומו.

והנה לנו עוד תובנה: כיום אין בידינו שום חישוב של שנות העולם. זה חלק מחידת הבריאה. הזמן שבידינו, ה'תשפ"א, הוא למניין שנות האדם. מכאן שלא סיפור מדעי־היסטורי לפנינו אלא "סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם", חייו וייעודו.

בפרשת בראשית לא נמצא ידע מדעי, פיזיקלי, בוטני או ביולוגי על החיים. מה שכן נמצא בה זו תשובה לשאלת הקיום "אַיֶּכָּה": כל עולם הזוגיות, הבריאה והלידה, הפיוס והאהבה, טמון ב"זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" המוביל ל"דָבַק בְּאִשְׁתּוֹ". כל עולם האמונה ויחסי אדם וא־לוהיו נע על הציר שבין עץ החיים לעץ הדעת טוב ורע, בין "מי יחיה ומי ימות". וכל האנושות כולה, החברה והקהילה האנושית, נמצאת תחת הדרישה המוסרית "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ". נמצא שכל חיי האדם הם התמודדות עם מתן "תשובה" לשאלות הקיומיות המצויות על הציר שבין "אייכה" ל"אי הבל אחיך".

פרשת בראשית מציבה את האדם בין הפכים משלימים: אור וחושך, ארץ ושמיים, ים ויבשה, אדם ובהמה, ברכה וקללה, איש ואישה, טוב ורע, גן עדן וגלות, מצוה ועוון, כאשר מעל הכול עומדים המושגים שנמצאים ביסוד הכול ובתכלית הכול: חיים ומוות. תכלית האדם היא לנוע ביניהם, לאזן ביניהם, ולהביאם לידי קיום נכון.

ואולי זהו גם סוד המסורת שקבעה את יום בריאת האדם בראש השנה. שהלא זוהי בראשית – א' בתשרי.

ד"ר יפה גיסר היא מרצה למדרש וחינוך במכללת הרצוג ומרכזת תוכנית "ערבים זה לזה" בארגון שחרית. הרב אבי גיסר הוא רב היישוב עפרה, יו"ר מועצת חמ"ד ויו"ר מכון משפטי ארץ

The post פרשת בראשית: לשם מה אנחנו כאן appeared first on מקור ראשון.

יהושע קנז, יליד 1937, בן דורם של א"ב יהושע ועמוס עוז, הוא מגדולי הספרות הישראלית, אף כי פחות ידוע ומוכר מהם. ענוותנותו והימנעותו מלהפוך לדמות ציבורית זכו להערכה ואפילו לאהבה מצד סופרים וקוראים, אבל גם פגעו בתפוצה שיצירתו האנינה והמזוככת, בעלת העומק הפסיכולוגי והראייה החברתית הנוקבת, הייתה ראויה לה. גם מחלת האלצהיימר שבה לקה ובגינה בילה את שנותיו האחרונות בבית אבות, הרחיקה אותו עוד יותר מעין הציבור. מעניין ששנים רבות לפני שהעולם סגר עליו הוא תיאר ברומן הריאליסטי־פנטסטי שלו, "בדרך אל החתולים" (1991) בית חולים סיעודי גריאטרי, שהדינמיקה הקבוצתית בו מלאה תשוקות ומתחים, אינטריגות ונכלוליות, ושהרצון להתבלט ולהיראות טוב משכיחים בו לפעמים את העובדה שהדמויות נמצאות על סף מותן.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– שרת התפוצות הודתה למנכ"ל פייסבוק: "התייצבת לצד האמת"

– חברות מאיחוד האמירויות ישקיעו במרכז הייטק בשכונת ואדי ג'וז

– דעה: זכותם של החרדים לעצב זהות, רק שלא יבקשו טובות

יהושע קנז, שמת השבוע במוסד סגור, בוודאי לא נטל חלק באינטראקציה החברתית ביקום שהיטיב כל כך לתאר, הן בשל אופיו המסתגר וביישנותו והן בשל מצבו הקוגניטיבי המצער באחרית ימיו.

בוחן את כור ההיתוך

הרומן המונומנטלי שלו "התגנבות יחידים" (1986), שנחשב לשיא יצירתו, הוא מופת לתיאור יחסים בין אנשים במקום סגור, מעין "סיר לחץ" שבו האדם הבודד מתגלה במערומיו, והקבוצה ההטרוגנית כמיצג רווי מתחים שבו השנאות, הקנאות והרוע, אבל גם האהבות, הידידות ותחושת הסולידריות מופיעים במלוא קיצוניותם. בספר מתוארת קבוצת טירונים בעלי כושר לקוי שמגיעים ב־1955 לבסיס סרפנד (צריפין של היום), ותודות לדרכי האפיון האמנותיות, המתוחכמות והחשאיות של קנז הופכים למטפורה של המדינה הצעירה, מטפורה שעם השנים לא התפוגג עוקצה.

הרומן עוקב אחרי מערכות היחסים המתפתחות בטירונות בין מי שלא מזמן סיימו תיכון או הגיעו ארצה בגלי העלייה ההמוניים של שנות החמישים, והצבא זימן אותם בהפתעה למקום היררכי, חסר לב, שרירותי ותובעני. הם זרים זה לזה, והאפשרות להפוך אותם ליחידה שמתפקדת כאיש אחד היא חסרת סיכוי. הם באים משכבות סוציו־אקונומיות שונות: בני טובים משכונת רחביה בירושלים לצד בני המעברה, הכפר והעיר, בני עדות שונות ושומרי מצוות לצד יוצאים בשאלה – ערב רב שהוא ראי חריף של החברה הישראלית בשנות עיצובה. ויש ביניהם גם קיבוצניק יפה בלורית ותואר, אהוד ומקובל על כולם, אלא שגם לגביו נכונה לקוראי קנז הפתעה.

"התגנבות יחידים" בוחן את מושג כור ההיתוך בעשור הראשון של המדינה. זהו סיפורם של יחידים שהוטחו למקום מפתיע בנוקשות, בעלבון ובהשפלה. יחידים אלה – שהמאחד ביניהם הוא כושרם הלקוי והעובדה שהם מסתדרים בתקופת הטירונות שלהם בזוגות או בחבורות, ולעיתים אף מצליחים להתלכד לקבוצה מגובשת אחת – נשארים בסופו של דבר יחידים המתמודדים שעה שעה עם עצמם, עם חברתם וגם עם מפקדים שאנושיותם מוטלת בספק. קנז השכיל לאפיין בו־זמנית יחידים רבים באופן אינדיווידואלי מעורר השתאות, גיבורים אנטי־גיבוריים, יִצריים או חדלי אישים, לצד דמויות מופת כריזמטיות ספורות. אלה ואלה מרכיבים מחלקת טירונים, קרי קבוצה אנושית טבעית ואמינה, שהיא גיבורת הרומן.

הנטייה של קנז לתאר גיבורים אנטי־גיבוריים שנגזר עליהם לחיות במקום המזמן אותם יחד, כדי ששונותם תגבר על הידמותם, לא התחיל ב"התגנבות יחידים" המתאר בסיס טירונים, ולא ב"בדרך אל החתולים" המתרחש במוסד גריאטרי. ברומן מוקדם שלו, "האשה הגדולה מן החלומות" (1973), מצויים גיבוריו בבית משותף בשכונה ירודה. השכנים מתחככים אלה באלה, מתח וסלידה שוררים ביניהם, והיחסים הקרובים הכפויים הם נמוכים ומכוערים.

סכסוכי השכנים המתוארים באופן נטורליסטי שיש בו ממד פסיכולוגי וחברתי מוכר, מעוררים מחשבה עגומה על מצבו של האדם ועל החברה שבה הוא חי. והמקום שבו ממוקם הבית, אחד האזורים המוכים של תל־אביב, הוא אבטיפוס לכל בית משותף בישראל או מחוצה לה, כפי שגם המוסד הגריאטרי והבסיס הצבאי הם ארכיטיפים למקום סגור שמתגודדים בו אנשים שיש ביניהם דמיון סוציו־אקונומי או גילאי, לצד קווי אופי ואישיות שונים, כמו גם תקוות ומאוויים מנוגדים.

בדידות ללא פרטיות

יהושע קנז ידע תמיד להטעין את המקום, שהוא אצלו הן מקומי, ניתן לזיהוי, והן טיפולוגי, מתרומם לדרגת סמל, במטען רגשי עז. יתרה מזאת, הפרדוקס הקיומי הוא שלאדם בעצם אין מקום ואין בית. בשום מקרה ובשום מקום אין הוא מוקף בחום משפחתי, וגם הפרטיות היא ממנו והלאה.

"אין לו שום מקום בעולם בו יוכל לצעוק בלא שישמעהו איש", זהו מצבו האבסורדי של שמוליק שננטש על ידי אשתו ונותר בודד ומיותר בביתו שלו (האשה הגדולה מן החלומות, עמ' 152); "מעולם לא העליתי על דעתי כי רבים כל כך יכולים לסבול בדידות כזאת בצפיפות כה רבה" (התגנבות יחידים, עמ' 88). בדידות בלי פרטיות ובלי חום אנושי, זוהי מנת חלקו של האדם הקנזי בקופסה, בכלוב, בגיהנום, בבית המשוגעים או בכל מוסד שאל תוכו נדחס עם כל האחרים השונים ממנו כל כך, ודומים לו בפן העלוב שלהם.

לכן צריך אדם במו נפשו ליצור לו את מקומו, ואם הוא מצליח, ורק יחידי סגולה – האָמנים – מצליחים, כל מקום יכול אז להיות מקומו. יוסי רסלר, המוזיקאי האמן מהתגנבות יחידים, "אינו מעסיק את נפשו בחלוקת האנשים שסביבו לנבחרים ולפחותים, אינו בוחן את מקומו בתוכם, יכולתו לבודד לעצמו חלקה קטנה של יופי שומרת עליו, מאפשרת לו לשאת את ביתו לכל מקום, כמו צב או שבלול" (עמ' 77).

קנז הוא אמן בכל ישותו. "מומנט מוסיקלי", אחד משלושת הסיפורים בקובץ הנקרא על שמו (1980), הוא סיפור חניכה שמשמעו היעשותו של הגיבור הקנזי לאמן. בניגוד לחייו של קנז, שהסתיימו במוסד סגור כשהוא עצמו מרוקן מתודעה וזיכרון, ב"מומנט מוסיקלי" הוא מתאר את תהליך ההיזכרות, שמשמעו העלאת פרטי פרטים מהתודעה הזוכרת והנזכרת, כהכרחית לעשייה אינטגרטיבית של יצירה. בביתו – דווקא כאן בבית שהוא ביתו – כשנהמת המזגן היא בבחינת רעש לבן המשרה עליו מנוחה, מנוחת האמן, הוא מדפיס את סיפורו.

מה רב המרחק בין דיוקן האמן כאיש צעיר של יהושע קנז, שיש לו היכולת לבודד לעצמו חלקה קטנה של יופי, ובין היום שבו נגזר עליו למות בשיאה של מגפה עולמית שכל מקום הוא מקומה, ושהוא, הסופר, לא יודע עליה דבר וחצי דבר.

The post חלקה קטנה של יופי: חייו ומותו של יהושע קנז appeared first on מקור ראשון.

רק חמישה חודשים חלפו מאז נכנסה קרן טרנר־אייל לתפקיד מנכ"לית משרד האוצר, והיא כבר עוזבת אותו. התפטרותה עוררה סערה רבתי, בעיקר משום שנקשרה לשתי התפטרויות נוספות בצמרת משרד האוצר: תחילה היה זה החשב הכללי רוני חזקיהו, שהתפטרותו תיכנס לתוקף בסוף החודש הנוכחי. אחריו, רק לפני חודש וחצי, התפטר בקול רעש גדול שאול מרידור, ראש אגף התקציבים, תוך הטחת האשמות קשות כלפי התנהלות המשרד בחודשים האחרונים, מאז תחילת כהונתו של השר ישראל כ"ץ.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– צפו בשידור: האם ג'ו ביידן כבר ניצח בבחירות?

– תרגול צבאי בזמן מגפה: האם המחיר שווה את התועלת?

– ייצוא בשר כשר מפולין צפוי להיפסק בשנת 2025

טרנר־אייל אינה פקידה מסוגו של מרידור, שעבד שם שנים תחת שרים מתחלפים;  טרנר עבדה עם כ"ץ במשרד התחבורה במשך שנים, ולבקשתו באה איתו למשרד האוצר כמינוי אמון אישי. עזיבתה, אף שנעשתה בשקט, צריכה להרים הרבה יותר גבות. היא אמנם לא טרקה את הדלת אלא נפרדה יפה, בלי הקרנבל התקשורתי של מרידור, אבל המהלך נגרם מאותן סיבות ממש. רק נימוס וכבוד אישי לשר כ"ץ, הביאו אותה כנראה להמתין מעט אחרי מרידור ולהיפרד בקול דממה דקה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _12_20-e1602754621183.jpg 729w" sizes="(max-width: 526px) 100vw, 526px" />

גל ההתפטרויות במשרד האוצר הוא לא סדרה של אירועים, אלא אותו אירוע עצמו. משהו קורה במשרד אוצר שכל בכיריו מחליטים לפרוש ממנו, והוא קורה דווקא בעיצומו של משבר כלכלי חמור. המשבר הכלכלי מצד עצמו אינו הגורם לפרישה של האנשים הללו, אלא חוסר האונים שלהם מולו. משבר מסוג זה עשוי להיות שעתם היפה והחשובה של הגורמים המקצועיים, ובמיוחד במשרד האוצר. הם שמתבקשים לתת את חוות דעתם על ההיבטים הכלכליים של המשבר, והם שמתווים את דרכי ההתמודדות ואת האסטרטגיה ליציאה ממנו, בדיוק כמו שגורמי המקצוע במשרד הבריאות מתווים את האסטרטגיה בצד הרפואי. אבל רבים מיושבי המשרד ברחוב קפלן חשים כי קולם כבר לא נשמע, ושהם אינם נותני הטון בענייני הכלכלה.

בחודשים האחרונים, רבות מההחלטות הכלכליות אינן מתקבלות במשרד האוצר, אלא במשרד ראש הממשלה. נתניהו אינו מתייעץ עם פקידי האוצר, אינו נסמך על שיקול דעתם ואינו שוקל את הצעותיהם. התוכניות הכלכליות מושפעות מגורמים אחרים, כמו ראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' אבי שמחון ויועצים אחרים הקרובים לראש הממשלה, ומוכתבות למשרד האוצר. חלק מהתוכניות מנוגדות לעמדות משרד האוצר, ונתפסות בעיני בכיריו כגחמות ושליפות מהמותן. הן סותרות את תפיסת עולמם ואת שיקול דעתם, ומנוגדות לדרך הרגילה שבה הדברים מתבצעים בדרך כלל (מה שמרידור כינה "עבודת מטה סדורה"). ובכל זאת, הם נדרשים לבצע אותן.

אי אפשר גם להטיל את האשמה כולה על השר כ"ץ, שבעצמו מודר לפעמים מקבלת החלטות כלכליות חשובות, ושהמדיניות מוכתבת גם לו; וכך, בליבו של משבר חמור וקשה, מוצאים פקידי האוצר את עצמם בלי כלים, בלי סמכות ובלי אמון לפעול בנושאים שהם אמונים עליהם. קרן טרנר, כמו גם שאול מרידור, הם אנשים רציניים, מסורים וחרוצים שעמדו נוכח משבר גדול וידיהם קשורות. ולא כי אין להם יכולות להתמודד איתו – הם מאמינים בכל ליבם שיש להם הידע והכישורים לעמוד בו – אלא כי עמדתם כבר לא נשמעת יותר.

יותר מדי צפרדעים

ביסודם של דברים, אין כאן באמת משהו חדש: התנגשויות בין הדרג הפוליטי לדרג הפקידותי הן פועל יוצא מהמסגרת הבירוקרטית הישראלית, שבה פוליטיקאים באים והולכים ופקידים נשארים לנצח. כמו בסאגת הפרקליטות והיועצים המשפטיים, ובשונה מעמדתם של חלק מהפרשנים, זה לא סיפור של אנשי מקצוע שהפוליטיקאים מבקשים להחליף באומרי הן; הרי גם בין הגורמים המקצועיים יש אי־הסכמות וחילוקי דעות, ויש גם טעויות. אנשי מקצוע, גם כלכלנים, אינם מחזיקים את כל האמת בכף ידם. אין היגיון מקצועי אחיד ויחיד שכל הפקידות מקדמת, והפוליטיקאים מתנגדים לו. דרך ההתנהלות הרגילה היא שיש ניתוח מקצועי, ויש עליו חילוקי דעות, ויש אג'נדה פוליטית, ויש אילוצים קואליציוניים, ושר שצריך להחליט ולנווט בין כל אלה ולהנפיק בסוף היום מדיניות ממשלתית שהיא כמעט תמיד סוג של פשרה.

בתוך המערכת הזו פועלים הפקידים כדי לקדם את הניתוח המקצועי שלהם, ולהשפיע על המדיניות הממשלתית. אם הם מרגישים שאין להם יכולת לפעול או שאין קשב לדבריהם, הם יכולים לבלוע את הצפרדע או להניח את המפתחות. מה שקרה בחודשים האחרונים הוא שהיו יותר מדי צפרדעים לבלוע.

אולי הצפרדע הגדולה ביותר היא היעדרו של תקציב מדינה. משימתו העיקרית והחשובה ביותר של משרד האוצר היא גיבוש תקציב מדינה, ושמירה על המסגרת שלו. אבל כבר קרוב לשנה שבישראל פועלת ממשלה בלי תקציב מאושר, וגם התקציב של 2021 לוט בערפל. משיקולים פוליטיים בוחר ראש הממשלה לעכב את הכנת התקציב, ומשאיר את משרד האוצר בלי כלים להתמודדות עם משבר הקורונה. היעדר תקציב משמעו גם היעדר חוק הסדרים, החוק המוצמד לתקציב המדינה, שאליו מכניסים אנשי משרד האוצר את כל הרפורמות החשובות המשפיעות על המשק הישראלי. רק לפני כמה חודשים הבטיח שר האוצר כי יקדם 40 רפורמות הכרחיות בחוק ההסדרים. אלה רפורמות שבמשרד האוצר עובדים עליהן כבר שנתיים, והשמחה על ניעור האבק מהן הייתה גדולה. אך עם דחיית התקציב, הן נגנזו שוב.

הפוליטיקה מעורבת בכול, והיא משבשת את הליכי קבלת ההחלטות. תקציב המדינה מוחזק כבן ערובה לצורכי יציאה מהירה לבחירות, אם הנסיבות הפוליטיות יהיו לטובת ראש הממשלה. צעדים הכרחיים למיגור המגפה אינם מבוצעים מסיבות פוליטיות, והמציאות הזו מקשה עוד על התאוששות הכלכלה. המתחים הפנימיים בתוך הממשלה בולמים קידומה של מדיניות אחודה ונחושה אל מול המגפה. התלות הקואליציונית במפלגות החרדיות מקשה על צעדים דיפרנציאליים שיפתחו חלק מהכלכלה, ויסגרו את הערים האדומות בלבד. הצורך של הצד השמאלי בממשלה להגן על קיומן של ההפגנות ולהיראות כמגיני הדמוקרטיה, הביא את המדינה כולה לסגר כמעט מוחלט ולפגיעה אנושה בחלק גדול מהעסקים, רק כדי שיהיה אפשר להגביל הפגנות, צעד שעשו במדינות רבות אחרות, כמו כל התקהלות אחרת.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/10/ריקי-1-750x726.jpg 750w" sizes="(max-width: 992px) 100vw, 992px" />

חוסר האמון בתוך הממשלה מיתרגם לחוסר אמון של הציבור בממשלה ולחוסר יציבות כללי, שהפקידות לא יודעת כיצד לתפקד בתוכו. המצב הרעוע של הממשלה ותחושת הבחירות מעבר לפינה מביאים להתבצרות בעמדות קיצון ולמדיניות פופוליסטית, ואינם מאפשרים לקבל את ההחלטות הקשות המתבקשות בעת הזאת. אף אחד לא רוצה להרגיז אף אחד, אז אף אחד לא עושה דבר. אין פלא שמי שמנהלת את משרד האוצר הבינה שפשוט אין לה מה לנהל, והתפטרה. אני בספק אם היא תהיה האחרונה.

בור ללא תחתית

היעדרו של תקציב מדינה אינו סתם חוסר נוחות של משרד האוצר, ולא בכדי הוא הביא להתפטרות שלושה מבכירי משרד האוצר. השבוע עברה מדינת ישראל, בפעם הראשונה בתולדותיה, את רף 100 מיליארד השקלים בגירעון המצטבר לשנת 2020. בחודשים ינואר עד ספטמבר נמדד גירעון בגובה 102.4 מיליארד שקלים, שהם כ־9.1 אחוזים מהתוצר הלאומי, לעומת כ־31 מיליארד שקלים בתקופה המקבילה בשנה שעברה. עד סוף 2020 הוא צפוי להגיע קרוב ל־190 מיליארד שקלים, שהם כ־14 אחוזי תוצר. הסגר השני, והפיצויים לעסקים ולעצמאים שיגיעו בעקבותיו, יעמיקו את הבור עוד לממדים חסרי תקדים.

הזינוק בגירעון הממשלתי הוא תוצאה הגיונית של משבר הקורונה. מעבר לניהול השוטף, המדינה הוציאה כ־85 מיליארד שקלים בהתמודדות עם מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי והחברתי שבעקבותיה. במקביל גם ירדו הכנסות המדינה ממיסים בגלל הצמצום בפעילות העסקית. סך ההכנסות מתחילת שנת 2020, מינואר עד ספטמבר, הסתכם ב־233.7 מיליארד שקלים – כעשרה אחוזים פחות מהתקופה המקבילה בשנה שעברה.

אבל עלייה דרמטית כל כך בהוצאות חייבת להיות מלווה בצמצום במקומות אחרים. אי אפשר להמשיך להגדיל את ההוצאה על חשבונן של הלוואות ללא תחתית. בסופו של דבר מדינת ישראל תצטרך להתחיל להחזיר את החובות הללו, והם יהיו כבדים מאוד. התקציב הנוכחי, זה שנכתב לשנת 2019 והמשיך לכל אורכה של 2020, הוא תקציב של זמנים אחרים; זמנים של שפע ושגשוג שבהם הכנסות המדינה היו גבוהות, ויכולנו להרשות לעצמנו הוצאות ממשלתיות נדיבות לכל ציבור ומגזר. אלא שכיום יש לנו קרוב למיליון מובטלים ומאות אלפי עסקים ועצמאים על סף קריסה, ואין לנו ידיעה כמה זמן עוד יתמשך המשבר הזה.

קרן טרנר, וגם שאול מרידור, הם אנשים רציניים וחרוצים שעמדו נוכח משבר גדול וידיהם קשורות. הם מאמינים שיש להם הכישורים לעמוד בו –  אבל קולם כבר לא נשמע

היעדרו של שיקול דעת כלכלי והיגיון בריא נוגע גם לשאלה על מה מוציאים את הכסף, והיא חשובה אפילו יותר מהשאלה כמה כסף מוציאים. אם ההוצאות נדרשות והכרחיות להתמודדות עם מגפת הקורונה, הרי שיש לעשות מאמצים אדירים להוציא את הסכומים הללו גם במחיר הלוואות גדולות. אבל אם ההלוואות ניטלות כדי לממן תוכניות חסרות תועלת, גחמות מיותרות כמו מענק לכל אזרח, תוכניות לצמצום אבטלה שאינן מצמצמות את האבטלה אלא מעודדות אותה, וצעדי חירום שמעמיקים את המצוקה הכלכלית משום שהנסיבות הפוליטיות אינן מאפשרות לנקוט צעדים חריפים פחות – אזי אנחנו בבעיה.

מדינת ישראל יכולה להוציא סכומים גדולים, אבל ההוצאות הללו חייבות להיות מלוות בתוכנית פעולה. על מה מוציאים עכשיו, על חשבון מה זה יבוא, וכיצד מקצצים בהוצאות השוטפות של הממשלה כדי לאפשר את כל ההוצאות שאנחנו מקדמים עכשיו. זו לא חייבת להיות תוכנית שתיושם באופן מיידי – אפשר להחליט לממש אותה באופן הדרגתי בשנים הקרובות – אבל תוכנית מוכרחים להכין. לתוכנית כזאת, שמגדירה מחדש את סדרי העדיפויות הממשלתיים, ושמחליטה היכן לקצץ והיכן להרחיב, יש שם; קוראים לה תקציב. אבל התקציב בהקפאה מסיבות פוליטיות, וכל הנוגעים בדבר טומנים את הראש בחול ומעמידים פנים שאפשר להוציא עכשיו, ושמישהו אחר ישלם את החשבון אחר כך.

מתחזקים את האשליה

ביום ראשון הקרוב ייפתחו מחדש גני הילדים, ואולי לא. בהמשך אולי ייפתחו כיתות א'־ב', ואחריהן אולי כיתות ג'־ו" ואי־אז בינואר הקרוב אולי ייפתחו חטיבות הביניים והתיכונים. בינתיים נמשיך כולנו לבלות מול הזום. חצי שנה הייתה לנו להתכונן לשנת הלימודים המורכבת הזאת, ובכל זאת לא השכלנו לבנות מערך למידה שלא ידרוש מתלמידי ישראל לשבת שעות ארוכות מול מסך, ומההורים להחליף את הגננות והמורות.

עם ההכרזה על סגר נשלחו כלאחר יד כל הילדים ללמוד "מרחוק". גם בתיכונים יש מורכבות גדולה בלמידה בלעדית מרחוק, והעדויות על נערים המסתובבים ברחובות, על אלכוהול וסמים ושאר צרות שמגיעות עם שעמום והיעדר מסגרת – הולכות ונערמות. אבל בגני הילדים, מישהו עוד מאמין באשליה שהגננות והסייעות (שגם אותן הוסיפו לחגיגה) "מלמדות" מרחוק? במשרה מלאה? מישהו עוד משלה את עצמו שילדי כיתות א'־ב' לומדים בזום לקרוא ולכתוב ואת ארבע פעולות החשבון? לרוב הילדים יש שתי אפשרויות במצב המורכב הזה: או שההורים שלהם מלמדים אותם, או שהם לא לומדים בכלל. כל הסקרים שנערכו בעניין, כולל זה שערך מכון טאוב בשיתוף הסתדרות המורים, מראים כי הלמידה מרחוק אינה אפקטיבית כמו למידה בכיתה, במיוחד בגילאים צעירים.

לכולם ברור שלמידה מרחוק צריכה להיעשות במינון נמוך הרבה יותר, ושיש לערוך הבחנה ברורה בין קבוצות גיל שונות. ההבחנה הזו מתבקשת הן מסיבות פדגוגיות, הן מסיבות כלכליות־משקיות, הן משיקולים של בריאות הציבור. כל השיקולים הללו תובעים מענה מורכב, גמיש ודיפרנציאלי. נדרשות תשובות שונות לילדי גן, לבתי הספר היסודיים ולחטיבות העליונות. בתיכון אולי יכולים בינתיים להתכונן לבגרויות בזום, אבל בגן הילדים אין בו תועלת. לילדי היסודי צריכה להיות הרבה פחות פעילות בזום עכשיו, ולימוד פרונטלי אחר כך – בתענית אסתר, בפסח, באסרו חג שבועות, בל"ג בעומר, וכן – גם ביולי ובאוגוסט. ואם לא השנה, אז בשנה הבאה, או בפריסה על פני שלוש שנים מהיום.

משרד החינוך יכול וצריך להכריז על כל אלה כבר עכשיו, ולהגיד שגילים שונים דורשים תגובות שונות, ושלמידה מרחוק לא עובדת בכל גיל באותו אופן, ושמערכת החינוך חייבת להיות גמישה לפחות כמו הווירוס. אבל משרד החינוך לא יעשה את זה. שר החינוך יואב גלנט זכה לטבילת אש קשה בתחילת דרכו, כאשר המאבק שהכריז על בית הדין לעבודה ממש בראשית כהונתו הביא לתבוסה קשה מול ארגוני המורים. הם לא השלימו את תשעת הימים שהחסירו בזמן הסגר הראשון, שנת הלימודים הסתיימה בחטף, וגלנט למד לא לריב עם יפה בן־דוד.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/10/ריקי-2-120x86.jpg 120w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/10/ריקי-2-750x530.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

המתווה הנוכחי של לימודים מלאים בזום לא נולד מהצורך הפדגוגי של הילדים, אלא מהצורך הבירוקרטי של משרד החינוך. משרד החינוך חייב להמשיך להעסיק את כל המורים, אחרת יהיה לו בלגן, אז הוא ממציא להם עבודה במשרה מלאה, שההורים צריכים לבצע. כל מתווה הפעלה נגזר מהשאלה הראשונית הזאת: לְמה יסכימו ארגוני המורים. אין טעם לדבר על מה שנכון לעשות בעבור הילדים, או חלילה הוריהם.

ימשיכו לנסות לשכנע אותנו שזום זה חשוב למענה הרגשי ושזה עדיף מכלום, ואנחנו נמשיך לנסות לתמרן בין הזום של הילדים, תחזוקת הבית ועבודה מרחוק בעצמנו. זאת המציאות של מערכת החינוך בישראל, ואם קיווינו שמגפה עולמית תצליח להזיז משהו בתוכה – אנחנו מתבדים מיום ליום. 

The post מדינה בהמתנה: בלי תקציב, בלי צמרת ניהול במשרד האוצר appeared first on מקור ראשון.

חצי שנה לאחר הקמת ממשלת האחדות, החיבור בין הליכוד, כחול לבן והקורונה מחולל יותר מחלוקות מהסכמות ויותר עימותים מהבנות. קולם של איומי הבחירות מהדהד חזק יותר מהניסיונות למצוא פתרונות. על רקע המציאות הזאת נפתח ביום שני השבוע כנס החורף של הכנסת. האם הם באמת מסוגלים להמשיך לעבוד יחד? מי אשם במשבר? ואולי במצב שנוצר עדיף כבר ללכת לבחירות? שוחחנו על כך עם שני שרים, השר לשיתוף פעולה אזורי אופיר אקוניס מהליכוד, והשר במשרד הביטחון מיכאל ביטון, איש כחול לבן. השאלות שהצגנו להם היו כמעט זהות, התשובות – לא ממש.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– מדינת ישראל צריכה לחזק את האוטונומיה של החברה החרדית

– תרגול צבאי בזמן מגפה: האם המחיר שווה את התועלת?

– הקמת ועדת האיתור: היועמ"ש מתנגד לעמדת נציב שירות המדינה

השר אקוניס, אתה מרוצה מהתנהלות הממשלה?

"כבר ראינו ממשלות שהתנהלו הרבה יותר טוב, כולל הממשלה הקודמת. לכן אני יכול להשוות בין התנהלות של ממשלה שהבסיס שלה והשותפוֹת שלה הן של המחנה הלאומי, לממשלה הזאת שהיא פריטטית שלא בצדק משום שהליכוד כפול בגודלו מכחול לבן. כל צעד שאנחנו מנסים לקדם נבלם על ידי כחול לבן, וזה דבר שלא היה בממשלות קודמות. העובדה היא שהטיפול בקורונה בגל הראשון היה הרבה יותר יעיל לעומת הגל השני, אם כי אנחנו רואים את השיפור המבורך בימים האחרונים. אבל אין ספק, אם את רוצה לתמצת את זה, אני מייחל ליום שתקום פה שוב ממשלה של מפלגות המחנה הלאומי בראשות הליכוד".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02012_44_10-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

זה אפשרי?

"כן, התשובה היא כן. זה עתידי כמובן, כי כרגע בניגוד לכל הספינים לא נקבעו בחירות ואנחנו לא קרובים לפיזור הכנסת בנקודת הזמן הזאת. האם הציבור בישראל תומך בתפיסותיו של המחנה הלאומי והימין האידיאולוגי? חד־משמעית התשובה היא כן, זה ברור. אנחנו רואים את זה לאורך זמן בכל הבדיקות שלנו בליכוד וגם בבדיקות שנעשות על ידי גורמים חיצוניים. יכול להיות בסיס של 65 מושבים בכנסת הבאה לקואליציה של המחנה הלאומי".

איך זה יקרה?

"אחרי שתתקיימנה הבחירות זה יהיה אפשרי, במצב שבו יהיה אפשר בכלל לקיים בחירות, כרגע זה בלתי אפשרי מבחינה בריאותית. בכלל, המבחן הגדול אם יהיו בחירות ומתי הוא לא של הליכוד אלא של כחול לבן, שמהיום הראשון מערימה קשיים על פעילותה של הממשלה. כחול לבן היא שמעמידה בסימן שאלה את קיומה של הממשלה, ולכן הרבה מאוד תלוי בהם. ברגע זה אני יכול להגיד לך שהם לא עושים סימנים מעודדים לגבי רצונם בהמשך השותפות".

"לממשלה יש אחריות משותפת"

אקוניס הצטרף לממשלה באיחור מסוים, לאחר שהחליף את גלעד ארדן שיצא למלא את תפקיד שגריר ישראל באו"ם. מאז יולי האחרון הוא השר לשיתוף פעולה אזורי, ובאותו חודש הוא התנגד בישיבות הממשלה ליוזמת "סגר סוף השבוע" שנידונה אז. "זה היה לא נכון לתקופתו", הוא אומר.

לעומת זאת, הסגר האחרון מבחינתו מחויב המציאות. "ההחלטה על סגר חגי תשרי הייתה נכונה. אי אפשר היה להשתלט על ההשתוללות במספרים, שעלו כל יום, בלי לקיים את סגר חגי תשרי – עם כל הצער והיגון שאני מרגיש על כל סגירה של עסקים או של בתי כנסת, ואיסור על תפילות או חגיגות שמחת תורה. במבחנים קשים מאוד בהיסטוריה של העם היהודי, ערך החיים גבר על כל דבר אחר. ברגע זה ברוך השם עומדים ביעד לקראת שחרור גדול מאוד של המשק בשבועות הקרובים".

מי לדעתך אחראי למשבר ולעלייה בתחלואה?

"תראי, גם הממשלה המכהנת נושאת באחריות, אני לא מאלה שבאים ואומרים 'כולם אשמים חוץ ממני'. מצד שני, אלה מכחול לבן שהולכים עכשיו לאולפנים ומתוך הממשלה משמיצים את ראש הממשלה בראיונות, בציוצים ובתדרוכים, חייבים להבין שהאחריות היא משותפת וקולקטיבית. אין אחריות בממשלה שחלק ממנה זה אני וחלק ממנה זה אחרים. הממשלה כולה אחראית בפני הציבור.

"מעבר לזה צריך להביא בחשבון את מכלול כל המציאות שאנחנו חיים בה – מגפה שאין כמעט מדינה בעולם שלא הגיעה אליה, ושאין כמעט מדינה שלא עשתה צעדים דומים מאוד, חלקם אפילו זהים, למדינת ישראל. לצערי ישנם גם בציבוריות הישראלית אנשים שלא הקפידו על ההוראות, ובמידה רבה מאוד היה לזה חלק בזינוק בעלייה בתחלואה".

ואחרי כל זה, אתה יכול לומר שקבלת ההחלטות הייתה בלי שיקולים פוליטיים?

"במערכה כזו, שהיא יותר מורכבת ממערכה ביטחונית, אסור שיהיו שיקולים פוליטיים בשום צעד שאנחנו נוקטים ובשום החלטה שמתקבלת בכנסת, בממשלה ובקבינט. לנגיף אין שיקולים פוליטיים, הוא מקפץ מאדם לאדם בשניות, הוא לא מצביע בקלפי, ולכן אסור לשקול בשום צורה ואופן כל שיקול פוליטי בקבלת ההחלטות שלנו".

האם לדעתך ההפגנות גרמו לעלייה בתחלואה ולחוסר אמון של חלק מהציבור בממשלה?

"כל התקהלות באשר היא, כל התקהלות, גרמה לעלייה בתחלואה. את זה אנחנו כבר יודעים, זה לא עניין של פרשנות. בוודאי ההפגנות שלא היו מבוקרות – לא במינון מספרים, לא בחלוקה לקפסולות ולא בשמירת המרחק. את ארוחת החג בליל ראש השנה מול מעון ראש הממשלה בבלפור ראה כל עם ישראל, בתמונות שחלקן תועדו על ידי המפגינים בעצמם. לכן אני אומר, כל התקהלות גרמה לתחלואה, וכך גם ההפגנות".

אקוניס: "עם כל הצער על כל סגירה של עסקים או של בתי כנסת, במבחנים קשים מאוד בהיסטוריה, ערך החיים גבר על כל דבר אחר. ברגע זה ברוך השם עומדים ביעד לקראת שחרור גדול מאוד של המשק"

"בחירות הן אופציה אחרונה"

הוויכוח המשמעותי ביותר שמאיים על המשך כהונת הממשלה, ניטש סביב העברת תקציב המדינה. בעוד יו"ר כחול לבן בני גנץ שב ומבהיר כי לא יסכים להעברת תקציב חד־שנתי, בליכוד טוענים שהאולטימטום הזה מנוגד להסכמות שהושגו על העברת תקציבים נפרדת לשנת 2020 ובהמשך לשנת 2021. הליך כזה יאפשר לראש הממשלה לצאת לבחירות בשתי נקודות זמן משמעותיות – סוף דצמבר או סוף מרץ. על פי החוק, כאשר הכנסת איננה מאשרת תקציב במועד שנקבע – היא מתפזרת באופן אוטומטי והולכים לבחירות. זאת ועוד: אם מחלוקת על התקציב היא שתביא לבחירות, נתניהו יישאר בלשכת ראש הממשלה גם בעת מערכת הבחירות.

לא עדיף לוותר בעניין התקציב החד־שנתי כדי לא לגרור את מדינת ישראל שוב לבחירות?

"אין כרגע כוונה של הליכוד להקדים את הבחירות או לגרור אותנו לבחירות. הסיכום שהגענו אליו עם כחול לבן הוא שעד סוף דצמבר אנחנו מעבירים את תקציב 2020. זה הסיכום, שאף אחד לא יספר מעשייה אחרת. במקביל, העבודה על תקציב 2021 החלה, חוק יסוד הכנסת וחוק יסוד הממשלה מאפשרים להעביר אותו עד 31 במרץ. אם יהיה רצון טוב זה גם יקרה, אבל הרצון הטוב הזה צריך להיות מכל הצדדים.

"מכיוון שלכחול לבן אין ניסיון פרלמנטרי ולרובם גם אין ניסיון ממשלתי, הם צריכים לדעת שמדינה יכולה להתנהל עד סוף מרץ לפי התקציב של השנה שעברה, וזה מחייב להעביר את תקציב 2020. אם הוא לא יעבור ואם כחול לבן יציבו עוד תנאים וישימו עוד משקולות על פעולת הממשלה, ברור לכולם שאנחנו לא עומדים בזמנים ולכן הארכה עד סוף מרץ היא חוקית. אני קורא להם לגלות אחריות, ולא להתנות את תמיכתם במעבר תקציב 2020 בהתקדמות בתקציב 2021, כי אם יאיימו לא להעביר את תקציב 2020 הם לא יאפשרו למדינה לפעול, וזה גם יביא בהכרח לפיזור הכנסת".

האם הגיוני ששותפים בכירים כמו כחול לבן ישתלחו שוב ושוב בראש הממשלה?

"בממשלה שפועלת על פי הספר הדברים האלה לא היו קורים. הציוצים והראיונות של חלק משרי כחול לבן, בראשם שר המשפטים ושר המדע, שהם הדוברים הראשיים נגד ראש הממשלה, הם בלתי נסבלים. בוודאי היה צריך לנקוט צעדים נגד שני השרים הללו, אבל ההסכמים הקואליציוניים כבלו אותנו אפילו בדבר הזה שהוא אבן יסוד בפעולה של כל ממשלה. אני מציע לחבריי לנצור את הציוצים והראיונות נגד ראש הממשלה, זה לא מכובד ולא מכבד".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02015_15_38-6-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בעיניך אפשר להמשיך בקיום ממשלת האחדות?

"זה תלוי במידה רבה בהתנהגות של כחול לבן, אם הם יפסיקו להתנהג בשיטת ממשל חדשנית שהם המציאו, שלפיה הם אופוזיציה בתוך קואליציה, ויאפשרו לנו לעבוד כמו בגל הראשון – אז התשובה היא חיובית. אבל אם כחול לבן ימשיכו להתנהג כפי שהם מתנהגים מיומה הראשון של הממשלה, הדבר הזה יאלץ אותנו לבחון את המשך דרכה של הממשלה עד כדי בחירות חדשות".

בסופו של דבר, במצב שנוצר לא עדיף ללכת לבחירות?

"בחירות בעת הזאת הן האופציה האחרונה. הן לא יתרמו למאבק בקורונה ולא להרגעת השיח הציבורי, שני הדברים שהם בעדיפות עליונה כרגע. אני מאוד מקווה שכחול לבן לא ידרדרו אותנו לשם בקרוב".

איך ההתנהלות הממשלתית והיעדר תקציב פגעה במשרד שלך?

"המשרד הזה מקבל תאוצה אדירה בעקבות הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין, ואני גם מפתח את הקשר עם מדינות הים התיכון, כולל ביקור מתוכנן ביוון בתחילת נובמבר. המשרד הזה מוביל את שיתופי הפעולה האזוריים בתחומי המסחר, הכלכלה, הייטק, תיירות, הקמת פורומים של מנהיגים צעירים ועוד. כל אלה מתוכננים בפעילות המשרד, שנוספו לו 23 מיליון שקלים בתקציב התוספתי של 2020. אני אנצל את ההזדמנות להודות לראש הממשלה ולשר האוצר על החשיבות שהם רואים בקיומו ובפעילותו של המשרד לחיזוק היחסים במזרח התיכון".

תרצה להישאר במשרד הזה גם במקרה של הקמת ממשלה אחרת?

"אני רק בתחילת דרכי במשרד. אם היית שואלת אותי כשנכנסתי אליו לפני שלושה חודשים אם אני מעלה בדעתי שהפעילות במשרד תקבל תפנית עצומה עם החשיפה של כינון היחסים – זו הייתה שאלה אחרת. אבל מכיוון שאנחנו בתוכה של עשייה ענקית עם תקציבים גדולים יותר וקשרים בינלאומיים, המשרד הזה בהחלט הופך לאחד המשרדים המשמעותיים ואני גאה ושמח לעמוד בראשו". 

» «

השר ביטון, האם אתה מרוצה מהתנהלות הממשלה?

"לממשלה הזאת יש היבטים טובים שצריך להכיר בהם. למשל, היא החליטה להעניק שנה קדימה דמי אבטלה למי שאיבד את עבודתו, לתת מענקים לעסקים, היא אישרה הסכם שלום עם איחוד האמירויות. הממשלה הזאת קיבלה את רוב החלטותיה או פה אחד או ב־97% הסכמה. יש בעיה אחת, שלא מתמקדים בקורונה והולכים לנושאים שמפלגים את הממשלה, ופה הממשלה פחות טובה ופחות יעילה. אבל האלטרנטיבה הייתה בחירות רביעיות.

"כשאני צריך להחליט אם בזכותנו יהיה הסכם שלום ויהיו דמי אבטלה ויהיו מענקים לעצמאים ויהיה תקציב ל־2021 ויציבות למשק, וכך גם העובדה שטיפלתי ב־3,000 חיילים בודדים והענקנו להם 12 אלף שקל מענק בקורונה, והעובדה שהעברנו מיגון לצפון שהיה תקוע במשך שלוש שנים – אז על המעשים הטובים צריך לברך, ועל החלק שהממשלה מתוחה בתוכה צריך לנסות להתגבר".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 3_54_36-4-1-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

האם לדעתך הממשלה טיפלה נכון בגל השני של הקורונה?

"בהיבט הכלכלי בוודאי. הפתיחה לאחר הגל הראשון הייתה מהירה ופזיזה, ללא בקרה וללא מערכות תומכות. אנחנו במשרד הביטחון הקמנו את מפקדת הקורונה, והצלחנו להעביר ממצב של 15 אלף בדיקות ביום ליכולת של 70 אלף בדיקות. עד נובמבר נגיע ל־100 אלף בדיקות ביום, ונקצר את זמן הטיפול בבדיקה מהרגע שהיא נדרשת, מארבעה ימים ל־24 שעות, כולל תשובה. במובנים הללו פעלנו טוב.

"נאלצנו לחזור למדיניות של סגר, ועשינו אותו דווקא בחגים כי הפסדנו שם פחות ימי עבודה למשק. הסגר הזה כבר מביא תוצאות של הקטנת ההדבקה. מה שחסר לנו עכשיו זה לצאת ממנו בתבונה, ושזה יהיה הסגר האחרון. אם נצא ממנו בפזיזות נמצא את עצמנו בעוד כמה חודשים בסגר נוסף, ואת זה אסור לעשות".

"אנחנו שילמנו את המחיר"

ההפגנות בבלפור וההגבלות שהוטלו עליהן הפכו את הדיון מבריאותי לפוליטי, ומשכו אש מימין ומשמאל. הנושא עלה בכל ישיבת ממשלה, ויצר עימותים פומביים בין שרי הליכוד וכחול לבן.

לדברי ביטון, "אין הוכחות חותכות להיקף ההדבקה בהפגנות, ובסך הכול באוויר הפתוח יש פחות הדבקה. אבל ההתנהגות של חלק מהמפגינים לא כיבדה את כללי הקורונה, ולכן אמרנו שבסגר נגביל את היקף ההפגנות, ומיד כשהוא ייפתח אפשר יהיה להפגין מחדש, אבל בשמירה על הכללים ואכיפה של המשטרה.

"באופן כללי יש אתגר לייצר אמון, וזה מחייב אותנו, נבחרי הציבור, לנהוג בדוגמה אישית בכל מה שקשור בקורונה. חלקנו מעדנו בנושא, וזה מכביד על הדרישה מהאזרחים. ראיתי משפחות שאיבדו את יקיריהן מהקורונה. ראיתי אברך בן 36, אב לשבעה מירוחם, ראיתי אדם בן 70 שיש לו עוד 20 שנה לחיות, והוא נפטר בבדידות איומה כשאף אחד מילדיו לא יכול להחזיק לו את היד. הקורונה היא איומה, אבל חלק מהאנשים לא מבינים את חומרת המצב עד שזה מגיע לפתח ביתם. זה מוות נוראי, אחד הקשים שאדם יכול לחוות, כשיקיריו לא עומדים לידו ולא יכולים לנשק ולחבק אותו. רק בגלל הסיבה הזאת כולם צריכים לפעול למען המלחמה בקורונה".

אתה יכול לומר שקבלת ההחלטות לטיפול בקורונה נעשתה ללא שיקולים פוליטיים? זו האשמה מרכזית שמושמעת כלפי הממשלה הזאת.

"אנחנו בכחול לבן שילמנו את המחיר הפוליטי הגדול שלנו בכניסה לממשלה ובפיצול של כחול לבן, ומאותו רגע אנחנו חופשיים לקבל החלטות רק על בסיס מה שטוב למדינה. יש מי שחשב אחרת ועסק בשיקולים פוליטיים, למשל בעובדה שאין תקציב למדינת ישראל לשנת 2020 עד לרגע זה, ואין תקציב לשנת 2021 באחד המשברים הכלכליים הכי גדולים שהיו לנו. הוצאנו 100 מיליארד בלי תוכנית הבראה למשק ובלי תוכנית תמיכה; העיכובים האלה הם רק פוליטיים. שום אגדה ושום נימוק לא מצדיקים את העובדה שלא הגיע תקציב לאישור בכנסת, ליצירת יציבות ויכולת פעולה פיננסית של המשרדים.

"אם לא יהיה תקציב ל־2021, אנחנו נראה כל יום עמותות ותוכניות חינוכיות נאבקות על קיומן, ומשרדי ממשלה שלא יכולים לטפל בקורונה. אנחנו נראה שהמדינה לא עומדת בהבטחתה לאזרחים. זה אסון וזה פוליטי. לכן כחול לבן דורשת את תקציב 2021 מיד. רוב האנשים מבינים את זה, רוב הכלכלנים מבינים את זה, ובסוף זו תהיה הכרעה של ראש הממשלה. אם הוא רוצה להיות ראש ממשלה הוא חייב לאשר את 2021, ואם רוצים שהממשלה הזאת תהיה ראויה להתקיים היא צריכה להביא תקציב ל־2021. אם היא לא עושה את זה אין לה זכות קיום. הכלי המרכזי של ממשלה לשרת את אזרחיה הוא תקציב מאושר. אם הכלי הזה לא קיים, שום דבר לא קיים".

ואולי עדיף לוותר על עמדתכם בעניין תקציב דו־שנתי, כדי שלא לגרור את מדינת ישראל לבחירות?

"אין פה בכלל מושג דו־שנתי, שנת 2020 נגמרה. אנחנו הגדלנו את ההוצאות אף שאין תקציב מאושר – בקפסולות, בחתיכות, בהשקעות מצטברות. ממשלה שלא רוצה לאשר את 2021, אוטומטית מביאה את המדינה לבחירות. ממשלה בלי תקציב בפועל זה דבר לא ראוי. אם צריך לבחור בין בחירות נוספות לתקציב מאושר, אנחנו בעד תקציב וביטול הבחירות. אם מישהו לא מאשר את התקציב, הוא מוביל לבחירות".

ביטון: "בהבדלה אומרים 'הצליחנו', אני אומר הצלח משפחת ביטון, הצלח ירוחם, וגם הצלח את הנשיא, ראש הממשלה, הרמטכ"ל, לא אכפת לי מי זה ראש הממשלה. אנחנו רוצים שמעמד אישי הציבור יכובד"

בלי השתלחויות אישיות

האם אפשר להמשיך בקיום ממשלת האחדות?

"אני בעד ממשלת אחדות באופן המהותי ביותר. עם ישראל חצוי, המערכת הפוליטית חצויה, עשינו שלושה ניסיונות להכרעה. גם הימין שמבקש מנדט אחד נוסף כדי שיהיו לו 61 לממשלת מיעוט קיצונית, וגם השמאל שרוצה מנדט אחד נוסף כדי להפעיל את כובד משקלו לכיוון אחר – זו טעות. העם הזה חצוי ומפולג, הוא רוצה ממלכתיות, אחריות, פשרות, ולא רוצה שיסוי והסתה. לכן צריך לנסות לקיים עבורו ממשלת אחדות מתפקדת. זאת השליחות שלנו, ואם לא נצליח – נגזר עלינו ללכת לבחירות".

מי אחראי למשבר?

"לצערי ראש הממשלה קיבל החלטה פוליטית לא לאשר עד היום את תקציב 2020 ו־2021 ולהחזיק את המערכת בהמתנה, אולי מתוך שיקול של מועד בחירות שנוח לו. אנחנו לא מוכנים ולא רוצים לנהל את המדינה לפי מתי נוח למישהו בחירות. אנחנו רוצים להילחם בקורונה עם תקציבים מאושרים. לא חיכינו לאף אחד והקמנו את מפקדת הקורונה. חיברנו את עצמנו למשרד הבריאות, הגדלנו פי חמישה את מערך הבדיקות במדינה, נכנסו לנושאים שאנחנו לא אמורים לעסוק בהם בכלל, הבאנו אוכל ותרופות לבתים ולקחנו עשרות אלפי נדבקים למלוניות שפתחנו והפעלנו. אלה משימות שבחרנו לעשות ולשרת את האזרחים גם בימים של מורכבות פוליטית באחד המשברים הגדולים במדינה".

האם הגיוני ששותפים בכירים כמוכם ישתלחו שוב ושוב בראש הממשלה?

"אני חושב שזה חמור מאוד, זה מיותר מאוד. בסוף, זו דוגמה אישית. אני גזרתי על עצמי שגם כשאני אומר דברי ביקורת, לא להשתלח בשום אדם אישית. להגיד את הדברים באופן ענייני במלוא חומרתם לגופו של עניין, לא לגופו של אדם, ולשמור על כבודו, גם של ראש ממשלה. אצלנו הספרדים אומרים בהבדלה במוצאי שבת 'הצליחנו', אני אומר הצלח משפחת ביטון, הצלח ירוחם, אני גם אומר הצלח את הנשיא, ראש הממשלה, הרמטכ"ל, לא אכפת לי מי זה ראש הממשלה. אנחנו רוצים שהמעמד של אישי ציבור יכובד, ומי שרוצה שיכבדו אותו צריך לדבר בכבוד למישהו אחר. הליכה לגופו של אדם והליכה נמוך היא בושה וחרפה. כל אחד מחויב בזה אישית לפני שהוא מטיל דופי במישהו אחר. כך אני נוהג בדרכי הפוליטית".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 9/09/07847786-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

האם במצב שנוצר לא עדיף ללכת לבחירות?

"ממש לא, בחירות יבזבזו עוד 2 עד 4 מיליארד שקל, וישאירו משרדי ממשלה משותקים בלי לתפקד בקורונה. בחירות יביאו גל של הסתה ושיסוי, יסיטו את המדינה הזאת מלגלות ערבות הדדית ולצאת ממשבר כלכלי־בריאותי, וייקחו אותנו למקומות שלא נדע איך נצא מהם. בחירות חדשות הן גם לא ערובה לממשלה חדשה. נזכור שהיינו כבר בשלושה סבבים לא מוצלחים בשנתיים האחרונות. ממשלת אחדות מתפקדת שתתמקד רק בקורונה תקטין את המתחים הפוליטיים. זאת האופציה הכי פחות גרועה למדינה וצריך לשמור עליה, בתנאי שהיא תיצור יציבות כלכלית ממשלתית למשק באמצעות תקציב 2021 מאושר. בלי התקציב הולכים לבחירות, עם תקציב יש סיבה ליציבות וטיפול בקורונה".

זה יקרה בסוף?

"מתוח, מתוח מאוד. זו החלטה של איש אחד, החלטה של ראש ממשלה לעשות את מה שטוב למדינה ללא שום שיקול אחר".

ביטון, ראש מועצת ירוחם לשעבר, מונה עם הרכבת הממשלה לשר לנושאים אזרחיים וחברתיים במשרד הביטחון, ולאחרונה התפטר מהכנסת במסגרת החוק הנורווגי. הסמכויות שקיבל כוללות בין היתר טיפול בתחום ההתיישבות ביו"ש, ודאגה לקבוצות שונות שקשורות למשרד. אף שמדובר במשרד חדש ומומצא, חצי שנה לאחר שנכנס אליו ביטון משוכנע בחשיבותו ובכך שהוא צריך להישמר גם בממשלות הבאות.

"המשרד הזה הוא דרמטי", הוא אומר. "במשרד הביטחון יש כ־80 מיליארד שקל, מתוכם 10 מיליארד רק להיבטים האזרחיים – התקציב לחיילים משוחררים, לנכי צה"ל, למשפחות שכולות, למכינות, לשינשינים, למיגון ולפיקוד העורף. מטבע הדברים שר הביטחון ממוקד בהיבט המבצעי־ביטחוני של בניין הכוח, ולהקדיש שר ל־10 מליארד שקל זה ראוי. בעצם זה אחד המשרדים הגדולים ביותר מבחינה תקציבית, בנושאים שהוזנחו בשל היעדר תקציב. לכן אני מאמין שגם בממשלות עתידיות חייב להיות שר לתחומים האזרחיים ולעורף במשרד הביטחון, עם אותה מטרה ויכולת לתת יחס חדש ומעודכן, ולפתור בעיות לקהילות, שהן הלב והנשמה שלנו".

The post בחירות רביעיות וסגר שלישי: האם יש ממשלת אחדות? appeared first on מקור ראשון.