פרסום |
קשרו אלינו
נט4יו
נט4יוכל הרשת הישראלית במקום אחד
נט4יומשרד ראש הממשלה הגיש לאחרונה בקשה להמשיך בהתקשרות עם רשות העתיקות, לטובת הכשרת רחבת התפילה בקשת רובינסון לתפילה מעורבת, תחת שר המורשת עמיחי אליהו. הבקשה מגיעה בהמשך להנחיית מזכיר הממשלה מלפני חודשיים לפעול בהקדם לשפץ את הרחבה הצמודה לכותל, בהליך מהיר שיתבצע באמצעות פטור ממכרז.
בכך ממשיך ראש הממשלה בנימין נתניהו את הקו שקבע עוד בשנת 2016, להסדרי התפילה בכותל המערבי, כאשר הנחה לפעול לבנייה ולהכשרה של רחבת התפילה הדרומית, אתר קשת רובינסון (עזרת ישראל), עבודות שטרם בוצעו בפועל.
כזכור, "מתווה הכותל" הוא הסכם על הסדרי התפילה בכותל המערבי, אשר כולל רחבת תפילה בחלק הדרומי של הכותל המערבי לכל הזרמים, לצד השארת רחבת תפילה בצפון בהפרדה מגדרית, כפי שקורה היום.
ההתקשרות עם רשות העתיקות – אשר נוצרה בשל העובדה כי מדובר במקום עם חשיבות ארכיאולוגית – הוארכה כבר מספר פעמים, ללא עלות נוספת, האחרונה שבהן ע"י ועדת הפטור באפריל 2021. הסיבות להארכות נבעו מקשיים רבים שעלו בכל הנוגע לעניין היתר הבנייה במקום, עד להכנסת הערות על שינוי הנגישות והבטיחות.
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ads/2020/06/g-750x501.jpg 750w" sizes="(max-width: 790px) 100vw, 790px" />מדובר בשיפוץ הרחבה כולה לטובת תפילה לקהילות הלא-אורתודוקסיות והשבת האפשרות להגיע עד קיר אבני הכותל, אשר שנמנעה מאז נפלה ביולי 2018 אחת מאבני הכותל המערבי בתחום רחבת התפילה "עזרת ישראל", וגרמה לנזק למדרגות במקום. בשל נפילת האבן הוציאה עיריית ירושלים צו מנהלי דרישה לביצוע עבודות עד להסרת הסכנה.
לאחר הדיון, שהתקיים לפני חודשיים בבית המשפט העליון, בהרכב של שבעה שופטי עליון בראשות הנשיאה אסתר חיות, אשר דנו בפעם החמישית בעתירה של התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית וארגון "נשות הכותל", ליישום מתווה הכותל, הנחה מזכיר הממשלה את היחידה המקצועית במשרד ראש הממשלה "לפעול בהקדם להכנת בקשה להיתר בניה פרטני". כלומר, שיפוץ הרחבה הצמודה לאבני הכותל באופן מיידי , לצד הבקשה להיתר בנייה להכשרת הרחבה כולה.
לאור העיכובים והקשיים, שחלקם טכניים וחלקם מכוונים לצורך דחיית העבודות, אושר למשרד להתקשר בהתקשרות המשך עם רשות העתיקות ללא עלות נוספת תוך ניצול יתרה של מעל מיליון ו-300 אלף שקלים, לצורך סיום ביצוע העבודות. האישור מצטרף למסמך נוסף שפרסמנו בפברואר השנה, בו ביקשה המדינה להגדיל את תקצוב תפעול "עזרת ישראל", ולהוסיף תקן של סדרן לצד התקנים הקיימים ותפעול במקום.
לפי ההצעה, התקציב יוגדל בעוד 169,974 שקל לשנה הקרובה, זאת לפי הגדרת המכרז "כדי שיוכל לשרת את מתפללי קשת רובינסון בתפילה בהתאם להיבט הניהולי והן בהיבט התפעולי", כך נכתב במסמך שגובש על ידי משרד האוצר. במטרה שהמקום "יתואם מבחינה פיסית לשמש כמקום תפילה מכובד שבו תתנהל התפילה על פי תפילה פלורליסטית ושיוונית, באופן שיהיה בו כדי לספק מענה למתפללים יהודים שלא מתפללים על פי מנהג היהדות האורתודוקסית, לפי דין תורה".
The post "מתווה הכותל" מגיע ליישום? הממשלה ביקשה להאריך את ההתקשרות עם רשות העתיקות appeared first on מקור ראשון.
בין הגברים והנשים שנבחרו להעלות את המשואות בטקס יום העצמאות המרכזי בהר הרצל, יהיה אדם אחד שלא יוכל לחשוף את פניו מול הקהל במקום והצופים בבית. זהו סא"ל ד', מפקד יחידת דובדבן, שנבחר בהמלצת הרמטכ"ל להשיא את משואת צה"ל. בהודעה שנמסרה מטעם שרת התחבורה מירי רגב, הממונה על אירועי 75 שנים למדינת ישראל, נאמר כי "סא"ל ד' הוא מטובי בניה של הארץ הזאת, פצוע צה"ל שהשתקם וחזר לשירות קרבי מלא, ומוביל את חייליו מדי יום ומדי לילה למבצעים עלומים ונועזים, שהודות להם כולנו יכולים לישון בשקט. ד' יעמוד שם בשם כל הלוחמים והלוחמות החשאיים שלנו, שבאומץ, בתחכום ובאנושיות גדולה מגינים על מדינת ישראל ועל אזרחיה".
אז את שמו המלא של מפקד יחידת דובדבן אי אפשר לחשוף, אבל נוכל לומר שמדובר בקצין בולט ומוערך שצפוי לו עתיד מזהיר בצה"ל. בשורות הבאות נשתדל לספר עליו מה שאפשר במגבלות הצנזורה. פרטים נוספים אפשר יהיה לחשוף כנראה בעוד כשנה, כאשר ד' יסיים את תפקידו ביחידה, המשתייכת לחטיבת הקומנדו.
ד', בן הציונות הדתית, גדל למשפחה חקלאית ביישוב שדמות־מחולה שבבקעת הירדן, למד בישיבת חומש ובמוסדות בני דוד בעלי, וב־2006 התגייס לגדוד של חטיבת הצנחנים. בתחילת שירותו הסדיר לא התכוון לצאת לקצונה ולא שאף לקריירה צבאית, אך אירוע אחד שינה את מסלול חייו.
זה קרה בסוף 2007, בימים שאחרי מלחמת לבנון השנייה. ד' סייר עם עוד כמה חיילים סמוך לגבול לבנון.בשלב מסוים הם זיהו ניסיון חדירה לתוך שטח ישראל, לא הרחק משטח שהיו בו מטיילים ישראלים רבים. ד' הבין מיד כי יש להגיב בנחישות כדי למנוע אסון כבד. הוא השתלט על האירוע, ניהל את חילופי האש לעבר המחבלים והכווין את כוחות הסיוע עד תום התקרית. לימים הבין, כפי שסיפר, שלתקרית הזו היה תפקיד מכונן מבחינתו, ובהשפעתה החליט לצאת לקורס קצינים ולהמשיך במשימת ההגנה על העם היושב בציון. ביום העצמאות שלאחר מכן קיבל ד' את אות מצטיין הנשיא, בנימוק שפעילותו המהירה הצילה חיי רבים והייתה דוגמה ומופת.
https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2023/04/תמונה-של-WhatsApp_-2023-04-19-בשעה-14.46.14-e1681974027457.jpg 366w" sizes="(max-width: 300px) 100vw, 300px" />המסלול הצבאי שבחר בו גבה ממנו מחיר אישי כבד, ובראשו איבוד עינו הימנית במבצע צוק איתן בקיץ 2014, כאשר היה מפקד פלוגה בצנחנים. חייליו ניסו אז לאתר בגזרת רפיח את הכניסה הראשית למנהרה שיומיים קודם לכן תועדו מחבלי חמאס יוצאים מפתחה השני בתוך שטח ישראל, ליד קיבוץ סופה. אף שהם התגלו במהרה ונסו בחזרה אל המקום שבאו ממנו, בצה"ל היו נחושים לאתר את המנהרה המסוכנת ולהשמיד אותה. אחרי כמה ניסיונות שעלו בתוהו, בבוקר שבת 19 ביולי נמצאה המנהרה המבוקשת. כלל הכוחות באזור נערכו לפיצוץ הבית שממנו יצאה המנהרה. חייליו של ד' הקיפו את המתחם והמתינו לסיום מלכוד המקום, לקראת הפיצוץ שתוכנן לשעות הצהריים המאוחרות.
"האדמה ממש רעדה", שחזר ד' בריאיון למעריב שנה לאחר מכן, את הרגעים שבהם הופעלו המרעומים. "היה שקט אחרי הרעש החזק, אולם מאוחר יותר התברר לנו שהפיצוץ הוביל לשינוי תמונת המצב בשכונה. המחבלים שהיו בתוך המנהרה כנראה נבהלו, והחליטו לצאת החוצה. פתאום מפקד הצוות, שחר, עלה בקשר ואמר שהוא מזהה בור קטן, כנראה פתח אוורור. אמרתי לו שיסגור חזק את הפתח, כי אני עושה את דרכי אליו. תוך כדי תנועה אני שומע יריות, ושחר מודיע לי שהם נתקלו במחבלים. אחר כך התברר שהם יצאו מפתח אחר, בתוך חושה, והצליחו לפגוע בבניה רובל, שצעד לקראת סוף הטור".
ד' הכיר אישית את פקודו בניה רובל ז"ל ואף את בני משפחתו. "הוא היה מצחיק, שטותניק ואהוב על כולם", סיפר באותו ריאיון. "באותו רגע אתה חושב רק על האירוע. יש לי עוד לוחמים, וכולם כמו הילדים שלי. הוריתי ללוחמים להסתער על חושה נוספת, כי תיארתי לעצמי שהמחבלים שלא נפגעו יחפשו שם מסתור. האזור הפך למלכודת אש והתקדמנו אל הצריפון תוך כדי ירי וזריקת רימונים. פתאום היה פיצוץ גדול והדף חזק. נחבטתי בפנים ולא ראיתי כלום. הרגשתי רק את הדם נוזל על הפנים שלי. עין ימין פשוט נשפכה החוצה ובעין שמאל ראיתי מטושטש". ד', שניסה להבין את היקף הפציעה, שאל את הקַשר שלו אם יש לו משהו בפנים, אך בשל החושך שירד הקשר לא זיהה את חומרת הפגיעה. "החלטתי לא לומר כלום לחיילים", הוסיף ד'.
לפי עדותו של ד', בשלב הזה הוא לא חש בכאב, כנראה בשל רמת האדרנלין הגבוהה והדבקות במשימה. הוא הבחין שידו מדממת ומלאה ברסיסים, והעביר את נשקו האישי לקשר הצמוד אליו. כעת, בעזרת ידו האחת הוא הסתיר באמצעות הכיפה את הפציעה בעין, ובידו השנייה מסר הוראות ופקודות בקשר.
איך נותנים פקודות מבצע בלי לראות את השטח? "הכרתי את השטח מהיומיים הקודמים והבנתי את המרחב שבו אנחנו נמצאים", הסביר ד'. "מבחינתי יש משימה וצריך לבצע אותה ויהי מה. רק מאוחר יותר אמרתי למג"ד שנפגעתי בעיניים, והוא שאל אותי את אותה שאלה". ד' פונה לבית החולים סורוקה רק בשעות הבוקר המוקדמות, כשהמולת הקרב שככה אחרי חיסולם של ארבעה מחבלים.
למרות הפציעה, היה ברור לד' שהוא ימשיך בתפקידי לחימה. "מבחינתי היה שווה לאבד עין בשביל ההגנה על המדינה", אמר באותו ריאיון, והסביר ש"גם ממשה דיין לא נמנעה האפשרות לשמש רמטכ"ל ושר ביטחון אף על פי שהייתה לו רק עין אחת". הוא ערך כמה התאמות ואף סיגל לעצמו שיטת ירי ייחודית: כיוון בעין שמאל וירי ביד ימין.
אחרי שהשלים לימודי תואר ראשון בתנ"ך ובהיסטוריה באוניברסיטה העברית ועבר דרך כמה תפקידי מטה, ב־2020 הוא סגר מעגל כאשר מונה למפקד גדוד בצנחנים. במהלך מבצע שומר החומות הוביל את חייליו להישגים מרשימים שזיכו אותם בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות. לתפקידו הנוכחי מונה ד' באוגוסט האחרון, בשיאו של מבצע שובר גלים. באותה תקופה ביצעה היחידה תחת פיקודו עשרות מבצעים, מעצרים ופעילויות בעומק יהודה ושומרון, פעמים רבות באור יום ותוך סכנת חיים. בעקבות זאת זכתה יחידת דובדבן לצל"ש אלוף בחודש נובמבר.
עם כיפה גדולה ופאות ארוכות ומסולסלות, מראהו של מפקד יחידת דובדבן חריג בנוף הצבאי. גם היותו אב לשישה ילדים, איננה עניין נפוץ בסביבה הזו. "לי הייתה מעט היכרות מוקדמת איתו, אבל אנשים שלא פגשו אותו לפני כן חששו מהחזות החיצונית", מספר סא"ל במיל' מאיר כהן, ששירת 22 שנים בדובדבן והיה סגן מפקד היחידה תחת ד'. "זה די מובן, הוא נראה משהו בין נער גבעות לרב פיקוד. אפשר רק להעריך את העובדה שאדם בוחר ללכת עם המראה הלא מאוד מיינסטרימי שלו בצה"ל, מסגרת שגורמת לכולם להיות די דומים בחזותם ואפילו בצורת החשיבה".
לדברי חבריו של ד', מעמד הדלקת המשואות יהיה זר מאוד בעבור מי שמשתדל תמיד להתרחק מאור הזרקורים ככל יכולתו. "הוא צנוע ולא מדבר הרבה, איש מעשה מהשורה הראשונה. לוחם בכל רמ"ח איבריו ומאוד מסור לצבא", מתאר אותו אחד מהם.
ד' קיבל את הפיקוד על היחידה בתקופה מורכבת, בשיאו של מבצע שובר גלים, כאמור. השטח הלך והתחמם כבר בתחילת ימיו בתפקיד, וכהן מודה כי הוא חש ספקות באשר להתאקלמותו של המפקד החדש. "היו עוד מפקדים בשנים האחרונות שהגיעו ליחידה מבחוץ, אבל המצב אִפשר להם להיכנס לתפקיד בהדרגה. לא הייתה לו היכרות משמעותית עם היחידה בכלל ועם עולם ההסתערבות בפרט. לשמחתי הוא התגלה כאדם מאוד עניו, תכונה קריטית שסייעה לו ללמוד מאחרים".
בינואר האחרון פרש סא"ל כהן משירות פעיל, לאחר שלושה חודשים שבהם ליווה את ד' בתפקידו כמפקד היחידה וסייע לו להיכנס אליו. "ניסיתי להעביר אליו את כל הניסיון המבצעי שרכשתי במהלך השנים, והוא התגלה בגדולתו. אני מכיר לא מעט מפקדים שלא היו מסוגלים להיות בעמדה שהסגן שלהם מלמד אותם. עד היום אנחנו משוחחים מדי שבוע – התייעצויות, מחשבות ולבטים", מגלה כהן.
ד' נכנס לתפקיד אחרי שורת תפקידים בחטיבת הצנחנים ולא בסיירות מובחרות, ולא הכיר את ההווי של דובדבן. "אמרתי לו שמהר מאוד הוא יתאהב בדובדבן וישכח את כל השאר, יש במקום הזה קסם", מספר כהן. "ואכן מהר מאוד הוא נכנס לאווירה ונשבה בקסמיה של היחידה. הוא התחיל להתלהב ולהתעניין בבוגרי היחידה ובמורשתה. ובעיקר, הוא עשה הכול כדי להפוך אותה ליחידה טובה יותר, בשגרה ובחירום. שמחתי מאוד על הבחירה בו וביחידה להשאת משואה ביום העצמאות".
מטבע הדברים, משפחתו של ד' מקריבה רבות בעקבות המסלול הצבאי שבחר, וביתר שאת סביב התפקיד האינטנסיבי הנוכחי, שכולל הקפצות בשעות לילה מאוחרות ובסופי שבוע. ולמרות זאת, מכריו של ד' מתארים אותו כאיש משפחה מסור: "מרגש לראות איך הוא מוביל את יחידת דובדבן עם כל מורכבותה, לצד דאגה וחיבור לאשתו ולכל אחד מהילדים", אומר כהן, ומספר כי ד' עשוי להנכיח את משפחתו גם במהלך דיונים צבאיים מורכבים. "הוא יכול לפתוח עוגה באמצע דיון ולספר לכולם שהבן שלו אפה אותה, להראות לכל מי שנכנס למשרד את החרב מעץ שהקטנצ'יק בנה לו, או לשתף באישון לילה, כששנינו מחכים לאינדיקציה מודיעינית, איך אשתו עושה הכול לבד".
הפציעה הקשה מצוק איתן נמצאת ברקע, גם אחרי תשע שנים: "כשמפקד היחידה מישיר מבט ללוחמים בתדריך לפני מבצע ומדגיש את ערך העמידה במשימה בכל מחיר, והפציעה ניכרת על פניו – אתה מבין שהוא יודע על מה הוא מדבר", אומר כהן.
חבר הכנסת חילי טרופר, בוגר יחידת דובדבן, התייחס השבוע לפעילות נוספת של היחידה למעצר מבוקשים בג'נין באור יום, ושיבח בין הדברים את סא"ל ד'. "מפקד היחידה שישיא משואה בליל יום העצמאות הקרוב כנציג צה"ל מהווה דוגמה מובהקת לרוח המיוחדת של דובדבן. כולנו, כל מי ששירת בדובדבן, שמח וגאה בבחירה בו", כתב טרופר בפייסבוק, והזכיר את פציעתו הישנה של מפקד היחידה. "הוא, בדיוק כמו החברים שלי מהצוות, שסוחבים עד היום פציעות לא פשוטות בגוף ובנפש, אומרים תמיד שהיו חוזרים על הכול ושבשביל מדינת ישראל הם מוכנים לשלם כל מחיר".
שר הביטחון יואב גלנט, ששוחח עם סא"ל ד׳ בעקבות הבחירה בו להשיא את משואת צה"ל, אמר לו: "אני מודה לך על מה שעשית, על מה שאתה עושה עם יחידת דובדבן בכל יום ועל מה שלוחמי צה"ל עושים שנה אחר שנה מאז קום המדינה עבור מדינת ישראל וביטחון אזרחיה. אתה מייצג את צה"ל בצורה היפה ביותר שאפשר לחשוב עליה. אני זוכר היטב את הברק בעיני הלוחמים בדובדבן, וכמי שהסתכל הרבה פעמים על הלוחמים – אתה רואה את תחושת השליחות, ולמפקד היחידה יש תפקיד מכריע בדבר הזה. אני מסתכל על הדרך שעשית, והיא מייצגת את ליבת העיסוק של צה"ל. החוויות שעברת הן לא קלות ברמה האישית. אתה חווה את חוויית הקרב יום יום, בפעולות התקפיות, זו לא תופעה שגרתית. אתה מהווה דוגמה אישית – לא רק לחיילים שלך ביחידה אלא לכל לוחמי צה"ל".
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-19.08.45-750x493.jpeg 750w" sizes="(max-width: 671px) 100vw, 671px" />"מהרגע הראשון ולאורך כל הדרך, ד' היה עבורי מודל פיקודי מעורר השראה", אומר לנו הרן עינם, ששירת תחת פיקודו של ד' מהטירונות ועד ששימש סגנו במבצע צוק איתן. "הוא הוביל את הדרך עם דוגמה אישית לא מתפשרת, הקפיד להתמודד עם התנאים בדיוק כמו אחרון החיילים שלו בלי שום הקלות והנחות, ולפעמים אף החמיר עם עצמו. תמיד בראש חייליו, נשאר קר רוח תחת לחץ, אמיץ וחותר למגע בלי היסוסים ולבטים".
עינם מספר על מפקד אסרטיבי, דעתן וחד, אך לצד זאת בעל רגישות וקשב לכלל חייליו: "הוא תמך מאוד בחיילים המורכבים יותר ודאג ועזר להם בכל הנדרש, כולל יציאות תכופות יותר, אספקת ציוד לבתים במידת הצורך, סיוע כלכלי עד כמה שאפשר ועוד. החיילים בפלוגה, בייחוד אלה שהתמודדו עם בעיות ת"ש, מעריצים אותו.
"ברמה האישית", מוסיף עינם, "אני קיבוצניק חילוני והוא דתי שחי אז בראס אל־עמוד (בשכונת מעלה הזיתים בעיר העתיקה בירושלים; י"א), אבל למרות הפערים האידיאולוגיים, החיבור האישי היה חזק מאוד. הוא תמיד העמיד בראש סדר העדיפויות את הדאגה לחיילים ואת הנוכחות של המפקדים איתם. ד' ידע להביע את הערכתו לפקודיו ולגבות מפקדים וחיילים גם אם טעו. לא פעם הוא לקח על עצמו אחריות. יש לו יכולת להיות בו זמנית גם עם מרחק פיקודי וגם קרוב לאחרון החיילים. מין יראת כבוד כזו שמרגישים על אף הפתיחות. זו העמדה הטובה ביותר למפקד". 
The post סא"ל ד': האירוע המכונן ששינה את חייו של מדליק המשואה appeared first on מקור ראשון.
הכרזת ראש האופוזיציה יאיר לפיד כי הוא מתכוון להיעדר בשבוע הבא מטקס העלאת המשואות הפותח את אירועי יום העצמאות חוללה סערה. לפיד נימק אותה בהתנגדותו לרפורמה המשפטית של הממשלה, השושבינית הראשית של האירוע.
אלא שבדיקה של אירועים ממלכתיים דומים בשנים האחרונות מעלה כי לפיד נעדר גם מהם, כידוע עוד לפני בוא הרפורמה המשפטית לעולם. לדוגמה: אשתקד, כשהיה ראש הממשלה החלופי, נעדר לפיד מטקס העלאת המשואות, אגב כמו ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו.
השבוע נעדר לפיד מהטקס הממלכתי במוזיאון יד ושם, שהוא מוזמן אליו בתור חבר סגל א' של שירות המדינה לצד ראש הממשלה, נשיא המדינה ונשיאת בית המשפט העליון. עם זאת, הוא השתתף בעצרת לוחמי הגטאות בקיבוץ יד־מרדכי, ושם אף נשא נאום. בבוקר יום השואה נעדר לפיד גם מטקס "לכל איש יש שם" שנערך בכנסת.
בשנה שעברה, כשכיהן כשר החוץ וראש הממשלה החליפי, נעדר לפיד מן הטקס ביד ושם. בלשכתו הוסבר כי ההיעדרות התרחשה בשל מצבה הבריאותי של בת משפחתו. שנה קודם לכן, כשכיהן כראש האופוזיציה בזמן ממשלת נתניהו־גנץ, הוא שהה בארצות הברית, ובלשכתו אמרו ששלח נאום מצולם לטקסים ברחבי הארץ. לאחר מכן הוא התנצל על היעדרותו. מסביבתו נמסר אז: "לפיד בן לניצולי שואה, ומשתתף בטקסי יום השואה באופן סדיר".
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 4/F230418EM34-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />בדצמבר בשנה שעברה, כשכיהן כראש הממשלה, לא הגיע לפיד לטקס המצטיינים של משרתי המוסד, "משיקולי לו"ז", לפי פרסום בחדשות 12. זו הייתה הפעם הראשונה שהטקס התקיים ללא נוכחותו של ראש הממשלה.
שרת התחבורה מירי רגב, הממונה על טקס המשואות, תקפה במסיבת עיתונאים השבוע את התבטאויות לפיד בנוגע לאי השתתפותו טקס המשואות. היא הזמינה לטקס אותו ואת יושב ראש המחנה הממלכתי, בני גנץ: "יש לכם כיסא של כבוד בטקס, בואו נשים את כל המחלוקות בצד ונראה לעם שאנו יכולים להיות מאוחדים בימים קדושים אלו". לפיד סירב להזמנתה של רגב, וכתב: "הכיסא שלי בטקס המשואות יישאר ריק כי לא השארתם לי ברירה".
בפוסט בפייסבוק הוא הסביר מדוע יחרים את הטקס: "אני לא רוצה לשנוא אף אחד, אני רק לא משתתף בשידורי תעמולה ממשלתיים". הוא הסביר שישתתף בטקס בבית העלמין הצבאי, כי "השכול הוא המקום שאסור לתת לוויכוח הפנימי להיכנס אליו. בשנתה ה־75 של המדינה אנחנו נהיה עצובים יחד, רק נשמח לחוד".
ב־2018, בעקבות סערת שילוב נאום נתניהו בטקס העלאת המשואות, תהה לפיד בציוץ שכתב בטוויטר: "האם יש משהו, משהו, שהממשלה הזאת תשאיר ממלכתי ומאחד במקום להפוך אותו למריבה מכוערת?"
בפתח ישיבת סיעת יש עתיד שלשום התייחס לפיד לטקסים, והבחין בין החגים הלאומיים. על יום הזיכרון לחיילי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה אמר שהוא "מצטרף לקריאה לאפשר לטקסי הזיכרון לעבור בשקט ככל האפשר". את המחאות הצפויות בטקס המשואות הוא נמנע מלגנות, ואמר: "צריך לשאול את הממשלה איך הגענו למצב שבו אנשים אומרים שהם רוצים למחות גם ביום הזה כי הם לא מרגישים שייכים".
The post לא רק המשואות: לפיד נעדר מטקסים באופן סדרתי appeared first on מקור ראשון.
זה קרה לפני כעשר שנים. התקשרתי במוצאי שבת לשיחה רגילה עם ההורים, ורציתי לשתף את אבא, הרב יצחק בן־פזי, במשהו שהתחדש לי במהלך לימוד פרשת השבוע עם התלמידים בישיבה. באופן לא צפוי, אבא סירב לשמוע. הוא רצה לשתף אותי במשהו שהתחדש לו בשבת, והיה נשמע נרגש מן הגילוי.
אבא סיפר ראשון: "ישבנו בשבת וסקרנו את כל האנשים בסיפורי התנ"ך שהופיעו בעורם נגעים של צרעת". את המתודה הזו הכרתי מהבית. בכל שבת היה אבא שואל את כל היושבים סביב השולחן "מה מסופר בפרשה". כילד הייתה זו חוויה משמחת של שותפות בסיפור פרשת השבוע ליד השולחן, אך מאוחר יותר, כנער, התפלאתי על השאלה הפשוטה כל־כך. כשהתבגרתי, גיליתי את הקסם שבפשטות ואת העושר שנמצא בסיפורים כמו שהם.
בשבתות תזריע ומצורע שאלת הקבע הייתה: מי יודע על מי מסופר שלקה בצרעת? לפעמים זכרנו פחות, לפעמים יותר, ובדרך כלל זה היה נגמר בזה. באותה שבת, גם אני השתמשתי באותה שאלה כדי לפתוח בדיון עם התלמידים. סיפרתי לאבא שגם אני והתלמידים ניסינו לסקור את המצורעים מהתנ"ך, וגם שהמשכנו משם לשאלה הבאה: מה מספרים לנו סיפורי המצורעים על אודות הצרעת.
אז מי הדמויות? מרים נענשה בצרעת לאחר שדיברה על משה ואשתו; עוזיהו המלך נענש בצרעת כשנכנס להקטיר קטורת בהיכל; נעמן, שר צבא ארם, היה מצורע אבל לא כתוב למה – אולי כדי להירפא ממנה בעזרת אלישע הנביא; גיחזי המשרת נענש בכך שצרעתו של נעמן דבקה בו לאחר שרדף אחרי נעמן וביקש לעצמו מתת בתרמית; ישנם גם ארבעת המצורעים שהתנ"ך עצמו לא מספר לנו מי הם ומה הרקע לצרעתם; והיד של משה שהפכה למצורעת כאות לאמיתות נבואתו. וזהו, פחות או יותר.
אבא המשיך: מה שהתחדש לנו השבת היה שהצרעת היא תגובה על חריגה מסמכות, כניסה לא זהירה לתפקיד בכיר. אצל עוזיהו המלך זה שקוף – הוא מלך ולא כהן, וברגע שהוא דורך על מפתן תפקיד לא לו, "וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ" (דברי הימים ב כו, יט). גם אצל גיחזי זה די ברור – הוא משרת, וכשהוא מתחזה לשליחו של אלישע ומבקש בשמו דבר שלא צווה – הצרעת שסרה מנעמן דבקה בו. אחרי הרקע הזה, גם ההתייחסות לצרעתה של מרים מקבלת תפנית מסוימת.
הגמרא מדגישה אומנם את הקשר בין הצרעת לעבירת לשון הרע, והמודל העיקרי הוא דבריהם של מרים ואהרן "עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח", אבל האמת היא שהפסוקים עצמם מדגישים דווקא את הערעור על ייחודיות מעמדו של משה כנביא ה': "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר". גם התוכחה העיקרית של ה' איננה על הדיבור מאחורי הגב, אלא על חוסר ההכרה בגדולת נבואתו של משה והפער בינה ובין מדרגתם של אהרן ומרים. בקיצור, צרעת היא התגובה למי שחרג באופן קיצוני מסמכות, למי שערער על תפקידו המיוחד של כהן או נביא.
מכאן, המשכתי את דבריו של אבא, גם הצרעת המוגבלת שהופיעה בידו של משה מתאימה לאותו רעיון. משה המסרב לקבל את השליחות להוציא את ישראל ממצרים גם הוא "חורג מסמכות" או מערער על כוחו של נביא. אלא שבאופן מיוחד במינו מדובר על חוסר הכרה בגדולת התפקיד שהוא עצמו מיועד לו!
שנינו נפעמנו. הן הגילוי עצמו היה חדש ומרגש עבורנו, והן ההתאמה בין שתי הדרכים שצעדנו בהן עם התלמידים וההגעה למסקנה הזהה באותה שבת, שגרמה לתחושה של קריצת הסכמה מלמעלה.
הפענוח של תפקיד הצרעת בתנ"ך כאזהרה או כעונש למי שמסיג את גבולו של בעל תפקיד חשוב, שופך אור גם על שאלת סדרן של הפרשיות בחומש ויקרא. לכאורה ההמשך הטבעי לפרשת מותם של נדב ואביהוא היה צריך להיות הציווי על הסדָרת הכניסה אל הקודש, שהוא הציווי הפותח את פרשת אחרי מות, ואף מצוין לגביו בפירוש שהוא בא על רקע מות בני אהרון שהתקרבו אל הקודש בצורה לא ראויה. ובכל זאת, בין שתי הפרשות האלה באה בתורה סדרה ארוכה שעוסקת ברובה בנגעי צרעת האדם, בגדיו וביתו, טומאתם והטהרה מהם.
נדמה שהתורה עצמה מכירה בחריפותו של העונש, הקטלני והמיידי, של נדב ואביהוא, שנכנסו אל הקודש פנימה, חרגו מסמכותם כבנים־סגנים ונטלו לעצמם עבודת כהן גדול שמיועדת לאביהם. פרשות תזריע ומצורע כביכול מספרות לנו כי אף שבמקרה כזה ראוי להשית עונש מוות, מכאן ולהבא תהווה הצרעת תחליף. זהו עונש קשה כשלעצמו, הכרוך בטומאה ובהרחקה ואולי גם בכאב, אבל כזה שיש ממנו מוצא ורפואה, תשובה ותקווה.
טהרת המצורע דומה באופן בסיסי לטהרת האדם שבא במגע עם המוות: מזים עליו מים חיים בעזרת ענף מעץ ארז, תולעת שני ואזוב. אולם לטהרת המצורע יש גם שלב שני – הקרבת שלושה כבשים לאשם, חטאת ועולה. אלה הם הקרבנות שמשלימים את תהליך חזרתו אל המחנה. מיוחד מכולם הוא קרבן האשם של המצורע, בכך שהכהן נותן מדמו על אוזן המיטהר ועל בהונות ידיו ורגליו. כמו, ובכן, הכהנים בשבעת ימי המילואים שלהם. זו נתינה של מינוי מחדש לשליחות ולתפקיד.
לכל אחד בעם ישראל יש תפקיד ושליחות. אסור לגלוש לתפקיד שאינו שלנו, אבל חשוב לא פחות – אל לנו לשכוח את התפקיד והאחריות המיוחדים לכל אחד מאיתנו. רק כאשר כל אחד ממלא את תפקידו ושליחותו, נהיה מסוגלים למלא את ייעודנו המשותף כעם, ממלכת כהנים וגוי קדוש.
The post סקירה של סיפורי הצרעת בתנ"ך מגלה מכנה משותף מפתיע appeared first on מקור ראשון.
לאחר פרסום הידיעה על פטירתו של מאיר שלֵו נמלאו כל אמצעי התקשורת בדברים לזכרו, תוך תיאור תולדות חייו והישגיו הספרותיים, עד שדומה כי קשה להוסיף עליהם דברים חדשים. במילים הספורות דלהלן אני מבקש להצטרף לכל הכותבים אך להציג גם את פניו של מאיר כפי שנתגלו לי בכמה מפגשים ספרותיים שערכנו יחדיו, ובעיקר בשיחות טלפון והתכתבויות שנמשכו במקוטע בשנים האחרונות.
מאיר שלֵו יצא לדרכו הספרותית בפרסום שלושה ספרי ילדים וספר עיון אחד ("תנ"ך עכשיו", 1985), אך כוכבו דרך עם פרסום הרומן הראשון הגדול שלו, "רומן רוסי" (1988). במשך שלושים וחמש השנים שחלפו מאז, המשיך במפעלו הספרותי הפורה והעמיד על מדף הספרים עוד שישה רומנים, כמה ספרי עיון ועשרות ספרי ילדים. כולם נתקבלו בהתלהבות וכבשו את ראש רשימות רבי המכר מיד עם הופעתם ולתקופה ממושכת. רבים מהם גם תורגמו לשפות זרות ואף שם זכו להצלחה, ואחד מהם ("יונה ונער") אף עובד למחזה.
סוד קסמם של שבעת הרומנים שחיבר שלֵו נעוץ בעלילתם המרתקת, בדמויות המיוחדות שהעלה על הבמה, בלשונם העשירה והקולחת ובתיאורי מקום, זמן וחומר. נוסח הכתיבה של שלֵו הוא על דרך הריאליזם הפנטסטי, המתחרה בגאווה עם יצירותיהם של גבריאל גארסיה מרקס וז'וז'ה סאראמגו: בצד תיאורים דקדקניים של מרחב ואנשים, שזורים בכל רומן יסודות על־טבעיים מובהקים, אם על ידי הענקת תכונות על־אנושיות לדמויות, אם על ידי שילובן בעלילות שהן בעלות אופי מיתולוגי למחצה, וכך מיטשטש בהן הגבול שבין מציאות לדמיון ושופעת מהם שמחת חיים קרנבלית.
סיפוריו מלאים בתיאורים חושניים ורבי בקיאות של בעלי חיים, צמחים, כלים ומאכלים, ומשולבים בהם הומור דק ויבש ונטייה להתבוננות בדמויות במבט קומי־סאטירי אך גם בהערצה המהולה בחמלה רבה. הקומפוזיציה של כל רומן היא מסובכת למדי, ומושתתת על תנועה מתמדת קדימה ואחורה בזמן, מלאת שינויים מפתיעים, תוך שזירת פיסות העלילה זו בזו, עד שהתמונה המלאה ניצבת בשלמותה לפני הקורא, ואז גם מתפענח הסוד שהונח בבסיס הסיפור מראשיתו.
כמה צירים מאגדים זה לזה את הרומנים של שלֵו. אחד מהם הוא הציר הגיאוגרפי הארץ־ישראלי: חלקם מתרחשים בעמק יזרעאל ואחרים בירושלים או במדבר הצחיח. תיאוריהם מאפשרים לקורא להריח את ריחם של השדות ולחוש במגעה הקר והמאובק של האבן הירושלמית. ניכרת בהם אהבתו של שלֵו למקומות אלו על פרטי נופם ותולדותיהם.
https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2018/05/גל-ויינשטיין-נהלל-צילום-אברהם-חי-8-copy-750x734.jpg 750w" sizes="(max-width: 800px) 100vw, 800px" />וכך כתב אליי: "נולדתי בנהלל אבל את רוב שנותיי עשיתי בירושלים. על אף זאת נהלל נעשתה 'תבנית נוף מולדתו' בכתיבה שלי. חייתי בה רק שנתיים וחצי, כשהייתי תלמיד בכיתות ד־ה, וזוכר כמה הצטערתי בשובנו לירושלים. בירושלים גרנו בשיכון קרית משה, סמוכים לבית חינוך עוורים, לבית המשוגעים – כך קראו לו אז – 'עזרת נשים', ולבית היתומים דיסקין. לימים אמרתי לאבי, שאהב את ירושלים אהבה גדולה, ששלושת הבניינים האלה מסמלים בעיני את מהותה של העיר – עיוורון, שגעון ויתמות, והוא חייך ואמר שעליו להודות שאני צודק". אביו של מאיר שלו, כידוע, היה המשורר יצחק שלו.
ועוד כתב: "נהלל שבתה את לבי בעיקר בגלל המשפחה של אמי, על כל נפתוליה, ויש לכך קשר גם ליכולת הסיפורית שלהם. הם בדו בדיות, חיקו חיקויים, המציאו מיתוסים. הסיפורים ששמעתי מהם בילדותי, על האתון שלהם, שהיתה מעופפת באוויר בלילות, ועל השכן שלהם, שהיה כה נמוך עד שלא יכול לעלות על סוס ונאלץ לרכוב על ארנבות – הקסימו אותי ומאוחר יותר נכנסו באופן טבעי לספרי הילדים ולרומנים שלי. אני סבור שאדמה ושדות, חורש ובתה, בעלי חיים וצמחים, נותנים לא רק חלב ודגן, אלא גם סיפורי מעשיות ומיתולוגיות מקומיות".
אימו של מאיר שלו, בתיה (בן־ברק), הייתה מורה ובת למשפחה סוציאליסטית, בעוד שאביו היה איש ימין מובהק, חבר אצ"ל לשעבר. את התחרות הספרותית בין נהלל לירושלים ביצירתו של מאיר שלו הוא ייחס גם למתח הטבעי ששרר בעניין הפוליטי־חברתי בין שני הוריו. "לא אהבתי את ההתנשאות הנהללית", כתב, "שגם סבלתי ממנה כילד קטן, אבל העדפתי את הכפר ואת העמק על פני ירושלים, וכך הדבר גם היום. אולי גם בגלל החילוניות העקרונית שלי". בהקשר זה יש להזכיר חיבור נוסף, "גינת בר", שהוא מעין יומן של בעל גינה המתאר בהשתאות את עולם החי והצומח ואת עולם האדם המשתלב בהם, גם כאן מתוך תיאור מקסים של ירידה לפרטי פרטים ואהבה שאינה יודעת גבול לטבע הארץ ונופיה.
ציר נוסף ביצירתו של מאיר שלו הוא המשפחה, כאשר במרכז כל רומן עומד מערך משפחתי מורכב, שלא לומר מוזר, על תסבוכת היחסים שבתוכו. סיפור המשפחה משמש יסוד מאגד למערך מסועף ביותר של סיפורי משנה, והוא נפרש כמין סאגה ארץ־ישראלית על פני עשרות שנים, כשתולדות הארץ – ובמיוחד פרשת ההתיישבות הציונית בה אך גם תקופת הפלמ"ח וימינו שלנו – נשקפות ממנו מתוך נקודת מבט חודרת ומקסימה. ציר נוסף, תמטי אף הוא, הם נושאי האהבה או אי־הבנת האהבה, כישלונה וכאביה, אך גם השיגעון לצורותיו וכן המוות והשכול.
ועוד מאגדת את מרבית הרומנים של שלֵו זיקתם אל המקרא ועולמו. על כך יעידו לא רק שמותיהם ("כימים אחדים", "עֵשו", "בביתו במדבר" ו"שתיים דובים") אלא גם עלילתם הלשה מחדש את העלילה המקראית ויוצקת אותה בתבניות ספרותיות חדשות ומפתיעות. מן המקרא ירש שלֵו כתיבה הנמנעת מרגשנות יתר ומנבירה פסיכולוגית מיותרת, כתיבה המעדיפה להותיר חללים ריקים ובעיות לא פתורות שעל הקורא לנסות ולמלא בכוחות עצמו – דבר המוסיף רבות לחדוות הקריאה. מאיר שלו אהב את התנ"ך, גם אם חלק מכתביו אודות הדמויות המקראיות עשוי לצרום באוזניהם של שומרי מסורת.
"הפרשנות המסורתית לדורותיה ניסתה ליפות את סיפורי המקרא, לתרץ את מחדלי גיבוריו ולרתום אותם לעגלת האמונה והמצוות", כתב בספרו "תנ"ך עכשיו". "התנ"ך שלי הוא תנ"ך אחר. מחבריו ודמויותיו הם בשר ודם… אין לי השכלה של חוקר ולא מוטיבציה של דרשן. זה ספר שאני אוהב לקרוא בו והוא גורם לי להתרגשות ומחשבה. יש בתנ"ך כמויות מספיקות של פוליטיקה, אהבה, אמונה והגות כדי לעורר כל קורא להרהר במתרחש סביבו גם בימים אלו".
ספרו "ראשית" (2008), המתאר בחן ובהומור נעים את התרחשותם הראשונה של אירועים שונים במקרא (הבכי הראשון, הנשיקה הראשונה וכיוצא באלה) מצטרף אל חיבוריו שהמקרא בתשתיתם, והאהבה לעולם המקראי באה בו לביטוי בכל עמוד ועמוד. הפסוק "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה" (בראשית כט, כ), אמר לי בהרצאה פומבית, הוא היפה ביותר בתנ"ך, והוא חש קנאה גדולה כלפי הסופר המקראי שעלה בידו להוציא מתחת ידו משפט כה נפלא.
אך קודם שהחל שלֵו בפרסום הרומנים הקדיש מחילו, כאמור, לספרי ילדים, והעשיר גם את עולמו של הקורא הצעיר. מאז "הילד חיים והמפלצת מירושלים" (1982) ועד "השן שהתנדנד לה הילד" (2020) זכו ילדי ישראל לכעשרים יצירות (כגון "אבא עושה בושות" ו"הגשם של סבא אהרן") שנכתבו בשפה בהירה ולא מתיילדת, בהומור משמח ובחן. שילוב של שלושה סיפורי ילדים ברומן "שתיים דובים" הביא לביטוי את הקשר הפנימי שבין כתיבתו של שלֵו לנמענים שונים.
וכך כתב לי: "את ספרי הילדים כתבתי כי נולדו לי ילדים, ועל פי המסורת המשפחתית התחלתי להמציא להם סיפורים שמקצתם היו ראויים לדפוס, אבל זכרתי את החדווה העצומה שלי מספרים ומסיפורים שהוקראתי וסופרתי מגיל ינקות וקראתי מגיל ארבע והלאה. מכל הרומנים שקראתי בנעוריי, בבחרותי, בבגרותי ובזקנתי – וקראתי רומנים טובים מאוד – אף אחד לא הסעיר והלהיב והדמיע והצחיק אותי כמו ספרי הילדים הטובים שקראתי בילדותי… בדרך הטבע העברית של ספרי הילדים פחות תובענית מזו של הרומנים שלי, אבל אינני מוריד את רמתה בכוונה ואינני נרתע משימוש במילים שגורות פחות. גיליתי שילדים יודעים להבין אותן מתוך ההקשר הסיפורי, ואני מאמין ברצונם להרחיב דעת וללמוד".
בצד כל אלה חיבר שלֵו כמה ספרי עיון ושניים מהם – "בעיקר על אהבה", 1995; ו"סוד אחיזת העיניים", 1999 – מבוססים על מחזורי הרצאות שנשא בפני אולמות גדושי סטודנטים בשתי אוניברסיטאות שבהן כיהן כסופר־אורח. ההרצאות חושפות בדרך סיפורית שובת לב את עולם הקריאה שלו, את התשתיות המקראיות והמיתולוגיות של כתיבתו, ואת היוצרים הגדולים מספרות העולם שהשפיעו עליו, במיוחד, אך לא רק, בתיאורי אוהבים ואהבות.
הצלחתו של שלֵו באה לביטוי גם בעבודות מחקר אקדמיות שנכתבו על יצירתו ובתרגומים שזכו להם ספריו. הם תורגמו ל־26 שפות, בהן כל הלשונות האירופיות וכן טורקית, קוריאנית, יפנית, סינית וערבית. תארי הדוקטור לשם כבוד והפרסים הרבים שזכה להם, בארץ ובחו"ל, מעידים על מעמדו כאחד מבכירי הסופרים של ימינו.
במשאי ובמתני עם מאיר שלו הוא לא נתגלה לי כאיש רעים להתרועע, אלא – אם לעשות שימוש במאמר ידוע של חז"ל על רבי מאיר – כאדם שיש לזרוק במפגש עמו את הקליפה שנתעטף בה וליהנות מן התוכן. בפנימיותו היה אדם רגיש, אוהב אמת של אדמה וארץ ישראל, ילדים וספרות.
ואחרונה: שלֵו בתוך עמו ישב, דבר שבא לביטוי גם בטור קבוע בעיתונות (תחילה ב"הארץ", ולאחר מכן ועד יומו האחרון ב"ידיעות אחרונות"), שבו לא היסס להביע את עמדותיו בשאלות של ספרות, חברה ופוליטיקה. עמדותיו כאיש שמאל חילוני ידועות ברבים ואין צורך להרחיב כאן בכך; שבעת הרומנים וספרי הילדים פרי עטו יהיו המצבה הספרותית שהעמיד במהלך שנותיו, ואלו לא ייעקרו במהרה מארון הספרים הישראלי, ואוסיף: גם היהודי.
The post אהבה שאינה יודעת גבול לטבע הארץ ולנופיה | פרידה ממאיר שלו appeared first on מקור ראשון.
שגרירת ישראל בממלכה המאוחדת, ציפי חוטובלי, אירחה בלשכתה ביום שני השבוע, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, את לילי אברט בת ה־99 – עד לפני שלוש שנים ניצולת שואה אלמונית, המתגוררת בלונדון עם משפחתה הגדולה, אבל כיום אחת מהדמויות המוכרות בעולם בקרב הצעירים. ברשתות החברתיות יש לה עוקבים מכל קצווי תבל, ששולחים לה שאלות על המלחמה ועל החודשים הארורים שעברה במחנה אושוויץ.
נינה של אברט, דב פורמן, לומד השנה בישיבת הכותל בירושלים. "פגשתי" אותו לראשונה במקרה לפני כשנתיים וחצי, בערוץ טיקטוק שבו הופיע עם לילי, סבתא־רבתא שלו: בסרטון טיקטוק טיפוסי איחלו השניים שבת שלום לכל העוקבים שלהם. בברכה הם לא שכחו להזכיר שלילי, היושבת בכורסה, היא ניצולת שואה.
כשהתחלתי לגלול בין הסרטונים גיליתי צמד חמד בין־דורי מגניב ומרגש, שמבין היטב כיצד להפעיל מדיה דיגיטלית. אגב, אני לא היחידה: בזמן כתיבת שורות אלו יש לערוץ יותר מ־2 מיליון עוקבים מכל העולם ו־39 מיליון לייקים.
לו הייתם פוגשים את פורמן ברחובות הבירה, לא הייתם מאמינים שהוא מנהל אימפריה של עוקבים דרך הטלפון הפשוט שלו. במשך השנים הוא נעשה לדובר של משפחתו לנושאים הקשורים לסבתא־רבתא לילי. כמו סיפורים רבים לאחרונה, הוא אומר, הכול התחיל בקורונה: "היה לי קשה להיות רחוק פיזית מסבתא בתקופה הזאת. אנחנו משפחה מגובשת, וכולנו גדלנו סביבה בלונדון. עד הקורונה פגשתי אותה לפחות פעם בשבוע. היא באמת מלכת המשפחה.
"אבל לא רק שהיה לי קשה לא להיפגש איתה, אלא גם הבנתי מה עומד לקרות כשהיא לא תהיה בינינו. באושוויץ היא נדרה נדר שאם היא תצא משם, היא תספר לעולם מה היא ראתה ומה חוותה. כבר ארבעים שנה היא עוברת ממקום למקום ומספרת. בזמן הקורונה הכול עצר, וזה כאב לה מאוד. באותו זמן הרגשתי שצריך לתעד כמה שיותר את הסיפור שלה, כדי שנוכל לספר אותו ביום שאחרי".
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 18-23-26-55-4-360x504.jpg 360w" sizes="(max-width: 488px) 100vw, 488px" />לילי נולדה ב־1923 בדרום הונגריה, בעיר הקטנה בונהאד, שכשישית מתושביה היו יהודים. היא הייתה הבת הבכורה משישה ילדים. את ילדותה היא מתארת כילדות השמחה ביותר שאדם יכול לחוות, עם ההורים הטובים ביותר. המלחמה הגיעה לאזור מגוריה רק במרץ 1944, עם כיבוש הונגריה בידי הנאצים. אחרי ימים מעטים רוכזו היהודים בעיירה לתוך כמה גטאות, לאחר שנלקחו מהם כל חפציהם, וביולי העלו אותם לרכבות למסע של חמישה ימים לכיוון אושוויץ. לילי נסעה בקרון עם אמה, אחיה ושלוש אחיותיה. אביה נרצח קודם לכן, ואח אחר נלקח לעבודת כפייה.
בבואם לאושוויץ הופרדו בני המשפחה בסלקציה האיומה של יוזף מנגלה: לילי ושתי אחיותיה הלכו לצד של החיים, ואמה, אחיה ואחותה הקטנים נלקחו לכיוון תאי הגזים. לילי ואחיותיה עברו ארבעה חודשים קשים ביותר במחנה, עד שהועברו למפעל נשק ליד לייפציג שבגרמניה. באפריל 1945, כשכוחות הברית התקדמו לעבר גרמניה, לקחו הנאצים את כל אסירי המפעל לצעדת מוות של חמישה ימים, ללא נעליים וללא מים. לילי אומרת ש"נולדה מחדש" ביום שישי, 13 באפריל 1945, כששוחררה בידי חיילים אמריקנים יהודים.
לאחר השחרור עברה לילי לשווייץ, ומשם לישראל ב־1946. כאן היא פגשה את שמואל, יהודי הונגרי שעלה לארץ ב־1939, לפני שנות התופת. הם התחתנו, ונולדו להם שלושה ילדים. בארץ הם חיו בקיבוץ חפץ־חיים, ולאחר מכן בתל־אביב ובבני־ברק. ב־1967, זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים, יצאה לילי עם משפחתה לביקור בלונדון, ומאז נשארה המשפחה לגור באנגליה.
"באחד הימים הראתה לי סבתא דבר שלא ידעתי עליו", מספר לי פורמן, "שטר כסף גרמני שאחד החיילים היהודים נתן לה כששוחררה. החייל כתב לה: 'התחלה לחיים חדשים. בהצלחה ורוב אושר'. שאלתי אותה אם חיפשה לאחר המלחמה מי היה החייל הזה, והיא אמרה לי שלא. אמרתי לה, חצי בצחוק, שאמצא אותו דרך האינטרנט ב־24 שעות הקרובות. זה לקח הרבה פחות זמן: שמונה שעות אחרי הציוץ בטוויטר מצאנו את משפחת החייל, שנפטר ב־2013. אחרי כמה ימים לילי נפגשה בזום עם משפחתו, וזה היה מרגש מאוד. מתוך החוויה הזאת הבנתי כמה כוח יש למדיה הדיגיטלית. מכיוון שהרבה אנשים התחילו לעקוב אחריי, החלטתי להמשיך עם הגל הזה ולספר את סיפורה של לילי דרך טוויטר, אינסטגרם וטיקטוק".
דב היה רק נער בן 17 שהתחיל מבצע הסברתי ענק לזיכרון השואה. הוא הבין מהר מאוד שבמדיה הדיגיטלית לא קיימים הגבולות הפיזיים של העולם: אנשים שחיים במדינות שאין להן קשר עם מדינת ישראל, במדינות שבהן האנטישמיות לגיטימית ובמקומות שאסור ללמד בהם על תולדות השמדת היהודים באירופה, יכולים להגיע לערוצים שלו ושל לילי. לדבריו, 18 אחוזים מהתכנים בטיקטוק הנוגעים בשואה כוללים הכחשת שואה או אנטישמיות. דב מדבר על היכולת "לחנך אנשים" לתודעת השואה דרך סרטונים קצרים ואמצעים אחרים. דרך הערוץ שלהם אנשים מגלים זווית ראייה אחרת, לא של מחקרים היסטוריים אלא של עדויות של ניצולים.
לילי ודב, לדוגמה, מרבים לקיים שידורים חיים שבהם הם עונים על שאלות ותשובות – דב קורא ללילי את השאלות המגיעות מכל העולם, והיא עונה מהכורסה בלונדון. "לפעמים אנשים שואלים שאלות שמראות עד כמה הם לא יודעים מה היה באושוויץ ובזמן השואה", הוא אומר, "הם לא אנשים רעים, הם פשוט לא מכירים ורוצים לדעת, ולכן הם תוהים בקול. שאלו אותנו, למשל, למה סבתא בחרה במחנה אושוויץ ולא במחנה אחר".
בשנתיים האחרונות, דב ולילי נחשבים למשפיעני רשת בתחום העיסוק המסוים מאוד שלהם. דב מרבה לשתף פעולה עם ארגונים כדי להפיץ תכנים חינוכיים על השואה. לפני כמה חודשים הוא נסע למחנה אושוויץ והסריט את עצמו עם מדריך מהמוזיאון במקומות שבדרך כלל סגורים לקהל הרחב, כמו ארכיון המוזיאון. הסרטונים שלו זכו לכ־50 מיליון צפיות. "זה מראה עד כמה חשוב לעשות את זה", הוא אומר לי. לפני כמה ימים נסע למצעד החיים והעלה לרשתות עשרות תמונות וסרטונים מאירוע הזיכרון הגדול, שמתקיים השנה אחרי שלוש שנות הפסקה בגלל הקורונה.
בעקבות העשייה ברשתות החברתיות, פנתה הוצאה לאור לדב וללילי בבקשה שיכתבו ספר על חייה; כך נולד הספר "ההבטחה של לילי", המגולל את חייה של נערה הונגרייה בתופת של המלחמה.
שנים רבות לילי חלמה לכתוב ספר כדי להשאיר עדות מדויקת שתשרוד בימים שלאחר מותה, אבל היא הייתה בטוחה שהוא לא יעניין שום הוצאה לאור. עם הצלחתה בעולם הדיגיטלי, הפך החלום למציאות. במשך שלושה חודשים דב תחקר אותה כדי לכתוב את הסיפור בצורה הטובה ביותר. בימים שהיא סיפרה לו את זכרונותיה, הוא בדק עם חוקרים כל חלק היסטורי בסיפור.
כשסיימו את החיבור הם פנו לנסיך (כיום המלך) צ'רלס, כדי שיכתוב מבוא לספר. אחרי שהנסיך נפגש עם לילי, בפברואר הוא העניק לה את עיטור "מסדר האימפריה הבריטית" האזרחי החשוב במעמד מיוחד ומרגש בארמון וינדזור. כשהספר יצא לאור הוא נעשה לרב מכר, וכבר תורגם לשפות רבות. גם בארץ הוא צפוי לראות אור בעוד כמה חודשים.
The post ניצולת השואה בת ה-99 שהפכה למשפיענית טיקטוק appeared first on מקור ראשון.
ההידברות בין הקואליציה לאופוזיציה על התיקונים במערכת המשפט התחדשה לאחר חג הפסח במלון וולדורף אסטוריה בירושלים. המשא ומתן התמקד בהצעות להרכב הוועדה לבחירת השופטים בישראל במסגרת חוק יסוד השפיטה, וכן ברוב הנדרש להעברת חוק יסוד בכנסת במסגרת חוק יסוד החקיקה. הפערים בין הקואליציה לאופוזיציה גדולים, אך גם בין יש עתיד למחנה הממלכתי אין תמימות דעים.
הקואליציה הציעה כי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים יהיו 11 חברים – 5 לאופוזיציה ו־5 לקואליציה – והנציג ה־11 יהיה שופט עליון בדימוס שימנה השר בהסכמת נשיא בית המשפט העליון. האופוזיציה דרשה שנשיא העליון יוכל להטיל וטו, אך הקואליציה סירבה לכך. בנוסף עלתה גם הצעה שלפיה בוועדה לא יכהנו פוליטיקאים כלל, כך שיישמרו העקרונות של שני הצדדים – זה של הקואליציה, העומדת על כך שלא תהיה זכות וטו לשופטים, וזה של האופוזיציה, הדורשת שלא יהיה רוב לנבחרי הציבור. עם זאת, הצעה זו לא זכתה לתמיכה.
ברקע העימות על הרכב הוועדה, במפלגת יש עתיד הוציאו הודעה המדגישה את "המחויבות שלנו לשמירה על הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כך שלא יהיה מצב שבו הפוליטיקאים יוכלו למנות שופטים בישראל".
את היום השני הקדישו הצדדים לניסוח הגדרתו של חוק יסוד, ולשאלה אם בג"ץ יכול לפסול אותו. הנחת העבודה שהוסכמה על הצדדים בשולחן היא כי אם בית המשפט יכול לפסול חוק יסוד, מובן שהוא יוכל לפסול חוק רגיל. ביום ראשון עתידים הצוותים להתכנס שוב ובסופו של דבר לצאת עם הגדרה המוסכמת על כולם.
חברי המפלגות דנו גם במספר חברי הכנסת הדרוש להעברת חוק יסוד בכנסת, מאחר שעניין זה לא נקבע מעולם. ביש עתיד דרשו רוב של 80 חברי כנסת, במחנה הממלכתי הסתפקו בהצבעה של 70 חברי כנסת לאישור חוק יסוד. מנגד, הקואליציה דרשה רוב של 61 חברי כנסת בלבד לצורך אישור חוקי יסוד. על כולם הוסכם כי בכל מקרה יידרש החוק לעבור בקריאה הרביעית בכנסת הנוכחית או הבאה אחריה.
מבית הנשיא נמסר כי "הדיונים התקיימו באווירה חיובית, עניינית ורצינית, והצדדים מחויבים להמשך תהליך ההידברות, במטרה להגיע להסכמה". מיש עתיד והמחנה הממלכתי נמסר כי "הצורך הוא להגיע להסכמות רחבות, תוך שמירה על כל עקרונות הדמוקרטיה – שעליהם לא נתפשר. נמשיך לעשות את כל שניתן כדי להגיע לחקיקה מכוננת, שתחזק את הדמוקרטיה הישראלית ואת מדינת ישראל".
The post המו"מ על הרפורמה המשפטית: מסתמנת פשרה בהרכב הוועדה למינוי שופטים appeared first on מקור ראשון.
מזג האוויר האביבי נמשך. אחרי ההתקררות שחלה בסוף השבוע, בימים הקרובים יעלו הטמפרטורות, הלחות תרד וייעשה מעט חם מהרגיל בעונה, אך קיים סיכוי לגשם. בהמשך השבוע שוב יירדו מעט הטמפרטורות, ותחול התקררות יחסית.
חזאי מטאו-טק, ליאור סודרי, מוסר כי רכס מעל אזורנו גורם,למזג אוויר יציב נוח. היום (שישי) צפוי להיות מעונן חלקית עד בהיר, עם טמפרטורות מעט נמוכות מהממוצע, בעיקר בהרים.
מחר (שבת) יהיה מעונן חלקית עד בהיר, עם עלייה בטמפרטורות, בעיקר בהרים, והן תהיינה רגילות לעונה.
ביום ראשון יהיה מעונן חלקית, עם עלייה קלה נוספת בטמפרטורות, וייעשה מעט חם מהרגיל לעונה, בעיקר באזורים הפנימיים, בלילה ייתכן גשם קל.
ביום שני, ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, יהיה מעונן חלקית עד בהיר, עם ירידה קלה בטמפרטורות. ביום שלישי, יום הזיכרון, יוסיף להיות מעונן חלקית עד בהיר, עם ירידה קלה נוספת בטמפרטורות.
The post עלייה בטמפרטורות – וסיכוי לגשם: תחזית מזג האוויר appeared first on מקור ראשון.
ערב יום הזיכרון תשפ"ג – משרד הביטחון מפרסם את מניין חללי מערכות ישראל משנת 1860 ועד היום: 24,213. מיום הזיכרון תשפ"ב ועד היום נוספו 59 חללים למניין הנופלים ועוד 86 נכים, שנפטרו כתוצאה מנכותם והוכרו במהלך השנה כחללי מערכות ישראל. על רקע המחאות נגד הרפורמה במערכת המשפט, משרד הביטחון פרסם הודעה לפיה הוא "קורא לציבור לכבד את זכר הנופלים, לעמוד לצד המשפחות השכולות ולאפשר להן להתייחד עם זכר יקיריהן".
Video: משרד הביטחון
ביום שני, ג' באייר תשפ"ג (24.4.2023), בשעה 20:00 בערב, תישמע בכל רחבי הארץ צפירת זיכרון באורך דקה, שתציין את פתיחתו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. מייד לאחר הצפירה יחלו עצרות הזיכרון ברחבי הארץ. הטקס המרכזי יתקיים ברחבת הכותל בירושלים במעמד נשיא המדינה, יצחק הרצוג, שר הביטחון, יואב גלנט והרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי.
ביום שלישי, ד' באייר תשפ"ג (25.4.2023), בשעה 11:00 בבוקר, תישמע צפירת זיכרון באורך שתי דקות, ולאחריה יתחילו טקסי הזיכרון הממלכתיים ב-52 בתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ ובאתרי ההנצחה. הטקס המרכזי יתקיים בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל בירושלים במעמד נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ראש הממשלה, בנימין נתניהו ויו"ר הכנסת, אמיר אוחנה. מיד לאחר הצפירה, ב-11:02, יחלוף מעל בית העלמין הצבאי והיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל מטס מיוחד של מטוסי קרב במבנה חסר. משרד הביטחון יעביר בשידור חי את הטקסים הממלכתיים, ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת.
אגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון, האחראי על אירועי יום הזיכרון, השלים את הכנת 52 בתי העלמין הצבאיים, את אתר ההנצחה ללוחם הבדואי בצומת המוביל, מאות חלקות קבורה צבאיות ואלפי קברים הפזורים ביישובים השונים מקריית שמונה ועד אילת. העבודות כללו שיפוץ, הנגשה, אחזקה, ניקיון, גינון וכן ליטוש והחלפת מצבות פגומות או ישנות. עובדי האגף יזמו במהלך השבועות האחרונים שיחות למשפחות השכולות לקראת יום הזיכרון, במטרה להעניק להן כל סיוע שיצטרכו.
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2_04.Still003-750x422.png 750w" sizes="(max-width: 868px) 100vw, 868px" />סמנכ"ל וראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון, אריה מועלם: "ביום הזיכרון כולנו חשים בערבות ההדדית, חוויית היחד חזקה ואמיתית. זהו יום, בו חוברים נימי הרגש אל דם המכבים הזורם בעורקינו ומתוך הדומייה חשים ברעות ובברית בין החיים לנופלים.
כמידי שנה אגף משפחות, הנצחה ומורשת נערך לכבד את הציבור הרחב, שפוקד את בתי הקברות, לחבק ולהושיט יד תומכת לציבור המשפחות השכולות. על קברי חללי מערכות ישראל יונחו זר, נר זיכרון וכאות להתייחדות של המדינה עם כל קבר, יוצב דגלון עם סרט שחור הנושא את אותיות היזכור – נזכור ולא נשכח את הקדושים שנפלו למען מדינתנו".
לצד אירועי הזיכרון בישראל, משרד הביטחון משיק השנה שירותים חדשים ופעילויות לזכר הנופלים:
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 4_10.Still014-750x422.png 750w" sizes="(max-width: 777px) 100vw, 777px" />The post ערב יום הזיכרון תשפ"ג – מניין חללי מערכות ישראל: 24,213 appeared first on מקור ראשון.
