מכון ויצמן למדע, ביוזמה משותפת עם קרן מרים ואהרון גוטווירט, צפוי להקים בית ספר ללימודי רפואה שבמסגרתו תושק תוכנית לימודים ייחודית להכשרת דור העתיד של רופאים-חוקרים. 

התוכנית תכשיר כ-40 סטודנטיות וסטודנטים ישראלים מדי שנה, בעלי תואר ראשון או תארים מתקדמים, שבסיום הכשרתם יקבלו תואר MD-PhD. החוקרים שיתקבלו לתוכנית ישתלבו בפעילות המחקרית במכון ויצמן למדע, ויעברו הכשרה קלינית במרכזים רפואיים בארץ, בהם המרכזים הרפואיים הממשלתיים – שיבא, שהיה המרכז הרפואי הראשון שהצטרף לתוכנית וסייע בעיצובה ובנייתה, ואיכילוב, וכן בתי החולים של שירותי בריאות כללית. התוכנית, שעדיין טעונה אישור של המועצה להשכלה גבוהה, צפויה להיפתח להרשמה בסוף 2024 ותחילת הלימודים צפויה באוקטובר 2025.

התוכנית תפתח בפני בוגריה שני מסלולי קריירה אפשריים או שילובם: התמקדות במחקר בסיסי תוך הבנה מעמיקה יותר של הצרכים הקליניים הכרוכים בו והיכרות עם האופן שבו ניתן לנצל תגליות וידע עדכני לקידום פרויקטים פורצי דרך; או התמקדות בעשייה רפואית. הלימודים יעניקו הכשרה בתחומי הרפואה ומחקר בסיסי במדעי הטבע ומדעים מדויקים תוך שימת דגש על מדע הנתונים ובינה מלאכותית.

במכון ויצמן אומרים כי "הכשרתם של רופאים-חוקרים חדשים במסגרת התוכנית תיתן חיזוק משמעותי למערך הרפואה הציבורית בישראל. הזרמת כוח אדם איכותי לבתי החולים בישראל, שהוכשר באופן מקיף הכולל מדעים ורפואה, תביא את הטיפולים המתקדמים והחדשניים ביותר אל המטופלים. התוכנית תשאף להגדיר מחדש את מסגרת החינוך הרפואי ולהזניק את המחקר הביו-רפואי ויישומו בישראל. היא תעצב הלכה למעשה את הרופא-חוקר בעידן החדש של רפואה מבוססת מחקר ותאפשר לבוגריה לעבור בצורה חלקה בין טיפול קליני למחקר ביו-רפואי. בוגרי התוכנית ייהנו משילוב ייחודי של הכשרה מדעית מעמיקה וכישורים קליניים מצוינים, שיציידו אותם להתמודדות עם אתגרי הבריאות המתפתחים בעולם – כל זאת לצד העשרת המחקר המדעי המתבצע במכון ויצמן למדע".

הקמת בית הספר ותוכנית הלימודים מתאפשרים בזכות תרומתה של קרן גוטווירט בסך של כ-400 מיליון שקלים, אחת התרומות הגדולות שניתנו בישראל. קרן גוטווירט מהווה את הזרוע הפילנתרופית של נאמנות AG Trust, שפעילותה העסקית מרוכזת בקבוצת אלייד. מאז היווסדה, לפני למעלה מחמישים שנה, תומכת  קרן גוטווירט באופן מתמשך בעשרות מוסדות ומיזמים בתחומי המדע, הבריאות והתרבות בישראל ופועלת רבות להעשרת וקידום החינוך האקדמי בישראל.

פרופ' אלון חן, נשיא מכון ויצמן למדע מסר: "מכון ויצמן למדע מכשיר זה דורות ארוכים מדעניות ומדענים מצטיינים המובילים את המחקר האקדמי והיישומי בישראל ובעולם. מאז הקמתו, העשייה המדעית במכון ויצמן מתבצעת מתוך שליחות לאומית ולמען עתיד האנושות, והכשרתם של רופאים-חוקרים בישראל צפויה לגלם את ייעודו של המכון באופן המלא ביותר. התוכנית תסייע לרופאי העתיד להביא אל בתי-החולים את הידע העדכני והחדשני ביותר בתחום הביו-רפואי, המתבסס על מחקר ישראלי בחזית המדע והרפואה, ולהשפיע על חייהם של אינספור בני-אדם בארץ ובעולם".

פרופ' יצחק סוארי מסר בשם נאמנות גוטווירט: "אנו נרגשים וגאים להכריז על הקמת בית הספר החדש לרפואה לרופאים-חוקרים אשר ימשוך אליו את טובי המוחות במדינת ישראל וישפר את עתידם של אזרחי ישראל. תוכנית הלימודים החדשה תחת האכסנייה של מכון ויצמן למדע תבטיח רמה אקדמית-מחקרית מן השורה הראשונה בארץ ובעולם, תוך יצירת חיבור ישיר בין המדע והמחקר הבסיסי לבין עולם הרפואה. חזון העושים במלאכה נוטע בכולנו את הביטחון שהמיזם החדש יכה שורשים, יסתעף לתחומים חדשים ויצמיח את דור העתיד של הרפואה בישראל".

המוזיקה הפופולרית בארה"ב היא לא ז'אנר נקי במיוחד. המילים לעיתים קרובות בוטות, הקליפים גרפיים וגם הזמרים עצמם הם לא ממש מודל ראוי לחיקוי. ואיכשהו, בתוך האקלים התרבותי הזה, הכוכבת הגדולה ביותר של התקופה היא טיילור סוויפט. זמרת פופ בת 34 שהמופע שלה, Eras, שבר שיאים והפך לתופעה תרבותית יוצאת דופן. כילדה, ביקשה סוויפט מהוריה לעבור לנאשוויל, בירת הקאנטרי של ארצות הברית, כי היא רוצה להיות זמרת קאנטרי.

וככה, כשהייתה בת 11, עברה משפחת סוויפט לנאשוויל – ההורים, טיילור ואחיה הקטן – כדי להגשים עבורה את החלום. ואכן, ב־2006, בגיל 16, הוציאה סוויפט את האלבום הראשון שלה. מאז ועד היום הוציאה בסך הכול עשרה אלבומי אולפן, ארבע הקלטות מחודשות של אלבומים, ארבעה אלבומי לייב וחמישה אלבומים מקוצרים (EP). זכתה ב־14 פרסי גראמי, מתוכם ארבעה "אלבום השנה", והסינגלים שלה שוברים שיאים בטבלאות הלהיטים.

״השאלה מה הסיפור עם טיילור סוויפט ולמה היא כל כך מעניינת, מעסיקה אותי גם", אומרת יעל פלג, בת 31 מירושלים. "בנות בגילי – מילניאלז שגדלו בשנות התשעים – גדלנו איתה. עברנו איתה יד ביד את כל המהלכים של החיים. יש בה משהו שמאוד דומה לגילנו. אבל גם להפך: בתור ישראלית שחיה חיים רוויי מלחמות וטרור וכאוס, באה אמריקנית בלונדינית, לכאורה הכי רחוקה מהחיים שלי, ושרה על אגדות ופיות והתאהבויות שרחוקות גם מהעולם הדתי שבו אני חיה. ובשנה האחרונה היא נותנת עוד יותר אסקפיזם טהור ומוחלט: היא מוכרת שואו, ומוזיקה שהיא הקו הדק בין טראש, פאן ופופ איכותי".

אור שלום: "היא מקדשת נשיות ואחוות בנות בתרבות שמשסה סלבריטאיות אחת בשנייה, החברות שלה מרגשות אותה יותר מגברים. זה סיפור מאוד תמים בעולם מאוד לא תמים"

סוויפט היא סינגר־סונגרייטרית. זמרת שכותבת, מלחינה ומנגנת את המוזיקה שלה בעצמה. תופעה די נדירה בעולם הפופ. בנוסף, סוויפט מתפתחת מוזיקלית ויש פער גדול בין טיילור סוויפט של אלבום הקאנטרי הראשון שלה לבין אלבומי הפופ האחרונים שגם נחשבים טובים הרבה יותר. בסרט ״מיס אמריקנה״ שנעשה ב־2020 עם נטפליקס מספרת סוויפט שאחרי שהוציאה את האלבום Reputation חיכתה לראות אם היא מועמדת לגראמי, וכשגילתה שלא, המסקנה שלה לא הייתה שהעולם שונא אותה, אלא שהיא פשוט צריכה לעשות אלבום טוב יותר.

סוויפט חריגה בעוד תחום שלא אופייני לקולגות שלה, ובכלל לכוכבות שפרצו בגיל צעיר: היא נשארת נקייה. יש זמרות שהפכו מוכרות בזכות ערוץ דיסני, כאלה שגדלו מול המצלמה, כמו בריטני ספירס, מיילי סיירוס או אריאנה גרנדה. אחרות כמו בילי אייליש וריהאנה פרצו עוד לפני שמלאו להן 20. כולן דיברו על קושי להתמודד עם השינוי בחיים, עם אובדן האנונימיות ועם תשומת הלב הבלתי פוסקת. המון מהן נופלות לדיכאון, לסמים או לתקופה פרובוקטיבית שנועדה ליצור מרחק בין הילדות שהיו לנשים שהן היום. אך לסוויפט זה לא קרה ולאורך 18 שנות קריירה סוויפט הצליחה לשמור על תדמית נקייה – והפרט הזה בביוגרפיה שלה הופך אותה לפופולרית אצל בנות המגזר הדתי.

"אני חושבת שהיא אדם ממש טוב. בכל ההתנהלות שלה מול אנשים אחרים, לרבות סלבס, היא אף פעם לא עשתה משהו שתפסתי כלא לעניין. יש לה מידות טובות. היא תורמת הרבה כסף ועושה חסדים", אומרת גליה שפט, בת 20 מירושלים, "גם השירים שלה יחסית נקיים ומרומזים ולא גסים. אז בתור דתייה קל לי להתחבר לזה. אומנם יש דברים שמתנגשים עם זהות דתית, אבל זה קונפליקט שיש לדתיים מול עוד ערכים ולא רק מולה. למשל, כשהתפרסמו תאריכי ההופעות שלה, הייתי צריכה למצוא את ההופעות שלא מתקיימות בשישי או בשבת. הצלבתי עם לוח השנה וראיתי שהכול יוצא בספירת העומר או בשלושת השבועות. עד שנפתחו עוד תאריכים והיה קל יותר. אבל הייתי בלחץ על זה. בסוף אני טסה לצרפת, להופעה שמתקיימת ביום ראשון. אני לא יכולה ללבוש בגד גוף כמו שלה להופעה ואצטרך למצוא תלבושת עם חצאית ארוכה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ck_1125530786-750x498.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"יש משהו בבנות דתיות שתמיד יהיה תמים יותר״, אומרת פלג, ״תמיד נהיה כמה צעדים אחורה באופנה, במוזיקה ובגילוי של דברים. אני גיליתי את טיילור סוויפט בצבא וחוויתי אותה בדיעבד. יש בה תום ילדותי והיא עוזרת לנו להשלים פערים ומחברת אותנו לחוויות שלא חווינו. היא מרפררת לדיסני, שזאת הילדות שלנו, ועדיין כותבת על פרחים ופרפרים ומשתטה על הבמה. אם נמדוד, כמו באולפנה, את הסנטימטרים של הבגדים שלה – היא לא צנועה. אבל היא פחות מוכרת את הסקס־אפיל שכוכבות כמו ביונסה, ריהאנה או אריאנה גרנדה מוכרות. במנותק מקודים הלכתיים, היא מדברת על התמודדות נשית עם העולם – לא לוותר, לרדוף אחרי החלומות ולא להיות קטנה וחסודה, שזאת הקלישאה שבנות דתיות מנסות להתנער ממנה מהרגע שהן יוצאות ממערכת החינוך".

גם אצל תיכוניסטיות, סוויפט פופולרית. "חוץ מהעובדה שלאבא שלי נמאס שאני שמה שירים שלה, אין בעיה עם להיות מעריצה דתייה של טיילור סוויפט", אומרת ליבי גרשוני, בת 14 וחצי מבית־אל. "בבית הספר זה פחות נפוץ אבל יש לי עוד חברות בגילי שהן סוויפטיות". כששאלתי אותה איך היא עם האנגלית, שכן המגזר לא ידוע בלימודי האנגלית שלו, גרשוני אמרה שסוויפט עוזרת: "חלק מהסיבה שהאנגלית שלי טובה זה כי אני שומעת שירים. לסוויפט יש הרבה מילים גבוהות שלא הכרתי לפני כן ועכשיו אני מכירה".

*

בשנים האחרונות מקבלת סוויפט מעמד של משוררת. באינטרנט יש מבחני "מי אמרה את זה: טיילור סוויפט או סילביה פלאת'" [משוררת אמריקנית, ל"ש] או "של מי הציטוט – טיילור סוויפט או שייקספיר?" כחלק מהמיתוג הזה, האלבום החדש של סוויפט שיוצא ב־19.4 נקרא: Tortured Poets Department ("המחלקה למשוררות מיוסרות").

גליה שפט: ״השירים שלה יחסית נקיים ומרומזים ולא גסים. אז בתור דתייה קל לי להתחבר לזה. אומנם יש דברים שמתנגשים עם זהות דתית, אבל זה קונפליקט שיש לדתיים מול עוד ערכים ולא רק מולה״

בין שהיא תצליח למתג את עצמה כמשוררת ובין שלא, מיוסרת היא בטוח לא. סוויפט היא מהאמנים המצליחים בהיסטוריה. היא מתרגמת היטב את הכוח התרבותי שלה לקהל, את הקהל לכוח צרכני ואת הכוח הצרכני לכסף.

בדצמבר 2023 המופע שלה Eras חצה את רף המיליארד דולר ברווחים והפך למופע הראשון בהיסטוריה שעושה את זה. הוא גם הפך את סוויפט עצמה למיליארדרית, הוביל לעליות מחירים בערים שבהן הופיעה, והקפיצות של הקהל שלה תוך כדי המופע גרמו לרעידות אדמה קטנות. בלוס־אנג'לס לבדה, העריך המרכז של קליפורניה לתעסוקה ולכלכלה כי ששת הקונצרטים של סוויפט הביאו לעלייה של 320 מיליון דולר בתמ"ג של המחוז, כולל רווחים של 160 מיליון דולר וגידול של 3,300 מקומות עבודה.

המגזין Fast Company הכתיר את החברה שלה כחברה ה־15 הכי צומחת בשנה האחרונה, אחרי חברות כמו אנווידיה (Nvidia) ו־OpenAI. בכל כתבת פרופיל עליה מציינים שחוץ מהיותה תופעה תרבותית, סוויפט היא גם אשת עסקים. כדי להגיע להצלחה בממדים האלה, אמנים חייבים להיות אנשי עסקים טובים ולהקיף את עצמם בכאלה.

"בעולם שבו יש כל כך הרבה מוזיקה, את צריכה שהמוצר יהיה טוב ולדעת איך למכור אותו כדי להתעלות על כל השאר". אומרת המוזיקולוגית נאוֶה כליל־החורש. "אומרים שאחותו הגדולה של מוצרט הייתה טובה ממנו, אבל אבא שלהם קידם את אחיה הקטן. היו המון מוצרטים, אבל לא היו המון כמו אבא של מוצרט. וכמובן, צריך גם מזל. יש מוזיקאיות טובות כמו סוויפט, אבל אין להן את המזל שלה".

הדרך להרויח כסף ממוזיקה, כמו כל אמנות, היא אחת משתיים: או שמשלמים לאמן ליצור, באמצעות פטרון או גוף שמזמין ממנו יצירה או שהוא יוצר בעצמו, בתקווה למכור. בעולם המערבי המודל הנפוץ הוא שמוזיקאי יוצר מוזיקה ומוכר אותה, בדרך כלל למאזינים, בדרך כלל דרך אלבום או בסטרימינג. כשאמן חותם בחברת תקליטים, הוא מוכר את הזכויות על הפצת השירים שיצאו בתקופה שהוא היה חתום בה. הגרסאות הסופיות של השירים, אלו שמופצות לכל עבר, נקראות "מאסטרים". בעלות על המאסטרים אומרת חלק בלתי נפרד מהרווחים על ההשמעות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... es-1474294744-750x497.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

את הסיפור הבא כל סוויפטית יודעת לספר: במרץ 2020 חברת ההקלטות שבה סוויפט הייתה חתומה מכרה את המאסטרים שלה ב־300 מיליון דולר לחברת השקעות. במקביל סוויפט שחררה הצהרה למעריציה דרך טוויטר (היום "X") וסיפרה שהיא ניסתה לקנות בחזרה את הזכויות על המאסטרים שלה. מאחר שסוויפט הפסידה את הזכויות למוזיקה של עצמה – היא הקליטה את האלבומים שלה מחדש – הפעם תחת בעלותה, במה שנקרא Taylor's Version. ארבעה כבר יצאו, שניים יֵצאו בהמשך. אילו הייתה מקליטה את האלבומים שוב ולא מוסיפה גם שירים חדשים – דיינו. אבל בכל אלבום מחודש, סוויפט מוציאה שירים מיוחדים, שמכונים "שירים מהכספת" שלא יצאו בגרסאות הקודמות. המעריצים מצידם מקפידים להקשיב לשירים רק ב־Taylor's Version שהוקלטו מחדש.

"זו לא הייתה בקשה מפורשת, אבל זה היה מובן מאליו שנרצה לתמוך בה ולשמוע את הגרסה שלה״, אומרת שפט, ״גם כל הוצאה של אלבום חדש זו חגיגה, אז ברור שנרצה לקחת בזה חלק. אם שומעים את הגרסאות שלה, זה 100 אחוז לתמוך בה, במקום שהיא תתחלק ברווחים אחרי הדבר המגעיל שעשו לה. יש כאלה שבשקט־בשקט מאזינים לגרסאות הקודמות, למשל אם הם רוצים את הקול היותר ילדותי שלה, או מעדיפים את העיבוד המקורי. אבל רשמית – שומעים רק Taylor's Version".

יעל פלג: ״היא מדברת על התמודדות נשית, לא לוותר, לרדוף אחרי החלומות ולא להיות קטנה וחסודה שזאת הקלישאה שבנות דתיות מנסות להתנער ממנה״

*

"יש קשר כלשהו בין טיילור סוויפט לברבי״, אומרת פלג, ״לשתיהן יש אותה אמירה: זה שאני יפה לא אומר שאני לא מוכשרת, וזה שאני מוכשרת לא אומר שאני לא יפה. ב־2009 התמודדה סוויפט על הקליפ הטוב ביותר מול ביונסה, וכשזכתה, קניה ווסט התפרץ לבמה, חטף לה את המיקרופון וטען שהפרס הגיע לביונסה. זאת הייתה חוויה לא פשוטה לסוויפט הצעירה שכוכב כזה גדול טוען שהיא לא ראויה. אז היא החליטה לכעוס והוציאה אלבום כועס, בלי פרחים ופרפרים, ועם הרבה גוני שחור ואדום ואיורים של נחשים. ובקרב המעריצות הוא אלבום מאוד אהוב וזה מהמם, כי נשים לכאורה לא אמורות לבטא כעס באופן פומבי, והיא נותנת לזה קול״.

בסרט "מיס אמריקנה" סוויפט אומרת שנשים חיות בסטנדרט בלתי אפשרי והיא מורדת במוסכמות האלה. היא לא תהיה הילדה הטובה שתחכה שדברים יקרו לה, ולא תשתוק על דברים רעים שקורים לה. אם בחור לא רוצה שהיא תכתוב שיר על דברים רעים שהוא עשה – שפשוט לא יעשה אותם. "אמרו לי שאני חייבת להיות רזה אז הרעבתי את עצמי ואז רזיתי ופתאום אני לא נראית מספיק טוב ואני צריכה להעלות מסת שריר ואני עושה ספורט ואין לי כוח", היא אומרת שם.

הטרנדולוגית אור שלום מספרת שאחד הטרנדים המתעצמים בארצות הברית הוא "סופט גירל", שסוויפט היא נערת הפוסטר שלו. סופט גירל היא מישהי שמבלה עם חברות, מנגנת בגיטרה, מבקרת אנשים בבתי חולים, מתלהבת מצמידי חרוזים ולא מפחדת להיות פגיעה. היא מקדשת נשיות ואחוות בנות בתרבות שמשסה סלבריטאיות זו בזו, והחברות שלה מרגשות אותה יותר מגברים", אומרת שלום, "זה סיפור מאוד תמים בעולם מאוד לא תמים".

אבל יש עוד משהו במה שסוויפט מייצגת: פוליטיקת הזהויות שכבשה כל חלקה תרבותית. בהתחלה אלה היו אוכלוסיות מיעוט שהתעוררו ותבעו את מקומן, ובהמשך אוכלוסיות שהיו "האדם השקוף". אותן אוכלוסיות התחילו לשמוע מקבוצות המיעוט שאומנם העולם עוצב על ידם ועבורם – אבל הם לא ברירת המחדל, אלא תת־קבוצה מובחנת. הדוגמה הקרובה ביותר אלינו היא חילונים ישראלים שהתחילו לפתח תודעה של מגזר בעקבות שינויים דמוגרפיים ותרבותיים שלוקחים ממנו את התואר "הישראלי השקוף".

הקבוצה שטיילור סוויפט משתייכת אליה היא נשים לבנות. מתוקף היותן חלק מהרוב האמריקני, הן קבוצה שקל ללעוג לה. ברשתות אפשר למצוא שלל סרטונים שלועגים לאישה הלבנה, חלקם נוצרו בכלל בידי גברים (כמו "אינסטגרם של אישה לבנה" של בו ברנהאם). "אישה לבנה" היא מישהי שהחיים שלה הם בסדר בסך הכול, היא מגיעה ממעמד בינוני ולכן לא חוותה ילדות קשה, לא עוני ולא מאבקי הישרדות. היא מאוד "בת" בתחומי העניין שלה והם מוצגים כבסיסיים וחסרי תחכום או קונפליקט: פרחים, נסיכות, קומדיות רומנטיות, דברים יומיומיים ולא עמוקים; וכמובן – היא מתעניינת מאוד בעולם הרגשי שלה עצמה. אחרי עשור שהכוכבת הגדולה בעולם הייתה אישה שחורה עם השם המאוד־לא־לבן ביונסה, סוויפט היא הייצוג האידיאלי של מגזר הנשים הלבנות.

"התרבות האמריקנית מאוד אוהבת אנדרדוג״, מסבירה שלום, ״אנשים לא־לבנים הם לרוב האנדרדוג, ופתאום סוויפט, הלבנה האמריקנית הקלאסית, גם ממקמת את עצמה כאנדרדוג. כי היא הייתה שמנמנה, כי היו לה הפרעות אכילה, היא רוצה להקים משפחה אבל מערכות היחסים שלה לא מבשילות ובנים אכזבו אותה. בחוקים של החברה האמריקנית אפשר להגיד לאישה לבנה 'מה את בוכה, את לבנה פריבילגית'. ולקרוא לה בכינוי הגנאי 'קארן' כדי לבייש אותה – וסוויפט אומרת 'אני כן בוכה, גם לנשים לבנות ופריבילגיות כואב'.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 4/04/11153910-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"הסיפור עם האלבומים הופך אותה גם לקצת גיבורה מודרנית שיצאה נגד תאגיד גדול, היא נגעה בנקודות הכואבות שלה מול הקהל. היום כולן עושות את זה ומדברות על ההפרעות, הקשיים והרגשות, אבל היא עשתה את זה לפני כולן. היא גם לא נראית מתוקתקת כמו מאני־מייקרית, היא לא רוצה להיראות מנותחת עם מותגים ומכוניות יקרות אלא נשארת צנועה ורק רוצה לנגן לקהל שלה".

סוויפט ידועה כאמנית שאוהבת את הקהל שלה. בניגוד לזמרות וזמרים שאוהבים את היצירה אבל מתייחסים לקהל כאל רע הכרחי או כדרך להתפרנס, וממעטים באינטראקציה עם המעריצים, היא קשובה למעריצים, מתקשרת איתם באופן אישי והם משפיעים על המוזיקה שלה.

"בריאיון היא סיפרה שיש לשיר שלה All Too Well גרסה של עשר דקות", מספרת פלג, ״המעריצים שאלו אותה שוב ושוב איפה הגרסה הזאת, אז היא החליטה פשוט להקליט אותה ולצלם קליפ. הצוות שלה פנה לכל המעריצות מספר 1 באינסטגרם והזמין אותן אישית. פעם גם שתי מעריצות מאוסטרליה שמחזיקות דף שמנתח שירים שלה הוזמנו באופן אישי לאוהל ה־VIP בהופעה. כל זה לא חדש. אחד הסיפורים המפורסמים עליה הוא שכבר ב־2014 היא הזמינה מעריצים אליה הביתה לאפות עוגיות".

"באלבומים עד 2020 היה מה שנקרא Secret sessions שבהם מעריצים נבחרים היו מוזמנים לבית של טיילור, יושבים איתה ושומעים את כל האלבום״, מספרת שפט, ״בכל הופעה בסיבוב האחרון יש קטע באחד השירים שטיילור מעניקה את הכובע שלה לאחד המעריצים; והיא כל הזמן מגיבה למעריצים שלה ברשתות חברתיות. מבחינת היצירה אני חושבת שהיא בנתה עולם מדהים שבו הכול קשור אחד לשני ואפשר להתעמק בו. אומרים שטיילור כותבת לבנות שהיו אחיות גדולות וחנוניות בבית ספר. זה טייפ מאוד מסוים. אבל היופי של טיילור הוא זה שהיא מאוד טובה בסטוריטלינג וסיפור סיפורים, היא מצליחה לגעת בכל אחת, כל מי ששומעת אותה מרגישה שזה קרה לה. ואחרי שאת מרגישה שזה קרה לך, השיר מקבל מיליון משמעויות חדשות".

המתקפה הישירה הראשונה של איראן על ישראל בסוף השבוע סיבכה את הטיסות באחד מהאזורים הצפופים ביותר בעולם, ואילצה את חברות התעופה לבחור בעקיפות ממושכות מערים כמו לונדון ופריז ליעדים במפרץ הפרסי או בהודו.

מספר מדינות במזרח התיכון, כולל ירדן, עיראק ולבנון, סגרו זמנית את המרחב האווירי שלהן במהלך סוף השבוע, כאשר איראן שיגרה מל"טים וטילים. גם ישראל וגם איראן הטילו הגבלות על תעבורת חברות התעופה, שחייבו את חברות התעופה לנתב מחדש, ובכך האריכו את זמני הטיסה והוסיפו לעליית מחירי הדלק.

חברות התעופה האירופיות נקטו ביום שני במגוון גישות, כאשר EasyJet Plc הפסיקה את טיסותיה לתל אביב וממנה, בעוד British Airways Plc עדיין מפעילה טיסות לישראל ולירדן. האחרונה התמודדה עם בעיה בסוף השבוע האחרון, כאשר טיסה שהייתה בדרכה לירדן נאלצה להסתובב בגלל סגירת המרחב האווירי.

חברות תעופה אחרות שהקיפו את האזור או הפסיקו את השירות למקומות כמו ישראל וירדן כוללות את ,Air France Qantas Airways ,Singapore Airlines ו-Virgin Atlantic Airways. חברת Virgin Atlantic הודיעה שלא תטוס מעל עיראק, איראן או ישראל בשלב זה, בעוד Wizz Air אמרה כי השעתה את הטיסות לישראל ולירדן במהלך סוף השבוע, אך בוחנת את חידוש הטיסות לתל אביב החל ממחר (שלישי).

אייר פראנס מסרה כי היא מתכננת להפעיל מחדש את הטיסות לביירות ביום שני ולתל אביב ביום שלישי, לאחר פתיחת המרחב האווירי הישראלי והלבנוני מחדש. עם זאת, אמרה כי הטיסות בנסיעות ליעדים כמו דובאי, הודו וסינגפור יתארכו בעד 45 דקות עקב שינויים בלוח הטיסות. "אייר פראנס חוזרת ומדגישה שבטיחות הלקוחות והצוותים שלה היא בראש סדר העדיפויות שלה", אמרה חברת התעופה. "החברה עוקבת כל העת אחר התפתחויות במצב הגיאו-פוליטי של השטחים הרלוונטיים על מנת להבטיח את הרמה הגבוהה ביותר של בטיחות הטיסות".

המרחב האווירי של איראן מנוצל לעתים קרובות על ידי חברות תעופה הנוסעות בין אירופה להודו או דרום מזרח אסיה. המרחב האווירי ברחבי המזרח התיכון עמוס בסיכונים ובמורכבויות. בשנתיים האחרונות חברות תעופה מתמודדות עם סדרה של אתגרים לאחר שפלישת רוסיה לאוקראינה שיבשה את מסלולי הטיסה של חברות תעופה רבות ואילצה אותן להתאים את עצמן באופן שקיים עד היום.

בשלב מוקדם יותר במלחמה של ישראל נגד חמאס בעזה, חברות התעופה התמודדו עם עשרות שיבושים שהתרכזו בעיקר בתל אביב, וביטלו טיסות למדינה או ממנה.

ישראל השביתה את המרחב האווירי שלה בקווים פנים-ארציים ובינלאומיים בשבת, לפני שפתחה אותם מחדש ביום ראשון בבוקר. גם לבנון ועיראק חידשו את הטיסות מעל שטחיהן.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2023/08/מטוס-דרימליינר-ירושלים-של-זהב-עובר-מעל-העיר-ירושלים-2.-צילום-אלבטרוס-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ההסטות האחרונות מצד חברות התעופה הגיעו לאחר שישראל ובעלות בריתה, בראשות ארה"ב, גינו את תגובתה של איראן, שהגיעה בשל החשד שישראל היא זו שעמדה מאחורי התקיפה בשגרירות איראן בסוריה ב-1 באפריל, בה נהרג מפקד צבאי בכיר. איראן טענה בשבת שכוחותיה תפסו ספינת מכולות הקשורה לישראל ליד מצר הורמוז.

מספר ימים קודם לכן, חברת לופטהנזה השעתה את הטיסות למספר ערים במזרח התיכון. הקבוצה – שחברות התעופה שלה כוללות את חברת הדגל הגרמנית לופטהנזה, אוסטריאן איירליינס ו- Swiss International Air Lines –  הודיעה ביום ראשון כי תחדש את הטיסות לתל אביב, ארביל בעיראק ועמאן ביום שלישי, בעוד שהטיסות לביירות ולטהראן ימשיכו להיעצר עד 18 באפריל לפחות.

אל השימוע שהתקיים בוועדת החינוך של הקונגרס האמריקני בתחילת דצמבר, הגיעה פרופ׳ פמלה נאדל כמומחית לאנטישמיות בארצות הברית וכנציגת "אמריקן יוניברסיטי" בוושינגטון. זה היה דיון ארוך, בן למעלה מחמש שעות, שעסק בהתפרצות האנטישמיות באוניברסיטאות ברחבי המדינה מאז 7 באוקטובר. מחצית השעה האחרונה שלו היא שעוררה את עיקר הסערה והתהודה. במהלכה, שלוש נשיאוֹת של אוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב נמנעו מלענות באופן ישיר לשאלה הפשוטה, האם קריאה שישמיעו סטודנטים לרצח־עם של יהודים תיחשב מבחינתם הטרדה או בריונות. מאז, שתיים מתוך השלוש, קלודין גיי מהרווארד וליז מקגיל מאוניברסיטת פנסילבניה, כבר התפטרו מתפקידן. כמו סאלי קורנבלוט מ־MIT, הן אמרו באותו דיון כי התשובה לשאלה הזו תלויה בקונטקסט, בהקשר.

ואולם בעיני נאדל, שכותבת בימים אלו ספר העוסק באנטישמיות, וכאמור ישבה לצידן של שלוש הנשיאות במהלך השימוע, הסערה חוצת האוקיינוסים לא שיקפה נכונה את מהותו של הדיון."הנשיאות נשאלו בהתחלה האם הן תומכות בקיומה של מדינת ישראל, וכולן ענו שכן", היא מתרת בשיחת זום מארה"ב. "ואז הן נשאלו האם הן מגנות אנטישמיות, וכולן השיבו כן. ה'סאונד בייט' שיצא, שתפס בתקשורת, היה הרגע שבו הן השיבו כאילו הן נמצאות בהליך משפטי לגבי ההתנהלות בקמפוסים שלהן. הטון של השימוע מההתחלה היה מכוון כנגד הנשיאות של אותן שלוש אוניברסיטאות. אני חייבת לציין שחשתי שיש ממד מגדרי לדיון. הם הזמינו שלוש נשיאות נשים של אוניברסיטאות יוקרה, שאף אחת מהן לא כיהנה בתפקידה יותר משנה וחצי, והאשימו אותן בכל מה שקורה בקמפוסים בארה"ב, תוך שמציירים תמונה כאילו הכול התחיל לפני חצי שנה. זה לא נכון. יש אווירה אנטי־ישראלית באוניברסיטאות באמריקה מאז שנות השבעים, וביתר שאת מאז האינתיפאדות. בעיניי זו הייתה התקפה על ההשכלה הגבוהה".אז לדעתך זו הייתה הצגה פוליטית.

"כן. כולם מתבקשים להגיש לשימועים הללו הצהרות כתובות מקדימות, שכמעט אף אחד לא קורא. אתה מקבל חמש דקות להציג את הטיעון שלך, וזה לא ממש זמן מספיק. מרבית חברי הוועדה נואמים בדקות שלהם, מעטים מהם שואלים שאלות", היא אומרת, מזכירה גם שרבים מחברי הוועדה העדיפו להעביר את זמן הדיבור שהוקצה להן לאליס סטפניק הרפובליקנית, שניהלה את החקירה הצולבת כנגד הנשיאוֹת – אותה חקירה שקיבלה פרסום בשל התשובות מעוררות המחלוקת שלהן.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1/000_KH6SD-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בישראל יש תחושה שהקמפוסים בארה"ב "אבודים" מבחינת אנטישמיות.

"אני בהחלט מקווה שהקמפוסים לא אבודים", אומרת נאדל. בעיניה, מדובר במידה מסוימת בתופעות־קצה שמקבלות בולטות תקשורתית. "קראתי למשל בניו־יורק טיימס על הפגנה פרו־פלסטינית שנערכה מול חגיגות השנה החדשה בטיימס סקוור. בפועל היו שם כ־300 מפגינים מול מאות אלפי חוגגים. אבל זה מה שמגיע לחדשות.

"זה גם מה שקרה בשימוע – הבליטו כמה דקות מתוך חמש שעות וחצי. זה מה שהתקשורת מחפשת, וזה מה שמקבל בולטות ברשתות החברתיות. מה שאנשים מנסים לעשות בקמפוסים כדי לשפר את המצב, ואנחנו אכן עושים לא מעט – לא מגיע לכותרות. הוזמנתי לאחרונה להשתתף בפודקאסט של המכון למדיניות העם היהודי, וכמה מהדוברים בו אמרו שהקמפוסים בארה"ב אבודים, ומה שישראל צריכה לעשות הוא להקים תוכניות אקדמיות חזקות בשפה האנגלית כדי שיהודים אמריקנים יבואו ללמוד בהן. ובכן, זה לא עומד לקרות. זה פשוט לא יקרה".

יש הורים יהודים בארה"ב שחוששים לשלוח את ילדיהם לאוניברסיטה.

"יהודי ארה"ב, באופן מוצדק, מודאגים כרגע לגבי קמפוסים מסוימים, ושואלים אם הילדים שלהם יכולים לחוש שם מוגנים ובטוחים. אני בהחלט מקווה שנצליח להגיע לתיקון כלשהו בקמפוסים כדי לוודא שכולם, לא רק יהודים, יחושו בהם בטוחים. אבל האמת היא שהרעיון מאחורי השכלה אקדמית הוא במובן מסוים גם לבחון מחדש את הרעיונות שלך, לגרום לך לחשוב. כשאתה הולך ללמוד באוניברסיטה אתה עלול לשמוע דברים שאתה לא רוצה לשמוע וללמוד דברים שאתה לא רוצה ללמוד. המטרה היא לחשוף אותך למגוון דעות. זה צריך כמובן להיעשות באופן מכבד ורגוע, לא מאיים".

ב־2017, בדיון בקונגרס שעסק גם הוא באנטישמיות בקמפוסים, אמרת שאין באוניברסיטאות אמריקניות "אקלים של פחד" שמקשה על סטודנטים יהודים ללמוד בהן. זה השתנה מאז?

"כן, זה בהחלט השתנה. חלק מההערה הזו התבססה על מחקר של עמית שלי מאוניברסיטת סטנפורד, שדיבר עם סטודנטים יהודים מחמש אוניברסיטאות. הדברים החלו אז 'להתחמם' בארה"ב אחרי הצעדה בשארלוטסוויל, וירג'יניה", מתייחסת נאדל למהומות האלימות של פעילי ימין קיצוני באוגוסט 2017. "בקמפוסים, האנטישמיות לרוב מגיעה מהשמאל. לא רק, אבל לרוב. לאחר אירוע ההרג של מתפללים בבית הכנסת 'עץ החיים' בפיטסבורג, הקדשנו הרבה יותר תשומת לב לאנטישמיות מימין. הדבר הנורא בתקופה הנוכחית הוא שאנחנו כקהילה מוכים בידי אנטישמיות הן מימין והן משמאל".

האמירה המכאיבה של דרמר

נאדל, ילידת 1951, היא היסטוריונית וחוקרת מגדר שכיהנה בעבר כנשיאת האגודה למדעי היהדות בארה"ב. מחקריה מתמקדים בנשים יהודיות ותפקידן בעיצוב ההיסטוריה של ארצות הברית, וכאמור גם באנטישמיות ששררה ועדיין שוררת בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

בספרה "הנשים היהודיות של אמריקה", שמהדורתו העברית יצאה לאור לפני כשנה (בהוצאת אוניברסיטאות בן־גוריון וחיפה), מתארת נאדל את התפקיד המרכזי והבולט שמילאו נשים יהודיות, מהמשוררת אמה לזרוס ועד השופטת רות ביידר־גינסבורג, במהפכה הפמיניסטית האמריקנית לאורך השנים. עם זאת, הפמיניסטיות היהודיות התמודדו גם עם אנטישמיות ארסית ועם אנטי־ישראליות בתנועת הנשים הבינלאומית. עימותים אלה גרמו לדור הראשון של הפמיניסטיות היהודיות, שבעבר גילו עוינות ליהדותן או היו אדישות כלפיה, להתחבר אליה מחדש ולהכיר בכך שהן נבדלות מעמיתותיהן הלא יהודיות.

כשהיא מתייחסת בשיחתנו למאורעות הנוכחיים, נדמה שנאדל מנסה לצעוד בזהירות בשביל המפותל, הצר, של יהודים ליברלים בארה"ב, שרואים את המתרחש מול עיניהם אבל דבקים בערכים של חופש ביטוי וזכויות מיעוטים, שבעבר נתנו קול ליהודים ואפשרו להם הגנה מפני אפליה ואנטישמיות.

"אני לא חושבת שהורים צריכים לפחד לשלוח את ילדיהם לאוניברסיטאות", היא אומרת. "לרוב, גם עכשיו, זה לא הגיע לאלימות. כן, היו התפרצויות אלימות שבהן סטודנטים הותקפו, והיו כאלה גם לפני 7 באוקטובר; אירועים שבהם מיקרופונים נחטפו מהידיים, דחיפות וכן הלאה. אני חושבת, וזה הדבר הקשה, שהיום אתה צריך לומר לילדים שלך 'אתם עומדים לחיות בעולם שיש בו אנשים ששונאים יהודים'. אף אחד לא היה צריך לומר לי זאת כשהייתי בגילם, למרות שאני יכולה להצביע על תקריות אנטישמיות גם מהתקופה שלי. כשבעלי הלך לקולג', השותף שלו לחדר שאל אותו היכן הקרניים שלו. היום היינו קוראים לזה מיקרו־אגרסיות; באותם ימים למדנו להתעלם מהן. לדעתי לא צריך לפחד לשלוח ילדים, אבל צריך להכין אותם למה שהם עומדים לפגוש מצד חלק מהאנשים בקמפוס, לא כולם. באוניברסיטאות שבהן לומדים עשרת אלפים או 20 אלף סטודנטים, המפגינים הקולניים הם חלק לא גדול אבל הם אכן עושים הרבה רעש שמקבל תשומת לב".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 63_1145890294-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אופציית העלייה לישראל נשקלת יותר בקרב הדור הצעיר של יהודי ארה"ב, לאחר 7 באוקטובר?

"אני לא יודעת. יש גם פלח של צעירים יהודים אמריקנים שפונים נגד ישראל. הם שואלים על האחריות, מעלים שאלות על מה שלימדו אותם על ישראל. זה בהחלט קורה. זה קרה גם קודם. המלחמה ותוצאותיה בהחלט השפיעו על פלח של היהודים הצעירים בארה"ב. יש כאלו שזועמים על ישראל".

רון דרמר, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב, אמר לפני כמה שנים באירוע של "מקור ראשון" שבמובן מסוים עמוד השדרה של התמיכה במדינת ישראל כיום בארה"ב הוא האוונגליסטים ולא יהדות ארה"ב. מבחינתך זו אמירה פוגעת?

"היא בהחלט מכאיבה. במשך כמה שנים ליוויתי את הסיור בארה"ב שקיימו הסטודנטים בתוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארה"ב באוניברסיטת חיפה. זו תוכנית מדהימה, והם באים מכל הזרמים בישראל. אני זוכרת ויכוחים עצומים על השאלה מדוע יהדות ארה"ב לא תומכת ברפובליקנים, מה הבעיה שלהם. יהדות ארה"ב ברובה דמוקרטית, ולרבים מהסטודנטים היה קשה להבין את זה. אני זוכרת פגישה עם אנשי הליגה נגד השמצה מיד אחרי שטראמפ נבחר, שבה נציג הליגה תיאר לסטודנטים את הפעילות שלהם נגד מדיניות טראמפ בנושא מהגרים וההפרדה בין הורים לילדים, והישראלים פשוט לא הבינו למה זה אכפת ליהודים, למה הליגה עוסקת בזה. ובכן, זה אכפת ליהודים כי בארה"ב כשאתה פועל נגד מיעוט אחד זה פוגע גם בשאר המיעוטים. זו מחלוקת פוליטית גדולה.

"אז כן, מבחינתי זו אמירה מכאיבה. לכן גם הצעדה בוושינגטון הייתה כל כך חשובה", היא אומרת על עצרת הענק שהתקיימה בוושינגטון בנובמבר, שכ־200 אלף יהודים, מכל הזרמים, השתתפו בה כדי לחזק את ישראל ולמחות נגד האנטישמיות בארה"ב. "שמעתי מהרבה אנשים שהייתה נחמה מסוימת לישראלים לראות אמריקנים מכל הזרמים לוקחים בה חלק".

אכזבה מארגוני הנשים

במהלך השימוע המדובר בוועדת החינוך בקונגרס, הקריאה אחת מחברות הפרלמנט עדות מחרידה על אונס שביצע מחבל חמאס במסיבת נובה. השיחה עם נאדל התקיימה ימים ספורים לאחר פרסום התחקיר המקיף בניו־יורק טיימס על אודות פשעי המלחמה המיניים שאירעו באותו יום נורא. אני שואלת אותה אם הייתה שותפה לתחושת האכזבה של פעילות פמיניסטיות ישראליות מהדממה שאפפה את ארגוני הנשים הבינלאומיים, מהתגובות הרפות שהגיעו באיחור רב.

"הארגונים האלו מגנים אונס ואלימות מינית בכל קהילה שבה הם מתרחשים, אבל כשזה מגיע לנשים ישראליות, יהודיות, זה שונה", מסכימה נאדל. "זה חלק מהאנטישמיות שיהודים מתמודדים עימה מסביב לעולם. בהחלט היינו נזעמות. כל ארגון נשים יהודי, כל אישה שאני מכירה, זעמה. היה נראה שזה לא חשוב בעיני אותם ארגוני נשים, וזה נורא".

זה שינה את הגישה שלך כלפי אותם ארגונים?

"זה לא שינה את דעתי הפרטית, כי הייתי מודעת לכך וגם כתבתי על הדברים. למשל, בצעדת הנשים שאורגנה כשטראמפ נבחר", היא אומרת, מתייחסת למחאה נשית המונית שהתקיימה ב־21 בינואר 2017, יום לאחר השבעתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב, כנגד העמדות והרטוריקה שלו שתוארו כמיזוגיניות. "כבר אז נאמר לנשים יהודיות שהן צריכות לבחור בין התמיכה שלהן בישראל ובין התמיכה בנשים. אז לא הופתעתי. בספר שלי על הנשים היהודיות בארה"ב אני כותבת על דברים שנשים יהודיות שמעו במהלך השנים בכנסים בינלאומיים ובמשלחות של האו"ם, החל ממשפטים כמו 'יהודי טוב הוא יהודי מת', ועד אזהרות שלא לשאת תיקים עם כיתוב של ארגונים יהודיים. האנטישמיות הוטחה היישר בפנים שלהן. אז למרבה הצער אני בכלל לא מופתעת".

"היום אתה צריך לומר לילדים שלך 'אתם עומדים לחיות בעולם שיש בו אנשים ששונאים יהודים'. אף אחד לא היה צריך לומר לי זאת כשהייתי בגילם, למרות שאני יכולה להצביע על תקריות אנטישמיות גם מהתקופה שלי. כשבעלי הלך לקולג', השותף שלו לחדר שאל אותו היכן הקרניים שלו. היום היינו קוראים לזה מיקרו־אגרסיות; באותם ימים למדנו להתעלם מהן"

אחד הרגעים האנטישמיים הראשונים בארה"ב, היא מציינת, אירע בשנת 1654, כאשר עשרים ושלושה יהודים נחתו בחופיה של ניו־אמסטרדם, שלימים תהפוך לניו־יורק. המושל פיטר סטייבסנט ביקש אז לגרש את בני "הגזע הרמאי הזה". האנטישמיות נכחה כמעט תמיד במוסדות האמריקניים להשכלה גבוהה, וגם בתחילת המאה העשרים נהגו בחלקן מכסות קבלה ליהודים. "בתחילת שנות התשעים, קבוצה קטנה של מכחישי שואה פרסמה מודעות של עמוד שלם בעיתוני סטודנטים, תחת כותרות כמו 'סיפור השואה: כמה זה שקר?'

"כאשר האנטישמיות מתלקחת בקמפוסים כיום, הנושא לרוב הוא תמיכתם או התנגדותם של הסטודנטים לישראל. זה החל הרבה לפני 7 באוקטובר. לפני 23 שנה, באוקטובר 2000, כשהאינתיפאדה השנייה פרצה, 200 סטודנטים ערבים הפגינו באוניברסיטת מישיגן וצעקו שישראל היא מדינה פשיסטית, וצלבי קרס צוירו על דלתות של חדרי מעונות ומשרדים. אבל המתקפה הברברית של חמאס אכן רושמת פרק חדש בנושא הזה. כל מי שאכפת לו מזכויות אדם צריך למחות כנגד הזוועות, ורבים בקמפוסים לא רק שלא מחו אלא הצדיקו אותן בשם ההתנגדות לישראל.

"שואלים האם ניתן לעקור את האנטישמיות מהשורש, או רק לדחוף את ההתפרצות הנוכחית שלה בחזרה אל מתחת ל'מכסי הביוב'. לדעתי התשובה היא שלא ניתן לעקור את האנטישמיות בארצות הברית מהשורש. זו תופעה עתיקה, מימי הביניים, וגם תופעה מודרנית. היא בעלייה ונמצאת בעלייה במשך זמן רב מסביב לעולם. מה שהכה את יהדות ארה"ב בהלם היה עד כמה זה נעשה כאן גלוי, על פני השטח. ושוב, זה לא רק מאז 7 באוקטובר".

אנטישמיות ומגדר

יש דרך לגרום ליהודים בארה"ב לחוש בטוחים שוב?

"אני מקווה שזה ישתנה. צריך לזכור שבשנות העשרים, השלושים והארבעים של המאה הקודמת היו בארה"ב חברות מסחריות רבות שסירבו להעסיק יהודים. היו מכסות לקבלת יהודים לקולג'ים ואוניברסיטאות, לבתי ספר לרפואה. היו מקומות בארצות הברית שגם יהודי מומר, או מי שיש לו הורה יהודי, לא הורשה לרכוש בהם בית.

"אבל ככל שהשנים חלפו, השינויים בחברה האמריקנית, ההתמקדות במריטוקרטיה והמאבקים לזכויות אדם – שיהודים היו מאוד פעילים בהם, ושנעשו בעיקר למען אפרו־אמריקנים אבל בסופו של דבר הביאו תועלת גם ליהודים ולמיעוטים אחרים – שינו את המציאות. זה אִפשר לנו לחשוב במשך כמה שנים שהאנטישמיות בארה"ב כמעט נעלמה, וזה השתנה עכשיו. כיום אנטישמיות מפריעה לחיי היום־יום של יותר מדי יהודים אמריקנים. אני מלאת תקווה שארה"ב תוכל לבצע תיקון, שהנכד שלי יגדל בעולם שבו אנטישמיות לא תפריע לחיים שלו. אני מלאת תקווה, אבל אני לא יודעת. אני לא יודעת אם אני אזכה לראות את השינוי בתקופת החיים שלי. אני די מבוגרת", היא מחייכת.

יש צד מגדרי באנטישמיות?

"כתבתי מאמר על מגדר ואנטישמיות. יש בוודאי דרכים שונות שבהן גברים ונשים יהודים חוו אנטישמיות. למשל בתחילת המאה העשרים, לאחר שיהודים החלו לנוע לתוך מעמד הביניים, הטילו עליהם הגבלות. נשים לא היו כלולות אז בכוח העבודה או שהיו שקופות מבחינתו, כי אם הן עבדו מחוץ לבית זה היה הרבה פעמים אצל בן הזוג. למשל, נשים שניהלו את המשרד של הבעל הרופא שלהן. וכך גברים עובדים חוו את האנטישמיות יותר מנשים, פשוט כי הם היו חשופים יותר לעולם העבודה.

"מצאתי במחקר שנשים נטו לתאר מקרי אנטישמיות שחוו הילדים שלהן או חברי משפחה. כשאישה נשאלה על אנטישמיות היא סיפרה על הילד שחזר הביתה ואמר 'הרביצו לי בבית הספר כי אני יהודי'. המעגלים החברתיים בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת לא היו מגוונים כפי שיהיו אחר כך, ולכן הן לא חשו בכך באופן ישיר אלא באמצעות בני הזוג שלא התקבלו לעבודה בשל יהדותם והילדים שלהם. האם היום יש הבחנה מגדרית? אם רוצים אפשר לחזור לסוגיה של חוסר סולידריות בנוגע לפשעים ופגיעות מיניות כלפי נשים יהודיות ולומר שכן, יש אספקטים מגדריים לנושא".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 12/1833206910-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בנושא אחר. הפמיניזם האורתודוקסי האמריקני הוביל במידה רבה את הדרך גם עבור הזרם הישראלי. אבל אנחנו רואים שהצעד הבא קורה מאוד לאט. למשל, נשים אורתודוקסיות מעטות מאוד מכהנות כמובילות רוחניות, כרב קהילה. בודדות ממש. יש עתיד לזה?

"אומר לך כך: כהיסטוריונית אני חושבת בטווחי זמן מאוד ארוכים. הוויכוח על סמיכה לנשים בארה"ב החל בסוף המאה ה־19. הפרק האחרון בספר שלי על נשים יהודיות בארה"ב שואל האם יום אחד יהיו 'רבות' אורתודוקסיות. השאלה הזו הועלתה לראשונה על ידי הפעילה הפמיניסטית בלו גרינברג. היה לי הכבוד לנאום לפני כמה שנים בכנס של JOFA (ארגון אמריקני של פמיניסטיות אורתודוקסיות) לכבוד בלו גרינברג. היו שם כאלף נשים בקהל. אני אף פעם לא עושה את זה, אבל פניתי לקהל וביקשתי: אם את שואפת להיות 'רבה' או לומדת לכך, אנא עִמדי. מספר מדהים של נשים נעמדו על רגליהן. אמרתי לבלו: תראי מה השגת בכך שהעזת להעלות את השאלה. היא שאלה את זה בסביבות 1980, והכנס היה בסביבות 2015. זה מדהים, כי היא הבינה את התהליך. אז אני אופטימית שהשינוי ימשיך, כל עוד יש גברים ונשים בעולם האורתודוקסי שימשיכו לדחוף לכך. אני מקווה שזה יקרה, אבל דברים לא מתקדמים מהר בהיסטוריה, ולי יש הרבה סבלנות".

לסיום, מה לדעתך ישראלים לא יודעים על יהודים בארה"ב?

"המון. אני חושבת שהדבר המרכזי הוא שישראלים לא מבינים שיהדות ארה"ב אינה ומעולם לא הייתה קהילה אחת. מישהו אמר לי פעם שיש כ־9,000 ארגונים יהודיים בארה"ב. השקפות העולם מאוד שונות בשלל נושאים. בישראל שומעים לרוב את מי שמאוד תומכים בישראל, לא את כל המגוון. אני חושבת שחשוב מאוד, כשהמשבר הנוכחי יחלוף, להבין לעומק יותר זה את זה. אחרי הכול, אנחנו ואתם מהווים יחד את הנתח המרכזי של היהודים בעולם היום, ואני בהחלט מקווה שכולנו נוכל לחיות בביטחון".

The post חוקרת אנטישמיות על השימוע בקונגרס: "הבליטו כמה דקות מתוך 5 שעות וחצי" appeared first on מקור ראשון.

תושבי העוטף, בעיקר באזור שדרות ואשדוד, שמעו הלילה קולות נפץ כפי שמזמן לא שמעו. אחרי כמעט חודש שצה״ל לא תקף במסגרת תקיפת "חגורות אש", תקיפה עוצמתית ומרוכזת של יעדים באזור מסוים – לרוב אזור בו נמצאים מחבלים, הלילה אי אפשר היה לפספס את עוצמת התקיפות. במקביל, צה״ל ממשיך את התמרון ברצועת עזה במסגרת פעילות צוות הקרב של חטיבת ׳יפתח׳. הלילה במרכז רצועת עזה חוסלה חוליית מחבלים שהתקרבה לעבר הכוחות.

בנוסף, אתמול במהלך תמרון של צוות קרב חטיבתי, זוהו מספר מחבלים שניסו לארוב ללוחמים במרחב. בשיתוף פעולה נוסף עם חיל האוויר, הכווינו הלוחמים כלי טיס שחיסל את המחבלים.

בצפון רצועת עזה זיהו כוחות מצוות הקרב של חטיבה 5 חוליית מחבלים חמושים. הלוחמים הגיבו בירי וחיסלו מחבל אחד, ובמקביל הכווינו כלי טיס של חיל האוויר שחיסל את יתר המחבלים כמו גם מטוס קרב שהשמיד את המבנה הצבאי בו פעלה החוליה.

The post אחרי תקופה "שקטה": לילה של תקיפות עצמתיות ברצועה appeared first on מקור ראשון.

היא קראה לעצמה בגאווה "הכוכבת הגריאטרית" ונהגה לשבת בתצוגות אופנה בשורה הראשונה לצד דוגמניות שיכלו בקלות להיות הנכדות שלה. לתצוגות הייתה מגיעה בחליפות ירוקות וצהובות או מכוסה בנוצות, מלווה במקל ההליכה הנאמן שלה.

אייקון האופנה המבוגרת בעולם אייריס אפפל הלכה לעולמה בשבוע שעבר בגיל 102, בביתה בפלורידה. היא התפרסמה בשנות השמונים של המאה ה־20 בזכות סגנונה האופנתי יוצא הדופן ומאז שמרה על נוכחות מרשימה לאורך כל השנים, כשהגיל משחק תפקיד מרכזי בחייה ולא משהו שהיא נלחמה בו. אפפל, שהייתה יהודייה, אמרה פעם: "מעולם, בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאהיה מפורסמת בשנות התשעים לחיי וגם לא פעם אני מופתעת מהחיים שלי בשלב הזה של המשחק". והוסיפה, "זה כמו לחיות באגדה". לכן לא מפתיע בכלל שהמשפט המפורסם שלה הוא "הרבה זה הרבה ומעט זה משעמם" (באנגלית זה מצלצל טוב יותר: More is more and less is a bore).

כבר לפני שני עשורים המכון לתלבושות במוזיאון המטרופוליטן בניו־יורק הקדיש תערוכה שאצר הרולד קודה לאוספי הבגדים, האביזרים והתכשיטים שלה, ובמרכזם אוסף המשקפיים הענק שלה שהחלה לאסוף עוד כשהייתה צעירה, בשיטוטיה בשוקי פשפשים ברחבי העולם. אבל אין ספק שהרבה מעבר לאופנה, היא לימדה אותנו הנשים שאין גיל שבו את לא נראית טוב, ואין גיל שבו אי אפשר להתפתח ולהיפתח לעולמות חדשים.

The post האישה שלימדה אותנו שאין גיל שבו את נראית לא טוב – הלכה לעולמה appeared first on מקור ראשון.

ארמון קנסינגטון פרסם היום (א') את התמונה הרשמית הראשונה של הנסיכה קייט ברשתות החברתיות, כמעט חודשיים לאחר ניתוח הבטן שלה, שבמהלכו היא התרחקה מעיני הציבור. הנסיכה בת ה-42, שבעלה הנסיך וויליאם הוא יורש העצר הבריטי, התאוששה בעיקר בביתה בווינדזור, ממערב ללונדון, מאז עזבה את בית החולים ב-29 בינואר.

בתמונה נראית הנסיכה מוויילס יושבת על כיסא גן, לבושה בג'ינס, סוודר וז'קט כהה, מחייכת, מוקפת בשלושת ילדיה הצחוקים, ג'ורג', שרלוט ולואי. "תודה על האיחולים הטובים והתמיכה במהלך החודשיים האחרונים", נכתב בהודעה שמלווה את התמונה ב-X. "מאחלת לכולם יום האם שמח", נכתב בהודעה, שנחתמה באות "C" עבור קתרין.

הארמון הבהיר כי התמונה צולמה "בווינדזור, מוקדם יותר השבוע" על ידי בעלה של קייט, הנסיך וויליאם. התמונה המשפחתית היא התמונה הרשמית הראשונה של קייט שפרסמה משפחת המלוכה מאז אשפוזה במרפאה בלונדון ב-16 בינואר לצורך ניתוח בטן.

המלכה לעתיד צולמה בפעם האחרונה בפומבי במהלך טיול חג המולד בסנדרינגהם, מזרח אנגליה. תמונות שפורסמו על ידי TMZ מוקדם יותר הראו את קייט מרכיבה משקפי שמש כשהיא נוהגת במכונית, והאתר דיווח שהם צולמו ביום שני האחרון ליד טירת וינדזור. כלי תקשורת בבריטניה כולל ה-Daily Mail ו-The Sun בחרו שלא לפרסם את התמונות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 3008545763650-750x829.jpg 750w" sizes="(max-width: 869px) 100vw, 869px" />

התמונה הגיעה לאחר שלל תיאוריות קונספירציה ברשתות החברתיות על היעדרות הנסיכה החרוצה והצייתנית מאור הזרקורים. הספקולציות הגיעו למרות שארמון קנסינגטון אמר בבירור בזמן הניתוח שלה כי "לא סביר שתחזור לתפקידים ציבוריים עד לאחר חג הפסחא". הוא גם אמר שהניתוח לא קשור לסרטן.

אשפוזה של קייט הגיע כמעט במקביל להודעה שאביו של וויליאם, המלך צ'ארלס, אושפז לניתוח בשל בעיה בערמונית ולאחר מכן אובחן כחולה בסרטן שאינו קשור. צ'ארלס, בן 75, ביקר ליד מיטתה של כלתו לאחר שהתאשפז בעצמו ב-26 בינואר. המלך פרש מתפקידיו הציבוריים במהלך הטיפול בו, למרות שהשתתף בטקסי הכנסייה וערך את המפגש השבועית שלו עם ראש הממשלה. אשתו של צ'ארלס, המלכה קמילה, בת 76, נרתמה לחפות על רבות מהחובות הציבוריות של בעלה במהלך הטיפול בו.

The post לראשונה מאז הניתוח: הנסיכה קייט פרסמה תמונה רשמית appeared first on מקור ראשון.

אחרי כישלון השיחות של שליח הנשיא ביידן ללבנון, עמוס הוכשטיין, צה״ל הודיע היום כי סיים תרגיל רחב היקף והמשמעותי המדמה מודל מבצעי של תספוק לוגיסטי מהאוויר ומהיבשה, בהובלת אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה ובשיתוף פיקוד הצפון, חיל האוויר ויחידות נוספות בזרוע היבשה.

במודל התאמנו הכוחות על העברת ציוד, מים, דלק ותחמושת בשעת חירום לכוחות המתמרנים הנלחמים בגזרה הצפונית. המודל כלל העמסה ופריקת ציוד ממטוסי חיל האוויר ושינוע ציוד באמצעות כלי רכב בשטח.

Video: צילום: דובר צהל

מתחילת המלחמה בוצעו שבעה מבצעי תספוק לוגיסטי מהאוויר של יחידת אספקה בהיטס מחטיבת המרום, בהם הוכנסו כ-110 טון אספקה עבור הכוחות המתמרנים ברצועת עזה. כל הפעולות בוצעו בהצלחה, אולם יש לציין כי בתרחיש של מלחמה בצפון מדובר באתגר אחר לגמרי, שכן בניגוד לעזה – שם לחיל האוויר יש חופש פעולה אווירי מלא מאז תחילת המלחמה – בלבנון המצב הוא אחר לגמרי. בשבוע שעבר, כזכור חיזבאללה יירט כלי טיס של חיל האוויר.

אתמול נפגש מפקד פיקוד הצפון, אלוף אורי גורדין, עם רכזי הביטחון של יישובי המועצות האזוריות מטה אשר ומעלה יוסף וקיים איתם שיח פתוח, בו הציג את עיקרי הערכת המצב ועשיית הפיקוד בתקופה האחרונה, וכן את תהליכי האצת המוכנות להמשך ואף העמקת הלחימה בגזרה הצפונית.

Video: צילום: דובר צהל

הרכזים לא התרשמו מהאלוף והיום הודיע אחד מראשי הרשויות בצפון, משה דוידוביץ', המכהן כראש המועצה האזורית מטה אשר, כי בכוונתם לפעול באופן עצמאי ולחזיר את תושבי מטולה, שתולה וזרעית לבתיהם. דוידוביץ' אמר בראיון בערוץ 14 כי "צה"ל יצטרך למצוא פתרונות לאנשים שהמדינה זנחה", והוסיף כי "הממשלה לא נמצאת באירוע, אנחנו מרגישים נטושים".

גורדין ניסה להשרות ביטחון במפגש אמש ואמר כי ״יש לא מעט הישגים בתוך המערכה; הדחיקה שלהם אחורה, פגיעה רבה בתשתיות שלהם, ביכולות שלהם ובמרחבים שלהם. אנחנו מחזקים את המוכנות כל הזמן ליציאה למתקפה בלבנון. המחויבות שלנו, שלי, היא לשנות את המצב הביטוחני כדי שאפשר יהיה להחזיר את התושבים הביתה״.

Video: צילום: דובר צהל

מדובר צה״ל נמסר כי ״צה"ל ערוך לבצע פעולות זהות גם בגזרת הצפון – בעצימות גבוהה ותחת אש, אם יידרש״.

The post נערכים למלחמה בצפון: תיעוד תרגיל רחב של צה"ל appeared first on מקור ראשון.

משפחות חטופים התפרצו היום (ב') לוועדת הכספים, והדיון על התקציב – בנוכחות נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון – פוצץ.

חלק מהמשפחות שתכננו את הכניסה לוועדה מבעוד מועד, הניפו שלטים שקראו לח"כים: "אתם לא תשבו כאן כשהם מתים שם", "הזמן אז"ל" וצעקו להם להפסיק את הדיון: "אתם לא תשבו כאן כשהם שם, קומו מהכיסאות".

יו"ר הוועדה משה גפני השיב למפגינים כי "העמדה לדעתי של כל חברי הוועדה, והעמדה שלי כפי שאמרתי אותה בפומבי וגם בפגישות עם רה"מ, היא שפדיון שבויים הוא המצווה החשובה ביותר ביהדות, במיוחד שכאן מדובר על פיקוח נפש".

אחד מנציגי המשפחות התפרץ לדבריו וטען כי "על חמץ פרשתם מהממשלה, ועל שבויים לא?!", ואחר כך הוסיף: "תעיפו את הקיצוניים האלו, תשתמשו בכוחות שלכם". גפני ענה ואמר כי "לא פרשנו על החמץ, פרישה מהקואליציה לא תועיל בשום דבר. לכן אלך לדבר עם רה"מ שזו עמדתנו. אני מבין את הכאב שלכם, אני חלק מכם, אני מרגיש את זה. נעשה הכל כדי שהילדים, האחים והנשים יחזרו הביתה ובשלום. אני מודה לכם על זה. אני מכריז על הפסקה של כמה דקות, אנחנו צריכים להעביר כסף למנהלת תקומה לתושבי העוטף".

מירב לשם גונן, אמא של רומי שחטופה בעזה, יצאה בדמעות מהדיון ואמרה למקור ראשון כי "זה היה אחד הרגעים היותר מטלטלים בכנסת". "החברים שלי, המשפחות של החטופים, כבר איבדו את הסבלנות שלהם. ראיתם פה מופע של תסכול היום. פחד נוראי, כולנו מפחדים לאבד אותם ואיבדנו עשרה בחודש האחרון. איבדנו עשרה אנשים חיים בחודש האחרון! מה שראיתם זו פשוט התפרצות של התסכול והפחד הנוראי שעופף אותנו, משפחות החטופים. צריך להבין את זה".

באשר לעסקה לשחרור השבויים, לשם גונן אמרה כי צריך לקבל אותה. "יש שם אנשים חיים שאנחנו מפחדים שיאבדו את החיים שלהם, יש שם נשים צעירות ששלושה וחצי חודשים נמצאות שם ואנחנו יודעים שהחמאס פוגע מינית בנשים. עד איפה נחכה? מה יהיה הרגע שבו מפסיקים ועושים משהו אחר? מה יהיה הרגע שאנחנו חכמים יותר ועושים פעולה שעוד לא עשינו? למשפחות פה יש הצדקה לכל ההתנהגות הזו".

The post "על חמץ פרשתם מהממשלה ועל שבויים לא?!": משפחות החטופים התפרצו לדיון בכנסת appeared first on מקור ראשון.

משרד הבריאות בעזה, המנוהל על ידי חמאס, אמר כי יש לו "נתונים לא מלאים" לגבי שליש מההרוגים הפלסטינים ברצועה מאז תחילת המלחמה. הדיווח, שהופיע בטלגרם בשבוע שעבר, מעלה שאלות מחודשות לגבי אמינות הנתונים ואמיתות מניין ההרוגים במלחמה שפרסם משרד הבריאות העזתי.

בדו"ח של ה-6 באפריל נכתב כי לחמאס היו "נתונים לא מלאים" עבור 11,371 מתוך 33,091 מקרי המוות הפלסטינים שרשם, וכי חסרה נקודת מידע מרכזית אחת או יותר, כולל מספר זהות, שם מלא, תאריך לידה או תאריך מוות. בדו"ח שלושה ימים קודם לכן, הודה המשרד ב"חוסר השלמות" של 12,263 רשומות מוות. טרם ברור מדוע לאחר שלושה ימים הנתון הזה ירד ל-11,371.

לפני הודאה בנתונים החלקיים, טען המשרד כי המידע ביותר מ-15,000 רישומי מקרי מוות נבע מ"מקורות תקשורת מהימנים". עם זאת, המשרד מעולם לא ציין מהם המקורות המדוברים ולרצועת עזה אין רשת תקשורת עצמאית.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /F240408AM009-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

דייויד אדסניק, מנהל המחקר בקרן להגנה על דמוקרטיות (FDD) בוושינגטון, אמר כי "השינויים הפתאומיים בשיטות הדיווח של משרד הבריאות בעזה מצביעים על כך שהוא מתאמץ למנוע את חשיפת העבודה העלובה שלו. במשך חודשים, כלי התקשורת בארה"ב תפסו כמובן מאליו שהנתון העליון של המשרד לגבי הקורבנות היה אמין מספיק כדי לכלול עדכונים יומיים על המלחמה. כעת אנו רואים ששליש או יותר מנתוני המשרד עשויים להיות חלקיים במקרה הטוב – ובדיוניים במקרה הרע".

ג'ו טרוזמן, מנתח מחקר בכיר ב-FDD, אמר כי "חשוב להכיר בכך שחמאס משקיע מאוד בעיצוב הנרטיב העולה מעזה, במיוחד בנוגע למספר ההרוגים במלחמה. יתרה מכך, השליטה הזו בנתונים חורגת מהסטטיסטיקה שמספק משרד הבריאות שבשליטת חמאס, שכן ישנו גם מאמץ מכוון להמעיט במספר המחבלים שנהרגו על ידי ישראל".

על פי נתוני צה"ל, לפחות 13,000 מהפלסטינים שנהרגו במלחמה בתוך רצועת עזה, ועוד 1,000 שנהרגו בתוך ישראל במהלך 7 באוקטובר והימים שאחריו, היו מחבלים. בחודש שעבר, מומחה סטטיסטיקה טען כי טענת חמאס כי 70% מהנפגעים במלחמה היו נשים וילדים היא "בלתי אפשרית מבחינה סטטיסטית" ו"לא אמינה בכלל".