חבר הכנסת אחמד טיבי השווה את שר האוצר ויו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' לנאצים לאחר השואה.

בישיבת הסיעה של מפלגת תע"ל, התייחס ח"כ טיבי לנאומו של שר האוצר באירוע מחווה לזכרו של ז'אק קופפר בפריז, פעיל ליכוד, ממנהיגי תנועת בית"ר וחבר ההסתדרות הציונית העולמית, בו אמר "כי אין דבר כזה עם פלסטיני ומדובר בהמצאה של פחות ממאה שנה". בתגובה לדבריו של סמוטריץ', טיבי כינה את שר האוצר "פשיסט יהודי" ואמר כי "אני רוצה להזכיר לסמוטריץ', הפשיסט היהודי, שהיו נאצים גרמנים אחרי השואה שאמרו 'זהו, אין יותר יהודים'. גם היום, אחרי הנכבה ב48', אחרי הרס של 500 כפרים פלסטינים, אחרי הטבח בדיר יאסין, הטבח בקיביה וגירוש – יש פשיסטים שמספרים לעצמם שאין עם פלסטיני".

בנאומו בפריז ציין סמוטריץ' את כללי המשפט הבינלאומי ואמר כי "יש חמישה מאפיינים שמגדירים עם: היסטוריה, תרבות, שפה, מטבע והנהגה היסטורית. מי היה המלך הפלסטיני הראשון? איזו שפה יש לפלסטינים? האם אי פעם היה מטבע פלסטיני? יש היסטוריה או תרבות פלסטינית? אין".

"יש ערבים שנמצאים במזרח התיכון והגיעו לארץ ישראל במקביל לעלייה היהודית וראשית ימיה של הציונות", הוסיף סמוטריץ'. "אחרי 2,000 שנות גלות, עם ישראל חוזר הביתה, ויש ערבים מסביב שלא אוהבים את זה. אז מה עושים? ממציאים עם פיקטיבי וטוענים לזכויות פיקטיביות בארץ ישראל רק כדי להילחם בתנועה הציונית".

ח"כ טיבי השיב לדברים אלו של סמוטריץ' ואמר כי "לעם הפלסטיני תרבות, היסטוריה וקשר חזק למולדת. זה העם שאתם כובשים והורגים בו יום יום".

אין זו הפעם הראשונה שח"כ טיבי משתמש בזכר השואה בתיאור הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא ביקר בחווארה בעקבות אירוע שריפת המכוניות לאחר רצח האחים הלל ויגל יניב ז"ל, שם העלה תמונה וכינה את האירוע "ליל הבדולח של חווארה". את דבריהם של השר סמוטריץ' וח"כ צביקה פוגל לאחר מכן, הוא כינה "הצהרות של ניאו-נאציזם".

הניסיון לבצע הקבלה בין שואת היהודים תחת המשטר הנאצי לבין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובין ממשלת ישראל לבין הצורר היטלר שרצח כשישה מיליון יהודים – בזוי. טיבי מצטרף להכחשת מעשי השואה על ידי הפלסטינים והעומד בראשם אבו מאזן, שהטיל ספק בכמה הזדמנויות בהיסטוריית העם היהודי ובזוועות שבוצעו על ידי הנאצים, תחת השוואה וניסיון לקבע מציאות מעוותת לפיה ישראל "עושה שואה בעם הפלסטיני".

The post לאחר שסמוטריץ' טען שאין עם פלסטיני – טיבי השווה אותו לנאצים appeared first on מקור ראשון.

הממסד האקדמי הישראלי הוא מבין המובילים בעולם. מלבד הישגים אקדמיים ומחקריים, במכללות בישראל נרשמה בעשור האחרון צמיחה גדולה – במספר התלמידים, בהישגים וביכולות ההוראה.

פרופסור יובל אלבשן, דקן הקמפוסים הרב־תרבותיים של הקריה האקדמית אונו, תולה צמיחה זו בשינוי מעמדי מבורך שהתרחש בחברה הישראלית בכלל ובמסגרות האקדמיות בפרט. “אנחנו היינו הראשונים שפתחו את השערים לאוכלוסיות שהודרו ממערכת ההשכלה הגבוהה“, הוא מעיד. “המוסדות הקיפו עצמם בחומה גבוהה ופתחו את השער רק לקבוצות מסוימות ששעתקו את השליטה שלהן במוסדות. יש לכך דוגמאות רבות, למשל לימודי הרפואה בישראל. במשך שנים רבות בן של רופא קיבל יתרון בכניסה לפקולטות לרפואה. התירוץ היה שנכון יותר להשקיע בבן של רופא כי הוא כבר מכיר את התחום. בצורה הזו האליטה משכפלת את עצמה“.

פרופסור יובל אלבשן: במשך שנים בן של רופא קיבל יתרון בכניסה לפקולטות לרפואה. התירוץ היה שנכון יותר להשקיע בבן של רופא כי הוא כבר מכיר את התחום. בצורה הזו האליטה משכפלת את עצמה

לדבריו, המכללות פתרו בחלקן את בעיות הכניסה למוסדות ובחלקן את בעיית תחושת הבית. “בקריה האקדמית אונו אנחנו משקיעים בכך שהפקולטה למשפטים תהיה בית לכולם ולא רק לקבוצות הכוח, שאנו מודעים להן עכשיו יותר במאבק נגד הרפורמה המשפטית. אני מדבר על חרדים וחרדיות, על ערבים וערביות ופלסטינים ממזרח ירושלים ועל יוצאי אתיופיה. אנחנו מקבלים בכל שנה 50 סטודנטים יוצאי העדה לתוכנית המיוחדת שלנו. כלומר הם לא באים בתור מיעוט מספרי קטן אלא עם כל העוצמה של התמיכה של הקבוצה. הרעיון הוא לא רק לקבל, אלא גם לתת תחושה לסטודנט שהוא לא מיעוט“.

סיבה נוספת לצמיחת המכללות קשורה לתנאי הקבלה המקילים יותר מאשר באוניברסיטאות ולנגישות הגיאוגרפית הגדולה יותר. “אנחנו נגישים יותר לאוכלוסיות שלפני כן אף אחד לא פגש אותן. הנגישות היא גם תרבותית כמו למשל הפרדה מגדרית שיישמנו עבור הסטודנטים החרדים או התאמת לוח החופשות והלימודים ללוח השנה של הסטודנטים המוסלמים. הסטודנטים האלו לא חריגים שצריכים להתאים את עצמם לרוב. הם זכאים ליחס שאני קיבלתי בתור חבר בקבוצת הרוב באוניברסיטה העברית“.

אך גם למכללות הצומחות יש עקב אכילס והוא העניין הכספי. “המוסדות המתוקצבים זולים יותר לסטודנט מאשר המכללות הפרטיות. בעיה זו נפתרת באמצעות חלוקת מלגות בקרוב ל־60 מיליון שקלים בשנה. הפתרון האמיתי יהיה כשהמדינה תקבל אחריות על כל המכללות“.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 3/03/3D9A2722-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לדבריו, חלק מההנגשה היא גם הנגשה לסגל. “אם אני רוצה שסטודנט ירגיש בנוח במוסד הלימודים, הוא צריך לראות את בני דמותו על פודיום המרצים. מחקרים מראים שסטודנטיות מצליחות יותר כשיש להן מרצות נשים. הסגל באקדמיה הוותיקה היה הומוגני וענה בעיקר להגדרת גבר יהודי אשכנזי. קבוצות מיעוט לא היו באקדמיה הוותיקה. זה חלק מעבודת ההנגשה שעשינו“.

במחיר של רמה אקדמית, רק לשם הגיוון?

“הגיוון עצמו מעלה את הרמה האקדמית. אי אפשר ללמד משפטים כשכולם נראים אותו דבר, כשכל הכיתה למשל תומכת ברפורמה המשפטית או מתנגדת לה. אבן הראשה שלנו היא ספק, לא יכול להיות שכולם חושבים כמו המרצה.

“הכיתות גם צריכות להיות מעורבות באופן שיאכלסו את ישראל הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית. כשהייתי דקן פקולטה וקיבלתי אנשי סגל לתפקיד, לא בדקתי רק כמה מאמרים פרסמו המועמדים אלא גם מה הייתה נקודת הפתיחה שלהם. בעיניי, מי שנקודת הפתיחה שלו הייתה קשה, למשל שהוא לא ידע אנגלית, או שלא היה לו כסף לעשות תואר בחו“ל והוא עשה את הדוקטורט שלו בארץ עם קשיי הפרנסה, יכול להיות שארבע המאמרים שפרסם מלמדים על פוטנציאל גדול הרבה יותר ממי שהצליח לפרסם עשרה מאמרים ושבא עם אנגלית כשפת אם ונשלח ללימודים מעבר לים“.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2023/03/ארכיון-קרדיט-אוליבייה-פיטוסי-פלאש90-750x501.jpg 750w" sizes="(max-width: 800px) 100vw, 800px" />

אתה צופה המשך התפתחות של המכללות בעתיד?

“אני חושב שהיום המכללות כל כך מאתגרות את האוניברסיטאות, שלא תהיה להן ברירה אלא להשתנות, לפתוח יותר את השערים ולגוון את המרצים שלהם. הן יהיו חייבות לאפשר מגוון דעות ולא אחידות מחשבה בנושאים שנויים במחלוקת שיוצא בגינם מכתב או גילוי דעת, כאילו מדובר בפסק הלכה שמורה לכולם להתיישר לפיו“.

עם יד על הדופק

השינוי לטובה שחל במכללות מתבטא גם בתעשיית ההייטק. במרכז האקדמי לב פועלים לצמצום הפער בין האקדמיה לבין עולם התעסוקה שמגיע בעקבותיה. “אנחנו מכינים את הבוגרים שלנו לעולם ההייטק“, אומר פרופסור דן בוכניק, רקטור המרכז. “עובדים על תיקי עבודות ומלמדים לעבוד בסביבת הייטק ששונה לגמרי מהסביבה האקדמית“. במרכז מגוון תוכניות מוכוונות הייטק כמו תואר ראשון בהנדסה בתחומי אלקטרואופטיקה, אלקטרוניקה וחשמל, הנדסת תוכנה, הנדסה תעשייה וניהול ותואר בסיעוד, תואר שני לתוכניות של כריית מידע, פיסיקה יישומית ועוד, וכמובן לימודי דוקטורט במגוון תחומים.

“יש לנו תוכנית שנקראת אקסלנט־טים שמורכבת משלושה חלקים. הראשון, עבודה על מיומנויות רכות, קורס שכולל ראיונות אישיים ועבודה בקבוצות והחלפת תפקידים בצוות, כדי להכין את התלמידים לעבודה בסביבת הייטק. בחלק השני אנחנו פועלים בצד הטכני: הכשרה שעיקרה לקיחת כל הקורסים שלומדים במהלך התואר וחיבור ביניהם בהעמקה ובהעשרה, כך שהסטודנטים רואים את התמונה הכוללת. החלק השלישי כולל מחנה אימונים, שבמסגרתו אנחנו מביאים לקמפוס חברות ונותנים לתלמידים לבצע פרויקטים“.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -70439fff6b04-750x422.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בדרך כלל מכללות עוסקות פחות במחקר, אך במרכז האקדמי לב זהו בתחום פורה במיוחד. “אנחנו מוציאים בשנה יותר מ־200 מאמרים. הייחוד שלנו הוא בכך שאנחנו משתפים את התלמידים במחקרים; תלמידים מצוינים משתלבים בעבודה תחת אנשי סגל בכתיבת מחקרים וכך הם יוצאים עם ניסיון חשוב במחקר.

“אנחנו ערים לתמורות בשטח. פיתחנו התמחות בנושא סייבר ובנושא מדע נתונים. בנינו התמחויות כאלה לאחר שראינו שבמצב ההייטק הנוכחי חיפשו אנשים עם ניסיון. בזכות ההתמחויות האלה, מעל 90 אחוזים מהסטודנטים מוצאים עבודה בחודשים הראשונים שלאחר סיום הלימודים“.

פרופסור דן בוכניק: ההרגשה של הסטודנט היא שמקשיבים לו ומבינים את צרכיו. אצלנו באופן ייחודי האמפתיה מתבטאת גם בסביבה התורנית וסביב בית המדרש שלנו

נראה שיצרתם אלטרנטיבה מעשית יותר ללימודים אקדמיים.

“אנחנו קשובים לשינויים סביבנו ומייצרים מוסד לימודים דינמי“, אומר פרופ‘ בוכניק. "אנחנו עם יד על הדופק, אילו נושאים חמים בתעשייה, איזה סוג של עובדים צריך ואילו טכנולוגיות חדישות קיימות, ובהתאם, על בסיס דו־שנתי, עורכים שינויים ניכרים“.

לדבריו, יתרון אחר של המכללה הוא האווירה המשפחתית שקיימת במוסד. “ההרגשה של הסטודנט היא שמקשיבים לו ומבינים את צרכיו. אצלנו באופן ייחודי האמפתיה מתבטאת גם בסביבה התורנית וסביב בית המדרש המגוון והרחב שלנו“.

הוראת בוטיק

מספר הסטודנטים ההולך וגדל, למרות שכר הלימוד הגבוה, הביא לצמיחה בעשרים השנים האחרונות גם במכללות לחינוך שעברו התפתחות לא רק מבחינה אקדמית, אלא גם מבחינה אבולוציונית; סמינרים למורים שלא העניקו תארים נעשו למכללות אקדמיות שמעניקות תואר ראשון ושני במגוון תחומים הנוגעים לחינוך. פרופסור אבי לוי, נשיא האקדמית שאנן אומר שישנן מכללות שאפילו אושרה להן תוכנית לתואר שני עם תזה. “זו דרגה גבוהה יותר ומשם המעבר לתוכנית דוקטורט מהירה יותר“. לדבריו, מה שהביא לצמיחת המכללות בכלל והמכללות לחינוך בפרט, הוא החלטה עקרונית של מדינת ישראל “להשוות אותן לשאר המוסדות האקדמיים הקיימים בישראל", כך שכיום ישנם 4 סוגי מוסדות שכאלה: האוניברסיטאות, המכללות האזוריות, המכללות הפרטיות והמכללות האקדמיות לחינוך או לתחומים מסוימים אחרים כמו הנדסה למשל. הצד השווה שבכולן הוא שהן מפוקחות על ידי המועצה להשכלה גבוהה, וזו מאשרת את תוכניות הלימודים ועורכת בקרת איכות. השוני ביניהם הוא שיטת התקצוב: אוניברסיטאות ומכללות אזוריות מתוקצבות על ידי הוועדה לתכנון ולתקצוב (הוות“ת) שבמועצה להשכלה גבוהה, המכללות האקדמיות לחינוך מתוקצבות בחלקן על ידי משרד החינוך ובחלקן מכספים פרטיים, והמכללות הפרטיות מתוקצבות כמובן על ידי יזמים ומשקיעים פרטיים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2023/03/צילום-מיכאל-ארנבורג.-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בשנים האחרונות, חלק מהמכללות האקדמיות לחינוך עברו לתקצוב של הוות“ת. “למה רק חלק? כי המעבר דורש תנאים שלא כולן יכולות לעמוד בהם, כמו גודל מוסד ושיקולים אחרים“, אומר פרופ‘ לוי. לדבריו, שינוי לא פחות חשוב שהתרחש, הוא בעניין רמת הסטודנטים המתקבלים ללימודי הוראה. “בניגוד לדעה הרווחת בציבור שאנשים שמגיעים ללימודי הוראה לא מצויים ברמה המתאימה, הסטודנטים שלנו מחויבים לעמוד בדרישות המל“ג ומשרד החינוך, וכולנו חושבים שדווקא הטובים והטובות ביותר צריכים להגיע לחינוך. זה לא קורה בהכרח, בגלל סיבות אחרות – השכר הנמוך ומעמד המורה בישראל. כשנגיע לכך שמעמד המורה יהיה כמו בפינלנד, אז המצב בישראל ישתפר. אבל אני מזים את הטענה שלמוסדות שלנו מגיעים אנשים לא מתאימים. יש לנו דרישות סף וכולם משתדלים לעמוד בהן“.

פרופסור לוי עומד על כך ש“הכשרת המורים בישראל נעשית רק במכללות האקדמיות לחינוך. שני המרכיבים שחייבים להיות בדמותו של מורה הם מקצועיות גבוהה מאוד ויכולת פדגוגית דידקטית. זו המהות של המכללות לחינוך, מפני שהייעוד שלנו הוא הכשרת מורים. התפתחות חשובה למשל אצלנו בשאנן, היא המעבר שיזמנו של מסלולים ישירים לתואר שני. אנחנו  מממשים את החלום שכשמורי העתיד בישראל, יצאו לשטח ויהיו בעלי תואר שני.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -a43440338c6f-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

“מורה הוא לא רק אדם בעל ידע“, הוא מפרט. “אם אין לו גישה, יכולת הכלה ותכונות נוספות שחיוניות להוראה, הוא לא יצליח. במכללת שאנן פיתחנו גישה שלפיה אנחנו מכשירים מורנטורים – מורים שהם גם מנטורים. לצד הידע האקדמי ברמה הגבוהה ביותר, אנחנו גם מפתחים את הכישורים החשובים שבלעדיהם מורה לא יכול להיות מורה. תוכנית הלימודים שלנו היא לא רק לתואר ראשון ושני אלא כזו שמכשירה את פרח ההוראה לסיים את התואר עם כלים שעושים אותו להיות מורה טוב“.

עוד הוא מוסיף כי בניגוד לאוניברסיטאות, “אי אפשר להכשיר מורים באופן המוני – לשים באולם אחד 400 איש ולהעביר הרצאה. אני טוען שמורים צריך להכשיר בבוטיק. דווקא הגודל הסביר של המכללה מאפשר לנו להגיע לכל סטודנט וסטודנטית ולהכין אותם באופן אישי“. באקדמית שאנן יש כ־1,300 סטודנטים. המכללה אינה נחשבת גדולה, אך בעיני פרופסור לוי זהו יתרון. “היכולת להיות שם בשביל הסטודנט, גם להנחות אותו ולתמוך בו בשלוש השנים הראשונות שלו במערכת החינוך, השנים הקריטיות שבהם מורים עוזבים את המקצוע, מתאפשרת בשל המספרים האלה“.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 220912_102021-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מי פורס את העוגה?

גם במכללת הרצוג נרשם גידול ניכר בשנים האחרונות. המוסד מונה היום כ־3,000 סטודנטים. לדברי הרב פרופסור יהודה ברנדס, נשיא המכללה, מעמד המורה יוצר אתגר עבור המכללות לחינוך. “בעבר אפשר היה לרתום סטודנטים עם פסיכומטרי גבוה לאידיאלים של חינוך, אך פערי השכר מול עובדי ההייטק למשל ואופק ההתפתחות במקצועות כלכליים כמו עריכת דין וראיית חשבון, הם מאתגרים מאוד. הרבה יותר קשה היום למשוך סטודנטים להוראה, על אף שהמצב בחינוך הדתי טוב יותר מבחינוך הכללי“.

גם הוא מציין את בעיית התקצוב. “תלמיד ממוצע במכללה יקבל מהמדינה כשליש ממה שמקבל תלמיד באוניברסיטה. מדוע? אם רוצים תירוץ חיובי, אפשר לומר שהאוניברסיטאות משקיעות הרבה יותר כסף במחקר, והמחקר יקר. הסבר פחות טוב קשור לכך שהמל“ג והוות“ת נמצאים עדיין בשליטת האוניברסיטאות, והם פורסים את העוגה“.

גם הרב ברנדס מדגיש שרמת ההכשרה במכללות להוראה גבוהה יותר מאשר באוניברסיטה. “ההשקעה באוניברסיטה היא בעיקר במחקר. למכללה יש יתרון בהכשרה להוראה כי זה תחום ההתמחות שלה. זה סוג אחר של אקדמיה שמכשירה מורים ולא חוקרים“.

פרופסור אבי לוי: אנחנו מכשירים מורנטורים, מורים שהם גם מנטורים. לצד הידע האקדמי ברמה הגבוהה ביותר, אנחנו מפתחים גם את הכישורים החשובים שבלעדיהם מורה לא יכול להיות מורה

איך אתם מתמודדים עם האתגר של גיוס סטודנטים?

“אנחנו מנסים כל הזמן להתחדש וליצור תוכניות לימודים ותוכניות פדגוגיות שימשכו תלמידים מצטיינים ויעודדו אותם לעסוק בהוראה. אנחנו יודעים להציע תכנים שקרובים לליבם של אנשים שנמשכים להוראה ולעיסוק בחינוך. גם מבחינת המבנה החברתי אנחנו משקיעים רבות ביחס האישי ובתמיכה בסטודנטים. יש לנו ציפייה מהנהגת הציבור, גם הממלכתי וגם הדתי, שכמו שיודעים להתגייס לכל מיני אתגרים, כך ישקיעו בעידוד אנשים להיכנס למערכת החינוך“.

אלמנט נוסף וחשוב בהכשרת מורים בעידן הנוכחי הוא “היכולת להיות רלוונטי“, אומר פרופסור לוי. “מורה שיוצא לשטח ולא מכיר את השפה של התלמידים ואת הטכנולוגיה המתקדמת שהם משתמשים בה, מהר מאוד נעשה לא רלוונטי. אנחנו מתמודדים עם השאלה איך לקחת סטודנטית להוראה, ולהכין אותה להיות רלוונטית בעוד 4 שנים, כשקצב השינויים הוא עצום. נפגיש אותה עם הטכנולוגיות הכי מתקדמות ונהפוך אותן לחלק בלתי נפרד מהפדגוגיה שלה. בשאנן אנחנו עושים זאת בכמה מישורים כשגם הסגל עובר תהליך של למידה מתמדת. גם מרחבי הלמידה משתנים ואנחנו משקיעים בהם לא מעט, בעיקר כשקיבלנו החלטה קונספטואלית ובהשקעה כספית, שמכללת שאנן תהיה בתוך שנים מעטות מוסד בעל מרחבי למידה חדשניים“.

וכל זה מביא יותר סטודנטים ללמוד הוראה במכללות?

“אחד הדברים הכואבים הוא התחרות הקבועה. כשהיא מבוססת על מקצועיות זה בסדר גמור כי קנאת סופרים תרבה חוכמה. אבל כשהיא נעשית לא הוגנת, היא לא מתמקדת ברמה אקדמית. אנחנו החלטנו שאנחנו משתדלים לשמור על רמה ולכן אנחנו גדלים אבל לא בקצב גבוה. בשנתיים האחרונות גדלנו ב־30־40 אחוזים, וזה מכובד מאוד. אלו היו שנתיים שהיו בעייתיות מאוד בהכשרת מורים, כי באופן כללי חלה ירידה במספר הסטודנטים להוראה“.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2023/03/צילום-לירון-מולדובן-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

המכללות כאמור מפעילות את כל הפרמטרים הנדרשים ממוסד אקדמי בישראל, והדבר מתבטא גם בשינוי יחס המל“ג אליהן. “המועצה להשכלה גבוהה בהחלט עוברת שינוי, אבל היא עדיין בנויה יותר בשביל האוניברסיטאות שמתבצע בהן יותר מחקר ופחות תומכת במוסדות שבהן מכשירים מורים. השינויים טובים אבל הם איטיים. אם המדינה רוצה לשפר את מעמד המורה בישראל, היא צריכה להפוך את המכללות למוסדות חזקים ומתוקצבים, כדי שנוכל למשוך אלינו גם סגל טוב. אם רוצים לשפר את מציאות הכשרת המורים במדינת ישראל ואת רמת המורים במדינת ישראל בכלל, המדינה צריכה להחליט לעשות זאת ולערוך שינויים בהתאם.

The post מול האליטיזם באוניברסיטאות, המכללות משנות את עולם האקדמיה הישראלי appeared first on מקור ראשון.

תכולת הספרייה: הקו הבולט הוא שאין לה מאפיין אחד. יש שם הכול מכול: פוליטיקה ואקטואליה לצד סיפורת קלאסית ורומנים לוהטים, מחקרים על צבא וביטחון לצד ספרי הגות, ספרים על ריגול ומודיעין לצד ספרי הומור ובילוש, שירה, ביאליק, שלום עליכם ועוד. על המדפים נמצאים יצירותיהם של מיטב הסופרים, וחלקן נקראים פעם ופעמיים ויותר.

The post "הוא אמר 'נעים מאוד, יהודה'. כמעט בלעתי את לשוני מרוב תדהמה והתרגשות" appeared first on מקור ראשון.

ר' מרדכי יוסף ליינר מאיזביצה, מגדולי החסידות, כותב בספרו "מי השילוח" על חמשת הכוחות שיש באדם:

הנה במציאות האדם נמצא ה' כחות והם: הרהור, מחשבה, רצון, מעשה, דבור. אם המעשה בא לאדם כסדר הזה, שמתחילה בא בהרהור, ואחר כך ירדה למחשבה ולרצון – אז יהא בטוח שהמעשה הזו הוא מרצון הש"י ונצמח ממקור החיים. אך אם בא לאדם הסדר הזה: שמתחילה בא רצון ללב, ואחר כך ירדה למחשבה, אז צריך המעשה הזו ברורין. כי אולי גוף צמיחת הרצון נולד בו מאיזה נגיעה מחמדת עולם הזה (מי השילוח, פרשת יתרו).

כפי שנראה, מי השילוח מתייחס כאן לאחת התורות החסידיות החשובות, ורוצה להזהיר מפני סכנה גדולה הקשורה לכך. הייתי אומר שהוא גילה כאן את רעיון ה"רציונליזציה".

מהי רציונליזציה? לעיתים ישנה החלטה הנולדת מתוך מחשבה רציונלית מסוימת, והיא הגורמת לנו לעשות מעשה. אך לעיתים קורה ההפך: האדם מחליט משהו שמקורו ברצון מסוים שיש לו, ואז הוא בונה סביבו "מחשבה" – הסבר רציונלי כביכול, אידיאולוגיה. זו כבר איננה רציונליות, אלא רציונליזציה. מי השילוח מסביר שיש באדם מאבק בין שני כוחות. מצד אחד הרציונליות, שגורמת לנו לבדוק ולברר עניין מסוים בהתאם לשכל ולתבונה. אך מצד שני, פעמים רבות מתרחש משהו הפוך: אנו מחפשים טענות, הוכחות או תירוצים לרצון הנמצא כעת בתוכנו.

פעמים רבות אנו רואים כיצד אנשים יכולים להצדיק כל דבר, במיוחד בעזרת עורכי דין. יש עמדה מסוימת, וכעת אני אמצא שיקולים או הצדקות טובות מאוד שישרתו ויצדיקו את הלקוח שלי. על כך אמר ר' יהודה בן טבאי במשנה באבות: "אל תעש עצמך כעורכי הדיינים". אך גם אם נצא מהעולם המשפטי, כולנו עורכי דין של עצמנו. לכן, אומר מי השילוח, אנו צריכים להיזהר ולבדוק את עצמנו תמיד האם המחשבה קודמת לרצון, או שהמחשבה איננה אלא רציונליזציה של רצון שמקורו ביצר הרע.

בורוכוב בוחר בארץ ישראל

התזה הרציונליסטית אכן טוענת שהאדם צריך לשאוף שרצונו יהיה כפוף לשכלו, כך שהוא יפעל בכל עניין לאחר בירור מחשבתי רציונלי. אך זו איננה תורה חסידית. החסידות דווקא הדגישה את הרעיון ההפוך: שהרצון שלנו יכול להיות יותר טהור ויותר אותנטי מאשר המחשבה. לחסידות הייתה דרך ארץ בפני הקולות הפנימיים היוצאים מהאדם. היא חשבה שיש בהם גרעין של התגלות.

אביא לכך דוגמה שבעיניי היא נפלאה: דב בר בורוכוב, ממנהיגי הציונות הסוציאליסטית בראשית המאה ה־20, ניסה להסביר מדוע הציונות צריכה לבחור בארץ ישראל. הוא נתן לכך הסבר גיאופוליטי פנטסטי, שלפיו ישראל היא מקום שכוח־אל שאיננו מעניין איש, ולכן לא יהיו שם כל עימותים. הטיעון הזה לא ממש משכנע. ללא ספק היה לבורוכוב רצון בלתי רציונלי להגיע לארץ ישראל, רצון שנבע מהשורשים הארכיטיפיים היהודיים שבו, ואז הוא גייס את המחשבה כדי לבנות סביבו טיעון רציונלי. אילו הוא היה פועל לפי שיקולים רציונליים בלבד, ככל הנראה הוא היה בוחר באוגנדה או באחת התוכניות האחרות ליישוב היהודים, ושולח לשם את השומר הצעיר. אנו רואים אפוא כיצד הרצון הבלתי מוסבר הוא היותר חשוב ומשמעותי.

אכן, התורה החסידית מבקשת לראות ברצונות היוצאים מתוך האדם דבר חיובי, שכן הם עשויים לנבוע ממקור טוב בלתי מודע. ואולם בגישה האי־רציונלית הזו ישנה בעיה גדולה: כיצד נדע האם הרצון הפנימי שלנו אכן נובע ממקור טוב? מנפש האדם יכולים לצאת קולות שונים. הנפש היא כמו תיבת תהודה. מהדהדים בה קולות שיכולים להגיע מלמעלה, אך עשויים להישמע בה גם קולות שנוצרים בתוכנו, ולא תמיד ממקום טוב. קולות מסוימים יכולים לנבוע למשל מהחמדה או מהיצר שיש בעולם.

אך הדילמה יכולה להיות קשה אף יותר. סארטר רצה פעם להביא דוגמה לדילמה מוסרית, והוא סיפר שמישהו שאל אותו את השאלה הבאה: נניח שבימי השואה הייתה לו אמא, והוא היה צריך להחליט האם להישאר עימה או לברוח לאנגליה ולהצטרף למחתרת. זו כבר לא דילמה בין טוב לרע, אלא בין שני צדדים. לא ברור כאן מי מהם מייצג את היצר הטוב ומי מייצג את היצר הרע, אם בכלל.

אני קורא לזה תורת שני הדגלים. פעמים רבות עומדים בפנינו כמה דגלים, כמה ערכים, ואי אפשר לבחור את כולם. השאלה היא איזה מהם קודם, וזו יכולה להיות שאלה קשה מאוד. לכאורה אפשר להשתמש בעצה של החברותא שלי מהישיבה. הוא היה אומר כך: במקרה שאתה מתלבט בין שתי דרכים, תבדוק תמיד מה מתחשק לך לעשות ותבחר את ההפך. אם יש לך משיכה לאחת האופציות, כנראה מעורב כאן היצר הרע. האומנם זה הפתרון?

רצון קדם־רציונלי

זה אולי פתרון אפשרי, אך מי השילוח רוצה לתת כיוון אחר. כהוגה חסידי הוא איננו רציונליסט, ולכן איננו כותב שההתחלה צריכה להיות המחשבה הרציונלית. הוא מלמד אותנו שיש באדם מצב תודעתי נוסף, שאיננו המחשבה ואף איננו הרצון. הוא מכנה אותו "הרהור", ואליו אנו צריכים להיות קשובים. לדבריו, השרשרת הנכונה צריכה להיות: הרהור, מחשבה, רצון ומעשה.

ההתחלה היא ב"הרהור", לא ב"מחשבה". זה איננו רציונליזם. טענתו היא שקיים רצון גבוה יותר, מעין רצון קדם־רציונלי, והוא ההרהור. אחר כך צריך לבוא הבירור המחשבתי, ורק בעקבות אלו צריך להתעורר הרצון. האדם חייב להיות בטוח במקור הטוב של הרצון שמתעורר בו וההחלטות שלו, ושלא מעורבים בכך חמדה ויצר רע. וכך מתאר מי השילוח מה זה "הרהור":

כי בעוד הדבר בהרהור אין לו ידיעה כלל, רק כמי שיש לו חשק לעשות מה, ואינו יודע עדיין מה יעשה. ואף לקטנים שאינם בני דעה יש להם הרהור. ובעת שהאדם ישן גם כן יש הרהור, רק בלי הכרה ותפיסה בשכל.

ההרהור הוא קיומו של מקור בלתי מודע, עליון וקדוש באדם, הנמצא עמוק בתוכו, עוד לפני הרציונליות. האדם רוצה משהו, שואף למשהו נעלה, עוד לפני שהוא יכול לתרגם זאת באופן מלא בשכלו. זוהי תורה חסידית קלאסית. למה הוא שואף? עוד על כך ברשימה הבאה.

אנו מפרסמים את טוריו האחרונים של פרופ' רוזנברג, שנמסרו לדפוס לפני מותו

The post כיצד אפשר לדעת אם הבחירות שלנו מגיעות ממקום טהור? appeared first on מקור ראשון.

כאשר רוב האנשים חושבים על עיירת הנופש האלפינית היוקרתית סנט־מוריץ שבעמק אגאדין בשווייץ, הם מדמיינים בקתות עץ שקטות, מסלולי סקי שמאתגרים אפילו ספורטאים אולימפיים ובריכות מחוממות שמשקיפות על אחד מרכסי ההרים המושלמים ביותר בעולם. אבל במשך יומיים בשנה בפברואר, העיירה הקטנה הופכת למרכז מרוצים רועם, סואן, רווי ניחוחות בנזין – לעשירי־על במכוניות הווינטג' המיוחדות שלהם.

מייסד האירוע, מרקו מקאוס, יזם אותו ב־2019, ממש לא מזמן. ב־1985 הוא צפה בקבוצת תיירים שהתחרתה במרוץ הקרסטה, מרוץ מזחלות שנתי: הם הגיעו לסנט־מוריץ במכוניות וינטג' של בנטלי, ועוררו את עניינם של כל התושבים. לדברי מקאוס, התמונה הבלתי נשכחת של אינספור מכוניות וינטג' דוהרות על פני אגם קפוא נשארה תקועה בראשו במשך שנים רבות. וכך, לפני ארבע שנים החליט מקאוס לשחזר את האירוע שראה בשנות השמונים בהקמת מסלול האלגנטיות הבינלאומי (ICE), אירוע מרוצים אירופי שמתקיים על האגם הקפוא של סנט־מוריץ.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -55a949a93972-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לאחר גרסת ניסוי של המרוץ ב־2019, מקאוס ידע שזו תהיה הצלחה מסחררת. השנה, האירוע היוקרתי משך 11 אלף משתתפים מכל רחבי העולם. האירוע מתחיל בבדיקות איכות של האגם בימים שלפני המרוץ עצמו. ברגע שהקרח מגיע לעובי מזערי של 25.5 סנטימטרים, המארגנים עורכים מבחני התנגשות כדי לוודא את בטיחות המסלול: הם נוהגים ברכב במשקל 3.4 טונות המוטען במשקל של כמעט 7 טונות, המצויד במצופי בטיחות. לאחר מכן האגם מפונה מכל פגע וסכנה, כדי שיוכלו להקים עליו את כפר האירוע – כולל בר על גבי משטח החלקה, שהמשקאות מוגשים בו לאורחים מידי מחליקים אמנותיים מקצועיים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -55a949a93972-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

רוב המשתתפים חולקים עניין דומה במכוניות נדירות. מכונית אחת שמשכה את תשומת ליבם של רבים מהמשתתפים הייתה מכונית־העל פגאני הואיירה קודלונגה, תוצרת יצרנית מכוניות הספורט האיטלקית פגאני אוטומוביל. שווי המכונית מוערך בכ־7.4 מיליון דולר; רק חמש מהן קיימות כיום ברחבי העולם. המכונית מתהדרת במנוע בעל 840 כוחות סוס, שנבנה בידי מרצדס־AMG. אבל הפגאני לא משתתפת במרוץ: כלי הרכב הובא לסנט־מוריץ בידי בעליו לצורך תצוגה בלבד.

סיימון קידסטון, פרשן בריטי ומומחה למכוניות, הגיע עם הבוגאטי 35 שלו. המכונית השתייכה בעבר לדודו, שמכר את המכונית לפני שנים רבות; מאז חצה קידסטון יבשות כדי למצוא אותה ולהחזירה לידיו. מבחינתו, למרוץ ולהצגת המכונית של דודו אין קשר לערך הכספי של הרכב. "הערך של המרוץ הוא סנטימנטלי מאוד", הוא אומר. "אני נרגש להיות כאן".

The post רכבי יוקרה מכל העולם מגיעים לדהור על האגם הקפוא appeared first on מקור ראשון.

יו"ר ועדת חוקה, ח"כ שמחה רוטמן, הציג הערב (א') את הצעת הפשרה שלו בנוגע להרכב הוועדה לבחירת שופטים. על פי ההצעה, הרכב הוועדה לבחירת שופטים ישונה – במקום 9 יהיו 11 חברי ועדה. הוועדה למינוי שופטים לעליון – הוועדה הראשית – תדון בכל הנושאים שעל הפרק של הוועדה ובמינויים לעליון, והרכבה: 3 שופטי בית המשפט העליון, הנשיא ושני חברים נוספים. שלושה שרים משלוש סיעות שונות, שלושה חברי כנסת משלוש סיעות שונות מהקואליציה ושני חברי כנסת מסיעות שונות מהאופוזיציה.

ביחס ל-2 מינויים לעליון בקדנציה – הרוב הנדרש הוא רוב רגיל. מעל ל-2 מינויים בקדנציה – צריך רוב רגיל שיכלול בתוכו לפחות נציג אחד של השופטים ונציג אחד של האופוזיציה. כדי למנוע השתלטות של הקואליציה על בית המשפט.

בנוגע לוועדה שממנה שופטים לערכאות אחרות– ההרכב כולל בתוכו נשיא של העליון, נשיא של בית משפט מחוזי שנבחר ע"י נשיאי המחוזי ונשיא של בית משפט שלום שנבחר על ידי נשיאי השלום. כאשר הוועדה ממנה שופטים לערכאות אחרות הרוב הנדרש בה יהיה 7 מתוך 11, כדי לייצר מצב שהקואליציה לבדה לא יכולה למנות שופט לשלום או למחוזי. במקביל העלה רוטמן את האפשרות של מינוי ברוב של 8 לערכאות נמוכות.

לגבי העברה מכהונה– הרוב להעברה מכהונה יהיה 9 מתוך 11. המניין החוקי של הוועדה והוועדה הקטועה גדל בהתאם לרוב חברי הוועדה – 6. השימוע לא יתבצע בוועדת החוקה אלא בוועדה לבחירת שופטים.

ביחס להעברה מכהונה – העברה מכהונה בשל מצב רפואי בחוק בתי המשפט דינה יהיה כמו העברה מכהונה שלא בשל מצב רפואי.

בסיום הצגת המתווה אמר רומן, "אני חושב שכל מי שעקב אחרי הדיונים ראה שיש פה ניסיון להניח את הדעת של אנשים שחוששים לחינם. אני מקווה שהרושם מאוד ברור. יש צורך קריטי בתיקון מערכת המשפט וגיוון ביהמ"ש העליון והשבת אמון הציבור בו. ההסדרים הללו מטרתם הינה שכמה יותר אנשים בישראל ירגישו שביהמ"ש העליון הוא שלהם ולכן הבאנו את הגיוון – הגיוון של הסיעות, גיוון בין קואליציה לבין אופוזיציה וגם את הנושא שאפשר למנות ללא הווטו של השופטים, כפי שהיה כיום. לא ניתן לחיות עם מציאות של בית משפט שמחזיק כ"כ הרבה סמכויות, שמשכפל עצמו ומייצר לנו שיבוטים של תפיסות עולם. עם כלל ההסדרים הצלחנו לרבע את המעגל, כך שהעם יוכל לבחור את השופטים אבל מאידך התייחסנו גם לחששות מניצול לרעה של כוח פוליטי מזדמן לשם השתלטות על בית המשפט".

בתנועה למשילות ודמוקרטיה, שח"כ רוטמן היה אחד ממייסדיה התנגדו בנחרצות לשינויים שהציע בוועדה:

"אנו רואים בחומרה את הויתור על הדרישה הבסיסית ביותר והיא מינוי שופטים על ידי נבחרי הציבור ללא יכולת וטו של שופטים. ההצעה החדשה שמעניקה זכות וטו על מינוי שופטים לבית המשפט העליון החל מהמינוי השלישי, לא מקובלת. בעוד שניתן להכיל דרישת רוב של שבעה במינוי שופטים לביהמ״ש העליון, שתחייב את תמיכת נציג השופטים או את תמיכת נציג האופוזיציה, לא ניתן לקבל דרישה שתחייב בכל מחיר תמיכה של נציג השופטים, שכן מדובר בהשארת זכות הוטו בידי השופטים".

The post עם התנגדויות מבית: ח"כ רוטמן הציג פשרה להרכב הוועדה למינוי שופטים appeared first on מקור ראשון.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... t-19.06.43-1-750x423.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

השרה אורית סטרוק חיזקה את הפעילים ואמרה: "כל הכבוד לכם שבאתם בגשם השוטף לחזק אותנו. אנחנו נמשיך בקידום הרפורמה ולא נמעל באמון הציבור ששלח אותנו לשלטון".

The post תחת גשם שוטף: עשרות פעילים הפגינו מול ישיבת הממשלה בתמיכה ברפורמה המשפטית appeared first on מקור ראשון.

עיתונאים רבים נהנו בשנה האחרונה לבקש מצ'טבוט הבינה המלאכותית החדש והנוצץ ChatGPT לכתוב את הטורים שלהם, רובם הסיקו שהבוט לא מספיק טוב כדי לקחת את העבודה שלהם. עדיין. אבל פרשנים רבים מאמינים שהעיתונות נמצאת על סף מהפכה שבה אלגוריתמים וכלי בינה מלאכותית שמייצרים תוכן תהיה שדה קרב מרכזי.

אתר החדשות הטכנולוגיות CNET אולי בישר על השלב הבא בעיתונות כאשר השתמש בהיחבא בתוכנת בינה מלאכותית בשנה שעברה כדי לכתוב כמה מהכתבות שלו. מאוחר יותר האתר נאלץ לפרסם מספר תיקונים לאחר שאתר חדשות אחר הבחין כי הבוט עשה טעויות, חלקן חמורות.

למרות הטעויות, חברת האם של CNET הודיעה מאוחר יותר על קיצוצים במשרות שכללו צוותי עריכה – אך המנהלים הכחישו שבינה מלאכותית עומדת מאחורי הפיטורים. ענק ההוצאה לאור הגרמני, אקסל שפרינגר, בין השאר, הבעלים של "פוליטיקו" והצהובון הגרמני "בילד", פחות מודאג.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... a2W4l-grid_4x-150x150.jpg 150w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... UMa2W4l-grid_4x-75x75.jpg 75w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... UMa2W4l-grid_4x-90x90.jpg 90w" sizes="(max-width: 600px) 100vw, 600px" />

"לבינה מלאכותית יש את הפוטנציאל להפוך את העיתונות העצמאית לטובה יותר ממה שהייתה אי פעם – או פשוט להחליף אותה", אמר מנהל קבוצת התקשורת מתיאס דופנר בחודש שעבר. הוא כינה בוטים כמו ChatGPT "מהפכה" עבור התעשייה, והכריז על ארגון מחדש שייראה "הפחתה משמעותית בעלויות" הכתיבה וההגהה. שתי החברות עובדות כדי להשתמש בבינה מלאכותית ככלי לתמיכה בעיתונאים, והן מסמנות את ההתפתחויות האחרונות בתעשייה.

בעשור האחרון, ארגוני מדיה משתמשים יותר ויותר באוטומציה לעבודה שגרתית כמו חיפוש אחר דפוסים בנתונים כלכליים או דיווח על תוצאות החברה. אתרי תוכן משקיעים רבות ב"אופטימיזציה למנועי חיפוש", הכוללת שימוש במילות מפתח בכותרת כדי להיות מועדפים על ידי האלגוריתמים של גוגל או פייסבוק ולהשיג כמה שיותר צפיות לתוכן שהם מפרסמים. חלקם אף פיתחו אלגוריתמים משלהם כדי לראות אילו סיפורים עובדים הכי טוב עם הקהלים שלהם ומאפשרים להם למקד טוב יותר את התוכן שהם מפרסמים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ock_638342005-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אלכס קונוק, מחבר הספר "ניהול מדיה ובינה מלאכותית", אומר שמידת השליטה בכלי הבינה המלאכותית הללו תיקבע אילו חברות מדיה ישרדו ואילו יכשלו בשנים הקרובות. הוא אמר כי השימוש בכלים ליצירת תוכן יביא לכך שאנשים מסוימים יאבדו את מקום עבודתם, אך לא בתחומי הדיווח האנליטי או המתקדם. "בחלקים התכנים יותר של העיתונות – דוחות ספורט, תוצאות פיננסיות – אני כן חושב שכלי בינה מלאכותית מחליפים, וככל הנראה יחליפו יותר ויותר, עבודה אנושית", אמר.

לא כל האנליסטים מסכימים על הנקודה הזו. מייק וולדריג' מאוניברסיטת אוקספורד סבור ש-ChatGPT למשל, הוא יותר כמו "מעבד תמלילים מהולל" ועיתונאים לא צריכים להיות מודאגים. "הטכנולוגיה הזו תחליף עיתונאים באותו האופן שבו גיליונות אלקטרוניים החליפו מתמטיקאים – במילים אחרות, אני לא חושב שהיא תעשה זאת", אמר לאירוע שנערך לאחרונה על ידי המרכז למדעי המדיה. הוא בכל זאת הציע, כמו קונוק, שאפשר להשתמש בבינה מלאכותית למשימות משעממות.

העיתונאים הצרפתים ז'אן רוגנטה ומוריס דה רמבוטו מתעמקים יותר בשאלה עד כמה בינה מלאכותית יכולה להחליף עיתונאים. כדי להעמיד את ההנחה במבחן הם מפרסמים ניוזלטר בשם Qant  שנכתב ומאויר באמצעות כלי בינה מלאכותית. בחודש שעבר, הם הציגו דו"ח בן 250 עמודים שנכתב על ידי בינה מלאכותית המפרט את המגמות העיקריות של תערוכת הטכנולוגיה CES בלאס וגאס. רוגנטה אמר שהם רוצים "לבדוק את הבוטים ולדחוף אותם עד הגבול".

הם מצאו במהירות את הגבול. הבינה המלאכותית התקשתה לזהות את המגמות העיקריות ב-CES ולא הצליחה לייצר סיכום ראוי לעיתונאי. הבוט גם גנב תכנים רבים מוויקיפדיה. המחברים גילו שהם צריכים להתערב כל הזמן כדי לשמור על התהליך, כך שאמנם התוכנות עזרו לחסוך זמן, אבל עדיין לא היו כשירות להחליף עיתונאים אמיתיים.

עיתונאים "סובלים מתסמונת 'התחליף הטכנולוגי הגדול', אבל אני לא מאמין בזה", אמרה רוגנטה. "הרובוטים לבדם פשוט לא מסוגלים לייצר כתבות. יש עדיין חלק מהעבודה העיתונאית שאי אפשר להאציל אותו למכונה".

The post הבינה המלאכותית מטלטלת את העיתונות העולמית appeared first on מקור ראשון.

מסמכים שנחשפו לאחרונה בארכיון המדינה מגלים את עומק הרתיעה של ההנהגה הרבנית בארץ לאורך השנים מלהעלות על פני השטח אפילו כשאלה את נושא בניין המקדש בדורנו וחידוש עבודת הקורבנות.

בה' בתשרי תש"ט, כשמלחמת השחרור עוד מתנהלת, הרב הראשי לישראל יצחק אייזיק הלוי הרצוג – סבו של נשיא המדינה יצחק הרצוג – ניסח מכתב בעניין שיועד למנכ"ל משרד הדתות הרב שמואל זנוויל כהנא. זו הייתה תשובה למכתב קודם של כהנא שבו הציע לרב הרצוג לקיים מעמד תפילה ברחובה של עיר, ירושלים המחולקת, לביטוי השאיפה לכינון המקדש מחדש.

הרב הרצוג סבר שגם תפילה תמימה בנושא היא צעד קיצוני ומסוכן מדי ודחה בעדינות את ההצעה: "צריך להיזהר עכשיו מלהדגיש בפני העולם שבחוץ, כלומר האומות, את ציפייתנו יום־יום לבניין המקדש, והטעמים מובנים מאליהם. התפילה המחודשת, זכר למקדש, שהיא מכוונת לפרסום גדול בין האומות, אפשר שתזיק לעניין מדינתנו וצריך להיזהר מפני אפשרות כזאת".

בארכיון המדינה מצוין שהמכתב לא נשלח לבסוף. מדוע? לא ברור. אולי חשש הרב שגם בעצם התייחסותו לרעיון – גם אם בשלילה מוחלטת – יש משום סכנה.

"השעה אינה מוכשרת כלל לכתוב ולדון על בניין המקדש. צריכה לבוא הוראה מלשכת ראש הממשלה לכל העיתונים שלנו למנוע עתה כל משא ומתן בנידון זה"

בכל אופן, נפלאות הארכיון מספקות מכתב נוסף באותו הנושא ממש ששיגר הרב הראשי בעת מלחמת ששת הימים – איסר יהודה אונטרמן – לבנו של הרצוג, הרב ד"ר יעקב הרצוג, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה. יעקב הרצוג, שהלך לעולמו לפני יותר מחמישים שנה, הוא דודו של נשיא המדינה. גם במכתב הזה, שנכתב חודש אחרי המלחמה בד' בתמוז תשכ"ז, ניכרת רתיעה מובהקת מעיסוק בשאיפות היהודיות העתיקות בנוגע להר הבית. במכתב אף מציע הרב הראשי לאסור על העיתונות כולה להעלות על פני השטח שאלות בנושא:

"לכבוד ידיד נפשי היקר, הרב ד"ר יעקב הלוי הרצוג נרו יאיר, בן הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל. שלום וברכה.

"מצרף אני בזה מכתב שקיבלתי היום מאיש לא ידוע לי כלל, המוכיח כי לא אחזנו בזהירות הדרושה למנוע מלדבר ברבים וכל שכן מלכתוב בעיתונות אודות בניין בית המקדש. אמרתי כי כדאי להסב תשומת לבך לעניין זה הדורש תיקון.

"אני אמרתי בהזדמנויות שונות כי השעה אינה מוכשרת כלל לכתוב ולדון על בניין המקדש, אם כי בעומק ליבנו אנו כמהים למילוי תפילתנו 'והשב את העבודה לדביר ביתך'. כשהטריד אותי עיתונאי אחד לקבלו וקשה היה להתנגד להפצרותיו הציג את השאלה על אפשרות בניין המקדש. אמרתי לו כי אסור לדבר מזה כלל וכל שכן לכתוב, כי זה עלול ליתן פתחון פה למקטרגים לומר שכאילו עושים כבר תוכניות להצר את צעדיהם של בעלי אמונות זרות בשטח המקודש.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1679230482524-750x577.jpg 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1679230482524-300x231.jpg 300w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1679230482524-768x591.jpg 768w" sizes="(max-width: 945px) 100vw, 945px" />

"כשלא הרפה ממני אמרתי לו שעניין זה יהיה באחרית הימים, כשלא יישא גוי אל גוי חרב ומלך המשיח יכניס סדרים אחרים בחיינו. עם כל זה שינה דבריי וכתב כי המשיח יסלק את המסגדים.

"שמעתי כי בעיתון מצויר אחד נדפס ויכוח רחב אם בניין בית המקדש קודם לביאת המשיח והבעיה שנתעוררה פעם על הבאת קורבנות וכדומה. כל זה מיותר ועלול להזיק. נדמה לי כי צריכה לבוא הוראה מאת לשכת ראש הממשלה לכל העיתונים שלנו, כולל גם עיתונים מצוירים וירחונים, למנוע עתה כל משא ומתן בנידון זה. ייתן ה' כי דבר נשגב זה יבוא לנו בהיסח הדעת וכבודו דורש מצדנו דומיה גמורה".

עשורים רבים עברו והרבה מים זרמו בקדרון, אבל נראה שעמדת הרבנות הראשית בנושא לא השתנתה כלל, וגם לא זו של משפחת הרצוג. בסעודת איפטאר בהשתתפות נשיא המדינה ברמדאן הקודם, שחל אף הוא במקביל לפסח, טרח להרגיע את מארחיו והודיע ש"הפרסומים שיהודים יעלו קורבן בהר הבית שקריים".

כשנפגש עם סיעות הכנסת בטרם הרכבת הממשלה, והיה נדמה שהשר איתמר בן־גביר עומד לשנות את המציאות בהר, הוקלט הרצוג אומר לנציגי ש"ס: "תהיה לכם בעיה עם הר הבית. יש לכם שותף שכל העולם חרד ממנו".

גם אם עמדתו של הרב אונטרמן לא התקבלה רשמית ולא יצאה הוראה האוסרת על העיתונים להתבטא בשאלת חידוש עבודת המקדש, בפועל נוצר קשר שתיקה רב־דורי בנושא. הרבנות הראשית לא דנה מעולם בעניין, כאילו הנושא כלל איננו מעניינה – כאילו אינקוויזיציה כלשהי עוד אורבת ליהודים המקיימים מצוות בגלוי.

בערב הפסח הקרוב, בעוד פחות משלושה שבועות, שוב יועמדו הכן בלשי משטרת ירושלים כדי ללכוד נערים המנסים להגניב גדיים להר הבית, כדי לקיים מצווה השקולה בחומרתה לברית מילה וביטולה כרוך בעונש כרת. איש בהנהגה הדתית או המדינית לא ימחה על הפגיעה בחופש הפולחן, גם לא נשיא שרוממות הדמוקרטיה בפיו, כי חמירא סכנתא מאיסורא והמשכיל בעת ההיא יידום. כמעט הכול השתנה במציאות מאז תש"ט ותשכ"ז, אבל בתפיסה של האוחזים ברבנות וגם בנשיאות אין לעם היהודי כל דרך ארצית להגשים את חלומותיו מקדם במקום הקדוש, וגם עם דרכים שמימיות כדאי לנהוג בזהירות ולשמור על דומיה גמורה. אלף דורות יעברו עד שישקלו שם לחשב מסלול מחדש.

The post מהסבא ועד הנכד: משפחת הרצוג ברחה מכל עיסוק בהר הבית appeared first on מקור ראשון.