מבוגרים שצועדים כארבעה עד שישה קילומטרים ביום – כ-6,000 עד 9,000 צעדים – נמצאים בסיכון נמוך ב-40 עד 50 אחוז ללקות בהתקף לב או בשבץ בהשוואה לאלו שצועדים רק קילומטר וחצי ביום, על פי מחקר שפורסם בכתב העת Circulation.

הממצאים התבססו על נתונים משמונה מחקרים, שכללו 20,152 אנשים בני 18 ומעלה שהליכתם נמדדה במכשיר ושבריאותם הייתה במעקב, בממוצע, במשך יותר משש שנים.

עבור בני 60 ומעלה, ככל שההליכה ארוכה יותר, כך הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם (CVD) יורד. עם זאת, עבור מבוגרים צעירים, המחקר לא מצא קשר בין אורך ההליכה לבין הסיכון ל-CVD. הסיבה הסבירה לכך, כתבו החוקרים, היא ש-CVD "היא מחלה של הזדקנות" שבדרך כלל לא ניתנת לאבחון עד שגורמי סיכון כמו לחץ דם גבוה, השמנת יתר וסוכרת התקדמו במשך שנים.

החוקרים לא העלו שום קשר בין אורך ההליכה לבין סוגים ספציפיים של מחלות לב וכלי דם, כגון אי ספיקת לב או הפרעות בקצב הלב, אלא למחלות לב באופן כללי. המחקר גם לא מצא תועלת נוספת מעצימות או קצב הליכה גבוהים יותר.

היתרונות הבריאותיים הקשורים להליכה מהווים מוקד של מחקרים רבים ודיונים מתמשכים. לדוגמה, מחקר קודם של אותה קבוצת מחקר, שפורסם ב-Lancet במרץ האחרון, מצא קשרים דומים בין צעדים שננקטו על ידי מבוגרים וסיכון נמוך יותר למוות מכל סיבה שהיא, וכך גם מחקר שפורסם ב-JAMA Internal Medicine בספטמבר. עם זאת, מחקר זה מצא גם שקצב מהיר יותר הגביר את הפחתת הסיכון.

איגוד הלב האמריקני ממליץ על הליכה של 10,000 צעדים ביום, אך למרות זאת הוא גם מציין שגם 2,000 צעדים בלבד יכולים לספק יתרונות בריאותיים.

The post מחקר חדש מצא כמה צריך ללכת כדי להוריד את הסיכון להתקף לב או שבץ appeared first on מקור ראשון.

נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי נשא הערב (ראשון) נאום מקוון בפני חברי הכנסת והשרים במשכן הכנסת .

זלנסקי ערך השוואה בין השואה לבין המלחמה  באוקראינה ואמר: "אנו חיים במדינות שונות ותנאים שונים, אבל שני העמים חיים תחת איום. תחשבו על 24 בפברואר – הפלישה הרוסית לאוקראינה. ב-24 לפברואר 1920 נוסדה המפלגה הנאצית בגרמניה שרצחה מיליונים. הצבא הרוסי הרג אלפים. מיליונים ללא קורת גג. העם שלנו נודד בעולם ומבקש לחיות בשלום, ממש כמו שהעם שלכם חיפש. מדובר במלחמה לא צודקת, העם הרוסי הורס – והעולם מביט. עוד אמר זלנסקי: "הקשיבו לדברי הקרמלין, הם נשמעים כמו המפלגה הנאצית. הנאצים קראו לזה הפתרון הסופי, אתם זוכרים את זה. עכשיו גם במוסקווה אומרים 'פתרון סופי', אבל הפעם מדברים על העם האוקראיני", הוסיף.

חברי הכנסת והשרים מתחברים הערב (א')  לשידור החי, לצפות דרך הזום בנאומו של נשיא אוקראינה זלנסקי, שמוקרן במקביל בכיכר הבימה בתל אביב. הנשיא התקבל על ידי יושב ראש הכנסת, ח"כ מיקי לוי, שפתח את האירוע, כשמאחוריו דגלי ישראל.

חלק מחברי הכנסת צופים בנאום מרחוק: נירה שפק ואבי דיכטר שנמצאים בכנס IPU באינדונזיה, ח"כ ניר ברקת ששוהה בביקור בארה"ב ואילו אחרים נעדרו כמו ח"כ יוליה מלינובסקי שנמצאת בחופשה או יו"ר בל"ד ח"כ סמי אבו שחאדה שבסבב הרצאות בחו"ל.

מדובר באירוע יוצא דופן, זלנסקי נאם בפני מספר קונגרסים חשובים בהם הפרלמנט האירופי והקונגרס האמריקאי. הנאום נעשה בזמן הפגרה בהם חברי הכנסת לא שוהים במשכן שנמצא בשיפוצים בימים לאו, וזו אחת הסיבות לשידור דרך הזום

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-18.21.18-750x500.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לצורך הנאום, אולם ירושלים הוסב לחדר מצב בו נוכחים עשרות אנשי טכנולוגיה ושירות שביצעו את התיאומים האחרונים על מנת לוודא את תקינות שיחת הוידיאו ולסייע לחברי הכנסת ולשרים להתחבר.  בנוסף, אולם הוועדה לפניות הציבור הותאם מבנית וטכנית לצורך שיחת הוידיאו והוא ישמש את יושב ראש הכנסת, ח"כ מיקי לוי, אשר יפתח את האירוע, כשמאחוריו דגלי ישראל.

לצורך העניין הוקמה קבוצת ווטסאפ של כל חברי הכנסת והשרים בה יועבר הלינק לשידור אליו יצטרכו להתחבר הח"כים שיהיו על השתק לאורך כל השיחה. הם יידרשו לאמת את זהותם בשביל לוודא שרק ח"כים יעלו לשיחת הווידאו, מחשש לחדירה של האקרים רוסיים לשידור הזום ולמניעת פאדיחות מיותרות.

חברי הרשימה הערבית המשותפת החליטו להחרים את הנאום. "לא אשתתף מחר בכנס לתמיכה בזלנסקי", הודיע אתמול ח"כ עופר כסיף בטוויטר. "לא לוקח צד במלחמות מיותרות שפוגעות באזרחים חפים מפשע, מחזקות את בעלי השררה ומעשירות את אדוני המלחמה. איני תומך בלאומנים ורודפי הקומוניסטים באוקראינה, ולא, אני גם לא תומך בפוטין ובלאומנים הרוסים שונאי הקומוניסטים. לא למלחמה – כן לשלום".

ח"כ אעידה תומא סולימאן לא תתחבר גם כן, ואילו ח"כ מוסי רז הבהיר כי ישתתף בכינוס הכנסת לרגל נאום זלנסקי, "כי אני תומך בשלום ומתנגד למלחמה וכי אני תומך בעם האוקראיני ומתנגד לכיבוש הרוסי".

The post זלנסקי לחברי הכנסת: האדישות הורגת, למה לא סיפקתם לנו נשק? appeared first on מקור ראשון.

אגף השיקום במשרד הביטחון בשיתוף עם ארגון נכי צה"ל, מעדכנים על עלייה בתגמולים המשולמים לנכי צה"ל ב-3.76% בחודש. העליה בתוקף החל מחודש ינואר 2024, ותוענק גם באופן רטרואקטיבי מחודש יולי 2023.

העדכון כולל הגדלה של גובה התשלומים לכלל נכי צה״ל המסתכמת בעלייה של עד מאות שקלים בכל חודש, תשלום רטרואקטיבי לזכאים מחודש יולי 2023 וכן מענק לפצועי חרבות ברזל מתחילת המלחמה באוקטובר 2023 ועד היום.

בהתאם לעדכון, כל נכה צה"ל, יקבל תוספת של עשרות עד מאות שקלים בכל חודש. לדוגמה: נכה צה״ל עם 50% נכות ונשוי, שמקבל 11,370 שקלים בחודש, יקבל תוספת של 427 שקלים החל מחודש ינואר 2024 וגם מענק חד פעמי עבור ההפרשים מיולי 2023 ועד סוף השנה, המסתכמים בעוד 2562 שקלים. כך גם פצוע בינוני שנקלט עקב פציעה במהלך הלחימה ב"חרבות ברזל", וקיבל מקדמות על סך 4248 שקלים בחודש, יקבל מעתה תוספת חודשים של 160 שקלים, וגם מענק חד פעמי של 474 שקלים עבור התקופה מחודש אוקטובר ועד היום.

הדר קרמר, ראש היחידה לתגמולים, הטבות ורכב רפואי באגף השיקום במשרד הביטחון, ציינה כי ״עדכון התגמולים הינה פעולה נוספת של אגף השיקום לשיפור רווחתם של כלל נכי צה״ל ומהווה תוספת משמעותית לתגמול. אנו נמשיך לפעול למען נכי צה״ל ופצועי הלחימה המטופלים אצלנו ונעמוד לצידם על מנת להבטיח מענה מתאים לכלל צרכיהם".

The post עליה של מאות שקלים בחודש בתגמולים לנכי צה"ל appeared first on מקור ראשון.

לפני שנה בדיוק החלה הקריסה ההרסנית של סודן. המתיחות בין שני הפלגים היריבים ורבי עוצמה שכבר השתלטו עוד קודם לכן על אזורים נרחבים במדינה התפתחה לכדי מלחמה גלויה בקנה מידה מלא. מחד, ניצבים הכוחות המזוינים של סודאן, בראשות סגן גנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן, ומאידך, כוחות התמיכה המהירה החצי-צבאיים (RSF), בראשות הגנרל מוחמד חמדאן דאגלו. תקיפות אוויריות פגעו במרכזים אזרחיים, אנשי מיליציה ואנשי משמר הקימו מחסומים ובזזו שכונות. הבירה, חרטום, הפכה לשדה קרב רחב ידיים. הסכסוך התלקח במקומות אחרים במדינה האפריקאית המונה קרוב ל-50 מיליון בני אדם, כולל אזור דארפור שנפגע ממלחמה.

במשך זמן מה, משכה מלחמת האזרחים בסודן תשומת לב עולמית ברמה מסוימת. הנשיא ביידן ועמיתיו באירופה נכנסו לפעולה כדי לפנות את השגרירויות שלהם ומאות אזרחים זרים ובעלי אזרחויות כפולות שהתגוררו בעיקר בערים הגדולות של סודן. עיתונאים בינלאומיים פגשו שיירות של פליטים בעיר הנמל של סעודיה, ג'דה, כדי לשמוע על מסעותיהם הנואשים והמטרידים להימלט מהמדינה.

הסכסוך סימן תפנית עצובה באירועים: תנועה קלה לעבר דמוקרטיה בשנים שלפני כן זיכתה את סודן בקשרים קרובים יותר עם שורה של ממשלות מערביות, והקלה מסוימת בסנקציות אמריקאיות לאחר עשרות שנים. גם לאחר שבורהאן ודאגלו, שיתפו פעולה בהפסקת התנועה הדמוקרטית ב-2021, והדיחו ממשלה בראשות אזרחית, סודאן נותרה במוקד של מאמצי דיפלומטיה נמרצים. יוזמה בראשות ארה"ב קיוותה להוסיף את חרטום לרשימת הבירות הערביות שיכולות לנרמל את היחסים עם ישראל.

אבל נראה שהמלחמה הכריעה את הכף. המדינה הסודנית קרסה למעשה בחלקים רבים של המדינה. באזורים מסוימים, בתי החולים ושירותי הבריאות בקושי מתפקדים. אלפי אזרחים נהרגו, כולל ומעשי טבח מזוויעים שעשויים להיחשב לפשעי מלחמה. ארגוני זכויות אזרח אמיצים מתעדים אינספור דיווחים על אלימות מינית ואונס. סבבים חסרי שחר של שיחות שלום, שכונסו במקרים מסוימים על ידי ממשלות ערביות שתומכות בשתיקה במפלגה כזו או אחרת, הניבו הפסקת אש שכשלה. ככל שההרס והמוות גובר, המודעות והעניין הבינלאומיים באומללות בסודן דעכו.

שנים-עשר חודשים לאחר מכן, המצב ההומניטרי בסודן קשה להדהים. המדינה היא המקום של משבר העקורים הגדול בעולם, כאשר למעלה מחמישית מהתושבים נאלצו לעזוב את בתיהם בשל מלחמת האזרחים וסבבים מוקדמים יותר של הסכסוך. על פי נתוני האו"ם, כמעט שליש מהאוכלוסייה סובל מחוסר ביטחון תזונתי חריף. כ-19 מיליון ילדים אינם לומדים בבית ספר ולפי הערכות, כ-3 מיליון ילדים סודנים סובלים מתת תזונה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... S5DOFK5B4IFKE-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

גורמים הומניטריים הזהירו מפני הרעב – והסבל הנלווה אליו, כמו כולרה ומחלות אחרות – שאוחזים במדינה. "זו בעיה ענקית שמתגבשת, הם קרובים מאוד לרעב", אמרה בתחילת החודש סינדי מקיין, מנכ"לית תוכנית המזון העולמית של האו"ם (WFP). "ילדים מתים מרעב בתוך דרפור ובחלקים אחרים של המדינה".

ארגונים בינלאומיים מתלוננים על כך שמבחינה לוגיסטית אי אפשר לתת שירות לחלק גדול מהמדינה. "הגבלות על גישה הומניטרית פוגעות קשות במתן סיוע מציל חיים, וצרכי המימון ההומניטריים לא נענו ברובם", צוין בדו"ח של ועדת ההצלה הבינלאומית. עד פברואר, מחירי המזון בסודן זינקו ביותר מ-110% מאז תחילת המלחמה. במחנות פליטים רעועים בצ'אד ובדרום סודן השכנות, ארגוני סיוע טוענים כי מחסור במימון עשוי לגרום להפסקת חלוקת המזון.

תוכנית המזון העולמית אומרת ש"שורשי בעיית הרעב הם כפולים: גישה ומימון", הסבירו דיאנה זיינב אלהינדווי וקתרין הורלד מהוושינגטון פוסט. "בתוך סודן, משאיות WFP נחסמו, נחטפו, הותקפו, נבזזו ונעצרו. מחוץ לסודן, מחנות מאולתרים עמוסים באנשים רעבים וחולים – אבל אין כסף להאכיל אותם".

היום (שני) יתכנסו בפריז ממשלות בינלאומיות, ארגונים הומניטריים ותורמים לוועידה שמטרתה גיוס כספים למען סודן. הם ייפגשו בזמן שבו נענו פחות מחמישה אחוזים מהבקשות ההומניטריות שהוצאו לסודן על ידי סוכנויות האו"ם. המלחמות באוקראינה ובעזה – שהוחרפו עוד יותר בעקבות ההסלמה האחרונה בין ישראל לאיראן – שמו את הטרגדיה של סודן בצל.

"כשקהילות מתקרבות לרעב, כשהכולרה והחצבת מתפשטות, כשהאלימות ממשיכה לתבוע חיים של אינספור בני אדם, העולם ברובו שתק ", אמרה שגרירת ארה"ב באו"ם, לינדה תומס-גרינפילד, בשבוע שעבר. זה חייב להשתנות עכשיו, הוסיפה. "הקהילה הבינלאומית חייבת לתת יותר. היא מוכרחה לעשות יותר, וצריך להיות אכפת לה יותר".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 04/2097692284-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"במשך שנה, תושבי סודן הוזנחו, התעלמו מהם בזמן שסבלו מאלימות יותר מכולם", הצהיר טייגר צ'גוטה, המנהל האזורי של אמנסטי אינטרנשיונל למזרח ודרום אפריקה. "מאמצים דיפלומטיים לא הצליחו עד כה לשים קץ להפרות, להגן על אזרחים, לספק סיוע הומניטרי מספק, או להעניש אנשים שביצעו פשעי מלחמה".

עם זאת, הסיכויים שהצדדים הלוחמים יניחו את נשקם דומים לאלה שהם דווקא יחריפו את הלחימה. המדינה מחולקת כעת באופן גס בין מערב למזרח, כאשר ה-RSF מתחזקת בחציה הראשון ובורהאן ובני בריתו שולטים בחציה השני. בתדרוך בנושא סודן, צוות חשיבה בשם קבוצת המשבר הבינלאומית דחק במדינות כמו ארה"ב, סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות הערביות להפעיל לחץ כבד יותר על הפלגים המתקוטטים לפתוח גישה לסיוע הומניטרי ולהתחיל להחזיר את סודן ליציבות.

"החלופה קודרת, שכן המדינה נמצאת על סף כאוס, רעב המוני ומלחמה שעלולה להתפשט על פני גבולותיה לאזור בעייתי", ציינו בקבוצת המשבר הבינלאומית. "הזמן הוא המהותי – במיוחד מכיוון שכל צד מנסה לצרף לשורותיו כוחות חדשים שיצטרפו למאבק עם הבטחות שהם יחלקו בשלל הניצחון, מה שמבטיח להפוך את המשא ומתן לסיום המלחמה לקשה הרבה יותר."

נשיא המדינה יצחק הרצוג השתתף היום (א'), בחנוכת מוזיאון השואה החדש באמסטרדם ונשא דברים בטקס הפתיחה הרשמי שנערך בבית הכנסת הפורטוגזי. הטקס התקיים במעמד מלך הולנד, ווילם-אלכסנדר, נשיא אוסטריה, אלכסנדר ואן-דר בלן, ראש ממשלת הולנד מארק רוטה, נשיאת הבונדסראט הגרמני מנואלה שווזיג, ראשת העיר של אמסטרדם פמקה הלסמה ומנהיגים יהודיים מכל העולם. בתום הטקס, קיימו המנהיגים סיור במיצגי מוזיאון השואה החדש הממוקם בסמוך לבית הכנסת.

המוזיאון נמצא ברובע היהודי ההיסטורי של אמסטרדם, בקרבת האנדרטה שנחנכה רשמית בשנת 2021, לזכר קורבנות השואה היהודים שחיו בהולנד, 75 אחוזים מהאוכלוסייה היהודית במדינה. המיצגים שבו מגוללים את הסיפור הכואב של קורבנות השואה בהולנד, באמצעות צילומי וידאו, תמונות, דגמים מוקטנים ומזכרות.

הנשיא הרצוג נשא דברים בטקס הפתיחה: ״מארחנו, הוד מלכותו המלך, וילם-אלכסנדר. גבירותיי ורבותיי. לפני ארבעים שנה בדיוק הצטרפתי לאבי ז״ל, הנשיא השישי של ישראל, חיים הרצוג, לביקור ממלכתי בהולנד. אבי היה ממשחררי הולנד בעת שירותו כקצין בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. הוא שיחרר ערים וכפרים הולנדים, כמו אנשדה, ניימיגן וארנהם. הוא שיחרר גם ניצולים ממחנות הריכוז. סבי, הרב הראשי הראשון לישראל, הרב אייזיק הלוי הרצוג זצ״ל, הגיע להולנד מיד לאחר המלחמה במטרה למצוא יתומים יהודים שהוסתרו מהנאצים בעת המלחמה. לכן, באופן טבעי, להיות כאן זהו דבר משמעותי מאוד עבורי.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-16.17.39-750x500.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"מקום התפילה הקדוש הזה, מבקש מאיתנו להסתכל על העבר בכנות: הקהילה היהודית של הולנד הושמדה בשואה. ויותר מדי אנשים שתקו. יותר מדי אזרחים הולנדים סייעו לנאצים. כולל אנשים בעמדות כוח. באותו הזמן, היו גם כאלו שהיו אמיצים, שהעזו לעמוד מול הרוע הנאצי. היום אדבר על שניים מהם. חסידי אומות העולם: קורנליס – קייס ואמנדה ויסרס מבוסום שהיו נוצרים פרוטסטנטים אדוקים. הם החביאו זוג יהודים צעירים, אנדריס-אשר ולני-רבקה הופמן, מתחת לקרשים ברצפתם, כאשר הנאצים פשטו שוב ושוב על ביתם.

"נמצא כאן היום יונה, בנם של אנדריס ולני, ומשפחתו. יונה הופמן נולד בהולנד, בשנת 1946. והובא לישראל בילדותו. סיפור האומץ של קייס ואמנדה – 'אומה ואופה' כפי שהם מכונים בפי ילדיו של יונה עצמו – הוא חלק משמעותי בסיפורה של משפחת הופמן. לפני קצת יותר מחודש נוסף פרק טרגי לסיפורם של משפחת הופמן. רס"ן יצהר הופמן, בנם של יונה ורעייתו לאה, נפל בעת שהגן באומץ על מדינת ישראל – ארץ המולדת של העם היהודי ומקום המפלט שלו- לאחר הטבח הנורא ב-7 באוקטובר. היושרה המוסרית הצילה את משפחתו של יצהר. והתכונה הזו הגדירה גם אותו. יהי זכרו של יצהר, של קייס ואמנדה, ברוך".

לסיום, הודה הנשיא למשתתפים ולמי שתמך בהקמת המוזיאון והוסיף כי "ברגע הזה המקום הזה שולח הצהרה ברורה וחזקה: זכרו. זכרו את הזוועות שנולדו משנאה, אנטישמיות וגזענות. ולעולם אל תאפשרו להם לקרות שוב. למרבה הצער, 'לעולם לא עוד' זה עכשיו. ממש עכשיו. כי כרגע, שנאה ואנטישמיות פורחות ברחבי העולם. ואנחנו חייבים להילחם בכך, ביחד. אני מבקש מכולכם להצטרף אליי בתפילה. למען קורבנות השואה בעבר. ולקורבנות השנאה, הטרור והאנטישמיות בהווה. היכן שלא יהיו. לבסוף, במקדש התפילה הזה, הבה נתפלל לחזרתם המיידית והבטוחה של החטופים שלנו. ונתפלל לשלום כדברי המסורת היהודית: ״ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום״.

The post הרצוג בפתיחת מוזיאון השואה באמסטרדם: "'לעולם לא עוד' – זה עכשיו" appeared first on מקור ראשון.

סעודיה האשימה את איראן ביזימת אירועי 7 באוקטובר והמלחמה בעזה, במטרה לעצור את ההתקדמות בהשגת הסכם נורמליזציה בין ישראל לערב הסעודית.

בראיון לכאן 11, אמר מקור ממשפחת המלוכה הסעודית גם כי טהרן מקדמת טרור וכי ריאד שיחקה תפקיד בסיכול התקפת המל"טים והטילים האיראנית נגד ישראל במוצאי שבת. נראה שהריאיון הוא ההודאה הסעודית הרשמית הראשונה בכך שהיא עזר להדוף את המתקפה, יחד עם ארצות הברית, בריטניה, ירדן וצרפת.

במה שהכתבה מתארת כהודאה "עדינה", אמר המקור כי ההגנה האווירית הסעודית מיירטת אוטומטית "כל אובייקט חשוד" שנכנס למרחב האווירי שלה, מה שיכול להוות התייחסות לתקיפות של שלוחת הטרור של איראן, החות'ים בתימן. "אנחנו מתעמתים עם כל חפץ חשוד שנכנס למרחב האווירי של סעודי. זה עניין של ריבונות", אמר הגורם.

הסעודים גם שיתפו מידע מודיעיני עם ארה"ב וישראל כדי לסייע בהתמודדות עם המתקפה האיראנית, לפי דיווח בוול סטריט ג'ורנל. באיחוד האמירויות שיתפו גם הם מידע מודיעיני, כך אמרו גורמים אמריקנים וישראלים. ממשלות ערב נזהרו בתחילה במתן המידע בשל חשש מפני מעורבות ישירה בסכסוך וחשיפה של עצמן לפעולות תגמול איראניות. עם זאת, לפי הדיווח, ריאד ואבו דאבי החליטו להתקדם לאחר שיחות עם האמריקנים.

ירדן הסכימה לאפשר לאמריקנים ולמדינות אחרות להטיס מטוסי קרב דרך המרחב האווירי שלה כדי ליירט טילים ומזל"טים איראניים וכי היא עצמה סייעה להפיל אותם, אמרו המקורות.

"יומיים לפני התקיפה, גורמים רשמיים באיראן עדכנו את עמיתיהם מסעודיה וממדינות מפרץ אחרות על קווי המתאר והתזמון של תוכניתם לתקיפות רחבות היקף על ישראל, כדי שאותן מדינות יוכלו לשמור על המרחב האווירי שלהן", אמרו הגורמים. המידע הועבר גם לארה"ב, תוך מתן אזהרה מוקדמת ומכרעת לוושינגטון ולישראל", לפי המאמר בוול סטריט ג'ורנל.

"עם מתקפה איראנית כמעט בטוחה, הבית הלבן הורה לפנטגון למקם מחדש את המטוסים ומערכות ההגנה מפני טילים לאזור ולקח את ההובלה בתיאום צעדי ההגנה בין ישראל לממשלות ערב, על פי הבכיר הישראלי", הוסיפה הכתבה. "האתגר היה להביא את כל המדינות הללו לעזור לישראל", בתקופה שבה ישראל מבודדת באזור, אמר המקור. "זה היה אתגר דיפלומטי".

שיחות הנורמליזציה הישראליות עם סעודיה עלו על שרטון לאחר טבח ב-7 באוקטובר והמלחמה שלאחר מכן, אך בריאד טענו כי הנושא עדיין על השולחן.

פרשייה פלילית וביטחונית הותרה הבוקר (ב') לפרסום: על פי החשד, פלסטיניים רבים נכנסו לישראל ללא היתר בסיוע חיילי צה"ל. במהלך השנה האחרונה מתנהלת ביחידה המרכזית במחוז ש"י חקירה סמויה בשיתוף מצ"ח ויחידת יהלום ברשות המיסים, נגד מספר חשודים ביניהם גם מספר קצינים וחיילים בשירות פעיל ובדימוס. הקצינים והחיילים  חשודים בהנפקת היתרי כניסה לישראל לפלסטינים בהיקף רחב, תמורת תשלום של אלפי שקלים להיתר.

מחקירת המשטרה עלה כי החשוד המרכזי בפרשייה, תושב סח'נין בן 53, סחר בהיתרי כניסה לישראל לפלסטינים תמורת כסף שהעביר דרך בנו, חייל בקבע המשרת במעבר שער אפרים, באמתלה של כניסה לישראל לשם עבודות חקלאיות במרחב התפר.

עוד עלה בחקירה כי החשוד הפעיל רשת של מתווכים פלסטינים וישראלים שתפקידם היה לאתר פלסטינים המעוניינים בהיתרי כניסה לישראל, ולגבות מהם את התשלום עבורו.

הבוקר, עם המעבר לשלב הגלוי של החקירה, פשטו שוטרי ובלשי מחוז ש"י ביחד עם חוקרי מצ"ח על בתיהם של החשודים בפרשייה ביישובים שונים בארץ ובשטחים, ועצרו 14 חשודים לחקירה.

החשודים הועברו לחקירה במשרדי הימ"ר בחשד לעבירות של קבלת דבר במרמה, שוחד ותיווך בשוחד של עובד ציבור, איסור הלבנת הון וסחיטה באיומים – כל אחד עפ"י חלקו בעבירות האמורות. בהמשך היום ובהתאם לממצאי החקירה, יובאו מי מהעצורים לדיון בבקשה להארכת מעצרם בבית משפט השלום בירושלים.

העסקת שוהים בלתי חוקיים הינה עבירה פלילית שעלולה להגיע לענישה גם כלפי השוהה וגם כלפי מי שסייע לו להכנס או נתן לו הלנה ופרנסה. רק אתמול עצרו שוטרים בבני ברק שני שוהים בלתי חוקיים, כאשר כוח משטרה בסיוע פקחי העירייה הבחינו אתמול לפנות בוקר במהלך סיור שגרתי בשני גברים חשודים, שהסתתרו מאחורי רכב ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק. השוטרים בדקו את החשודים והתברר כי מדובר בשב"חים. בתוך כך, השוטרים ערכו חיפוש על החשודים ובתיקם, שבמהלכו איתרו ותפסו: מחשב רכב, מנפץ שמשות, מברג, מפתח צנרת, מספריים וכפפה. השוטרים עצרו את השניים, שהגיעו מחיזמא ואל בירה.

The post אירוע חמור: חיילים סייעו לשב"חים רבים להיכנס לישראל appeared first on מקור ראשון.

בית המשפט המחוזי בירושלים פסק אתמול (א') כי מחבל אשר השליך לפני שנה בקבוק תבערה לעבר בית משפחה יהודית במזרח ירושלים וגרם לדליקה – יפצה אותה בסכום של 245,000 שקלים. לאחר האירוע נתפס והורשע המחבל, ונידון ל 25 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשי מאסר על-תנאי וכן פיצוי בסך 6,000 שקלים. זאת על אף גילו הצעיר.

לאחר גזר הדין הגישו נפגעי העבירה תביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי בירושלים. בתביעה אותה הגיש עו"ד אופיר שטיינר מארגון חוננו, פורט אודות הנזק שנגרם להם כתוצאה מהאירוע כמו גם אודות הכאב והסבל שחוו ועדיין חווים, בעיקר במישור הנפשי, בעקבות האירוע. במסגרת התביעה ביקשו הנפגעים מבית המשפט להשית על המחבל גם פיצויים עונשיים, בשל העובדה כי המחבל גרם להם את הנזקים מתוך מניע גזעני-לאומני – מה שהופך את העבירה לטרור.

על פי התביעה שהוגשה: "בחודש נובמבר 2021 חבר המחבל לשני נערים נוספים, במטרה ליידות במשותף בקבוקי תבערה לעבר מתחם המגורים בשכונת אבו-טור שבירושלים, בו מתגוררות משפחות יהודיות, והכל ממניע אידאולוגי-לאומני. כשהגיעו למקום, השליכו מספר רב של בקבוקי תבערה. אחד מהבקבוקים הבוערים הצליח לחדור מעל לגדר והתנפץ על אחד מחלונות חדר השינה, בזמן שבני הבית שהו בו. כתוצאה מכך, ניצת ווילון שכיסה את החלון ואש החלה להתפשט בחדר. בעלת הבית נאלצה לכבות את האש בידיה, באמצעות שמיכה. ארבעה בקבוקים נוספים התנפצו ובערו בחצר המתחם ובפתח דירתה של אחת ממגישות התביעה. נכדיה הרכים ישנו באותה שעה בחדר הסמוך. היא הבחינה באש שהתפשטה במהירות, וכיבתה אותה באמצעות מטף כיבוי במטרה להגן על הנכדים, חרף הסכנה שנשקפה לה מכך שבמהלך הכיבוי המשיכו המחבלים להשליך בקבוקי תבערה למקום".

עו"ד אשטיינר ברך על פסק הדין ואמר כי "ההליך האזרחי מהווה כלי משלים חשוב באירועי איבה וטרור, שכן הוא מוסיף על ענישת המחבלים בהליך הפלילי גם את התשלום עבור הנזקים שגרמו לנפגעי העבירה. יש בכך כדי לחזק את ההרתעה ואת תחושת הצדק. השלכת בקבוקי תבערה מסכנת חיים, ויש למצות עד תום את הדין עם המחבלים".רגע יהונתן

The post מחבל יפצה את הנפגעים במאות אלפי שקלים appeared first on מקור ראשון.

החוקר דוד בדין מקדם בימים אלו יוזמה להגשת תביעה כנגד ראש סוכנות הסעד לפליטים פלסטינים (אונר"א) פיליפ לזריני, בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. לדברי בדין, הסוכנות עצמה חסינה מפני תביעה, אולם לעובדים בה אין, ופעילותם מקדמת טרור.

בדין אומר כי אונר"א לא מסתירה את העובדה ש-30,000 עובדיה פועלים כחיילים במלחמה מול ישראל והעם היהודי. "הגיע הזמן להסיר את הכפפות, להגדיר סוף סוף את אונר"א כארגון עוין ולחקור את האחריות הפלילית של הנציב הכללי של אונר"א הנושא באחריות ישירה לכך שהתגלו כמויות אדירות של נשק בתוך בתי הספר של אונר"א, כפי שדווח לשדולת הכנסת הפועלת בנושא". 

אונר"א מתבססת על תרומות ועל מענקים המועברים אליה בידי 68 מדינות תורמות. "58 אחוז מתקציב אונר"א מושקע ב'חינוך'. אין תירוץ לאינדוקטרינציה בבית הספר של האו"ם לאלימות", אומר בדין. 

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 4/01/11028888-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 690px) 100vw, 690px" />

אונר"א, כידוע, היא גוף ייעודי שהוקם בידי האו"ם ב-1949, ופועל לסיוע אך ורק לפליטים פלסטינים. היא משמרת את מעמד הפליטות גם לצאצאיהם של הפליטים, שלכאורה נאלצו להיעקר מבתיהם בישראל ב-1948. אם בעת הקמת הארגון היה מדובר בכ-750 אלף איש, כיום מדובר במיליונים.

לאחרונה פורסם מחקר של מכון IMPACT-se החוקר ומנתח תכני ספרי לימוד בעולם, שמראה כי מורים בבתי הספר של אונר"א חגגו בשמחה את טבח וזוועות השביעי באוקטובר. מחקר נוסף של ארגון UNwatch חשף קבוצת טלגרם של 3,000 מורים של אונר"א בעזה, שגדושה בפוסטים החוגגים את טבח חמאס באוקטובר דקות לאחר תחילתו, מהללים את הרוצחים והאנסים כ'גיבורים' ואת 'החינוך' שקיבלו המחבלים, משתפים בשמחה תמונות של הרוגים או חטופים ישראלים. על כך ניתן להוסיף את עדותו של אחד החטופים ששוחררו שתיאר כי הוחזק בביתו של מורה העובד בבית ספר של אונר"א.

מול כלל ההוכחות הללו, בממשל ביידן ממשיכים להתייחס אל סוכנות האו"ם כאל גוף חיוני ברצועה. במסיבת העיתונאים שקיים מזכיר המדינה האמריקני בלינקן בישראל לפני כשבועיים, הוא אמר כי "האו"ם ממלא תפקיד הכרחי במתן מענה לצרכים ההומניטריים העצומים בעזה. ופשוט אין אלטרנטיבה". דובר מחלקת המדינה אמר לפני כחודש בתדריך לעיתונאים כי העבודה של אונר"א חיונית, "נשמח שמדינות העולם יגדילו את התרומות אליה". 

The post יוזמה: תביעה נגד ראש אונר"א בבית הדין בהאג appeared first on מקור ראשון.

אל השימוע שהתקיים בוועדת החינוך של הקונגרס האמריקני בתחילת דצמבר, הגיעה פרופ׳ פמלה נאדל כמומחית לאנטישמיות בארצות הברית וכנציגת "אמריקן יוניברסיטי" בוושינגטון. זה היה דיון ארוך, בן למעלה מחמש שעות, שעסק בהתפרצות האנטישמיות באוניברסיטאות ברחבי המדינה מאז 7 באוקטובר. מחצית השעה האחרונה שלו היא שעוררה את עיקר הסערה והתהודה. במהלכה, שלוש נשיאוֹת של אוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב נמנעו מלענות באופן ישיר לשאלה הפשוטה, האם קריאה שישמיעו סטודנטים לרצח־עם של יהודים תיחשב מבחינתם הטרדה או בריונות. מאז, שתיים מתוך השלוש, קלודין גיי מהרווארד וליז מקגיל מאוניברסיטת פנסילבניה, כבר התפטרו מתפקידן. כמו סאלי קורנבלוט מ־MIT, הן אמרו באותו דיון כי התשובה לשאלה הזו תלויה בקונטקסט, בהקשר.

ואולם בעיני נאדל, שכותבת בימים אלו ספר העוסק באנטישמיות, וכאמור ישבה לצידן של שלוש הנשיאות במהלך השימוע, הסערה חוצת האוקיינוסים לא שיקפה נכונה את מהותו של הדיון."הנשיאות נשאלו בהתחלה האם הן תומכות בקיומה של מדינת ישראל, וכולן ענו שכן", היא מתרת בשיחת זום מארה"ב. "ואז הן נשאלו האם הן מגנות אנטישמיות, וכולן השיבו כן. ה'סאונד בייט' שיצא, שתפס בתקשורת, היה הרגע שבו הן השיבו כאילו הן נמצאות בהליך משפטי לגבי ההתנהלות בקמפוסים שלהן. הטון של השימוע מההתחלה היה מכוון כנגד הנשיאות של אותן שלוש אוניברסיטאות. אני חייבת לציין שחשתי שיש ממד מגדרי לדיון. הם הזמינו שלוש נשיאות נשים של אוניברסיטאות יוקרה, שאף אחת מהן לא כיהנה בתפקידה יותר משנה וחצי, והאשימו אותן בכל מה שקורה בקמפוסים בארה"ב, תוך שמציירים תמונה כאילו הכול התחיל לפני חצי שנה. זה לא נכון. יש אווירה אנטי־ישראלית באוניברסיטאות באמריקה מאז שנות השבעים, וביתר שאת מאז האינתיפאדות. בעיניי זו הייתה התקפה על ההשכלה הגבוהה".אז לדעתך זו הייתה הצגה פוליטית.

"כן. כולם מתבקשים להגיש לשימועים הללו הצהרות כתובות מקדימות, שכמעט אף אחד לא קורא. אתה מקבל חמש דקות להציג את הטיעון שלך, וזה לא ממש זמן מספיק. מרבית חברי הוועדה נואמים בדקות שלהם, מעטים מהם שואלים שאלות", היא אומרת, מזכירה גם שרבים מחברי הוועדה העדיפו להעביר את זמן הדיבור שהוקצה להן לאליס סטפניק הרפובליקנית, שניהלה את החקירה הצולבת כנגד הנשיאוֹת – אותה חקירה שקיבלה פרסום בשל התשובות מעוררות המחלוקת שלהן.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1/000_KH6SD-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בישראל יש תחושה שהקמפוסים בארה"ב "אבודים" מבחינת אנטישמיות.

"אני בהחלט מקווה שהקמפוסים לא אבודים", אומרת נאדל. בעיניה, מדובר במידה מסוימת בתופעות־קצה שמקבלות בולטות תקשורתית. "קראתי למשל בניו־יורק טיימס על הפגנה פרו־פלסטינית שנערכה מול חגיגות השנה החדשה בטיימס סקוור. בפועל היו שם כ־300 מפגינים מול מאות אלפי חוגגים. אבל זה מה שמגיע לחדשות.

"זה גם מה שקרה בשימוע – הבליטו כמה דקות מתוך חמש שעות וחצי. זה מה שהתקשורת מחפשת, וזה מה שמקבל בולטות ברשתות החברתיות. מה שאנשים מנסים לעשות בקמפוסים כדי לשפר את המצב, ואנחנו אכן עושים לא מעט – לא מגיע לכותרות. הוזמנתי לאחרונה להשתתף בפודקאסט של המכון למדיניות העם היהודי, וכמה מהדוברים בו אמרו שהקמפוסים בארה"ב אבודים, ומה שישראל צריכה לעשות הוא להקים תוכניות אקדמיות חזקות בשפה האנגלית כדי שיהודים אמריקנים יבואו ללמוד בהן. ובכן, זה לא עומד לקרות. זה פשוט לא יקרה".

יש הורים יהודים בארה"ב שחוששים לשלוח את ילדיהם לאוניברסיטה.

"יהודי ארה"ב, באופן מוצדק, מודאגים כרגע לגבי קמפוסים מסוימים, ושואלים אם הילדים שלהם יכולים לחוש שם מוגנים ובטוחים. אני בהחלט מקווה שנצליח להגיע לתיקון כלשהו בקמפוסים כדי לוודא שכולם, לא רק יהודים, יחושו בהם בטוחים. אבל האמת היא שהרעיון מאחורי השכלה אקדמית הוא במובן מסוים גם לבחון מחדש את הרעיונות שלך, לגרום לך לחשוב. כשאתה הולך ללמוד באוניברסיטה אתה עלול לשמוע דברים שאתה לא רוצה לשמוע וללמוד דברים שאתה לא רוצה ללמוד. המטרה היא לחשוף אותך למגוון דעות. זה צריך כמובן להיעשות באופן מכבד ורגוע, לא מאיים".

ב־2017, בדיון בקונגרס שעסק גם הוא באנטישמיות בקמפוסים, אמרת שאין באוניברסיטאות אמריקניות "אקלים של פחד" שמקשה על סטודנטים יהודים ללמוד בהן. זה השתנה מאז?

"כן, זה בהחלט השתנה. חלק מההערה הזו התבססה על מחקר של עמית שלי מאוניברסיטת סטנפורד, שדיבר עם סטודנטים יהודים מחמש אוניברסיטאות. הדברים החלו אז 'להתחמם' בארה"ב אחרי הצעדה בשארלוטסוויל, וירג'יניה", מתייחסת נאדל למהומות האלימות של פעילי ימין קיצוני באוגוסט 2017. "בקמפוסים, האנטישמיות לרוב מגיעה מהשמאל. לא רק, אבל לרוב. לאחר אירוע ההרג של מתפללים בבית הכנסת 'עץ החיים' בפיטסבורג, הקדשנו הרבה יותר תשומת לב לאנטישמיות מימין. הדבר הנורא בתקופה הנוכחית הוא שאנחנו כקהילה מוכים בידי אנטישמיות הן מימין והן משמאל".

האמירה המכאיבה של דרמר

נאדל, ילידת 1951, היא היסטוריונית וחוקרת מגדר שכיהנה בעבר כנשיאת האגודה למדעי היהדות בארה"ב. מחקריה מתמקדים בנשים יהודיות ותפקידן בעיצוב ההיסטוריה של ארצות הברית, וכאמור גם באנטישמיות ששררה ועדיין שוררת בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

בספרה "הנשים היהודיות של אמריקה", שמהדורתו העברית יצאה לאור לפני כשנה (בהוצאת אוניברסיטאות בן־גוריון וחיפה), מתארת נאדל את התפקיד המרכזי והבולט שמילאו נשים יהודיות, מהמשוררת אמה לזרוס ועד השופטת רות ביידר־גינסבורג, במהפכה הפמיניסטית האמריקנית לאורך השנים. עם זאת, הפמיניסטיות היהודיות התמודדו גם עם אנטישמיות ארסית ועם אנטי־ישראליות בתנועת הנשים הבינלאומית. עימותים אלה גרמו לדור הראשון של הפמיניסטיות היהודיות, שבעבר גילו עוינות ליהדותן או היו אדישות כלפיה, להתחבר אליה מחדש ולהכיר בכך שהן נבדלות מעמיתותיהן הלא יהודיות.

כשהיא מתייחסת בשיחתנו למאורעות הנוכחיים, נדמה שנאדל מנסה לצעוד בזהירות בשביל המפותל, הצר, של יהודים ליברלים בארה"ב, שרואים את המתרחש מול עיניהם אבל דבקים בערכים של חופש ביטוי וזכויות מיעוטים, שבעבר נתנו קול ליהודים ואפשרו להם הגנה מפני אפליה ואנטישמיות.

"אני לא חושבת שהורים צריכים לפחד לשלוח את ילדיהם לאוניברסיטאות", היא אומרת. "לרוב, גם עכשיו, זה לא הגיע לאלימות. כן, היו התפרצויות אלימות שבהן סטודנטים הותקפו, והיו כאלה גם לפני 7 באוקטובר; אירועים שבהם מיקרופונים נחטפו מהידיים, דחיפות וכן הלאה. אני חושבת, וזה הדבר הקשה, שהיום אתה צריך לומר לילדים שלך 'אתם עומדים לחיות בעולם שיש בו אנשים ששונאים יהודים'. אף אחד לא היה צריך לומר לי זאת כשהייתי בגילם, למרות שאני יכולה להצביע על תקריות אנטישמיות גם מהתקופה שלי. כשבעלי הלך לקולג', השותף שלו לחדר שאל אותו היכן הקרניים שלו. היום היינו קוראים לזה מיקרו־אגרסיות; באותם ימים למדנו להתעלם מהן. לדעתי לא צריך לפחד לשלוח ילדים, אבל צריך להכין אותם למה שהם עומדים לפגוש מצד חלק מהאנשים בקמפוס, לא כולם. באוניברסיטאות שבהן לומדים עשרת אלפים או 20 אלף סטודנטים, המפגינים הקולניים הם חלק לא גדול אבל הם אכן עושים הרבה רעש שמקבל תשומת לב".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 63_1145890294-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אופציית העלייה לישראל נשקלת יותר בקרב הדור הצעיר של יהודי ארה"ב, לאחר 7 באוקטובר?

"אני לא יודעת. יש גם פלח של צעירים יהודים אמריקנים שפונים נגד ישראל. הם שואלים על האחריות, מעלים שאלות על מה שלימדו אותם על ישראל. זה בהחלט קורה. זה קרה גם קודם. המלחמה ותוצאותיה בהחלט השפיעו על פלח של היהודים הצעירים בארה"ב. יש כאלו שזועמים על ישראל".

רון דרמר, לשעבר שגריר ישראל בארה"ב, אמר לפני כמה שנים באירוע של "מקור ראשון" שבמובן מסוים עמוד השדרה של התמיכה במדינת ישראל כיום בארה"ב הוא האוונגליסטים ולא יהדות ארה"ב. מבחינתך זו אמירה פוגעת?

"היא בהחלט מכאיבה. במשך כמה שנים ליוויתי את הסיור בארה"ב שקיימו הסטודנטים בתוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארה"ב באוניברסיטת חיפה. זו תוכנית מדהימה, והם באים מכל הזרמים בישראל. אני זוכרת ויכוחים עצומים על השאלה מדוע יהדות ארה"ב לא תומכת ברפובליקנים, מה הבעיה שלהם. יהדות ארה"ב ברובה דמוקרטית, ולרבים מהסטודנטים היה קשה להבין את זה. אני זוכרת פגישה עם אנשי הליגה נגד השמצה מיד אחרי שטראמפ נבחר, שבה נציג הליגה תיאר לסטודנטים את הפעילות שלהם נגד מדיניות טראמפ בנושא מהגרים וההפרדה בין הורים לילדים, והישראלים פשוט לא הבינו למה זה אכפת ליהודים, למה הליגה עוסקת בזה. ובכן, זה אכפת ליהודים כי בארה"ב כשאתה פועל נגד מיעוט אחד זה פוגע גם בשאר המיעוטים. זו מחלוקת פוליטית גדולה.

"אז כן, מבחינתי זו אמירה מכאיבה. לכן גם הצעדה בוושינגטון הייתה כל כך חשובה", היא אומרת על עצרת הענק שהתקיימה בוושינגטון בנובמבר, שכ־200 אלף יהודים, מכל הזרמים, השתתפו בה כדי לחזק את ישראל ולמחות נגד האנטישמיות בארה"ב. "שמעתי מהרבה אנשים שהייתה נחמה מסוימת לישראלים לראות אמריקנים מכל הזרמים לוקחים בה חלק".

אכזבה מארגוני הנשים

במהלך השימוע המדובר בוועדת החינוך בקונגרס, הקריאה אחת מחברות הפרלמנט עדות מחרידה על אונס שביצע מחבל חמאס במסיבת נובה. השיחה עם נאדל התקיימה ימים ספורים לאחר פרסום התחקיר המקיף בניו־יורק טיימס על אודות פשעי המלחמה המיניים שאירעו באותו יום נורא. אני שואלת אותה אם הייתה שותפה לתחושת האכזבה של פעילות פמיניסטיות ישראליות מהדממה שאפפה את ארגוני הנשים הבינלאומיים, מהתגובות הרפות שהגיעו באיחור רב.

"הארגונים האלו מגנים אונס ואלימות מינית בכל קהילה שבה הם מתרחשים, אבל כשזה מגיע לנשים ישראליות, יהודיות, זה שונה", מסכימה נאדל. "זה חלק מהאנטישמיות שיהודים מתמודדים עימה מסביב לעולם. בהחלט היינו נזעמות. כל ארגון נשים יהודי, כל אישה שאני מכירה, זעמה. היה נראה שזה לא חשוב בעיני אותם ארגוני נשים, וזה נורא".

זה שינה את הגישה שלך כלפי אותם ארגונים?

"זה לא שינה את דעתי הפרטית, כי הייתי מודעת לכך וגם כתבתי על הדברים. למשל, בצעדת הנשים שאורגנה כשטראמפ נבחר", היא אומרת, מתייחסת למחאה נשית המונית שהתקיימה ב־21 בינואר 2017, יום לאחר השבעתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב, כנגד העמדות והרטוריקה שלו שתוארו כמיזוגיניות. "כבר אז נאמר לנשים יהודיות שהן צריכות לבחור בין התמיכה שלהן בישראל ובין התמיכה בנשים. אז לא הופתעתי. בספר שלי על הנשים היהודיות בארה"ב אני כותבת על דברים שנשים יהודיות שמעו במהלך השנים בכנסים בינלאומיים ובמשלחות של האו"ם, החל ממשפטים כמו 'יהודי טוב הוא יהודי מת', ועד אזהרות שלא לשאת תיקים עם כיתוב של ארגונים יהודיים. האנטישמיות הוטחה היישר בפנים שלהן. אז למרבה הצער אני בכלל לא מופתעת".

"היום אתה צריך לומר לילדים שלך 'אתם עומדים לחיות בעולם שיש בו אנשים ששונאים יהודים'. אף אחד לא היה צריך לומר לי זאת כשהייתי בגילם, למרות שאני יכולה להצביע על תקריות אנטישמיות גם מהתקופה שלי. כשבעלי הלך לקולג', השותף שלו לחדר שאל אותו היכן הקרניים שלו. היום היינו קוראים לזה מיקרו־אגרסיות; באותם ימים למדנו להתעלם מהן"

אחד הרגעים האנטישמיים הראשונים בארה"ב, היא מציינת, אירע בשנת 1654, כאשר עשרים ושלושה יהודים נחתו בחופיה של ניו־אמסטרדם, שלימים תהפוך לניו־יורק. המושל פיטר סטייבסנט ביקש אז לגרש את בני "הגזע הרמאי הזה". האנטישמיות נכחה כמעט תמיד במוסדות האמריקניים להשכלה גבוהה, וגם בתחילת המאה העשרים נהגו בחלקן מכסות קבלה ליהודים. "בתחילת שנות התשעים, קבוצה קטנה של מכחישי שואה פרסמה מודעות של עמוד שלם בעיתוני סטודנטים, תחת כותרות כמו 'סיפור השואה: כמה זה שקר?'

"כאשר האנטישמיות מתלקחת בקמפוסים כיום, הנושא לרוב הוא תמיכתם או התנגדותם של הסטודנטים לישראל. זה החל הרבה לפני 7 באוקטובר. לפני 23 שנה, באוקטובר 2000, כשהאינתיפאדה השנייה פרצה, 200 סטודנטים ערבים הפגינו באוניברסיטת מישיגן וצעקו שישראל היא מדינה פשיסטית, וצלבי קרס צוירו על דלתות של חדרי מעונות ומשרדים. אבל המתקפה הברברית של חמאס אכן רושמת פרק חדש בנושא הזה. כל מי שאכפת לו מזכויות אדם צריך למחות כנגד הזוועות, ורבים בקמפוסים לא רק שלא מחו אלא הצדיקו אותן בשם ההתנגדות לישראל.

"שואלים האם ניתן לעקור את האנטישמיות מהשורש, או רק לדחוף את ההתפרצות הנוכחית שלה בחזרה אל מתחת ל'מכסי הביוב'. לדעתי התשובה היא שלא ניתן לעקור את האנטישמיות בארצות הברית מהשורש. זו תופעה עתיקה, מימי הביניים, וגם תופעה מודרנית. היא בעלייה ונמצאת בעלייה במשך זמן רב מסביב לעולם. מה שהכה את יהדות ארה"ב בהלם היה עד כמה זה נעשה כאן גלוי, על פני השטח. ושוב, זה לא רק מאז 7 באוקטובר".

אנטישמיות ומגדר

יש דרך לגרום ליהודים בארה"ב לחוש בטוחים שוב?

"אני מקווה שזה ישתנה. צריך לזכור שבשנות העשרים, השלושים והארבעים של המאה הקודמת היו בארה"ב חברות מסחריות רבות שסירבו להעסיק יהודים. היו מכסות לקבלת יהודים לקולג'ים ואוניברסיטאות, לבתי ספר לרפואה. היו מקומות בארצות הברית שגם יהודי מומר, או מי שיש לו הורה יהודי, לא הורשה לרכוש בהם בית.

"אבל ככל שהשנים חלפו, השינויים בחברה האמריקנית, ההתמקדות במריטוקרטיה והמאבקים לזכויות אדם – שיהודים היו מאוד פעילים בהם, ושנעשו בעיקר למען אפרו־אמריקנים אבל בסופו של דבר הביאו תועלת גם ליהודים ולמיעוטים אחרים – שינו את המציאות. זה אִפשר לנו לחשוב במשך כמה שנים שהאנטישמיות בארה"ב כמעט נעלמה, וזה השתנה עכשיו. כיום אנטישמיות מפריעה לחיי היום־יום של יותר מדי יהודים אמריקנים. אני מלאת תקווה שארה"ב תוכל לבצע תיקון, שהנכד שלי יגדל בעולם שבו אנטישמיות לא תפריע לחיים שלו. אני מלאת תקווה, אבל אני לא יודעת. אני לא יודעת אם אני אזכה לראות את השינוי בתקופת החיים שלי. אני די מבוגרת", היא מחייכת.

יש צד מגדרי באנטישמיות?

"כתבתי מאמר על מגדר ואנטישמיות. יש בוודאי דרכים שונות שבהן גברים ונשים יהודים חוו אנטישמיות. למשל בתחילת המאה העשרים, לאחר שיהודים החלו לנוע לתוך מעמד הביניים, הטילו עליהם הגבלות. נשים לא היו כלולות אז בכוח העבודה או שהיו שקופות מבחינתו, כי אם הן עבדו מחוץ לבית זה היה הרבה פעמים אצל בן הזוג. למשל, נשים שניהלו את המשרד של הבעל הרופא שלהן. וכך גברים עובדים חוו את האנטישמיות יותר מנשים, פשוט כי הם היו חשופים יותר לעולם העבודה.

"מצאתי במחקר שנשים נטו לתאר מקרי אנטישמיות שחוו הילדים שלהן או חברי משפחה. כשאישה נשאלה על אנטישמיות היא סיפרה על הילד שחזר הביתה ואמר 'הרביצו לי בבית הספר כי אני יהודי'. המעגלים החברתיים בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת לא היו מגוונים כפי שיהיו אחר כך, ולכן הן לא חשו בכך באופן ישיר אלא באמצעות בני הזוג שלא התקבלו לעבודה בשל יהדותם והילדים שלהם. האם היום יש הבחנה מגדרית? אם רוצים אפשר לחזור לסוגיה של חוסר סולידריות בנוגע לפשעים ופגיעות מיניות כלפי נשים יהודיות ולומר שכן, יש אספקטים מגדריים לנושא".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 12/1833206910-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בנושא אחר. הפמיניזם האורתודוקסי האמריקני הוביל במידה רבה את הדרך גם עבור הזרם הישראלי. אבל אנחנו רואים שהצעד הבא קורה מאוד לאט. למשל, נשים אורתודוקסיות מעטות מאוד מכהנות כמובילות רוחניות, כרב קהילה. בודדות ממש. יש עתיד לזה?

"אומר לך כך: כהיסטוריונית אני חושבת בטווחי זמן מאוד ארוכים. הוויכוח על סמיכה לנשים בארה"ב החל בסוף המאה ה־19. הפרק האחרון בספר שלי על נשים יהודיות בארה"ב שואל האם יום אחד יהיו 'רבות' אורתודוקסיות. השאלה הזו הועלתה לראשונה על ידי הפעילה הפמיניסטית בלו גרינברג. היה לי הכבוד לנאום לפני כמה שנים בכנס של JOFA (ארגון אמריקני של פמיניסטיות אורתודוקסיות) לכבוד בלו גרינברג. היו שם כאלף נשים בקהל. אני אף פעם לא עושה את זה, אבל פניתי לקהל וביקשתי: אם את שואפת להיות 'רבה' או לומדת לכך, אנא עִמדי. מספר מדהים של נשים נעמדו על רגליהן. אמרתי לבלו: תראי מה השגת בכך שהעזת להעלות את השאלה. היא שאלה את זה בסביבות 1980, והכנס היה בסביבות 2015. זה מדהים, כי היא הבינה את התהליך. אז אני אופטימית שהשינוי ימשיך, כל עוד יש גברים ונשים בעולם האורתודוקסי שימשיכו לדחוף לכך. אני מקווה שזה יקרה, אבל דברים לא מתקדמים מהר בהיסטוריה, ולי יש הרבה סבלנות".

לסיום, מה לדעתך ישראלים לא יודעים על יהודים בארה"ב?

"המון. אני חושבת שהדבר המרכזי הוא שישראלים לא מבינים שיהדות ארה"ב אינה ומעולם לא הייתה קהילה אחת. מישהו אמר לי פעם שיש כ־9,000 ארגונים יהודיים בארה"ב. השקפות העולם מאוד שונות בשלל נושאים. בישראל שומעים לרוב את מי שמאוד תומכים בישראל, לא את כל המגוון. אני חושבת שחשוב מאוד, כשהמשבר הנוכחי יחלוף, להבין לעומק יותר זה את זה. אחרי הכול, אנחנו ואתם מהווים יחד את הנתח המרכזי של היהודים בעולם היום, ואני בהחלט מקווה שכולנו נוכל לחיות בביטחון".

The post חוקרת אנטישמיות על השימוע בקונגרס: "הבליטו כמה דקות מתוך 5 שעות וחצי" appeared first on מקור ראשון.