לוחמי צה"ל מצוות קרב חטיבתי 7 השתלטו אתמול (ב') על מעוז צבאי של חמאס בצפון רצועת עזה. במוצב אותרו משגרי וטילי נ"ט, אמצעי לחימה מגוונים וחומרים מודיעיניים שצפויים לסייע לצה״ל הן בתכנון המשך המלחמה ברצועה והן בהפצת חומר מודיעיני בעולם שחושף כי חמאס משתמשים במתחמים אזרחיים לצורכי טרור.

במהלך הלילה, מטוס קרב תקף חולייה של כעשרה מחבלים, בהכוונת לוחמים בצוות הקרב החטיבתי של הנח"ל שזיהו את החוליה. בהמשך, הלוחמים זיהו חוליית נ"ט שפעלה בקרבתם והכווינו כלי טיס נוסף שתקף אותה. צה"ל גם תקף במהלך הלילה עשרות עמדות לשיגור מרגמות.

כוחות זרוע הים גם תקפו הלילה באמצעות חימוש מדויק מטרות של חמאס הכוללות עמדות לאמצעים טכנולוגיים.

באירוע אחר, מכלול האש של אוגדה 36 איתר מספר מחבלים של ארגון הטרור חמאס, שהתבצרו בתוך מבנה בסמוך לבית החולים אל-קודס וממנו תכננו לבצע מתקפה לעבר כוחותינו. הלוחמים הכווינו כלי טיס לתקיפת המחבלים. התקיפה הובילה לפיצוצי משנה משמעותיים שהעידו על הימצאות מחסן אמצעי לחימה של ארגון הטרור חמאס בסביבה אזרחית.

בזירת הצפון, צה"ל השמיד מטרות של ארגון הטרור חיזבאללה בתגובה לירי משטח לבנון.  מטוסי קרב של צה״ל תקפו מטרות של ארגון הטרור חיזבאללה בתגובה לירי שבוצע משטח לבנון מוקדם יותר אתמול, במקביל לתקיפות באמצעות ירי ארטילרי. בין המטרות שהותקפו מספר אתרים בהם ממוקמים אמצעים טכנולוגיים של ארגון הטרור חיזבאללה, מחסן אמצעי לחימה, עמדות שיגור ותשתיות טרור.

The post בלב רצועת עזה: כוחות צה"ל השתלטו על מעוז חמאס בעזה appeared first on מקור ראשון.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1/AFP_33Y63UZ-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ואיך פער התפיסות הזה בא לידי ביטוי במלחמה הנוכחית?

"אנחנו מגדירים שיש דבר כזה 'חפים מפשע' בעזה, ולכן צריך נוהל הקש בגג. כך אנחנו ממשיכים להרדים את עצמנו ולהתעלם מהמציאות המזרח־תיכונית. העזתים הלכו לקלפי ובאופן דמוקרטי בחרו בחמאס. גם על בסיס נתונים של מרץ 2023, שיעור התמיכה בחמאס בקרב תושבי עזה עומד על 65 אחוזים. ולא רק בעזה: הבחירות ביו"ש נדחות שוב ושוב כבר קרוב לעשרים שנה, מכיוון שידוע שהתושבים שם יבחרו בחמאס והוא יעלה לשלטון. הטרמינולוגיה הנכונה היא לא 'חמאס שולט על עזה', אלא 'עזה ויהודה ושומרון חושבים חמאס'. לכן אזרחים מעזה נכנסו לישראל באותה שבת, רצחו יהודים, ואז התקשרו להורים והביעו שמחה ש'הרגתי עשרה יהודים', ושמעו את האמא אומרת – 'אללה אכבר'.

"הלקסיקון המערבי שאומר שצריך להשתמש בנוהל הקש בגג כדי לא לפגוע בחפים מפשע, הוא לקסיקון לא נכון. אין חפים מפשע שם. אנחנו צריכים לשנות את הגדרת האויב. זה לא שחמאס, האויב, שולט על עזה; עזה היא האויב".

ובתוך מנהרות האויב מוחזקים גם מאות אזרחים ישראלים.

"חשוב לי להבהיר: אני משתתף בצערן של כל משפחות החטופים. לרגע לא הייתי רוצה להיות במקומן, ואני מאחל להן מעומק ליבי שיקיריהן יחזרו בשלום ובמהירות. אבל מי שמתעסק במדיניות וצבא וביטחון במערכה הנוכחית, אסור לו לשים לנגד עיניו במקום הראשון את החטופים. כי הצד השני, בדגש על איראן, יודע היטב שזה הכפתור האדום הרגשי־מוסרי של מדינת ישראל, והוא משחק בו. זה לא מקרה שחמאס אומר 'אם תסכימו להפסקת אש נדבר על השבויים והנעדרים'. זה לא מקרה שמדי פעם הם משחררים שתי חטופות, זוכים בציוד הומניטרי ובכסף ועוצרים את ההפצצות. הם יודעים מהי נקודת החולשה של ישראל.

"האיראנים הבינו שברגע שהם שולטים על המזרח התיכון, הם מחזיקים את כלכלת העולם כבת ערובה. אם ישראל לא הייתה, האיראנים כבר היו שותים את המזרח התיכון. הם הרי תקפו ביום בהיר אחד את שדות הנפט של סעודיה, והסעודים לא עשו כלום, כי הם מפחדים. המדינה היחידה שמתמודדת מול איראן זו ישראל"

"נושא השבויים, כשעוסקים בו באמצע מערכה, רק מונע מאיתנו לנצח, אם יש דבר כזה 'לנצח'. לכן אני חושב שהנושא הזה לא צריך לעלות לסדר היום, ושלערוצים אסור לתת נפח לאירוע, כי הם נופלים היישר למלכודת של איראן. אם מישהו יעשה מחקר הוא יגלה שהערוצים הקדישו לנושא של החטופים הרבה יותר שעות מאשר לניצחון של מדינת ישראל".

עבודה ערבית

ליוסיאן – עמית ב"מכון משגב לביטחון לאומי", בוגר יחידה 8200  – יש זווית ראייה יוצאת דופן על הסכסוך האזורי, ובפרט על התפקיד המרכזי שאיראן ממלאת בו. הוא עצמו נולד באיראן ב־1980, שנה אחרי עלייתו של ח'ומייני לשלטון, וחי שם את רוב חייו. "גדלתי עם מוסלמים, חונכתי על ברכי המהפכה האסלאמית, למדתי את כל תורת האסלאם והשיעה שלהם. באיראן גם למדתי הנדסה אזרחית. אני יודע לומר שהאיראנים, בגדול, מאמינים בעליונותם התרבותית, ומכיוון שהם דתיים, הם מאמינים גם בעליונות דתית. יש במשטר האיראני המון חוקים מפלים נגד מיעוטים, ובכלל זה נגד היהודים. אם יהודי רוצח מוסלמי, דינו מוות; לעומת זאת מוסלמי שרוצח יהודי, ישלם קנס כספי. אסור ליהודי למכור מזון למוסלמי, כי הוא נחשב טמא. ירושה לא עוברת ממוסלמי ליהודי, אבל כן עוברת מיהודי למוסלמי, ועוד ועוד.

"בתוך הפרדוקס הזה הייתי צריך לחיות, בידיעה שאני אזרח סוג ב'. כי אם אתה יהודי, אתה לא יכול להתקדם בדרג הפיקודי או הניהולי באיראן. ואם אתה אליהו יוסיאן כזה, שרוצה גם לדבר על דת ופוליטיקה וצבא וביטחון ולהרים ראש, ככל הנראה אתה תיכנס לצרות".

איימו עליך?

"קיבלתי מסרים שהבהירו שיש כמה אפשרויות – או שירצחו אותי, או שישלחו אותי לכלא, או שיעלימו אותי. היה ברור שאין לי מה להמשיך שם, ואני ממילא עוד מילדות רציתי לעלות לארץ, מסיבות ציוניות. אז בגיל 23 טסתי לטורקיה, ומשם עליתי לארץ". המשפחה שלו הצטרפה אליו כמה שנים לאחר מכן. על חייו האישיים הוא מעדיף לא להרבות בפרטים; אפשר רק לספר שהוא נשוי ואב לילדים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -4348d144d622-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

האמירה המרכזית שלו לגבי איראן היא, בפשטות: תקשיבו להכרזות האיראניות. "כבר למעלה מארבעים שנה המשטר האיראני מצהיר בפומבי על כוונתו להשמיד את מדינת ישראל. ההיסטוריה הוכיחה שהצהרות כאלה צריך לקחת בחשבון. גם הנאצים הצהירו על כוונותיהם לפני עלייתם לשלטון בגרמניה, הם התכוונו לזה, וברגע שהיה להם כוח – גם יישמו את זה. האיראנים לא מסתפקים בהצהרות. המחבלים שנתפסו ביישובי העוטף סיפרו בחקירתם שאלף אנשי חמאס התאמנו על אדמת איראן וחומשו על ידי המשטר האיראני. זו לא איזו הערכת מצב שלי, הם עצמם הודו בזה".

מה לדעתך הסיכוי שאיראן עצמה תצטרף פתאום למלחמה?

"אם נבחן את 44 שנות המשטר האיראני, נראה שהם אף פעם לא 'התלכלכו' בעצמם, אלא תמיד שלחו את המוסלמים הערבים לעשות את העבודה השחורה. אם זה חיזבאללה בלבנון, ואם אלה חמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה, אל־חשד א־שעבי בעיראק, החות'ים בתימן, פטמיון וזיינביון באפגניסטן ובפקיסטן, וחוסייניון באזרבייג'ן. הם לא ילכלכו בעצמם את הידיים בעזה. קודם כול, כי גרים שם ערבים סונים, והאיראנים – בשירה שלהם, במוזיקה ובמאפיינים תרבותיים אחרים – רואים את הערבים כסוג ב', ואת הערבים הסונים כסוג ג'. שנית, מתוך שיקול אסטרטגי, כי הם יודעים שיש מספיק ערבים שילכו למות בשביל חמאס. ושלישית, כי מבחינה גיאופוליטית הם לא יכולים לסייע לעזתים. הגבול הימי, מחסום רפיח, ציר פילדלפי – הכול בשליטה ישראלית ומצרית, ולכן לא באה בחשבון התערבות איראנית בגזרה הזאת".

ומה אם העימות עם חיזבאללה יתחמם עוד יותר? האם האיראנים לא עשויים לנצל את העובדה שצה"ל מתמודד עם שתי זירות קשות, ולהנחית עלינו מטחי טילים משלהם?

"האיראנים לא יצטרפו עד לרגע האחרון, וגם לגבי חיזבאללה צריך להבין משהו. עובדתית, הם לא פתחו עד כה במלחמה. אנחנו מפציצים את עזה כבר שלושה שבועות, וחיזבאללה נשארו מחוץ למערכה. הטפטופים שהם עושים באזור הצפון נועדו רק להפגין נוכחות. הם רוצים להראות שהם לא מפקירים את אחיהם המוסלמים, ולכן הם עושים כאילו, אבל הם יודעים שאנחנו ניירט את הכטב"מים שלהם. הם לא שיגרו טילים לתל־אביב ולחיפה, כי זו תהיה הכרזת מלחמה לכל דבר. מכאן שבינתיים אין בכוונתם להגיע לכך.

"הטרמינולוגיה הנכונה היא לא 'חמאס שולט על עזה', אלא 'עזה ויהודה ושומרון חושבים חמאס'. לכן אזרחים מעזה נכנסו לישראל באותה שבת, רצחו יהודים, ואז התקשרו להורים והביעו שמחה ש'הרגתי עשרה יהודים'. אנחנו צריכים לשנות את הגדרת האויב"

"אני מזכיר את הנאום של נסראללה בסוף מלחמת לבנון השנייה. הוא אמר – אם הייתי יודע שדרום לבנון תיהרס עד כדי כך, בחיים לא הייתי נכנס למלחמה הזאת. נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי אמר בשעתו בריאיון לעיתון לבנוני שאם חיזבאללה יפתח במלחמה נגד ישראל, לבנון לא תשרוד. האיראנים דווקא מעוניינים לדחוף את חיזבאללה פנימה, שיעשה בשבילם את העבודה, אבל נסראללה צריך לקחת בחשבון שאם הוא נכנע לדרישה מטהרן, הוא שוחט את לבנון על מזבחה של איראן".

שיטת המדוכאים

התרחישים המדברים על מלחמה כלל־אזורית אינם סבירים בעיניו מסיבות נוספות. "תראי, התלקחות כזו פירושה מלחמת עולם שלישית. זה לא מקרי שביידן הגיע לפה, זה לא מקרי שהוא שלח ספינות קרב, וזה לא מקרי שספינות של רוסיה וסין נמצאות גם הן באזור. האם המעצמות מעוניינות במלחמת עולם שלישית? לא. האם מדינת ישראל מעוניינת בתרחיש כזה? לא. גם איראן לא. מכיוון שאף גורם במזרח התיכון לא רוצה בכך, אפשר להניח שתרחיש כזה ככל הנראה לא יתממש. אלא אם כן איזה גורם לא אחראי יעשה מעשה לא אחראי – למשל יחידת טילים של חיזבאללה שתחליט על דעת עצמה, ללא אישור של נסראללה, לשגר טיל לתל־אביב".

בשורה התחתונה, מה איראן מנסה להשיג כשהיא מפעילה את כל הזרועות הללו?

"בשתי מילים – תמונת ניצחון. האיראנים רואים עצמם כבעלי הבית של המזרח התיכון, הם פועלים ממניעים אימפריאליסטיים. לפני הכול הם רוצים לשלוט על המרחב שלהם, גם בהיבט הכלכלי. 45 אחוז מהאנרגיה העולמית מקורה במזרח התיכון. זה נפט שיוצא מהמפרץ הפרסי ומבאב אל־מנדב, המפרץ התימני. המפרץ הפרסי נמצא בידי האיראנים, והתימני בידי החות'ים. זאת בדיוק הסיבה שבגללה האיראנים חימשו את החות'ים – כדי להשתלט גם על המפרץ הזה. מבחינתם יש חשיבות גם לשני נמלים בסוריה, טרטוס ולטקיה. הם רוצים לשלוט על האנרגיה ולשלוט על מוצא לים התיכון. לכן הם שומרים על אסד.

"מה השיטה של איראן? היא מנסה לשלוט על המזרח התיכון באמצעות כמה אלמנטים מרכזיים. הראשון הוא השיעה. החות'ים הם שיעים שהיו בעמדת מיעוט, כ־30 אחוז מהאוכלוסייה בתימן. גם חיזבאללה היו שיעים בעמדת מיעוט – 30 אחוז מלבנון. עד עליית הרפובליקה האסלאמית, הנוצרים בלבנון קיבלו תמיכה מצרפת, הסונים בלבנון נשענו על סעודיה, והשיעים בלבנון היו במצב גרוע. נסראללה סיפר באחד מנאומיו שאמא שלו הייתה הולכת לכפר הסמוך כדי להשיג מים חמים למקלחת. איראן באה לחיזבאללה ולחות'ים ואמרה להם: תקשיבו, השלטונות דיכאו אתכם, אנחנו נחמש אתכם ונחזיר לכם את הכבוד. כך איראן מאז ומתמיד פועלת על ידי כוחות פרוקסי. גם ארדואן נוהג בצורה דומה במאבק של טורקיה נגד כמה קבוצות אתניות".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1/AFP_33Z483B-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ואיפה נכנסת רוסיה לכל הסיפור?

"רוסיה רואה שלאיראן יש משקל, שהיא קלף מנצח שיכול להתמודד נגד התבססות אמריקנית במזרח התיכון. הישראלים אוהבים להתחיל מסוגיית הגרעין, אבל הגרעין הוא הבעיה הסופית. הסיבה המרכזית שבגללה אי אפשר לתקוף את מתקני הגרעין של איראן, היא שמאחורי המשטר בטהרן עומדות שתי מעצמות, רוסיה וסין.

"המלחמה בין ארצות הברית לסין היום היא בגלל כלכלה. אם כלכלתה של מעצמה כלשהי יורדת, היא לא תהיה מעצמה. האיראנים הבינו שברגע שהם שולטים על המזרח התיכון, הם מחזיקים את כלכלת העולם כבת ערובה. אותנו הם רואים כפרוקסי של ארצות הברית, עצם בגרון שלהם. אם ישראל לא הייתה, והסכמי אברהם לא היו באים לעולם, האיראנים כבר היו שותים את המזרח התיכון. הם הרי תקפו ביום בהיר אחד את שדות הנפט של סעודיה, תקפו את ריאד באמצעות החות'ים, והסעודים לא עשו כלום, כי הם מפחדים. המדינה היחידה שמתמודדת מול איראן זו ישראל".

ובכל זאת, אתה אומר שישראל יכולה לעשות בעזה מה שהיא רוצה, בלי לחשוש מסצנריו של התלקחות אזורית.

"אמת. כמובן, הזירה הבינלאומית ובית הדין בהאג זה נושא אחר, אבל במובן של מלחמת עולם שלישית והתערבות של איראן – לדעתי אין סיבה לדאוג. האמריקנים הצהירו בפומבי שאם חיזבאללה ייכנס ללחימה, הם מורידים את לבנון. לכן אני סבור שגם נסראללה לא ייכנס, כי הוא לא רוצה לראות את לבנון חרבה".

המשטר האיראני תמיד שלח את המוסלמים הערבים לעשות את העבודה השחורה. חיזבאללה בלבנון, חמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה, אל־חשד א־שעבי בעיראק, החות'ים בתימן, פטמיון וזיינביון באפגניסטן ובפקיסטן, וחוסייניון באזרבייג'ן. הם לא ילכלכו בעצמם את הידיים בעזה

תהיו סובייטים

המטרה שהציבה ממשלת ישראל, למוטט את שלטון חמאס – זו אכן המטרה שצריכה להיות ללחימה? האם אפשר בכלל לחסל את חמאס?

"מיטוט חמאס, ואמרתי את זה מהיום הראשון, היא מטרה לא הגיונית. כי עזה חושבת חמאס. נניח שהרגנו המון מחבלי חמאס, בסופו של דבר אנחנו יוצאים מגזרת עזה, וכל הילדים והנוער של היום יהיו לוחמים בעוד חמש או עשר שנים. לכן לא רלוונטי לדבר על למוטט את חמאס. אני אומר – וחשוב להגיד שזו דעתי בלבד, ואני לא מייצג את המכון שאני עובד בו – שכאשר בוחנים את כל העובדות בשטח, מבינים שצריך לעשות להם את המוות עד שהם יבואו ויגידו 'לא שווה לנו לחשוב חמאס'. מה רוסיה עשתה לצ'צ'ניה? פשוט מאוד – שיטחה אותה. עד כדי כך שאצל הצ'צ'נים הקיצוניים, המוסלמים, נוצרה תודעה שלא שווה להם להתעסק עם רוסיה, והם הפכו לפרוקסי של מוסקבה.

"ברגע שהבנו שאי אפשר למוטט את חמאס, וברגע שהבנו שחמאס הוא לא האויב אלא עזה היא האויב, המסקנה היא שצריך לנהל מלחמה בסגנון איראני, טורקי וסובייטי. זאת אומרת – לשטח".

מן הסתם לא קל להביע דעה כזו בזירה התקשורתית.

"את הדברים שלי אמרתי בערוץ 11, 12 ובערוץ 14, אמרתי בראיונות לעיתונות, וכולם גם פרסמו".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... c-sultan-5919-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

איך אתה מתמודד עם החיזור התקשורתי הפתאומי והחיקוי בארץ נהדרת, ומצד שני עם הביקורות?

"אני לא מתרגש מזה. מי שעוקב אחרי פוסטים שלי לאורך השנים, יודע שתפיסת העולם שלי תמיד הייתה אותה תפיסה, עם אותן טענות. אני כמובן לא לבד, יש עוד כמה מזרחנים שחושבים כמוני. אני כאמור גדלתי בחברה מוסלמית, וקיבלתי את לימודי האסלאם והשיעה בבתי ספר באיראן. חייתי את זה גם אחרי שעליתי ארצה. 15 שנים הייתי באמ"ן, אז אני מכיר את הנושא גם מנקודת מבט ביטחונית.

"עד השבת ההיא קראו לי משיחיסט, פרימיטיבי, פשיסט, סטליניסט, אסלאמופוב. זכיתי להיקרא אפילו יודו־נאצי. מה קרה שהפכתי לדמות? כי כולם ראו במו עיניהם איך בשמו של א־לוהים רצחו, שרפו, אנסו וחטפו. כל עוד התרבות הישראלית עובדת על עצמה ומשקרת לעצמה, היא לא יכולה לנצח". 0

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il

The post אליהו יוסיאן: העולה מאיראן שמספר את האמת שלא רצינו לשמוע appeared first on מקור ראשון.

אחרי שביקר בחמש ערים בארבעה ימים במהלך ביקורו במזרח התיכון, הדבר הטוב ביותר שמזכיר המדינה האמריקני התשוש אנתוני בלינקן היה מסוגל לומר על התוצאות אתמול (ב') היה ש"הכול בתהליכים".

אם לשפוט לפי התוצאות הראשוניות של המרתון המדיני השני של מזכיר המדינה באזור מאז שהחלה המלחמה הישראלית בחמאס, התמורה לא ממש שווה להשקעה.

בישראל, קריאותיו של בלינקן ל"הפוגות הומניטריות" בקרב על רצועת עזה נענו בגל חדש של התקפות אוויריות ותמרונים קרקעיים. ובעצירה בירדן, אחת מבנות הברית הקרובות של ארה"ב באזור, הוא זכה להרצאה פומבית מפתיעה על הצורך בהפסקת אש מיידית בעזה – אפשרות שהן ישראל והן ארה"ב דוחות. והביקור שלו אתמול אצל בעלת ברית אחרת – טורקיה – הוליד עלבון מצד הנשיא ארדואן ותחושת תסכול על חוסר ההתקדמות בשיחות עם בכירים אחרים בממשלה.

חודש אחרי מתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר, עד כה נמנע תרחיש הבלהות האמריקני של מלחמה אזורית רחבה, שכן ארגוני פרוקסי איראניים כמו חיזבאללה מגבילים את עצמם לתקיפות מקומיות. אבל וושינגטון לא ראתה הרבה הצלחה בניסיונותיה להרחיב את הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה או לשכנע את ישראל להגביל את התקיפות האוויריות שלה באזור.

"בלינקן זכה להצלחה מסוימת במסע הקודם שלו לאזור, אבל לא הפעם", אמר אהרון דיוויד מילר, דיפלומט אמריקני לשעבר שייעץ למזכירי מדינה דמוקרטים ורפובליקנים בענייני מזרח התיכון. "יכולתו של הממשל להפעיל מינוף נגד ישראל מוגבלת מאוד".

המסע המאתגר הדגיש את מה שמקורבים לבלינקן אומרים שהפך לעיקרון החשוב ביותר של הדיפלומטיה האמריקנית מאז המתקפה של חמאס: גם אם סיכויי ההצלחה נמוכים, הסכנה של מלחמה אזורית כל כך גדולה שיש לעשות הכול כדי למנוע אותה. אך הסיכון שטמון בגישה הזו – כפי שראינו בתגובתם של מנהיגים מקומיים למזכיר המדינה – הוא שארה"ב עלולה להיראות חלשה ולא יעילה, וכך יכולתה להשפיע על הסכסוך מופחתת מאוד.

"הוא עושה את מה שמזכירי מדינה אמורים לעשות", הוסיף מילר, וציין שמזכיר המדינה לשעבר ג'יימס בייקר הגיע למזרח התיכון תשע פעמים במהלך 1991 לצורך שיחות עם ישראל והפלסטינים. "בלינקן רק בהתחלה של העניין הזה".

The post אין הפוגות: ביקורו של בלינקן במזרח התיכון מסתמן ככישלון appeared first on מקור ראשון.

בני משפחה של נעדרים, חטופים ושבויים יוכרו כנפגעי פעולות איבה ויזכו למענקים כלכליים, כך אישרה אמש (ב') הכנסת באופן סופי.

הצעת החוק קובעת שבני משפחות החטופים והנעדרים יקבלו זכאויות שיהיו משולות לבן משפחה שנהרג, לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה או חללי פעולות איבה. בין הזכאויות: מענק ראשוני ותגמולים חודשיים של בין 9,000 ל-11 אלף שקלים, בהתאם לקרבה לאדם החטוף או הנעדר, וכן מעטפת של הטבות כלכליות וטיפוליות.

על פי החוק, בין היתר יקבלו המשפחות מעטפת כלכלית הכוללת מענקי סיוע מיוחדים של 30 אלף שקלים לחודש עבור כל אדם שנחטף. בנוסף, יוענקו גם 21 אלף שקלים בכל רבעון לכל אח בוגר של החטוף או הנעדר. כל התגמולים והמענקים ישולמו באופן מיידי ועם מינימום בירוקרטיה.

בנוסף, מגדירה הצעת החוק רובד נוסף של מענקים ייחודים למשפחות החטופים והנעדרים, שיחולקו אחת לרבעון במטרה לסייע במימון פעילויות המשפחה למען שחרור החטופים ואיתור הנעדרים. המענק הראשי, שגובהו הועלה מ-60 אלף ל-90 אלף שקלים ברבעון, יחולק בין בני המשפחה באופן המוגדר בחוק, תחילה בין בן או בת הזוג והוריו של החטוף או הנעדר, ובהיעדרם, בין בני משפחה אחרים.

עו״ד רז נזרי, לשעבר המשנה ליועמ״ש, ומוביל את הצוות המשפטי של מטה משפחות החטופים והנעדרים, ברך על העברת החוק: "מדובר בהצעת חוק חשובה מאין כמותה, לאור המציאות הבלתי אפשרית שאופפת את המשפחות מאז 7 באוקטובר ומטלטלת את חייהן".

ההכרה בחוק נוגעת לכלל החטופים והנעדרים, בהם אזרחים ומי שאינם אזרחים אבל נכנסו לישראל כחוק, לרבות מי שנחטפו או הוגדרו כנעדרים באופן שתואם את הגדרות החוק גם לפני 7 באוקטובר 2023. התשלומים ישולמו החל ממועד זה ואילך.

בדברי ההסבר להצעה נכתב כי "החקיקה בישראל מעניקה תגמולים והטבות שונות לבני משפחה של מי שמתו בפגיעת איבה או של חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון שנספו בשירותם, וכן למי שנגרמה לו נכות בנסיבות אלה, ואולם ההסדרה לגבי נעדרים, חטופים ושבויים חסרה בעניין זה. אין בחקיקה בישראל הוראות המזכות בתגמול או בהטבות בני משפחה של שבויים או חטופים, או בני משפחה של נעדרים אזרחיים.  ההצעה נועדה על מנת להשלים את החסר ולסייע לבני המשפחות של החטופים והנעדרים הרבים מהאירועים האמורים ולהקל מעט מסבלם".

The post הכנסת אישרה: קרובי החטופים יזכו להכרה מקבילה למשפחות שכולות appeared first on מקור ראשון.

המשטרה בקליפורניה הודיעה הבוקר (ג') שהיא חוקרת את מותו של פול קסלר, יהודי בן 69 שמת במהלך עימות עם מפגינים תומכי חמאס בלוס אנג'לס.

לפי דיווחים ועדי ראייה בשטח, קסלר השתתף בהפגנה נגדית קטנטנה אל מול המון פרו-פלסטיני. במהלך ההפגנה החל עימות בין מפגינים משני הצדדים שהפך לפיזי. קסלר הוכה בראשו ונפל על המדרכה, מדמם. המשטרה הגיעה לזירה בעקבות דיווחים על תקיפתו של היהודי המבוגר, שהועבר לבית חולים מקומי כדי לקבל טיפול רפואי. זמן קצר לאחר מכן, נקבע מותו.

BREAKING: This is the last photo of Paul Kessler taken just 5 minutes before he was attacked by an anti-Israel protester yesterday afternoon. I received photos and videos from a source at the scene. pic.twitter.com/QBbLIO0lBM

— Christina Buttons (@buttonslives) November 7, 2023

בהודעה שפרסמה מחלקת השריף של מחוז ונטורה בקליפורניה, נכתב כי בנתיחה שלאחר המוות נקבע שקסלר "מת מחובלה קהה לראשו", וסיבת המוות נקבעה כרצח. המשטרה הוסיפה שישנה חקירה פעילה בעניינו של קסלר, וטרם נקבע האם מדובר בפשע שנאה.

NEW: Statement from Ventura County Sheriff's Department about death of Paul Kessler, 69.

Deputies responded to the scene of a "physical altercation."

County Medical Examiner ruled cause of death is blunt force head injury and manner of death homicide.

Sheriff investigating. pic.twitter.com/dRhfviMFId

— Louis Keene (@thislouis) November 7, 2023

The post דיווח: יהודי תומך ישראל נרצח בהפגנה פרו-פלסטינית בלוס אנג'לס appeared first on מקור ראשון.

לאורך כל השבוע מזג האויר יוסיף להיות חם מהרגיל לעונה.

הטמפרטורות החזויות להיום: קריית שמונה 30-17 קצרין 27-14 צפת 25-16 טבריה 32-18, נצרת 27-18 חיפה 27-19 ת"א 27-17 מודיעין 28-16 ירושלים 27-16 אשקלון 26-19 עין גדי 32-25 באר שבע 29-16 ערד 28-18 מצפה רמון 27-18 אילת 34-24

היום (שלישי), לאחר התפזרות ענני הבוקר במישור החוף הדרומי וצפון הנגב, יהיה נאה וחם מהרגיל לעונה.‏

ממחר (רביעי) ועד שבת, מזג האויר יהיה חם מהרגיל לעונה.‏

The post תחזית מזג האוויר appeared first on מקור ראשון.

חצי שנה לפני שבנו, מסעב חסן, שכונה על ידי השב"כ "הנסיך הירוק", נמלט בעור שיניו מרמאללה צלצל אליו מכלאו אביו, האימאם יוסף חסן, וסיפר לו שחלם בלילה שביתם עלה באש. בחלום, האב נכנס הביתה ומצא את בנו צלוב באמצע הסלון. "ולא יכולתי לעזור לך", אמר לו האב בתוגה.

מסעב נותר המום לשמע החלום הנבואי של אביו השייח', ממייסדי ומבכירי חמאס ביהודה ושומרון, שישב במצטבר 17 שנים בכלא הישראלי. הרי אביו לא ידע שהוא עובד כמודיע של השב"כ ושהוא בקשר טוב עם קבוצות נוצריות. "זו הייתה דרכו לומר שדמי מותר… אם אתם חושבים שהוא חב לכם חוב של דם, לכו ותגבו את החוב. אני לא אמנע בעדכם. אבל הניחו למשפחתי", כותב מסעב.

לאחר חלום האזהרה הזה החליט מסעב חסן לעשות הכול כדי לחמוק מן הצליבה, להפסיק לעבוד עם השב"כ, שממילא החל לחשוד בו שלא בצדק שהוא סוכן כפול, ולהימלט לארצות הברית. בדרך נס המשימה צלחה בידו, ולאחר קשיים מרובים הוא אף השיג אזרחות אמריקנית.

הצעיר שהיה מבוקש פעם על ידי ישראל והפך למשת"פ, היה באמריקה לידוען מבוקש. נעשה עליו סרט בשם "הנסיך הירוק" (2014), הוא פרסם רב מכר בשם "בן החמאס" (2010), ולאחריו פרסם בשנה החולפת ספר המשך בשם "בן החמאס 2 – המסע אל החופש". ספר שבחלקו מרחיב את היריעה ומאיר צדדים נוספים ובלתי ידועים, ובחלקו האחר מותח אותה כמו מסטיק לעוס.

תלוי על עמוד תאורה

מסעב חסן היה מחשובי הסוכנים ששירות הביטחון הכללי הצליח לגייס. הוא היה יד ימינו של אביו האימאם, ואף החליף אותו מעת לעת במסגד. הוא גם נעצר בעוון אחזקת נשק ורצון לפגוע בישראל ונשלח פעמיים לכלא. אבל דווקא שם, כאשר נוכח עד כמה מנגנון הביטחון של החמאס מתעלל באנשיו ומנסה לחלץ מהם הודאות שווא שהם משת"פים של ישראל, החליט להתנער מן האסלאם הרדיקלי ומדרך הטרור, לשנות את תפיסת עולמו ולדגול בדיאלוג עם ישראל. הוא התקרב בחשאי לנצרות ודמותו של ישו קסמה לו, הרבה בזכות המסר "אהוב את אויבך".

גיוסו כמשת"פ היה הישג גדול לשב"כ. מסעב נחשב כנכס בגלל היותו בנו של בכיר. המידע הרגיש והאמין שסיפק מנע פיגועי טרור והתאבדות ואף הוביל למעצרם של מבוקשים.

חסן מותח ביקורת חריפה על האסלאם ("ההלכה האסלאמית מעצבת מנטליות של טרוריסטים") ועל מנהיגיו "בגלל הצביעות, השחצנות והצדקנות שלהם, שנועדו להגן על כוחם ומעמדם", וכן על ארגון החמאס כמי שבוגד במטרה הפלסטינית, מענה את חבריו, "ולעולם לא יכבד שום הסכם של הפסקת אש עם ישראל". את החברה הפלסטינית הוא מתאר כשסועה, אלימה מאוד ורוויית שנאה. "קשה לחשוב על יום בילדותי שלא חטפתי מכות ממישהו", הוא כותב. "אבא, מורה, חיילי צה"ל, מתנחלים, חברים ללימודים, יריבים מתנועת הפת"ח… מענים של השב"כ". ואם לא די בכך שהיה קורבן לאלימות, בגיל שמונה הוא היה קורבן לאונס.

חסן הגיע למסקנה שהמחבלים המתאבדים הם תוצר של חברה אלימה הסובלת מדיכוי מיני. "גן עדן המבטיח 72 בתולות ודאי עדיף על צחנת מחנה הפליטים עם עשרה אנשים המצטופפים בחדר קטן", הוא כותב באירוניה. "עַרבבו דיכוי מיני, דת, לאומנות, עוני… ותקבלו מרקחת רעילה המובילה למבוי סתום ולטרגדיה נואלת".

בעוד שאביו סבל מעינויים של השב"כ ולא נשבר, בנו החליט לוותר על התענוג לאחר כמה עינויים, ובמשך יותר משמונה שנים שיתף פעולה וסיפק מידע שלא יסולא בפז. אלא שאז האדמה החלה לרעוד מתחת לרגליו. הוא חשש שייתפס ושגם היותו בנו הבכור של האימאם לא תציל אותו מאשמת בגידה ומהוצאה להורג.

עד כמה מסעב חסן סיכן את חייו מעידה הסצנה הדרמטית שהוא נקלע אליה פעם ברמאללה, כשהשתתף בעצרת המונית של חמאס בכיכר אל־מנרה, שהתקיימה לאחר פיגוע שבו נרצחו 30 ישראלים. מסעב רצה לאסוף שם מידע "חם" על פיגועים מתוכננים נוספים, אך הכיכר כותרה על ידי כוחות צה"ל, טנקים טיווחו את בניין מפקדת החמאס, ומסעב כבר היה משוכנע שהוא ימצא שם את מותו. הסיכוי היחיד שלו לשרוד היה להתקשר בסלולר למפעיל שלו, "קפטן לואי", אבל אם מישהו ישמע אותו, דינו ייחרץ. מן החלון הוא ראה גופה של משתף פעולה תלויה במהופך על עמוד תאורה, מוארת לסירוגין בהבזקי התפוצצויות. טעות אחת קטנה שלו, חשב, והוא עלול למצוא עצמו תלוי שם כמותו. לבסוף התרחש עוד נס בשרשרת הניסים שפקדו אותו. הוא הצליח להתקשר, וקפטן לואי הנחה אותו כיצד לחמוק משם.

ייתכן שחסן היה ממשיך לסכן את חייו הלאה למען השב"כ, אלא שהמפעיל שלו, שאיתו היה מיודד מאוד, עזב את השב"כ, ומי שהחליף אותו נהג בו בזרות ובהתנשאות. לשיאם הגיעו הדברים כשהוא נחקר בשתי חקירות מתישות בידי השב"כ בחשד שווא שהוא התהפך ("תמיד הייתי בעיניהם איום פוטנציאלי להתהפכות… אחרי הכול, אני בנו של מנהיג חמאס"). בתום החקירה השנייה חסן קץ בכול. הוא הרגיש פגוע ומושפל ולא השיב עוד לפניות השב"כ אליו. המקרה שלו צריך היה להדליק נורה אדומה בשב"כ על היחס למשת"פים.

משהבין שהוא חי על זמן שאול – גם חמאס וגם שב"כ החלו לחשוד בו במקביל – המוצא היחיד שנשאר לו היה להימלט לארה"ב בתירוץ שהוא יוצא לחופשה לצורך טיפול רפואי. לאחר שנחת בארצות הברית ביקש חסן מקלט כפליט נרדף שנשקפת סכנה לחייו. אך מספרו אפשר להתרשם שחסן הוא טיפוס שמחפש את הסכנות, שכמדומה מעניקות לו אנדרנלין.

בגדתי בו והצלתי אותו

חלקו הראשון של הספר עוסק בקשריו המסועפים של חסן עם שב"כ ובשיטות הפעולות המתוחכמות שלו ("אני לא מעריץ של השב"כ, אבל אפשר בהחלט להתפעל מהמשאבים, החשיבה המעמיקה… ומהניסיון העשיר"), יחסיו המורכבים עם חמאס ויחסי האהבה־שנאה שלו עם אביו האימאם. אפשר לומר שמעבר לכל דבר אחר, הסכמתו של חסן לשתף פעולה נובעת ממרד של בן באביו. "היינו מאוד מאוד קרובים… בגדתי בו והצלתי אותו בו־זמנית".

חסן התנה את הסכמתו לסייע לשב"כ בכך שאביו לא ייפגע ולא יחוסל, כמו שקרה למנהיגים אחרים של התנועה. בשב"כ קיבלו את התנאי ונמנעו מלפגוע בו. אלא שהשב"כ התריע בפני הבן שאביו, שנחשב כנואם בחסד היודע להלהיט את הרוחות, אינו נוקט אמצעי זהירות ואינו מסתובב עם שומרי ראש, מה שעלול לגרום לתמיהה ברחוב הפלסטיני על כך שהוא טרם חוסל בעוד שאחרים כן, ולחשד ש"הוא עובד עם הישראלים". הבן דאג למצוא דירות מסתור לאביו, וכל זאת בידיעת השב"כ ומבלי שהאב ידע שבנו משחק איתו משחק כפול. היה זה שחמט מורכב מאוד, שכל טעות קטנה בו הייתה עלולה לגרום להצרחה או למט.

"המטרה העליונה שלי הייתה לשמור על אבי בחיים", כותב חסן, ומוסיף: "כיצד אוכל למתוח עליו ביקורת, אפילו שאני חלוק עליו מן היסוד? תפיסות המציאות שלנו שונות לגמרי". והתפיסות השונות האלה הציבו את האב ובנו משני עברי המתרס.

חלקו השני של הספר עוסק בקשיי התאקלמותו של חסן בארה"ב, בימים שבהם היה חסר בית, בפקודת הגירוש שהוצאה נגדו והמתינה רק לשימוע, ובהפיכתו בהמשך למרצה מבוקש על הטרור והאסלאם בזכות ספריו. בהרצאותיו חזר חסן וטען בפני שומעיו ש"אילו הם גדלו עם אותה התניה אידאולוגית, ייתכן שגם הם היו נעשים טרוריסטים".

עוד עוסק חלק זה במהפכים הרבים שעבר חסן, בחייו הכפולים ואף המשולשים בין האסלאם, הנצרות והיהודים שמהם קיבל תמיכה, וכן בקשריו עם המפעיל שלו לשעבר, קפטן לואי, שחשף את זהותו (מדובר בעורך הדין ופעיל המחאה גונן בן־יצחק) כדי להסיר את ענן החשדות מעל אישיותו הבלתי מפוענחת של האיש מרובה הזהויות, וכך עד שהעננה הוסרה וחסן קיבל מקלט ובהמשך גם אזרחות.

יוגה באי מרוחק

מסעב מתאר את מסעו לחירות ולחופש האמריקני שכה רצה בו, אבל לבסוף מאס, כמדומה, גם בו. הטרוריסט לשעבר הפך ליוגיסט; אדם המתאמץ לחיות חיים רוחניים מתחת למפלס התקשורת, באי מרוחק שזהותו, מטבע הדברים, אינה מוזכרת, מחשש להתנקשות בחייו על ידי פונדמנטליסט מוסלמי.

צריך להיות אדם עשוי ללא חת כדי להתייצב באומץ מול כל הסכנות שמולן התייצב מסעב חסן, ואף לפרסמן ברבים בספר ובסרט שזכו להצלחה רבה. הספר הנוכחי, שנכתב יחד עם ג'יימס בקט, מצדיק את עצמו בעיקר בחלקו הראשון. בכמה מפרקי החלק השני מדובר בסוג של מִחזור ושאריות שנשארו משולחן העבודה של ספרו הראשון. בסופו של דבר זהו ספר ארכני מאוד ועמוס ביותר מדי סצנות וניסוחים מעט אדולסצנטיים (למשל, התיאורים הנהנתניים של ההומלס לשעבר שנוהג בפורשה וארוחות הפאר בהוליווד), שמוטב היה לנכש בעריכה.

The post הנסיך הירוק: "חמאס לעולם לא יכבד הסכם הפסקת אש עם ישראל" appeared first on מקור ראשון.

רבים אינם מבינים מה גורם לאנשים להפוך לאוהדי ספורט, להקדיש את זמנם לצפייה באנשים שרודפים אחרי כדור, מנסים לקלוע אותו לסל, קופצים, רצים, זורקים או שוחים. לרבים אחרים לעומת זאת, אהדת קבוצת ספורט היא חלק מרכזי בחיים. יש כאלה שנולדים למציאות שבה המשפחה אוהדת קבוצה מסוימת והולכים עם אבא למשחקים מגיל קטן, יש כאלה שמתאהבים במהלך הדרך, בעקבות זכייה של קבוצה מסוימת בתואר או חיבור לשחקן יוצא דופן כמו מסי. האהדה הזאת מכניסה רבים גם לתוך קהילה של אנשים כמותם, מה שהופך גם לייחוס החברתי שלהם במסגרת מועדון ספורט זה או אחר.

לאחר מתקפת הטרור האכזרית של מחבלי חמאס התעוררה ציפייה גדולה בקרב אוהדי הספורט המושבעים לשמוע גינויים חד־משמעיים מקבוצות ומליגות שהם אוהדים בעולם ושאחריהן הם עוקבים באדיקות. חלק מהאוהדים קיבלו את מבוקשם במהירות עם פרסום הודעות תמיכה, קיום טקסים, דקות דומיה והנפת דגלי ישראל בליגות האמריקניות ה־NBA ,NFL ,NHL בנוסף לפיב"א וליורוליג, שגם קיימו דקת דומיה בפתיחת המשחקים במפעלים האירופיים השונים. בגרמניה עמדו לדקת דומיה לזכר החללים בישראל בשתי ליגות הכדורגל הבכירות, ודורטמונד הגדילה לעשות עם טקס מצמרר לזכר הנפגעים הישראלים, וקבוצת מיינץ שחררה את הקשר המרוקני אנואר אל־ע'אזי, לאחר שהביע תמיכה במעשי החמאס. בנוסף, דמויות מובילות כגון לברון ג'יימס וטום בריידי הביעו תמיכה בנו, והמתאגרף האגדי פלויד מיווות'ר הגדיל לעשות כאשר שלח מטוס סיוע לתושבי העוטף.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... es-1752442316-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מנגד, צורמת השתיקה של גופים גדולים כגון אופ"א, הגוף המנהל של הכדורגל האירופי, ששלח מכתב תמיכה פחדני להתאחדות לכדורגל, ושל הפרמייר ליג, ליגת הכדורגל האנגלית האיכותית, שלה אוהדים רבים בישראל, שהסתפקה בהודעה כללית שמגנה את האלימות והאכזריות נגד חפים מפשע משני הצדדים.

בשנים האחרונות נכנס הרבה מאוד כסף מהעולם הערבי לכדורגל האנגלי, בזכויות שידור ובדרכים אחרות. ניוקאסל נקנתה בידי הסעודים, מנצ'סטר סיטי שייכת למשקיעים מאבו דאבי, שהפכו אותה למועדון העשיר בעולם, ולאחרונה דובר על כך שאמיר קטאר מבקש להשתלט על מנצ'סטר יונייטד, בנוסף לקבוצת הפאר הצרפתית פריז סן־ז'רמן, שקנה לפני שנים אחדות. במקרים כאלה ברור שאין לצפות להודעות תמיכה בישראל, אבל כאשר גם מועדון כמו טוטנהאם הלונדוני, שנחשב למועדון היהודי ביותר באנגליה עם יושב ראש יהודי, דניאל לוי, נאלם דום, אינו מגנה את פעולות חמאס ואוסר אפילו הנפת דגל ישראל באצטדיון, נשאלת השאלה מה קורה כאן בעצם. "לא ציפיתי לשום דבר טוב יותר מההתאחדות אבל מהמועדון שלנו ציפיתי, לא רק בגלל הקשר העמוק של המועדון עם הקהילה היהודית, אלא בשל אפס הסובלנות שיש לי כלפי אלה שלא מסוגלים לגנות את הטבח החייתי כנגד יהודים", כתב במכתב ההתפטרות שלו ג'ונתן אדלמן – שעמד בראש ארגון צדקה שדאג לשחקני עבר של טוטנהאם – ימים לאחר תחילת המלחמה ופנה אל דניאל לוי, "לנוכח כישלונך הקטסטרופלי וחוסר הבהירות המוסרית הכרונית שהפגנת, אין ביכולתי לשרת יותר את הקבוצה".

יונתן בן־גל: "ברגע שקלטתי עד כמה המועדון הזה אנטישמי ובעיקר צבוע, ולא מסוגל להראות אפילו טיפה של אמפתיה כלפי מה שעובר עלינו, משהו התנפץ אצלי ונכבה לתמיד"

מי ששיחק שלוש עונות מוצלחות במדי טוטנהאם, כיכב קודם לכן בליברפול וחי עדיין בלונדון, הוא שחקן העבר הבינלאומי רוני רוזנטל, שעובד היום כסוכן שחקנים וסקאוטר. "הפריימר ליג וגם טוטנהאם במקרה הזה, חושבים קודם כול על כסף ועל זכויות שידור. טוטנהאם הוא מועדון עם אוהדים בכל רחבי העולם, ואני מניח שזו אחת הסיבות להתנהלות הזו, כמה שזה נראה לא טוב", מסביר רוזנטל, "אני מגיע באופן תדיר למשחקי הקבוצה ויכול לומר בוודאות שרוב הקהל של הקבוצה מזדהה עם ישראל, אבל הם לא קובעים את החוקים שמגיעים מלמעלה, שנראים מתואמים היטב בין הנהלת הליגה והקבוצות. כשאני קורא כתבות ברשת, בתגובות בסוף רואים שהרוב כאן מזדהה עם ישראל, ומי שמשתתף במחאות נגד ישראל הם אחוז קטן מהאוכלוסייה".

*

"האהבה לקבוצת כדורגל יכולה להיות פנאטיות של ממש, זה ממש זורם בדם זה כמו דת", מסביר יונתן בן־גל, מורה לחשיבה יצירתית ומנחה סדנאות, שקבוצת ליברפול האנגלית הפכה עבור משפחתו לאובססיה מילדות, "זה להכיר את כל השחקנים, לעקוב אחרי כל דבר קטן שקורה, לתכנן את השבוע כך שלא אפסיד דקה ממשחק. זה חיבור רגשי יוצא דופן, עם תחושה קשה מאוד שמפסידים ותחושת התעלות כשמשהו טוב קורה. התאהבנו בליברפול אחרי שאבי כהן ז"ל עבר לשחק בקבוצה בסוף שנות ה־70, ולאט־לאט הקשר הלך והתחזק. 30 שנה בלי תואר הלכנו איתם במדבר, עברנו חוויות קשות, עצובות, שמחות וחזקות והבנו איזו קהילה מיוחדת של אוהדים יש לקבוצה הזאת, כאלה שבאמת לא תמצא בקבוצות בעולם. אוהדים שתמיד יהיו שם למען הקבוצה ולעולם לא ילכו הביתה באמצע משחק, גם אם יהיו בפיגור 0:5".

עמוס מיתר: "השייכות והזהות של אוהד לקבוצה הן עמוקות. מצב כזה, שבו הקבוצה מסרבת לגנות הרג של תינוקות או חטיפה של אזרחים חפים מפשע, זה דבר שהוא בלתי נסלח"

אבל ליברפול האגדית, שבארץ כמות האוהדים שלה אדירה, יישרה קו באופן מאכזב עם הגישה של ראשי הליגה האנגלית. השיא היה כשהמועדון החרים מקבוצת אוהדים ישראלית ביציע דגל, ללא כל סממן פוליטי, שביקשו להנציח בו ארבעה מאוהדי הקבוצה שנרצחו בפיגוע הטרור. "אני לא אדם שנוהג לערב פוליטיקה וספורט אבל במקרה הזה הגבתי אחרת לחלוטין, כי ברגע שקלטתי עד כמה המועדון הזה אנטישמי ובעיקר צבוע, ולא מסוגל להראות אפילו טיפה של אמפתיה כלפי מה שעובר עלינו, בשנייה משהו התנפץ אצלי ונכבה לתמיד", מספר בן־גל, "ההרגשה היא שקיבלתי סטירה מהארגון שאני הכי אוהב ומעריץ כל כך הרבה שנים. ליברפול באופן מסורתי זה מועדון שמביע תמיכה בנפגעי אסונות שהיו אוהדי הקבוצה או בפעילות למען זכויות אדם, כמו התמיכה לפני מספר שנים בתנועת "חיי שחורים נחשבים" לאחר הרצח של ג'ורג' פלויד בידי שוטר אמריקני, תמיכה שחלק ממנה הייתה כריעת ברך של כל השחקנים לפני שריקת הפתיחה של משחקים באותה תקופה. אחרי שראיתי את ההתנהלות במקרה שלנו, מיד הבנתי שהסיפור עבורי כאן נגמר, מחקתי את העמודים במדיה החברתית, לא צפיתי באף משחק מאז והאמת שזה לא מפריע לי בכלל. לפחות עכשיו התפנו לי סופי השבוע להיות יותר עם הילדים, לקרוא ספרים או לראות סרטים".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -f871cf3a0c62-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מי שמסביר את הסערה שעוברת על בן־ גל ואת הצורך של אוהדים לקבל תמיכה מגופי ספורט, שלא קשורים לפוליטיקה ונמצאים הרחק מישראל, הוא פסיכולוג הספורט עמוס מיתר. "הצורך לקבל נחמה, אהדה, חיבוק וליטוף עלה פי מאה עכשיו אצל רבים מתושבי ישראל. אנשים פוגשים חוסר אונים וחוסר תקווה, וככל שהתקווה יורדת, עולה הפחד ואז אתה צריך לקבל אהדה מאנשים שאתה מכיר, או מזרים מוחלטים, שיגידו שהם משתתפים בצערך ועצובים בעקבות מה שקרה, שתרגיש שאתה לא לבד. ההשתייכות של אוהד לקבוצה היא כמו דת, קבוצה שאתה מכור אליה היא לא סתם תחביב. מדובר כאן באוהדים שרופים, שהקבוצה עבורם קודמת לכל דבר וזה משפיע על חיי היומיום שלהם. השייכות והזהות של אוהד לקבוצה הן עמוקות, ובמצב כזה, שבו הקבוצה מסרבת לגנות הרג של תינוקות או חטיפה של אזרחים חפים מפשע, שמסרבת להיות אנושית, זה דבר שהוא בלתי נסלח וממש סוג של בגידה, של התעללות. בישראל יש רעידת אדמה עכשיו ובסיטואציה כזו אתה יכול להחליף זהות, גם של קבוצת כדורגל. זה מובן לחלוטין שקשה להמשיך לאהוד מועדון אחרי סיטואציה כזו, כי אנשים מרגישים שהם צריכים להציל את עצמם".

מי שמנסה לגשר כרגע בין המועדון ששוכן במחוז מרזיסייד בצפון־מערב אנגליה הוא סער כהן, מנהל תוכן בן 31 מגבעתיים ויושב ראש חוג האוהדים של ליברפול בארץ. "במועדון האוהדים שלנו בארץ רשומים 6,500 חברים, בנוסף לאלפי אוהדים נוספים, ויש לנו קהילה תוססת שכוללת מפגשים חברתיים, מפגשי צפייה וטיסות משותפות למשחקים באירופה", אומר כהן, "עם השנים נוצרו הרבה חברויות בין האנשים אצלנו, הפכנו לסוג של משפחה ואנחנו חווים יחד את ההצלחות והכישלונות".

כהן, כמו רבים בארץ, מכיר אנשים שקיפחו את חייהם במתקפת הטרור, בהם רועי מונדר, שהיה אוהד מסור של הקבוצה, ומצא את מותו בקיבוץ ניר־עוז. "רועי היה בקשר איתנו בקבוצת הוואטסאפ, במהלך הבוקר כשהאסון הזה החל, הוא כתב לנו על ההתקפה, בשלב מסוים איבדנו איתו קשר ומאוחר יותר גילינו שהוא נרצח. זה אירוע שקשה מאוד לעכל", הוא משתף, "השבר בקרב האוהדים החל כבר בהודעה שפרסמו בפרמייר ליג, וכשהסירו את הדגל מהיציע רבים מהאוהדים הביעו בקבוצות הרבה כאב וכעס ואנשים שאני אוהב נפגעו מאוד, ואני בהחלט מבין אותם, זו סיטואציה קשה".

סער כהן: "רועי (מונדר ז"ל) היה בקשר איתנו בקבוצת הוואטסאפ בבוקר כשהאסון הזה החל. הוא כתב לנו על ההתקפה, בשלב מסוים איבדנו איתו קשר ומאוחר יותר גילינו שהוא נרצח"

ליברפול מנהלת קשר ישיר ורציף עם קבוצות האוהדים שלה ברחבי העולם. "המועדון מכיר בנו רשמית והקשר מולו מתקיים כבר שנים ארוכות, באופן יומיומי, בדרך כלל מול מי שאחראית על מועדוני אוהדים באזור שלנו בעולם, ולאחרונה בגלל כל מה שקרה, עם נציגים בדרגות גבוהות יותר במועדון. שלחתי את ההודעה הראשונה למועדון יום אחרי שהאסון הזה קרה, עם שאלה לגבי האפשרות שהמועדון יציין בדרך כלשהי את מה שקרה. הבעיה שהם לא פועלים בסופי שבוע, ואת התשובה קיבלתי רק ביום שני, יום אחרי המשחק מול ברייטון. התגובה הראשונה מהם הייתה אמפתיה וסימפטיה אבל הם לא נתנו לנו כלום מעבר לכך".

הסרת הדגל לזכר הנרצחים העלתה את דרגת העימות בין האוהדים למועדון, והוא גלש גם לתקשורת העולמית. "רותם זמורה, שהוא חבר ואוהד, הצליח דרך הטוויטר ודרך העיתונים הגדולים באירופה, ליצור הרבה רעש וחשיפה לסיפור הזה שהצליח לבטא את הכאב הגדול של כולנו. מבחינתנו לא היה שום דבר פוליטי בדגל הזה, אלא משהו אנושי שמנציח אוהדי כדורגל חפים מפשע", קובע כהן.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 3/11/10941777-750x483.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אחד מכוכבי ליברפול הוא החלוץ המצרי המצוין מוחמד סאלח שהתבטא בעבר פעמים רבות נגד ישראל. כמה ימים לאחר מתקפת הטרור פרסם סאלח הודעת תמיכה בתושבי עזה, בנוסף לתרומה כלכלית שהעביר למענם ומוערכת במיליוני דולרים. ההודעה שלו זכתה לתמיכה משחקנים נוספים מסגל הקבוצה. "אני לא מתומכיו הגדולים של סאלח ואחרי הסרטון הזה ההערכה שלי אליו ירדה אפילו יותר". אומר כהן, "ועדיין, אם תשווה את ההתבטאויות שלו לפני ואחרי שהצטרף לליברפול, תראה שהיום הוא מתבטא בצורה ניטרלית יותר, והתחושה היא שהוא התחבר ומעדיף יותר את התרבות האירופית מאשר את זו שממנה הוא בא. התחושה שלי שבשיחה פרטית, אוף רקורד, הוא גם משמיע דעות אישיות אחרות, ברור שזו מכה לאוהדים, שרואים ששחקנים אחרים גם תומכים בו, אבל חשוב לזכור שמעורבת כאן גם הרבה בורות, ואם שחקנים בני 20 עושים לייק לפוסט באינסטגרם, זה עדיין לא אומר שהם מבינים במה מדובר".

הרעש שנוצר סביב התנהלות המועדון הוביל לפנייה של המועדון לכהן ולקבוצת האוהדים בארץ. "יצר איתי קשר מי שאחראי על כל ארגוני האוהדים של ליברפול בעולם, וביקש לקיים פגישת זום בהשתתפות גורם בכיר נוסף במועדון. בפגישה הם היו אדיבים ומקסימים ובאמת באו גם לשמוע. הם אמרו שהם מבינים אותנו, מרגישים את הכאב ומצטערים על מה שקרה עם הדגל, והסבירו שאסור להם לתת בזמן הזה שום ביטוי לשום סממן שקשור לקונפליקט הזה, לא משנה מאיזה צד הוא מגיע. הם גם סיפרו לנו שאוהד שצעק קריאות בעד פלסטין נזרק מהמגרש", משחזר כהן, "בסיום השיחה הבנתי קצת יותר את הצד שלהם, מה שלא הוריד את רמת האכזבה והכעס שלי והמטרה שלי כרגע הוא ליישר את ההדורים, כמה שאפשר, בין המועדון לבין האוהדים בארץ, שמאוד נפגעו. ברור שלאנשי הקבוצה קשה להבין את מה שאנחנו עוברים פה, ואני מאחל להם שלא יצטרכו לעבור את זה בעצמם. אנחנו ממשיכים להיות בקשר יומיומי, הם שולחים לנו הרבה הודעות והתחושה היא שהם מבקשים לעשות צעדים כדי לאחות את השברים".

למרות ניסיונות הפיוס נראה שמאות ואולי יותר אוהדים בארץ החליטו להתנתק מהמועדון האדום. "אני יודע שיש רבים שבחרו להפסיק לאהוד את הקבוצה. אני מבחינתי כיושב ראש הארגון לא הרגשתי שאני יכול לומר דבר כזה, כי למרות המשבר והכאב הגדול, אני לא מרגיש את הצורך לנטוש את הספינה הזו", מודה כהן, "קשה להסביר אהבה כזאת לקבוצה. גם אמא שלי לא הבינה במשך שנים מה כל המהומה, אבל יום אחד כשהיא באה איתי למפגש עם 150 איש היא הבינה. היא ראתה את החיבור, את התשוקה לדבר. מה שקשה הוא שבמשך שנים כדורגל עבורי היה מקום של בריחה, ועכשיו כשהאופציה הזו לא קיימת, הקושי גדול הרבה יותר".

The post כשליברפול הפנתה כתף קרה לישראל, האוהדים כאן לא נשארו חייבים appeared first on מקור ראשון.

אחת התמות הדומיננטיות של ספר בראשית היא האחאות – החל מקין והבל, דרך יעקב ועשו, ועד יוסף ואחיו. מערכות היחסים האחאיות במקרא הן כמעט תמיד בעלות גוון שלילי של שנאה, קנאה, רמייה ונקמה, ומעידות עד כמה קשה ומורכבת מערכת היחסים הזו.

באופן מפתיע מעט, ספרות הילדים העברית ממעטת לעסוק ביחסי אחים. מעגלי ההשתייכות הרווחים יעסקו לרוב בילד עצמו, בקשריו עם חבריו או ביחסיו עם הוריו. על רקע הדלות בעיסוק ביחסי אחים, "שנינו", ספרה של הסופרת והמאיירת אורית מגיע־שולב, שימח אותי מאוד. לא רק בגלל עצם הבחירה במודל של אח ואחות, אלא גם בגלל הנושא העומד בתשתית הספר, שהוא היכולת העמוקה לחוות את נקודת המבט של האחר.

הסיפור מתאר מערכת יחסים יומיומית בין אח ואחות. הם משחקים יחד – כדור, חבל, מחבואים – אך כל משחק שנחווה כהנאה מצד האחות הגדולה, נחווה באופן עגום אצל האח הקטן. בעוד היא מצליחה לקפוץ בחבל, הוא מסתבך איתו; בעוד היא זורקת את הכדור, הוא מתקשה לתפוס אותו; בעוד היא מצליחה להתחבא, הוא לא מצליח בכך. ובשעה שהאח כלל אינו נהנה, האחות מרוכזת בחוויה שלה ובטוחה שהם צמד האחים הכי מוצלח בעולם: "אַף אֶחָד בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּבְכָ—ל כַּדּוּר הָאָרֶץ וּבְכָל הֶחָלָל הַתִּיכוֹן לֹא מַתְאִים כָּל כָּךְ אֶחָד לַשֵּׁנִי כְּמוֹ שְׁנֵינוּ".

נקודת המפנה מתרחשת כאשר האחים מתחלפים בתפקידיהם במשחק המחבואים, ולראשונה האחות אינה מוצאת את אחיה. היא מחפשת אותו מאחורי העץ, מתחת לשטיח, עם משקפיים ובלי משקפיים – לשווא. העצב והדאגה שפושטים בה ניכרים היטב, ותחושת העצמי הדומיננטי שלה מתמוססת מול דאגתה הכנה לאחיה. כאשר הוא מפתיע אותה ממקום מחבואו היא חווה לראשונה את מה שהוא חווה עד אז – חוסר היכולת להצליח במשימה, ותחושת הבדידות בשעה שהיא עצמה נהנית מהמשחקים.

הרגע הקטן הזה, שבו האחות מבינה לראשונה את החוויה של אחיה, הוא רגע של גאולה. על רקע הימים הטרופים שעוברים עלינו אי אפשר שלא לחשוב על האופן שבו סיפור ילדים קטן יכול להדהד מציאות מקבילה, של קושי ותסכול עמוק מול אח שאינו מצליח לראות את אחיו, אך ברגע פתאומי של בהלה ואימה, ההבנה העמוקה של ה"יחד" ושל "שנינו" פועמת במלוא העוז.

החוויה הרגשית של שתי הדמויות עוברת באופן חד ומדויק באיוריה של המחברת, עם טקסט מינימלי ביותר. אין בסיפור טקסט מסבירני ועודף, והסיפור מגולם כל כולו באיורים, הישג ראוי לכשעצמו. פעמים רבות שאיור הפורזץ (הכריכה הפנימית) משלים את הסיפור, מהדהד את התמה שלו, רומז על הבעיה ועל הפתרון. בפורזץ הפותח מופיע הילד לבדו, ובסוגר – הוא מופיע עם אחותו. באופן עדין, מינימלי ומלא קסם, הסיפור הזה הוא הצעה ותזכורת לקשר הייחודי שיכול להתקיים בין אחים, אם הם רק מוכנים באמת לראות האחד את השני.

The post אחי, השמיע קול appeared first on מקור ראשון.

אחד היעדים של חקר ספרות חז"ל הוא תיאור התפתחות ההלכה מיסודותיה המועטים במקרא ועד הבניין המשוכלל שיצרו התנאים והאמוראים, שממנו ממשיכה לינוק ספרות ההלכה. התפיסה שלפיה "דברי תורה פרים ורבים", מתבארת באופן מסורתי כתהליך מילוי והשלמה של הלכות שטרם נידונו, על בסיס דיוק ופרשנות של הלכות קודמות, לצד תקנות בתחומים שהוסמכו להם חכמים. לעומת זאת, הגישה ההיסטורית לחקר תולדות ההלכה מבקשת לחשוף את הפערים והחידושים, הסטיות והכיוונים החדשים שסללה לה ההלכה, בעודה עוברת בין הקשרים חברתיים, משפטיים ודתיים משתנים.

מגמה זו שואבת מצד אחד מן המאמץ לפרש את המקורות התלמודיים באופן המיטבי, לקלוע לכוונתם המקורית על כל גווניהם מבלי להידחק בניסיון ליישב ביניהם. ומצד שני, נקודת מבט זו מעצימה את טיבה האנושי, ולפיכך המשתנה והדינמי, של ההלכה, שיוצריה הריקו אל תוכה את העולמות העשירים שהם ספגו בחלל בית המדרש ומחוצה לו.

יבול מבורך של מחקרים מן העשורים האחרונים מתארים את הכוחות המרכזיים שהשפיעו על התפתחות ההלכה בשלביה הקדומים, ובהם גורמים אידיאולוגיים, תרבותיים והיסטוריים שעיצבו מחדש את תרבות הפרשנות והלימוד של החכמים. כך למשל הראה משה הלברטל, בספר שהפך זה מכבר לקלאסיקה, "מהפכות פרשניות בהתהוותן" (מאגנס, 1997), כיצד הפעילו חכמים שיקולים ערכיים שתאמו מגמות בנות זמנם בבואם לפרש מחדש גופי תורה. אך כפי שאנו למדים מספרו החדש של אבישלום וסטרייך, חקר תולדות ההלכה בתחום דיני הממונות מציב בפנינו כמה קשיים ייחודיים, שיש להם אף השלכות מרחיקות לכת להבנת תפקיד ההלכה בימינו.

כמעט יש מאין

ברמה אחת, היבטים מרכזיים של דיני הממונות מופיעים לפנינו בספרות התנאית כמעט יש מאין. הלכות מרובות ללא כל מקרא. כך בדיני קניין ומכר, שכירות ושאר חוזים, פועלים והסדרי נישואין. כל אלו נהגו בישראל מימים ימימה, שאבו מפרקטיקות נפוצות והותאמו לנורמות כלכליות וחברתיות, אך מדוע, מתי ובאיזה מובן הם הפכו לחלק מן ההלכה? בתחומים אלו מן הנמנע לתאר את צמיחתה של ההלכה כתוצר פנימי של למדנות ופרשנות. אך אפילו בתחומים משפטיים שיש להם "מקרא מרובה", כמו תחום נזקי הממון – השור, הבור המבעה וההבער הנידונים בפירוט בפרשת משפטים – שבו עוסק ספרו של וסטרייך, קיים קושי מובנה לקבוע מה ביקשו חכמים להשיג ומה היו שיקוליהם בבואם לפתח את המערכת ההלכתית.

בניגוד לתחומי הלכה אחרים, שבהם פעלו חכמים לעצב לפי שיקול דעתם אורח חיים והשקפת עולם, בתחום הממונות מדיניות משפטית נדרשת לתפקד ולהוכיח את עצמה במרחב החברתי הממשי. עליה להיות מושתתת על תוכן רציונלי, המאפשר לאזן בין שיקולים של אחריות נזיקית, זכויות קנייניות ועידוד פעילות כלכלית שיוכלו להתממש בהקשרים קונקרטיים. האומנם לכך חותרים החכמים?

להבנתי, ספרו של וסטרייך מציב סימן שאלה גדול על הנחה זו, ומתוך כך גם על פרויקטים עכשוויים המבקשים לעצב מדיניות משפטית על בסיס תורתם של החכמים. לכאורה, וסטרייך עוקב אחר תופעה ממוקדת, "דיני פטור חריגים", מן המקורות התנאיים ועד סוף תקופת האמוראים, אך למגמה המשותפת שהוא מציג בפרק האחרון יש השלכות להבנת תכלית עיסוקם של חכמים בדיני נזיקין, ואולי בדיני ממונות בכלל.

המחויבות של השיח ההלכתי למקראות ופרשנותן עשויה לכאורה למנוע את האפשרות לפתח מערכת משפטית רציונלית. אך בעיני החכמים המקראות הם חומר גלם שניתן לפתח, לשכלל ולהתאים במקרה הצורך. ברוח זו מתאר וסטרייך, למשל, את התפתחות דין "חצי נזק" במקרה של שור תם. מלכתחילה בפשט המקראות חיוב זה שיקף את העמדה שהמזיק אינו נאשם על חסרון שמירה, אלא שיש לחלק את ההפסדים בין הצדדים שהיו מעורבים באירוע. מנגד, בתהליך מדורג, התלמוד הלך והרחיב את אחריות הבעלים, על פי העיקרון שאדם חייב באופן בסיסי על כל נזקי ממונו. בעקבות זאת חיוב חצי נזק התפרש מחדש: "רחמנא הוא דחס עליה, דאכתי לא אייעד תוריה". כך נוצר גדר של אחריות מופחתת על נזק לא צפוי.

אם כן, המחויבות למורשת המקראית כשלעצמה אינה מגבילה את אפשרות הפיתוח של מערכת משפטית שיטתית ובת יישום. גם הנטייה של החכמים ליצור קטגוריות כלליות על חשבון הבחנות דקות יותר והתחשבות בנסיבות פרטניות בכל מקרה ומקרה, יכולה להיות מוצדקת כמדיניות עקרונית, כפי שנימק זאת השופט משה זילברג בספרו "כך דרכו של תלמוד". לדבריו, חכמים יצרו מערכת שאינה מסורה לשופטים שיקבעו על פי שיקול דעתם כיצד ליישם כללי צדק מופשטים במקרים שונים, אלא היא נתונה בידי בני הקהילה עצמה שיוכלו לזהות וליישם אותה על פי עקרונות מוחשיים.

מאחורי הפטורים החריגים

וסטרייך עוקב למשל אחר התפתחות הפטור הקטגורי של "שן ורגל ברשות הרבים". ביסודה של הלכה זו עומדת תפיסה המגבילה את אחריות הבעלים כאשר הבהמה נוהגת כדרכה, ובאופן כללי מותר לצאן להלך ברשות הרבים. אלא שלעומת האפשרות לבחון בכל מקרה ומקרה האם הבהמה נהגה כדרכה בזמן שהזיקה (או שמא שלחה את ראשה בכיוון לא צפוי), התלמוד מציע פטור גורף ונוח ליישום באמצעות הקטגוריה הכוללת של "רשות הרבים", והוא אף תולה זאת במדרש: '"ובער בשדה אחר" – ולא ברשות הרבים' (כא, ב).

אם כך, כפי שמדגים וסטרייך בספרו, הכלים השונים שבידי חכמים, ובהם יצירתיות מדרשית, ניסוח קטגוריות כלליות ופרשנות מחודשת של מסורות הלכתיות קודמות – כולם יכולים היו לשמש את החכמים ליצירתה של אותה מערכת משפטית רציונלית ובכך להבטיח את קיומה ויישומה.

דא עקא, וכאן מגיעה ליבת טענתו של וסטרייך, נטייתם הלמדנית של החכמים הובילה אותם לפרק את המערכת. הם העדיפו להעצים את חוסר ההתאמה בין חלקים שונים של המערכת, בטענה שאלה נשענים על מקראות שונים, שבדרך "גזירת הכתוב" גוברים או מערערים על עקרונות כלליים. מנקודת מבט של תולדות ההלכה, התפתחות "דיני הפטור החריגים" משקפת תהליך הפוך מן המקובל וממה שהיינו מצפים. מטבע הדברים, בכל מערכת חוק מן הנמנע שלא יהיו סתירות ומתחים בין חלקיה השונים, שגובשו באגפים שונים ובשלבים שונים, אך המגמה המתבקשת והמוכרת היא של האחדה והתאמה, או של ניסוח עקרונות שיגשרו על הפערים. באופן מפתיע, השיח הלמדני של האמוראים מושך לכיוון ההפוך.

דוגמה מרכזית לכך היא הדין של "חצי נזק צרורות". כזכור, התורה מחייבת חצי נזק במקרה של שור תם שנגח. המשנה לעומת זאת מרחיבה את ההבחנה בין מוּעד, המשלם נזק שלם, ובין תם המשלם חצי נזק, למקרים נוספים. לפיכך, בעוד שהרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה (ברשות הניזק, וחייבת נזק שלם, אם "הייתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים – משלם חצי נזק" (ב, א). המשנה בוחרת למסגר מקרים חדשים אלו כנזקי "תם" המשלם חצי נזק, וזהו אכן פתרון אפשרי הנשען על ההבחנה המקראית במקרה של שור נגח. מנגד, בהתאם לנטייה להמשגה, רבא מפתח הבחנה חלופית בין "גופו" (נזק ישיר) ל"כוחו" (נזק עקיף). אך לאור זאת מתעוררת השאלה ביחס למקרה של "צרורות": אם מקרה זה נחשב נזק בגופו, ראוי שישלם נזק שלם, ואם זה נזק מ"כוחו" מדוע משלם בכלל? מה עניינו של חצי נזק לכאן? על כך משיב רבא: "לעולם כגופו (כלומר שחייב עקרונית נזק שלם), וחצי נזק צרורות הלכתא גמירי לה" (יז, ב).

הניסיון ליישב את ההבחנה המקראית עם הדינים שבמשנה ועם ההמשגה האמוראית נכשל אפוא, והותיר היבטים מרכזיים של דיני הנזיקין ללא הסבר רציונלי. זהו דין שאי אפשר (לדעת רבא) לנסח אותו לפי העקרונות והמדיניות הכללית של חיובי הנזק, ונותר לנו רק לקבוע שכך נמסר לנו בהלכה (למשה מסיני?). כפי שמראה וסטרייך לאורך כל ספרו, מהלך כזה חוזר שוב ושוב בתורת האמוראים.

שיח מבוזר ואקלקטי

אם ברמה הלמדנית יכול הלומד לקבוע על עניינים מסוימים שהם "הלכתא" שאינה עולה בקנה אחד עם עקרונות אחרים במערכת, ומתוך כך גם להימנע מליישב ביניהם, איך יעלה על הדעת להפוך שיח למדני מעין זה לתשתית ליצירתו של תחום משפטי מתפקד? וסטרייך מציע אומנם שהתפתחות זו משקפת את האופי התיאורטי של לימוד הלכות נזיקין בקרב האמוראים, אך השחזור ההיסטורי שהוא מציע מערער באופן עמוק את האפשרות העקרונית לפתח וליישם את דיני הממונות של החכמים.

אמנם יצירתו של שיח למדני תיאורטי (כפי שמתגלה למשל בחוקי חמורבי או בספרות החוק הרומית) היה מאז ומעולם תנאי הכרחי ליצירתה של מערכת חוק מפותחת, אך במקרה שלפנינו השיח הלמדני של האמוראים כלל אינו מכוון ליצירתה של מערכת מעין זו. סוף סוף, גם כאשר התלמוד עוסק בהמשגה ובהכללה, במקרים לא מבוטלים פרשנויות מקומיות וקישורים טקסטואליים גוברים. כפי שכל לומד חווה, חכמי התלמוד ובמיוחד אמוראי בבל, יצרו שיח עשיר ומתוחכם מאין כמותו, אבל מבוזר ואקלקטי, הכולל – אפילו בתחומי הממונות – הלכתא בלא טעמא. האם יש במורשת למדנית זו בכדי לשאת את נטל האחריות הנדרשת ממחוקקים ומלומדי משפט?

מבלי לעסוק בשאלה זו במישרין, ספרו של וסטרייך מציב בפנינו את הצורך להתמודד עם השלכותיה. הוא חושף בפנינו דינמיקות חדשות של התפתחות ההלכה, ומאלץ אותנו להכיר במחירים שהשיח התלמודי גובה לקראת פיתוחו ויישומו של תחום המשפט במסורת ההלכתית.

פרופ' יאיר פורסטנברג הוא ראש החוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים

The post ארבע אבות נזיקין: דינמיקות חדשות של התפתחות ההלכה appeared first on מקור ראשון.